יום ד', 18/5/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ד', 18/5/1955

 

 

יום ד',  18/5/1955

 

בקושי נרדמתי אמש והתעוררתי בלילה כמה פעמים אך לעת בוקר חזקה שנתי וכשקמתי שכחתי לרגע את אשר נפל אמש אך פתאום נזכרתי ומייד נשתקעתי במרה שחורה.

בשבתי לארוחת בוקר הנחית עלי העיתון מהלומה: קצין שני מנפגעי מוקש כיסופים מת מפצעיו. נורא ואיום! ובינתיים מניות מבצע התגמול במעלֶה.

בבואי למשרד רה"מ מצאתי מעטפה כרסתנית מאוברי. בישרוה כמה מברקים. בתוכה נוסח חוזה על עזרה במחקר הגרעיני המוצע לנו מאת ממשלת ארה"ב בלוויית מכתב הסבר מפורט של אוברי. ארה"ב עשתה חוזה כזה עם תורכיה. אם ניענה להצעתה נהיה המדינה השנייה שהיא נכנסת עמה להתקשרות כזו. זו תהיה תוספת כבוד וחשיבות רבה לישראל. טילפנתי לב"ג ונכנס מייד לחדרי. קראנו את החוזה ולא מצאנו בו שום פסול. אין הוא מגבילנו לא לגבי ההתקשרות עם מעצמות אחרות, אף לא לגבי השימוש בעוצמה הגרעינית שנייצר בכוחותינו אנו. לעומת זה הוא מבטיח לנו כור לניסויים ולמחקר ומחייבנו רק להגבלה אחת: לא להשתמש בכור זה לשום מטרה אחרת. אמרתי כי מוטב לנו בכל זאת להצטייד בהחלטת הממשלה ובינתיים אתייעץ עם יושב ראש הוועדה האטומית שלנו דוד ברגמן.

כרגיל בסדר יומי, המעוצב על ידי גורמים שאין לי - גם לא למאורעות - כל שליטה עליהם, נשתרבב כאן לתוך לוח השעות עניין שאין לו כל קשר עם מה שעמד באמת על הפרק. משלחת של המועצה הציבורית למען ירושלים באה להגיש עצומותיה, והנה היא קשת מגוונת מאוד: מאיר גרוסמן מהסוכנות, הרביזיוניסט [נחום] ליפשיץ בעל "המדפיס" בשם התאחדות בעלי התעשייה, מנשה אלישר כיו"ר לשכת המסחר, [מרדכי] פרידמן מטעם מועצת פועלי ירושלים. התריעו נגד סכנת פתיחת מיכללה בת"א ותבעו עזרה פעילה לפיתוח החרושת הירושלמית על ידי הכרזת ירושלים כאזור פיתוח לשם הקלות במיסים ועל ידי איתורם בירושלים של מפעלי חרושת ממלכתיים שיוקמו - אם יוקמו - בעזרת השילומים.

בינתיים התלבטתי מאז הבוקר בשאלה אם לראות את עניין התגמול בדרום כנחרץ או לחדש את המאבק נגדו. מכתבו של אוברי הזכיר לי כי הוא עומד להגיע מחר בבוקר לארץ ואמרתי לעצמי: "איזו קבלת פנים אנו עורכים לשגרירנו הראשון בעולם, אם שעות אחדות לפני בואו אנו עושים מעשה המסכן מחדש את מעמדנו הבינלאומי ועלול לשים לאל את כל מאמציו?" כתבתי פיתקה לב"ג והצעתי לדחות ליום אחד את הביצוע - למען תהא לנו שהות להימלך בדעת אוברי. מייד ענה במכתב (כל זה מחדר לחדר במשרד רה"מ) השולל לחלוטין חובת ההתייעצות עם שגריר, כל שכן כשדעתו ידועה ואין הוא מקבלה, אבל מציע לי לקיים מחדש התייעצות עם החברים, בכלל זה זיאמה שנעדר אמש, והוא מוכן לברר עם דיין אם אי-אפשר לדחות את הפעולה ליום. כתבתי לו שוב והצעתי פגישת חמשתנו היום ב-4. ענני בטלפון כי הוא מוכרח לחזור לת"א מייד לאחר הכנסת אבל הוא מציע כי ניפגש בלעדיו ונודיענו סיכומנו. אחר כך חזר ונכנס לחדרי להחזיר לי את הניירות "האטומיים" שלקח לעיין בהם ואגב כך הודיע כי הוא נשאר בדעתו, אבל מסכים בהחלט כי נתייעץ מחדש בלעדיו.

