לפי הידיעות שנצטברו עד הבוקר עלה חלקה של המפלגה בהסתדרות מ-57 ל-60 אחוז ואולי גם למעלה מזה. זהו הישג כביר המבטיח גדולות לקראת הבחירות לכנסת. מפ"ם וסיעה ב' יחד ירדו, אם כי סיעה ב' פחות מהשוה"צ. הקומוניסטים עלו במקצת הודות למיזוג אנשי סנה בתוכם. אריה בהיר טילפן לי את המסקנות העיקריות המסתמנות מתוצאות הבחירות, אשר תיוודענה סופית רק בעוד כמה ימים. אין ספק כי בחירות אלו היו תרגיל יקר ערך לקראת ההתמודדות הארצית הכללית ויש לנו עכשיו אפשרות לבדוק ולתקן את נקודות התורפה.
אחד הגילויים המפתיעים - ריבוי יחסי של מצביעי א' בתוך משקי הקיבוץ המאוחד, בסה"כ כ-600, בזה 30 בנען, 99 בגבעת ברנר, 120 ביגור!
ב"ג נכנס לחדרי במצב רוח מרומם וכאילו מפויס לחלוטין כלפי. נתעודד מאוד מתוצאות אתמול והריהו בטוח כבר כי אם נתאמץ כהוגן יש לנו סיכוי להגיע לרוב בכנסת. אמרתי לו כי אם נגיע ל-48 אחוז יהיה זה הישג עצום, אך הוא בשלו: "כל עוד אין רוב מוחלט, אין בצע בהתקדמות - הכרחי רוב ויהי מה!"
היה ברור כי על יסוד רוב של מפא"י הוא רואה עצמו שוב רה"מ ומולך בכיפה. פתאום פתח בבעיית עתידו של אבא אבן. כאשר היה אבא לאחרונה בארץ דיבר על לבי כי איאות לקחתו לארץ בסוף 1955 ואפתח לפניו סיכוי של כניסה לממשלה - לא כסגן שר, חלילה, בדומה לוורהפטיג או לאפרתי, אלא כשר ממש, אולי בלי תיק, על מנת שיעבוד איתי במשה"ח. הסכמתי כי יש לעיין ברצינות באפשרות זו ועל כל פנים הודיתי כי למען עתידו חשוב לאין שיעור כי יותן לו בהקדם להשתקע בארץ ולהכות בה שורש - הזדמנות שלא ניתנה לו עד כה. והנה אחרי שיחתנו זו נסע אבא לשדה-בוקר וחזר משם כשידיו על ראשו: ב"ג לא אבה שמוע שום תוכנית שפירושה עזיבת אבא את וושינגטון וניפץ את כל חלומותיו לרסיסים. פסק נחרצות כי עליו להישאר על משמרתו בארה"ב ולהוציא מראשו כל מחשבת כסל על העברה לארץ. זו הייתה עמדתו הנחושה של ב"ג אז, אבל עכשיו שינה טעמו מן הקצה אל הקצה. ראובן דיבר על לבו להסכים כי אסור להשאיר את אבא בחו"ל והוא נוכח לדעת כי אומנם אסור הדבר. התפלאתי לקפיצה מרחיקה זו ושאלתי מה יעשה אבא כאן ומי יבוא במקומו. ענה כי יהיה חבר כנסת, לאו דווקא שר, ויוכל לנסוע לעצרת כראש המשלחת וגם להופיע במועב"ט בעת צרה, וכן לצאת בשליחויות ליהדות ארה"ב - באחת, לפעול כשגריר at large [נודד]. רעיון זה כשלעצמו נראה לי אך כשחזרתי ושאלתי את מי נשלח לוושינגטון לא קיבלתי תשובה. היה לי רושם כי גם ב"ג אינו רואה את ראובן כמחליף. פציתי פי על יגאל ידין. לא זו בלבד שב"ג שלל מועמדותו לוושינגטון ולו גם משום שאין יגאל מוכן עכשיו לצאת שוב לחו"ל, אלא התברר כי הוא חושב נכבדות ביגאל לקראת הממשלה העתידה: הצעתו היא כי יגאל יהיה "שר הדרום והנגב" וייקח בידיו האמיצות את כל עניין יישוב הנגב ופיתוחו. שאלתי מה יהא על דב יוסף. התשובה הייתה כי זוהי אומנם בעיה אבל אם יהיה למפא"י רוב יוכל יוסף לשמש כשר המשפטים - הצעה חמוצה בעיני. על כל פנים ראיתי כי ב"ג מוכן לראות את יוסף נוטש את תיק הפיתוח. בתוך כל השקלה הזאת זרק ב"ג שאלה: "האם לא יוכל אבן להיות שר החינוך?" דחיתי הצעה זו כחסרת כל שחר. אבא הוא איש זר לארץ ולא ייתכן להכניסו בבת אחת לפְנים שבפנים; יתר על כן הוא נציג חוץ בחסד עליון ואיך נבוא לצמצמו בדל"ת אמות של פעולה פנימית; ונוסף על כל אלה הוא נעדר כל חוש ארגוני, בעוד שמשרד החינוך הוא משק מינהלי עצום.
