יום ב',  17/9/1956

רק הבוקר גמרתי סופית את עריכת הפרקים על ארלוזורוב וערכתי לניסיון סדר זה לפרקים: דב, אליהו, משה כרמי / ארלוזורוב, ברל, א' קפלן / אנצו סרני / וייצמן, רוטשילד / יהושע חנקין [עוד בספר על דוד רמז, יהושע גורדון, זאב סמילנסקי].

עשינו יחד שעה ארוכה ברח' סמולנסקין ולקחנו חליפות ושאר מלבושים לקראת הנסיעה. כל יציאה מאותו בית החוצה כמתוך בית קברות לאוויר העולם.

שפרינצק בא לתנות צרותיו לגבי הרכב המשלחת הפרלמנטרית ליוגוסלביה. היצעתי פעם להציב בראשה את נמיר ושפרינצק הסכים, אך הממשלה נקטה עמדה שלילית להתייצבות שר בראש משלחת הכנסת - עמדה שלדעתי לא נשקלה כראוי - עתה סבור שפרינצק כי מוטב לדחות נסיעת המשלחת מלהרכיב לה ראש שאינו ראוי לתפקידו. יעצתי לו לפנות לממשלה במעין אולטימטום: או מתאשר נמיר או לא יהיה מנוס מוויתור על הביקור.

משיחה טלפונית עם רוחמה בענייני סדר היום - כל הזמן יוצאים ובאים אנשים, גם שאינם נרשמים - קלטתי כי כמה חברים במשרד שמו היטב לב כי הייתי מתוח אמש אצל גולדה והביעו צערם על כך. נזכרו כמה ער וחי וידידותי וחופשי הייתי במסיבות כאלו בעבר. פתאים קטנים! שכחו כי באותן מסיבות הייתי גם בעל בית גם ראש וראשון ואילו כאן נתבעתי להעמיד פנים שוחקות בבית מי שסייע לנישולי ובא במקומי כלפי אותם האנשים ממש שהיו תמיד דורשים לשיכני [ר' דברים, י"ב, 5]. האומנם היה זה כה פשוט וקל? דומני כי נוכח הרקע הזה הייתי די אדיב וחביב, אך לא ראיתי עצמי חייב לצאת מגדרי כדי לחפות כליל על האמת.

שוב בא חיים עם מטען דגים למכירה בירושלים לקראת החג. בפעם הקודמת פדה 4000 ל"י והפעם 3500 ל"י. ענף הדגים הוא עכשיו המקור הראשי להכנסה במזומנים בשביל חמדיה. לאחר הכישלון הגמור של הכותנה - כל מזרע הכותנה של חמדיה, 400 דונם, עלה בתוהו! - נכנס ענף בריכות הדיג למשטר של יזע והמשק דרוך לסחוט ממנו את מלוא ההכנסה האפשרית. היהב מוטל בכל כובדו על שכם חיים, שכן חברו למקצוע, אחד עוזי, מטייל עכשיו להנאתו באנגליה ובצרפת, וזה דווקא הודות לחיים, שעמד בכל תוקף על זכותו של אותו עוזי לנסוע וליהנות ושבר בעניין זה את התנגדות המשק שטען כי לא עת טיולים היא. חיים ידע היטב במה תעלה לו אבירותו ועכשיו הוא עובד פעם-פעמיים בכל שבוע כ"ד שעות רצופות. נסענו למחנה יהודה להביאו הביתה לארוחת צהריים. מראהו היה כיוצא ממישרפות הגיהינום כל עוד נשמה באפו - שזוף וצרוב, כחוש עד עור ועצמות, מצומק כולו, הגופייה האחת שלבשרו, ללא זכר של חולצה, מלוכלכה ומטונפה עד שְחור. עשינו שטות ובדרכנו הביתה התעכבנו לסור לדוסטרובסקי, לשאול בעצתו למיחושי עור שלי ערב הנסיעה. חשבנו כי נשתהה דקותיים, שלוש, אך הפרופיסור המכובד משמזקין מרבה דיבור ואף בניתוח החולאים התעמק יתר על המידה, וכמו שהיה אומר הזז במקרה הזה, "היה מפליג והולך ומושך". חיים המתין כל הזמן במכונית וכשיצאנו סוף סוף הודיענו כי הגיעה שעתו לשוב לחמדיה ולא יוכל לאחר רגע. פתאום נתגלה כי הוא כבר אכל ארוחת הצהריים. כל שבועותיו לא שיכנעו את צפורה אף כהוא זה, אך לא הייתה לנו כל ברירה - בננו הקט אדם מבוגר ותקיף בדעתו והריהו אחד מעמודי מישקו - ולא נותר לנו אלא להסיעו למיפגש בינו לבין חבריו שבמשאית, כשצפורה "אוכלת עצמה".

שליח מ"רימון" הביא הגהה של הסיפור עלי עם התמונות שנקבעו לפירסום. הכתוב היה לי אפתעה נעימה - תרבותי ונבון למדי, בלי פגיעות בטעם וללא כל יעלי פירסומת זולים, אם גם חף מכל חן, ברק ושאר רוח. תיקנתי זעיר שם זעיר שם, במגע קל ומרפרף בלבד. גיליון זה נועד להופיע בחוה"מ סוכות ונדברתי כי ישלחוהו למנילה.