 

[מכתבו הנ"ל של דב"ג נמצא בתיק צמוד ליומן:]

 

משה,                                                                                                18.5.55

 

לא אתנגד לכך אם תזמין מייד שנית ארבעת חברי הממשלה ותערער על מסקנתנו מאמש. אני גם מוכן להתייעץ עם מ.ד. [משה דיין] על דחייה ליום אחד, - אולם איני רואה כל צורך וטעם לשמוע חוות דעתו של אבן (מדוע לא זו של אילת?), ואיני רואה כל קשר בין הפעולה ובין יום בואו של אבן. בערך ידועה לי דעתו של אבן למפרע - ואיני מקבל אותה, ויום בואו אינו טעם מספיק לדחייה.

 

בברכה,

ד. בן-גוריון

 

נתחזקתי בדעתי כי עלי לעשות ניסיון נוסף לשלול את התוכנית ולהסביר עמדתי מתוך אספקלריה מדינית יותר רחבה.

גדעון בא להשיג אישורי למשלוח הוראות לקדרון בניו-יורק על פנייה מיוחדת למזכ"ל או"ם לרגל מוקשי כיסופים. הוא "הריח" כי משהו תוסס וטען כי מעשה תגמול יהיה אסון ועלי למנוע זאת ויהי מה. ברור לו כי המוקשים הם תגובה על התקרית בגבול סיני, שעיתונותנו טישטשה אותה אבל במצרים ניתן לה פירסום מפוצץ כראיה ניצחת לתוקפנות ישראלית. גם עניין המכונית הצבאית שהסתובבה בטעות מעבר לקו נתקבל בצד שכנגד כניסיון של חדירה זדונית. כיוון שגדעון חבר מפלגה הסברתי לו כי איני יכול שוב ושוב להישען על רוב בקואליציה כשאני במיעוט במפלגה. עלי או לקבל את דין הרוב המפלגתי או להתפטר.

בהזדמנות זו התעורר גדעון, תוך דחיפה פנימית של כנות, לספר לי משהו שכיחד ממני עד כה. הייתה לו לפני כמה ימים שיחה עם נחמיה [ארגוב]. זה סיפר כי תוצאות הבחירות להסתדרות עודדו את ב"ג להאמין בניצחון גדול של המפלגה בבחירות לכנסת. אם יהיה ניצחון כזה ישוב ב"ג לשלטון "ואז יהיה לנו משרד חוץ לגמרי אחר". הדברים מאלפים כשלעצמם אבל מעניין יחסו של גדעון אליהם. אין לי ספק בנאמנותו האישית אלי, אבל גם אינני מפקפק כי הוא עושה חשבונו למקרה שאינני עוד, וכל השבועות האלה יש לי רושם ברור כי הוא חותר לשני יעדים: לרכוש אהדת ב"ג ולסול דרך לפני אבא אבן להיות שר חוץ בין תחתי בין תחת ב"ג, או אז יהיה הוא המנכ"ל [של משה"ח].

כתבתי לאשכול בדבר הצורך להקל על שוכרי דירות הרכוש הנטוש בערים הערביות לשעבר - לאור התלונות שהשמיעו באוזני אנשי יפו.

ב-12 עברתי לכנסת. ביררתי שוב עם יוסף ספיר עניינו של עמוס לנדמן ולאחר שקיבלתי ממנו הבטחה כי ייכנס לבירור איתו ב"ראש פתוח"; כי אם ייווכח בצדקתו יבטל את הוראותיו הקודמות בדבר צמצום סמכויות עמוס; וכי על כל פנים יתייעץ איתי בטרם יגיע למסקנות סופיות - הבטחתי לייעץ לעמוס לכתוב מכתב לשר התחבורה ולחזור בו מההכרזה על "מרי אזרחי" שהייתה כלולה במכתבו הקודם.

