לבון איש העתיד (עמ' 108)

ערב נסיעתו הוצע, שלבון יצורף לממשלה כשר העבודה, אך לבון סירב, כי החשיב מאוד את תפקידו בהסתדרות.[i] היו שהישוו אותו לארלוזורוב המשכיל, לעומת חבורת המנהיגים שרובם חסרו השכלה פורמלית. לכך נוספו ״חיתוך הדיבור המופתי שלו, הדיקציה הברורה וקולו הגברי״, בלוריתו הלבנה העוטרת פנים שזופים וצעירים, יחד עם פיקחותו הרבה וכושר הפולמוס שלו.[ii] ב-1950 קבעה הלשכה, שארבעה נואמים יופיעו מטעם המפלגה בערים הגדולות: ינאמו - בן-גוריון, שרת, גולדה ולבון, והוא נכלל בין מנסחי המצע של המפלגה.[iii] היו שראו את לבון כאיש העתיד במפא״י. אפשר שהדבר רק הזיק לו, כי עורר את קינאתם של רבים אשר בעצמם חתרו אל הצמרת.

המושבניקים נגד שר החקלאות (עמ' 115, 116)

בדרך כלל נועץ לבון במומחים. כשנכנס לתפקידו, וכבר סוכם שם על מתן מונופול לראובן הכט על איסום החיטה ב״דגון״, התנגד לבון. המומחה שנועץ בו פסק שהחיטה עלולה להתעפש בגלל הבנייה מעל למים, ואומנם הבנייה מעל למים גרמה צרות רבות, אך לא לעיפוש החיטה, כך שהמומחים במשרד החקלאות לא צדק אלא בעניין מרכזי אחד: התנגדותם לאריזה המיותרת בשקים של החיטה ב״דגון״, כדי להובילה למשתמשים בארץ. לבון העביר את החומר לשר האוצר קפלן, שכנראה די השתכנע מהנימוקים, אבל לנוכח העובדה שהעיסקה כבר נחתמה, לא בדיוק ידע איך לנהוג. כאשר קפלן היה בחו״ל, הזדעזע משה שרת, שהיה אז ממלא מקום ראש הממשלה, מהודעת היועץ המשפטי חיים כהן על איומה של חברת ״דגון״ להגיש משפט נגד הממשלה על אי-כיבוד חתימה. חיים כהן התנצח עם לבון ואיים בהתפטרות מתפקידו, וייתכן שכבר אז חל שיבוש ביחסים ביניהם, עובדה שעתידה למלא תפקיד מפתח ב״פרשה״.