ב"מעריב" רשימונת לרגל הארוחה שסידרה גולדה לכבודי. מסופר כי למעשה לא חדלתי מהשפיע על פעולת המשרד, כי הפקידים הבכירים נימלכים כל הזמן בדעתי וכי בעצם השינוי היחיד שחל הוא כי החלפתי דירה - מאמר מופרז ביחסו החיובי אלי ומרושע ביחסו השלילי לגולדה.

גיורא בא לשיחה. אמש בנאומי אצל גולדה אמרתי כי קשה עלי הפעם היציאה מן הארץ ורמזתי גם על המצב החיצון ובגבולות, גם על ענייני המפלגה. השתמע כי קיבלתי עלי התחייבות אישית כלפי גיורא לעמוד לימינו בכל, והנה בחודשיים הראשונים לכניסתו איעדר לגמרי. איחלתי לו במפורש כוח רב להחזיק מעמד ולהשתלט על העניינים. והנה התברר כי קלעתי למטרה והוא מתלבט כבר בקשיים חמורים ומתמלא חששות. ריב לו עם ב"ג לגבי מועדה ותוכנה של ישיבת המרכז האחרונה. ב"ג דוחק לכנסה מייד וסבור כי אפשר היה לפרנסה בדברים של מה בכך. גיורא מעדיף לדחותה על מנת להביא לפניה מזכירות ולישכה מוכנות כהלכה. לחינם, איפוא, הצטערתי וקיטרגתי על כי אין ישיבה זו מכונסת בעודי בארץ. שמחתי להיווכח כי גיורא עומד על דעתו גם בפני ב"ג ואינו מוותר. בעובדה זו עצמה יש מיפנה. הוא נתקל גם בקשיים כשניגש לגייס סגל לניהול המחלקות. רוב הקודמים מסתלקים או טעונים סילוק. חדשים אינם נענים. בין השאר נתן עינו ביוסף בורשטיין מהוועה"פ כמנהל ההסברה, אך הלה ענה בשלילה. התנדבתי לטלפן לו - אולי אשפיע. גיורא סיפר על תגובה רגוזה ביותר באמריקה לנטישתו את הנה"ס. ראשי "המגבית" ניסו לטעון כי הייתה כאן מעילה באמון, הפרת ברית וכיוצא באלה חטאים חמורים. אחד מהם אפילו דרש לא לבצע את ההעברה עד אם יבוא ויאמר דברו. מצד ב"ג, כרגיל, אי-הבנה גמורה לגבי היחסים והרגישויות בחזית עדינה וחשובה ביותר זו. על רקע זה סיפרתי לגיורא כי לאחר שאחזור ממסע אסיה אשהה בארץ רק חודשיים קצוצים ושוב אצא לחו"ל - לארה"ב ולאנגליה - לשם עזרה ב"מגביות". לא ידע אם להצטער כמזכיר המפלגה או לשמוח כמי שעודנו גזבר הסוכנות, וסוף שבירכני בלב שלם.

הופיע הרב [ש'] ואלד מסן-פאולו של ברזיל, בלוויית [דוד] סנקביץ' הצעיר. לפני כשבוע נרעשתי מהידיעה כי הרב [יעקב חנוך] סנקביץ הזקן, ידידי וחסידי, שביקרני לפני צאתו לאמריקה הצפונית והדרומית, מת כחתף ברה"ש בבית הכנסת בסן-פאולו, מייד כשכילה דרשתו והחלו התקיעות. טיפלתי מאז בהטסת ארונו. בערב יו"כ הגיע הארון ומייד נערכה הלוויה. הרב ואלד ליווה את הארון. ביקש וקיבל ממני מכתב לראשי קהילתו להעיד כי מצווה גדולה קיימו בשלחם על חשבונם את ארונו של הרב המנוח לקבורה בארץ ואת רבם ללוותו.

אפרים ברוידא בא ליטול את "שיר ההרים" להיינה, שהעתקתיו בינתיים לנקי במו ידי במהדורתו המוגהת והמתוקנת. כיוון שאין זה שיר קצר ואילו פרסום מנוקד אינו מהפשוטות, הציע לתתו בחוברת כפולה ומשולשת שתצא בדצמבר והיא חוברת המאה ל"מולד". דחה בתוקף מחשבתי לחתום על התרגום בראשי תיבות. דאגתי היא פן יאמרו כי הנה אין למ"ש מה לעשות - ישב ושלח יד בתרגום שירים.

ארתור ניגש לביקור פרידה ואגב כך התייעץ על כמה מינויים - בין השאר על עתידו של מרדכי גזית, שהגיע תורו לסיים שירותו בלונדון [כמזכיר ראשון] והוא דוחה כל מינוי שהוצע לו. אמרתי כי צר יהיה מאוד להפסידו, אך התעקשות עובדים צעירים לא לקבל מינויים המוצעים להם היא רעה חולה שאין לסבול אותה, ולכן יש להודיע כי אלה הם המקומות הפנויים במשרד ואם אינם נראים אין עוד למשרד צורך באיש.

מאוחר בערב התחלנו לארוז. צרת הנסיעה הזאת היא שעלי להצטייד בעת ובעונה אחת לקראת צינת סתיו ביפן ועוד יותר בנפאל ולקראת חום הקיץ בציילון ובסיאם. הכפילות חלה הן על חליפות הן על לבנים. אפילו בחליפות ערב אין לצאת ידי חובה באחת, אלא הכרחיות שתיים ומוטב שיהא מעיל ערב שני למקומות החמים משום התדירות.

שכבנו קרוב לשלוש.