אליהו אילת, שהגיע הבוקר מלונדון, נכנס לרגע לאמר שלום. שאל בין השאר על קובי. סיפרתי לו כי קובי עובד קשה, מצליח מאוד בלימודיו, נתקבל עכשיו ב"קולומביה" לקורס הפתוח כרגיל רק לבוגרי מיכללה, יעשה לפי זה בניו-יורק עוד שנת לימודים תמימה, שואף בכל לבו לאפשרות של השתלמות, ולו קצרה, באנגליה ואילו אני איני רואה כיצד יקום הדבר מפאת האמצעים. מייד נתעורר אליהו להציע עזרתו לסידור מילגה לקובי למען יוכל לבלות שנה באוכספורד, בקולג' החדש הנקרא על שם אנתוניוס הקדוש, שבראשו עומד [פרדריק ווייד] דיקין, עורך זיכרונות המלחמה של צ'רצ'יל [הנציג הצבאי הראשון ליד טיטו במלחה"ע] והמחלקה הרוסית שבמסגרתו היא המשובחת ביותר שבמיכללות אנגליה. שמחתי מאוד לבשורת אפשרות זו וחשתי - גם הבעתי - תודה עמוקה לאליהו על יחסו. אכן יש לבני מזל.

הכנסת עסקה בשורה ארוכה וטרדנית של הצעות לסדר היום. קרוב לכניסתי עלה על הדוכן הערבי של מפ"ם, [רוסטום] בסתוני, ובעברית צחה להפליא ערך קטרוג חדש ומחודש על המימשל הצבאי. ב"ג השיב בנאום קצר שהיה מופת להתאפקות. אחרי זה הגיע תורי. [אהרון] ציזלינג [אח' העבודה] נשא נאום דמגוגי מפוצץ נגד המו"מ עם ג'ונסטון ודרש דיון גלוי בכנסת למען יוסר הלוט מהתעלומה "והעם ידע" את אשר לפניו. בתשובתי הצדקתי את התיווך האמריקני, הנחתי דעת ציזלינג לגבי דאגתו "לעם" בהזכירי כי הממשלה נשענת לעת עתה על תמיכת שלושת רבעי הבית, דחיתי שיטנתו כי הממשלה מוכנה ל"ויתורים" ואמרתי כי אנו חותרים להישגים והוקעתי הדרישה לוויכוח פומבי בשלב זה כמזימה להכשיל את התוכנית כולה. ברוב גדול הוסרה ההצעה מסדר היום. "הכלליים", לשיטתם, נמנעו בהצבעה על המימשל הצבאי והצביעו עם הממשלה על תוכנית ג'ונסטון.

בזמן היותי בכנסת עסקתי בבירור אפשרויות ההתייעצות. גולדה הודיעה כי היא נוסעת מייד לת"א. הצעתי לקיים את השיחה בת"א בשעות הערב - על חשבון האזכרה לאיינשטיין המתקיימת הערב בירושלים. ב"ג הודיע כי גם בת"א לא יוכל להשתתף. בצאתו אמר לזיאמה כי הוא דורש לקיים את ההתייעצות בשעה מוקדמת - "לבל תיווצר עובדה של דחיית המיבצע". ראיתי בזה עליית המתח מהסוג הידוע לי היטב. זה היה בניגוד לאפשרות שראה דיין אמש לדחות את המיבצע למחר ולנכונות שהביע ב"ג עצמו במכתבו אלי לברר עם דיין אפשרות הדחייה. על יסוד כל אלה החלטתי להיפגש עם אשכול וארן בלבד מוקדם אחה"צ.

ז'ניה טברסקי ביקשה שיחה קצרה. האיש אוריאל שלון, חבר ותיק, עסקן דגול בחיפה, מנהל "שמן", נתון במחנק ציבורי בעירו, יען אבא חושי הרודן רודפו באף כאחד מנאמני דוד הכהן שאינו מרכין ראשו לפני ראש העיר המבקש למלוך בכיפה, והריהו תוהה אם לא יימצא מיפלט למענו בשירות החוץ. שמא בבורמה? רחל שלון, מהנדסת חשובה, מורה בטכניון, אישה נאה ונבונה, עשויה לשמש נכס. הבטחתי לחשוב וכבר חשבתי כי זוהי מועמדות בעלת ערך.

הקשבתי לתחנוניו של חה"כ הדרוזי ג'אבר מועדי כי נעמידו שני ברשימת זועבי ולא שלישי, חלילה.

בצאתי מהכנסת ראיתי בעיתון ערב כי מת קצין שלישי מפצועי כיסופים.

