היישוב וישראל מול לבנון

עמ' 463

האפשרות שדרום לבנון, שרוב אוכלוסייתו מוסלמית, תהיה חיץ בין שתי המדינות, הטרידה את ראשי הסוכנות היהודית בשנים 1938-1937, אחרי שוועדת פיל המליצה להעניק את הגליל ליהודים. בן-גוריון כתב באותם ימים על ״צורך מדיני בגבול משותף עם לבנון, ארץ שיש בה קהילה נוצרית גדולה, שאך בקושי תוכל להתקיים באוקיינוס המוסלמי. הנוצרים הלבנונים נתונים במצב דומה לשלנו, וחשוב לשנינו שנהיה שכנים״.

משה שרת סבר, כי ״ליהודים חשוב עד מאוד ששטח התיישבותם יישאר משיק ללבנון [הנוצרית] ״.

עמ' 466, 467

השקפותיו של בן-גוריון בנושא זה גבלו בגישה משיחית. ב-1954 הוא אמר לראש הממשלה שרת, כי הקמת

״לבנון נוצרית פירושה [---] שידוד מכריע במערכות המזרח התיכון ותתחיל תקופה חדשה״.

שרת השיב לו, שכל ניסיון של ישראל למוטט את הממשלה ואת המבנה הפוליטי הפנימי של לבנון ״יביא לידי גילוי קלונה [של ישראל] ברבים״.

להשקפה זו של שרת היו שותפים המומחים במשרד החוץ, שבראשו עמד. בן-גוריון לא נרתע, וחזר והעלה את הרעיון ב-1955, אחרי שובו לממשלה כשר הביטחון. הפעם הוא נתמך בעוצמה רבה בידי דיין, הרמטכ״ל. תוכניתם הותנתה בכיבוש סוריה בידי עיראק. שרת רשם ביומנו:

״חלומו [של בן-גוריון] [---] להתערב בענייני לבנון ולהביא ליד הכרזת קהילייה נוצרית [---]. ניסיתי להוכיח כי המרונים הם משענת קנה רצוץ [---] [אך] הוא בשלו [---]. [בן-גוריון] נזכר כי יש גם דרוזים בלבנון, אשר ברור, משום-מה, כי יתנו יד להרפתקה של לבנון נוצרית, וכן פקד לטובה את המתואלים [כלומר, השיעים]. הרמטכ״ל [משה דיין] החרה אחריו [---]. לדידו כל מה שדרוש הרי זה למצוא קצין, ולו בדרגת סרן, לרכוש את ליבו או לקנותו בכסף, על מנת שיסכים להכריז על עצמו כמושיע האוכלוסייה המרונית. או-אז ייכנס צה"ל ללבנון, יכבוש את השטח הבא בחשבון ויכונן שלטון נוצרי בברית עם ישראל. השטח שמדרום לליטאני יסופח סיפוח גמור לישראל - והכל יבוא על מקומו בשלום".

שרת, אז עדיין ראש ממשלה, הגדיר את תוכניתו של בן-גוריון -

״דמיונית והרפתקנית - מפתיעה בגולמיותה ובתלישותה״. על דיין אמר, כי ״חוסר הרצינות [---] בכל גישתו לענייני הארצות השכנות, ובייחוד לבעיה המורכבת ביותר של מצבה הפנימי והחיצוני של לבנון, היה פשוט מבהיל״.