יום ו',  17/8/1956

 

חיים הופיע רק הבוקר. בא באחת, דפק ולא נענה, לא רצה לצלצל שלא להקיץ נרדמים, הלך ולן אצל עדה, עכשיו בא לארוחת בוקר. בעלת הבית התמוגגה: איזו נפש עדינה.

העמודים הראשונים בעיתוני הבוקר מחולקים בין שני קטבים - התסבוכת בוועידת לונדון על תעלת סואץ ומארב הדמים בדרך לאילת.

כל לפני הצהרים קיבלתי אנשים בדירתי. החום ירד, אם גם לא נעלם, אך הכאב בגרון החריף.

ראשון בא פריץ [שלום] עשת [אייזנשטט]. פגשתיו בשבוע שעבר ושאלתיו מה חדש. אמר: אם תזמינני - אספר לך. הזמנתיו. אם כי אני מכירו מראשית מלחמת העולם השנייה, הייתה זו למעשה שיחתנו הראשונה. טיפוס מיוחד במינו. קצין אוסטרי לשעבר, בן קצין וכמדומני בן בנו של קצין. עלה ערב המלחמה ומייד התגייס לחפרים. הוצע לקצינות ונפסל על-ידי wo [משרד המלחמה הבריטי – war office] משום "מוצאו הגרמני" עד שעשיתי את עניינו פרט המלמד על הכלל ונלחמתי מלחמתו בכל שלבי הסולם והצלחתי לבטל את הפסול, בשבילו ובשביל כל הדומים לו. היה אחד הקצינים המשובחים בבריגדה. נכנס לצה"ל מראשיתו והצטיין בתכנון-מטה ובמשימות ארגוניות רבות. איש מצפון, ישר מוח, משכיל, רחב-בינה, בעל אופק כלכלי ומדיני. השתלט במאמץ עליון על השפה העברית אך נשאר זר בדיבורו ועצמאי ולכן יוצא דופן בהלך מחשבותיו. כופר בפרטיזניות, רואה חזות הכל בטיפוח המשמעת ועם כל היותו חייל עד מוח העצמות גורס את הצבא כבורג במכונה הממלכתית וכמכשיר לשעת חירום שאין להפעילו אלא אם כלו כל הקיצין. הוא ומשה דיין - שני הפכים. בפתח השיחה הודיע כי יצא מצה"ל משום התנגשויותיו עם הרמטכ"ל, בהן לא זכה לתמיכת שה"ב. לעת עתה נשאר במשרד הביטחון כמזכיר לוועדות מל"ח [משק לשעת חירום] ושל"ח [שירות לשעת חירום?] (העוסקות בהכנות למצב מלחמה). יצא לו שם של שרת'יסט ואנטי-אקטיביסט. ובאמת כפר במיבצעי תגמול, התקומם נגד פשיטת הכנרת, הלך אל אשכול וגולדה ודרש לבלום את ב"ג, שפעל מתוך רגשנות פזיזה ועל יסוד דיווח כוזב. ב"ג בעיניו חסיד נלהב של צה"ל ילד טיפוחיו. לדעתו רואה ב"ג את צה"ל עיקר ואת המדינה כמקופלת בתוכו – ולא להיפך. דיין גורס את המלחמה העתידה כסידרה של מיבצעי לילה מוצלחים וב"ג נוהה אחריו. שניהם אינם מבינים כי במלחמה של זמננו לא הגבורה מכרעת אלא כושר הסבל והחזקת המעמד בתנאים איומים ומחרידים. סוד החזקת המעמד הוא במשמעת ברזל המחייבת טיפוח ממושך. משמעת כזו אינה קיימת בצה"ל וכל סגנון הופעתו ופעולתו של דיין הוא היפוכה הגמור. הוא חבר המפלגה אך תוהה וחרד על דרכה. דעותיו בכלכלה מפוכחות עד לקיצוניות. מוחו היישרני אינו סובל פשרות וחצאי-אמצעים. הניח בידי מעין תוכנית למדיניותה הממלכתית של המפלגה, כתובה אנגלית.