אכלתי ארוחת צהריים לבדי. צפורה נסעה בבוקר לת"א. גדעון טילפן כי הוא שולח לי מכתב בלתי רגיל שנתקבל זה עתה מאוברי ובו תחמושת חשובה למאבקי נגד מעשה תגמול. נכנס דודיק והודיע כי נצטווה על ידי אמו לבשרני כי הצליח בבחינה קשה בתורת הכלכלה. מתוך 120 נבחרים נכשלו 80. מה-40 שהצליחו קיבל אחד ותיק "טוב מאוד +", איש לא קיבל "טוב מאוד", שבעה זכו ב"טוב מאוד-" ואחד מהם דוד גולומב. משמע כי הוא אחד הראשונים וזכה בדין לפני הבוחן המחמיר ביותר שבמיכללה, [פרופ' דן] פטנקין.

שאלתי את דודיק אם לדעתו מתחייב תגמול בעד מוקשי כיסופים. היסס. התפתחה שיחה. שמחתי להיווכח עד כמה הוא רחוק מדבקות עיוורת בעקרונות נוקשים ומוכן לשקול במפוכח שכר והפסד. שאלתיו אם בגישתו העניינית הזאת הוא מייצג את הלך הרוח השורר בנוער. ענה בהחלט לא. רוב הנוער דוגל ב"אקטיביזם" ואינו בודק.

קיבלתי את מכתבו של אוברי לגדעון. באמת מסמך מזהיר, המכיל ניתוח נוקב של מעמדנו ומקדש מלחמה עד חורמה בשקרים המוסכמים הקובעים את הערכותינו ותגובותינו המדיניות - ועם זה הוא לוקה בהפשטה עיונית של בעיות מציאותנו המסוכסכת ומתעלם מהגורמים הקובעים את חיי הנפש של הציבור. אבא, שכולו נתון בחיי התודעה הצרופה, טועה טעות חמורה בהניחו כי אפשר להעלות ציבור שלם לעולם עליון זה של הכרה וכי תחושותיו ורגשותיו הם נושא לשכנוע הגיוני. לעומת זה, גם בהערכתו ההגיונית את הגורמים הפועלים למעשה במדיניות העולמית לדידנו הוא נתפס בלי משים להשערות ולניחושים הנוחים ביותר ועובר בטיסות קלות של ניסוחים מבריקים על פני תהום העתידות הסתומים והרי הסכנות.

ב-3 באו אשכול וארן. גוללתי את כל יריעת הסכנות הנשקפות מאותו מיבצע: ממדיו "הגמישים" עלולים להביאנו לידי "תקרית עזה" שנייה או משהו מעין זה; אנו רואים את המוקשים האחרונים כשורש הרע ומוחקים התפרעויותינו שקדמו להם, אבל לא זו תהיה ההתרשמות בעולם החיצון; התגמול לא יחסל התפרעויות מצרים כשם שלא חיסלה אותן תקרית עזה; התוצאה תהיה ליבוי נוסף של האש המתלקחת ממילא; ליחסינו עם המעצמות תינתן מכה אנושה; מאמצינו בוושינגטון ינחלו כישלון חרוץ; ספק אם במצב שייווצר יהיה אפשרי הסכם עם ג'ונסטון; הנה הוצעה לנו התקשרות בתחום המחקר הגרעיני - ספק אם תקום באווירה שלמחרת התגמול; בציבור היהודי בחו"ל ישתררו דיכאון ומבוכה; כל קו הטיעון שלנו נגד זיון ארצות ערב והניסיון לגייס סביבו תמיכה ציבורית רחבה יושם לאל; עלינו לתת דעתנו על שיקולים ארוכי טווח ולא לפסוק רק לפי צורכי הרגע - כל שכן אם גם התועלת הרגעית מפוקפקת ביותר.

זיאמה ענה פסקנית כי הוא מחייב תגובה. אינו מאמין כי אפשר להשיג משהו מארה"ב על ידי מו"מ. אם יש להם אינטרס לכרות עמנו ברית ביטחון - יעשו זאת גם אם נגיב. אם אין אינטרס - לא יעשו את הדבר גם אם לא נגיב. לעומת זה הוא בהחלט בעד תפיסת מועט ולא מרובה בממדי התגובה. אינו משוכנע כי המיבצע שהוחלט עליו הוא היחיד הבא בחשבון, אבל אם באמת אין אפשרות אחרת - מוטב זה מלא כלום. אשכול אף הוא טען כי יש לבדוק מחדש אם אומנם לא תיתכן פעולה אחרת הרחוקה יותר מסיכון של קרב גדול עם הרבה קורבנות. זיאמה הציע כי אשכול ישוחח טלפונית עם ב"ג. אשכול הציע כי זיאמה ישוחח. זיאמה טען כי אין דעתו נחשבת בכלום אצל ב"ג, אבל לאשכול מסוגל ב"ג להקשיב. ראיתי כי כל אחד מהם מתיירא לדבר עם ב"ג. כן ידעתי כי שניהם יודעים כי אשר אלי - אין אני חושש כלל לריב עם ב"ג אבל במצב הנתון ברור כי לא אשפיע עליו. לבסוף קיבל עליו אשכול "להסתכן" ולנסות.