ב"ג טען, כי תוספת שני שמות כאלה לרשימת המועמדים של מפא"י כיגאל ידין ואבא אבן, תעשה רושם רב בארץ ותרים קרן המפלגה בבחירות. נכון. אבל יגאל יסכים להיכנס לרשימה רק אם תובטח לו מראש שָרות. להבטיח זאת לפני הבחירות פירושו סיפסור בתוצאותיהן. ומה אם לא יעלה כוחנו וניזקק לאותה הקואליציה, ואם לא נוכל להוציא איש מהשרים הקיימים - פרט לדינור שיסתלק מעצמו - ואם נמיר יחתור בכל התנופה להיכנס לממשלה?
הכלל שעלה מכל השיחה הזאת היה כי ב"ג שקוע כבר ראשו ורובו בצירופי הרכבה של הממשלה העתידה.
הכלכלן [ברנרד] בל בא לברר בעיית עתידם של לשכת הייעוץ הכלכלי וחבר עובדיה. הלשכה עתידה להתפרק בסוף יולי. אשכול הציע למספר חבריה להיכנס למסגרת האוצר כיחידים. שניים הסכימו. אחרים מוכנים להישאר רק אם ייכנסו לאוצר כחוליה. הבטחתי לברר את העניין עם אשכול. חבל יהיה לוותר על בל וגם על הגוי היחיד שבחבורה, המומחה הדגול למשק חקלאי, קלאוסון שמו.
זיאמה דיבון בא לשאול אם הוא יכול לסמוך על ביטולה של גזירת אחוז החסימה במיכסת % 2, שאם כן הדבר הריהו נושם לרווחה בהרכבת רשימות המועמדים הערבים. אמרתי לו כי כן הדבר וילך בכוחו זה. אומנם מכתבו המאוים של רוקח לא נתקבל אבל המפלגה חתכה את העניין ויש לראותו כמוכרע.
זיאמה [דיבון] סיפר על פרי מאמציו לרסן את הרמטכ"ל מחידוד ההתנגשות בענייני ש"ן. הביא את הרמטכ"ל לידי הסכמה להמשיך במצב הקיים שפירושו כי [וולטר] איתן יקיים את הקשר עם ברנס ולעומת זה הרמטכ"ל ייתן הוראות ל[אריה] שלו, וכל דבר קשה ישמש נושא להתייעצות בהכרעת רה"מ. אמרתי כי אני מוכן ומזומן לכך. זיאמה הסביר מה הקושי. ב"ג סבור כי הוא חייב לי תשובה על מכתבי, שבוששה זה למעלה משבועיים, ואם ישיב ממילא יתחדד הניגוד; ואילו משה דיין, שקודם המריץ את ב"ג לא לוותר, אינו יכול לבוא עכשיו ולטעון למתינות ולהשהיה. טיכס זיאמה עצה ומצא דרך לצַנֵר את עצת השקיטה על השמרים באמצעותו של נחמיה [ארגוב].