בתחילת השיחה ביקש רשות לומר כמה מילים אישיות. מראשית היכרותנו היה לו יחס מיוחד אלי אך מעולם לא העריץ אותי כאשר בעשר הדקות של הופעתי בכנסת. התעליתי אז לשיא גבוה-גבוה - על ידי היושר, גילוי הלב, האומץ האזרחי לומר את האמת בכל פשטותה. הדברים עשו אז רושם אדיר על הציבור כולו. שיעור קומתי גבה באותן עשר הדקות.

פגישה עם איסר, עמוס מנור ולוי יצחק הירושלמי בעניין השבועון החדש "רימון" המיועד להכות את "העולם הזה". לוי יצחק קטגור ואיסר סנגור. השבועון מהודר מאוד בניירו ובדפוסו ומרהיב בתמונותיו אך חסר כל תוכן של ממש ואין בו שמץ מלח ופילפל. אף על פי כן אומרים כי הוא נפוץ כבר ב-10,000 טפסים - הצלחה לא תשוער. השאלה היא אם הוא מתחרה ב"העולם הזה" או ב"דבר השבוע".

ברוך טל בא להכניסני למעגל ענייני הארגון במפלגה. ביקשני לסייע בשלושה כיוונים:

ראשית, הרמת קרן הסניפים המחוזיים במסגרת הבאה לייצב את המפלגה במקומות וליצור קווי שיתוף הסותרים מחיצות עדתיות וכיתתיות;

שנית, בכלל תשומת-לב למצבן של העדות - לו גם הפגנת "יחס" אליהן בלבד;

שלישית, מאמצים לבירור אפשרות האיחוד עם "אחדות-העבודה", שלדברי ברוך יש בצמרתה נכונות לכך, תוך הקושי הגובר לקיים את המפלגה הזאת, בייחוד בערים.

לארוחת צהרים בדירה דוד ליבשיץ שסיפר על ביקור משלחת המפלגה בצרפת, כאורחי המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית. [גי [מולֶה ו[כריסטיאן] פינו דיברו גלויות עם המשלחת על תוכנית הרכש הנוספת; סיפרו כי הדברים ידועים לאנגלים ולאמריקנים -  הראשונים מתפשרים והאחרונים מתנגדים והם דואגים עכשיו לבטל את העיסקה הקנדית.

לירושלים חזרתי במכוניתו של יוסף תקוע על מנת לשוחח בדרך. כל נסיעה לת"א וחזרה לירושלים כרוכה באילתורים, אך לעת עתה העניינים מסתדרים תמיד איך שהוא. ביקשתי לדעת אם יש ידיעות על זוועת דרך אילת בנוסף על מה שנתפרסם ואם מתוכנן איזה תגמול. התשובה הייתה כי נתפרסם כל הידוע וכי מעשי תגמול יצאו כבר לפועל אמש. הם לא היו ידועים מראש ליוסף, אף לא לשרת החוץ. סודרו ארבעה מארבים בפינות שונות של הרצועה, מהם אחד לא פעל כלל ושניים הגיעו למיבצעים. מכוניות מצריות נפלו בפח וחיילים מצרים נהרגו. המספרים טרם הובררו, אבל יש לפחות שמונה הרוגים. לאחר כל זאת, לא זו הייתה החדשה העיקרית שבפי יוסף. לפתע נפלה ההכרעה בדבר סמכות הטיפול בענייני שה"ן - עניין שהיה תלוי כחרב המתהפכת זה שנים. ב"ג קבע כי הסמכות עוברת ממשרד החוץ למשרד הביטחון - קרי לרמטכ"ל. הדבר נפל בפגישת ב"ג והרמטכ"ל עם גולדה, לפי דברי גולדה מבלי שתתגלה בעניין זה התלהבות רבה מצד ב"ג. רק לפני זמן קצר נפוצה שמועה בחוגי מחמ"ד כי עומד להתבצע שינוי כזה. אבא הבריק אז ושאל. המנכ"ל פנה לשה"ח. גולדה ענתה כי לא רק אין זה נכון, אלא ההיפך הוא האמת. רצונה היה לומר כי הכל שריר וקיים. והנה לפתע בא השינוי. ברור כי ב"ג כשלעצמו התפשר עם המצב, וכי מה איכפת לו - הן ממילא הוא הקובע הכל. בתקופת ההתנגשויות איתי היה זה סלע המחלוקת העיקרי שחזר ושימש עילה למשברים. לא ויתרתי וב"ג קיבל את הדין וזה היה אחד מסעיפי כתב האשמה המצטבר שלו נגדי אשר בסופו של דבר הכריע את גורלי. אבל לאמיתו של דבר כבר לקראת סוף כהונתי חדל העניין לשמש אבן נגף רצינית - שוב מפני שהסמכות המעשית נתרכזה בידי רה"מ. אבל נשארה פרשת הטיפול היומיומי המעשי - הפגישות עם ברנס, ניצוח על הוועדות, פרסום הודעות הדובר וכו'. אלה נשארו להלכה ולמעשה בידי משה"ח, מתנהלים בכישרון מובהק וברור לכל על ידי תקוע. על זאת לא נח ולא שקט הרמטכ"ל ולאחר שסולקתי לא ראה עוד מעצור לסיפוק מישאלת לבו להחזיר לידיו את ניהול כל המשק הזה. הציק לב"ג עד שהכריע את הכף.