חטפתי שעה קצוצה לטיפול בניירות השוטפים עד שהגיעה שעתה של ההתייעצות האטומית: פרופ' ברגמן, המנכ"ל, ארתור לוריא, טדי קולק. הכל נמנו כי בהחלט כדאי לנו להיכנס להתקשרות עם ארה"ב, אשר תועיל לנו במחקר ותרים קרננו בזירה המדינית. הדבר כרוך בתשלום בעד הדלק האטומי הדרוש לכור, אבל ההוצאה כדאית. השיחה חרגה ממסגרת העניין ופלשה לתחום אחר - כיצד עלינו לארגן את מוסדות המחקר הגרעיני בארץ לשם הכוונתו היעילה. על מדוכה זו אנו יושבים זה כבר, אבל הכרעות בה יוכלו לנפול רק אחרי הבחירות - על כל פנים לא לפני הסימפוזיון שאנו עומדים לערוך בקרוב.

שיחה זו, שנמשכה פחות משעה, הייתה מבותקת כולה שיחות טלפוניות בלתי פוסקות עם ת"א. אשכול לא דיבר עם ב"ג - אחרי הכל. תחת זה שוחח עם גולדה ושילח אותה בב"ג. גולדה הלכה אל ב"ג וקיבלה סירוב מוחלט לחשוב על איזה מיבצע אחר. ניסתה להציע כי ננקוט מידה כנגד מידה ונניח אף אנו מוקשים מעברו המצרי של הקו. התשובה הייתה כי אין הדבר בא בחשבון - ואפשר כך הדבר באמת, שכן אנו נוסעים לאורך הגבול בעוד שהמצרים שומרים על הגבול ע"י מוצבים שדרכי הגישה אליהם הם מבפנים; נמצא שאם ברצוננו לייקש את דרכיהם עלינו לחדור עמוק לתוך הרצועה ולהסתכן במארבים ובהתנגשויות בלתי צפויות העלולות להביא לידי אובדן יחידותינו ללא כל יעל. משהוברר שוב כי אותו מיבצע הוא היחיד הבא בחשבון, פעלה גולדה לפי התדריך שקיבלה מאשכול - להניח במקרה זה כי ארבעה חברים מחייבים את המיבצע. אז אמר לה ב"ג כי מכיוון שרה"מ נגד, יש לשוב אליו ולשאול שמא ברצונו לכנס ישיבת הממשלה, כי אז יידחה המיבצע. גולדה הציגה לפני שאלה זו באחת השיחות ורגע חשבתי להיאחז באפשרות של ערעור, גם אמרתי לעצמי שמא יש כאן טכסיס מצד ב"ג להביא לידי ביטול המיבצע מבלי שקולר הביטול יהא תלוי בו, אך גולדה מיהרה להסביר לי כי אם אפנה לממשלה - יתבטל ע"י כך ההסדר שהוחלט עליו במפלגה ואז אין לדעת מה תהיינה התוצאות. הוסיפה כי עצם פנייתה לב"ג בדרישה לזנוח את המיבצע המתוכנן יחשוב על משהו הרבה יותר צנוע עוררה "סערה" והיא חוששת להתפוצצות רצינית אם תבוא הכרעה שלילית בממשלה. אמרתי כי במצב זה לא אנסה בשום פנים להשיג רוב בממשלה נגד רוב בקבוצה המוסמכת מטעם המפלגה. את ההסדר שנקבע במפלגה לא אפרק ולכן יקום דבר הארבעה. דקות ספורות אחרי גמר שיחה זו - החמישית או השישית במניין - הזמנתיה שוב, בעודה בבית ב"ג, ואמרתי לה כי יחסַי איתה מחייבים אותי להגיד לה דבר ואני מקווה כי לא תקבלו כלחץ או כאיום: על ידי ההכרעה שנפלה עכשיו הוכרעה שאלה אחרת, הנוגעת לעתידי; הדבר לא יבוצע עכשיו, יען המפלגה היא מעל לכל והעיקר עכשיו לזכות בבחירות, אבל הוא יבוצע בבוא מועד בהתאם למסקנה המוכרחת הנובעת מהמצב שנוצר. היא ענתה משהו שלא תפסתי והפסקתי את השיחה.

