פרק רביעי – הערבים מתמרדים
מזהה  276
שם הספר  670 קורבנות - תולדות הסכסוך הציוני-הערבי 1881-2001
מספר פרק  02
שם הפרק  פרק רביעי – הערבים מתמרדים

המרד 19361939

 

השלב הראשון

 

התגובה היהודית (עמ' 134, 135)

 

היו ציונים, שכלפי חוץ, בהתבטאויות פומביות ובאוזני זרים, העלו טיעונים שהם עצמם, בינם לבינם, לא האמינו בהם. בן-גוריון ושרת מעולם לא התכחשו לממשותו של המרד הערבי ולא כפרו בכך, שלתנועה הלאומית הערבית טרוניות וחששות מובנים ואולי מוצדקים.

״יש גורם יסודי, תמידי: הפחד אצל הערבים מכוחנו ההולך וגדל״, אמר בן-גוריון ב-19 במאי 1936. ״הערבים רואים את כל הדברים אחרת. בדיוק להיפך מכל מה שאנחנו רואים. ולא חשוב אם ראייתם נכונה או לא [---] הם רואים עלייה ענקית [---] הם רואים התבצרות משקית גדולה של היהודים [---] הם רואים שבידי היהודים ישנם המפעלים העיקריים בארץ [---] הם רואים שהקרקעות הכי טובים בארץ עוברים לידינו. הם רואים שאנגליה מזדהה עם הציונות״.

העם הערבי, אמר בן-גוריון -

״נלחם שלא ינשלו אותו ממולדתו [---]. העיקר הוא לא הנישול מעל האדמה, אלא נישול המולדת של העם הערבי, שרוצים להפוך אותה למולדת של העם היהודי״.

הבריטים והיישוב ניצבים מול ״מרד״ ו״מלחמת דמים״. -

״ישנו ניגוד, ניגוד גדול. ניגוד בשטח הפוליטי. יש ניגוד יסודי. אנחנו והם רוצים אותו דבר: שנינו רוצים בארץ-ישראל. וזהו ניגוד יסודי [---] אנו בעצמנו, בעובדת שובנו לארץ, בעובדת מפעלנו, טיפחנו תנועה לאומית ערבית״.

שרת, יורשו של ארלוזורוב כראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, התבטא באותה רוח:

״הפחד הוא הגורם העיקרי בכל הפוליטיקה הערבית״; ״אין ערבי בארץ-ישראל שאיננו נפגע מכניסת יהודים לארץ״.

 

ועדת פיל (עמ' 140)

 

בן-גוריון העלה שם כהצעה פורמלית, שנציגי הסוכנות היהודית יטענו לפני ועדת פיל -

״שאם הממשלה לא תאפשר לנו לפי שעה לרכוש קרקעות בעבר-הירדן להתיישבותנו, עליה להרשות לנו לרכוש קרקעות שם על-מנת ליישב עליהן ערבים [ארץ-ישראלים] [---] אשר ימכרו קרקעותיהם [שבארץ] ליהודים ויסכימו לקבל קרקע בעבר-הירדן המזרחי״.

הצעת בן-גוריון אומצה בידי הנהלת הסוכנות ברוב של ארבעה נגד שניים (שרתוק, אליעזר קפלן ופישמן תמכו בה; ורנר סנטור ומוריס הקסטר התנגדו).

 

השלב השני (עמ' 147)

 

בחודש הראשון לפעולתן הניחו ״פלוגות הלילה״ מארבים והרגו כ-60 ערבים, ולא אחת ביצעו פעולות גמול נגד כפרים שמתוכם יצאו חבורות המורדים לתקיפותיהם. וינגייט, שנפצע באחת הפעולות הללו, נמצא בתנועה מתמדת, אימץ, תיכנן ופיקד על פעולות. משה שרת תיאר אותו לקראת סופה של אותה תקופה כך:

״מצאתי אותו מדולדל לחלוטין, עצמות לחייו בלטו ועיניו העידו על הרבה לילות ללא שינה, אבל השלהבת הפנימית הדולקת באיש יוצא מן הכלל זה בערה בכל עוצמתה״.

״פלוגות הלילה" פורקו בקיץ הבא (וינגייט הועלה לימים לדרגת גנרל ונספה בתאונת מטוס ב-24 במארס 1944 בבורמה, שם פיקד על כוח גרילה של ילידים בורמאים, ה״צינ׳דיטים״, שלחמו ביפנים).

 

העתקת קישור