כאשר הסתלקתי אמרתי כי מתחילה תקופה של השתלטות משה דיין על מדיניות החוץ. ההכרעה שנפלה היא צעד בכיוון זה. גולדה, כנראה, לא הוציאה מפיה הגה של התנגדות. ברור לי, כי אילו הוכרעה הכף נגדי בימי - היה ב"ג מתייעץ איתי בכל עניין חשוב. וכן ברור לי, כי כלפי גולדה לא יקיים משטר זה של התייעצויות לפני מעשה. הסיבה פשוטה. לי הייתה דעה משלי בעניינים אלה, שלא נרתעתי מלהביעה בממשלה, וב"ג ידע זאת. לא כן גולדה, שאינה מסוגלת לעמוד בפני ב"ג וממילא אין לה דעה ולכן מה טעם להימלך בה?

יוסף תקוע נשאל אם יהא מוכן לעבור למשרד הביטחון כמושאל ממשרד החוץ. שאלתיו מה תגובתו. עשה תנועה של ייאוש וכניעה ואמר כי הוא ממילא במצב רוח של אדישות גמורה לכל המתחולל. מאוד לא הייתי מאושר מתגובה זו. היה ברור לי כי אסור לו לקבל את ההצעה. לאחר שניהל את העניין כולו על אחריותו, כעובד אחראי בעל דעה עצמאית - כמובן, כפוף לי ולמנכ"ל ותוך זיקה ישירה לרה"מ - הייהפך עכשיו ללבלרו של הרמטכ"ל? לא הוא אלא הרמטכ"ל יקבע את תוכנם וסגנונם של המכתבים לברנס. הייסתפק בתפקיד של נַסָח אנגלי? לא הוא אלא הרמטכ"ל יקבע את קו ההדרכה כלפי העיתונות, והעיקר - את ההנחיות לנציגינו בוועדות שה"ן. מעמדו יהיה עלוב כיועץ-שווא - כמי שמביע דעתו ואין היא מתקבלת. הוא גם לא יוכל לעמוד בקשר גלוי ורשמי עם משרד החוץ. הן ההצעה איננה כי ישמש מקשר מטעם משה"ח עם הרמטכ"ל, אלא כי ייטוש לתקופה את משה"ח ויושאל לצבא. לא, אין זו הצעה מכובדת כלל ועיקר. לעומת זה, הן קצה נפשו של יוסף כבר במקצוע מפרך זה וביקש רחמים כמה פעמים לשחררו. החזקתיו בכוח, על כורחו. עתה יש לו הזדמנות נאותה וטבעית לעבור לתפקיד אחר במשרד או לצאת למינוי בחו"ל. אבל כל זאת נימנעתי מלהגיד לו - העדפתי כי הוא עצמו יחליט לדחות את ההצעה. תמהתי שאינו מתפרץ מייד בהבעת יחס שלילי לחלוטין, תוך רוגזה ותימהון על שבכלל יכלו להציע לו כזאת. שאלתי עצמי מה פשר הוויתרון הזה? ההסבר היחיד שיכול לעלות בדעתי היה פחד ב"ג - שוב אותו הגורם המביש שהשתלט כבר על שטחים כה רבים וחשובים בחיינו. אין הוא מעז להמרות פי הזקן, חשבתי; הוא מלא מורא פן יזיק לו סירובו זה לעתיד לבוא - יקלקל לו את עתידו ללא תקנה. בושתי בעדו.