עוד בטרם נכנסו להתייעצות על המחקר הגרעיני קראתי את וולטר הצידה וסיפרתי לו מה מונח על כפות המאזניים וכיצד עומדים הדברים. אמר לי: "אתה מוכרח להעמיד על דעתך." אמרתי לו: "אני לא אפעיל סמכותי כרה"מ בניגוד למפלגתי. מאשר ללכת בדרך זו מוטב לי להתפטר." אמר: "אני מתפטר מייד אחריך, בלי כל היסוס." אמרתי לו כי התפטרותי עכשיו היא הרס למפלגה ולמדינה. זו תהיה התפטרות מדינית. אין לי ברירה אלא לחרוק שן ולהמשיך - עד לשעת הכרעה חוקתית, עם יצירת ממשלה חדשה לאחר הבחירות.

אחרי גמר ההתייעצות - השיחות הטלפוניות נסתיימו ונסתכמו תוך כדי מהלכה - עיכבתי את וולטר ואת טדי ומסרתי להם כיצד הוכרע הוויכוח הגורלי, על כל פנים העשוי להיות גורלי. לטדי סיפרתי את העניין הבוקר והוא החוויר לשמע הדברים. הוא שהביע סברה כי המו"מ עם ג'ונסטון יחובל.

עם גמר פרשת הלבטים והריב - עם ההכרעה שנפלה - כאילו הוקל לי: הילד מת - מה טעם להתפלל עליו.

מוריק בראלי, סופרו המדיני של "דבר", מהצעירים, בא לשיחתו השבועית. שאלתיו אם הכרחית תגובה על המוקשים. הסתייג מאוד. ביקר קשה את ההחלטה לבטל את הפגישה השיגרתית עם המצרים, שנתקבלה עקב המוקשים. פלש לתוך ויכוח חריף עם הנחותיו ונוסחותיו של ב"ג בנאומו המפורסם ואמר בזה כמה דברים קולעים. שאלתיו אם הלך מחשבותיו טיפוסי למשמרת הצעירה. אמר: "לא טיפוסי!"

ב-8 באולם אימק"א לאזכרה לאיינשטיין ביום השלושים. האולם לא היה מלא. ירושלים המשכילית אינה מסוגלת למלא אפילו אולם ממוצע זה באזכרה כזאת. הסגל הדיפלומטי נכח כמעט כולו. מראשי הנציגויות באו הרוסי, ההולנדי, הברזילי והבולגרי. מנציגויות אחרות הופיעו שניים ושלישיים. הספידו דינור ו[פרופ' יואל] רקח. בידי הסגל הייתה תמצית הדברים באנגלית. הוקראו קטעים מדברי איינשטיין על העם היהודי, הציונות והמדינה. האזכרה נפתחה בנגינת ה"קדיש" הנפלא של ראוול ונסתיימה בקנטטה של שומן. הדברים נוגנו מאחורי המסך. הסדר היה מופתי. האזכרה כולה הייתה פרי יוזמתו של ליאו כהן והוא שקבע תוכנה, אף בחר קטעי הנגינה. טילפנתי לו להביע הערכתי.

היום טרם נגמר. באו יעקב וגדעון להיוועץ ולייעץ על תוכן ההתייעצות עם השגרירים וסדריה. אגב אותה שיחה נקראתי לטלפון וטיפלתי במניעת שביתה בדפוס "הארץ" ובהבאת עמוס לנדמן לידי משלוח אותו מכתב לשר התחבורה. בשעה עוד יותר מאוחרת חזר יעקב לבדו והשביעני לאמר לאבא, מייד לבואו, כי אין להעלות על הדעת פרישתו מוושינגטון לפני בחירת הנשיא ב-1956 ומיצוי עניין חוזה הביטחון - תריס בפני השפעת ב"ג ו"אחרים" (קרי; גדעון מזה וראובן מזה) כי עליו לפרוש מייד ולהעמיד עצמו לכנסת.

שכבתי לישון כשכולי דרוך ומתוח לקראת הידיעה שאקבל בבוקר ואז בפעם הראשונה חלף הרהור בראשי: "הן נבות ודאי שוב במיבצע!"

 

העתקת קישור