חלק שלישי - הצלה ומדיניות ציונית

פרק שנים-עשר - ההצלה ומערכת היחסים הפנימית בתנועה הציונית וביישוב (עמ' 462)

בשל המלחמה התרופפו הקשרים בין שלושת מרכזיה החשובים של התנועה הציונית - אנגליה, ארצות-הברית וארץ-ישראל. השיקולים לגבי פעולת ההצלה נקבעו בכל אחד משלושתם כמעט לגמרי בנפרד מן האחרים, ותיאום ממשי היה קיים רק בחודשים שבן-גוריון ושרתוק, שהו בלונדון ובארצות-הברית. הראשון - בעיקר במחצית הראשונה של המלחמה, והשני - במחצית השנייה.

לגבי יתר הזמן מעיד החומר כי בגלל קשיי הקשר והשתנות התנאים אפשר היה בעיקר לדווח ממקום למקום ולהתייעץ בקווים כלליים, אך לא לפעול בצורה שוטפת ומתואמת.

עמ' 463

וייצמן, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, עם כל זוהרו ומעמדו כמנהיג המקובל על רוב חברי התנועה הציונית בשנים שקדמו למלחמה, היה מרוחק מן היישוב מאז הקונגרס הכ״א בג׳נבה, באוגוסט 1939, ועד לסתו 1944. וכך נעשתה עבודת ההצלה של הנהלת הסוכנות בירושלים וגופים אחרים ביישוב בלי קשר שוטף איתו. הקשר ההדוק ביותר איתו היה בלונדון ובארצות-הברית בזמן ביקוריו של שרתוק שם, ובפרט בחורף 1194 ובקיץ 1944. אז ניהלו שרתוק ווייצמן את המשא ומתן עם משרדי הממשלה בשתי הארצות, ביחס לתוכנית טרנסניסטריה, הוצאת ילדים משטחי הכיבוש, הצלת יהודי הונגריה, פרשת ברנד, הפצצת אושוויץ ועוד. אך גם משא ומתן זה נוהל לאו דווקא ביוזמת וייצמן, אלא בעיקר עקב הצעות פעולה ומידע שהועברו מן הארץ, וקודם כל באמצעות שרתוק.