כשנוסעים יחד ואחד מהשניים נוהג אין הפסקות השיחה והשתיקות מעיקות ביותר. חלה הפסקה כזאת עד ששאל יוסף: "אתה סבור כי עלי לדחות את ההצעה?" אמרתי כי רצוני לשמוע תחילה את דעתו השקולה שלו ואחר כך לשוחח עם המנכ"ל.

אשר למעשי התגמול של ליל אמש, ברור כי הם יגרמו סבך חדש ביחסים עם המזכ"ל, אשר תקע היטב את שיניו בפרשה זו של תגובות, גיבש תורה שלמה שאין מעשים אלה בגדר הגנה עצמית חוקית לפי המגילה [של האו"ם] והזהירנו שבע פעמים מלחזור לסורנו. גם אין לדעת לאיזו תגובות הם יעוררו את הצד שכנגד ואיזה תפקיד ימלאו בהגברת ליכודה של החזית הערבית מסביבו נגדנו. לעומת זה שמחתי על השיטה החדשה - מארבים ולא התקפות מתוכננות, חוליות קטנות ולא כוחות גדולים, במפוזר ולא במרוכז. שנים טענתי נגד השיגרה של פעולה צבאית בהיקף רחב שנתפסנו לה וביקשתי חיפושי צורות אחרות, פחות מפוצצות ויותר מטרידות. נעניתי פעם ופעמיים ושלוש כי השיטה שנתגבשה היא היחידה הבאה בחשבון למעשה. הוכח לי באותות ובמופתים מדוע לא ייתכן לחזור למסורת הפלמ"ח. ידעתי כי אין כאן כנות. הכוח המניע האמיתי היה היצר לגרות את הצד שכנגד למלחמה של ממש ולכן פעלה החתירה להרחבת היקף המיבצע ולהגדלת מספר הקורבנות. טענתי כי הפלת 50-40 חללים בכל מיבצע עושה רושם מזעזע ומקומם בעולם כולו, מציגה אותנו כיוזמי מעגל האלימות ולא כמגיבים, נותנת אותנו לשואפי דמים ומחרחרי מלחמה ושמה לאל את כל הסברתנו, כי אנו מדינה נצורה ומתגוננת, צפויה לתוקפנות ומעוניינת חיונית בשלום. על זאת ניתנה תמיד התשובה כי אי-אפשר לקבוע מראש את מספר החללים - הכל תלוי בהשתלשלות הקרב ויד המקרה קוצבת. הוספתי וטענתי כי תנופת המיבצע עצמה והיקף כוחנו אנו מביאים ממילא לידי שפך דם רב ויש לנקוט מראש ממדים יותר צנועים - ולא השפעתי כלום.

רק עכשיו התברר סוף סוף כי אפשרית גם שיטה אחרת!

בבואי לירושלים התקשרתי עם המנכ"ל. הוא לא ידע ולא כלום על ההכרעה החדשה-  נדהם לשמע הידיעה והיה מדוכא מאוד. הוא מתנגד בתכלית להשאלת תקוע.

על כל פנים ברכה אחת יש בשינוי זה. כשיתפרסם הדבר בתחילת ספטמבר יאמרו הבריות - סוף סוף יש תוצאה מעשית כלשהי לסילוקו של שרת!

לתה פרופ' סֶקו מאורוגוואי ואשתו, ציר אורוגוואי לורנזו ואשתו, משה ורחל טוב. שיחה של מה-בכך.

כשהלכו שכבתי ואכלתי ארוחת ערב במיטה. החום הוסיף להבהב מעל ל-37.

בניו-יורק נתפרסמה הודעה שנייה של המזכ"ל המגנה מעשי תגובה ומוקיעה דבר היותם חורגים ממסגרת ההגנה העצמית המותרת לפי ה"מגילה".