ישיבה קצרה של הממשלה, בה קיבלנו החלטה על אופן טיפולנו בהמלצת ועדת גורי לענייני שכר עובדי המדינה, תוך קביעה מפורשת כי היֹה יהיו תיקוני שכר עוד בשנת הכספים השוטפת 56/55. אין כל ביטחון כי תיקון זה יניח דעת המשפטנים והפקידות המינהלית, אבל זהו הצעד המרחיק ביותר לקראתם שנוכל לעשות כרגע. "הכלליים" ורוזן לא הסתפקו במוצא זה וביקשו לקבוע כי תחולת ביצוע המלצות ועדת גורי תהא מתחילת שנת הכספים השוטפת. ברוב מפא"י והדתיים הכרענו נגדם.
מהישיבה נסעתי לחנוכת אולם ההרצאות לפקולטה למדעי הטבע - הבניין הראשון שהושלם בשטח קריית המיכללה [בגבעת רם]. היה מעמד חגיגי, אשר רוב הנוכחים בו היו יהודי קנדה שבאו במשלחת רבתי. האולם כליל נוי - עוד לא ראיתי כמותו בארץ וללא ספק הוא אחד היפים ביותר שראיתי בעולם. בו מלאכת עץ רבה, שבוצעה כולה בירושלים. לא נאמתי ואחרי דברי מזר, דב יוסף והשגריר [הקנדי] מק-דרמוט הסתלקתי.
במשרד היה לי דין ודברים חריף עם דניאל לוין ממא"ס עקב מברק ששלח להניא את אבן מהתרסות כלפי נציגי המדינות שהשתתפו בוועידת בנדונג בגלל ההחלטה הממארת. מברק זה ראוהו גם המנכ"ל וארתור וסמכו ידיהם עליו. תמר שוהם הייתה היחידה שהקשתה על הגיונו המדיני והעירה אוזן המנכ"ל כי אין הוא כשורה מבחינה זו, אבל וולטר לא השגיח בערעור. התרגזתי מאוד על קו נפסד זה ונזפתי קשות בלוין. ניסה לטעון, כי לא נועיל כלום על ידי מחאות ותרעומות, כי העיקר הוא "להתיידד" עם מדינות אסייניות. שללתי לחלוטין תורת כסל זו - גם אם נמחה ספק אם נועיל, אבל אם לא נמחה - ודאי שנחזק בזה את קו בנדונג. באותו מברק כלולה איוולת עוד יותר מפליצה. ניתנת שם הדרכה להסביר כי אין ההחלטה שנתקבלה נוראה כלל, שכן יש בה מעשה פשרה ולא עוד אלא היא דוגלת בהסדר של שלום! הוקעתי את חוסר ההבחנה בין הסברה פנימית בתחום שירות החוץ לבין תדרוך הניתן לגבי שיחות עם אנשי חוץ - הבחנה שהיא אלף-בית של כל דיפלומטיה. אמרתי: "עלינו להתריע ולהוקיע, להוכיח ולבייש; יטענו הם לשם הצטדקות, כי ההחלטה אינה גרועה כל כך, שכן נאמר בה זה וזה - אבל מה לנו לרחוץ אותם מראש מכל אשמה?" לוין יצא ממני חפוי ראש. שקעתי בהרהורים מרים מאוד על חוסר כל אפשרות לסמוך על אנגלו-סכסים ו"יקים" [כינוי ליוצאי גרמניה] שיידעו לתפוס בחוש את הקו המדיני שיש לנקוט. הברית-שלומיות [קבוצת מחקר שנקראה "ברית שלום" נוסדה ב-1925, לבשה צביון פוליטי ב-1929 והתפרקה ב-1933; דגלה בפיתרון דו-לאומי בא"י והתאפיינה בגישה אפולוגטית - ויש אומרים תבוסנית - כלפי הערבים; תחילה עמד בראשה א' רופין] היא מדווה מושרש ששני שבטים אלה נגועים בו ללא תקנה. ביזיון הוא להבריק לאבן כי הוראה שקיבל מהמחלקה האזורית המוסמכת בטלה ומבוטלת ועליו לנהוג בניגוד גמור לקו שהותווה לו באותה הוראה - אבל אין מנוס מזה.
כתב של INS["סוכנות ידיעות בי"ל", נתמזגה ביופ"י], ריימונד שמו, בא לראיון על מנת לנהל הסברה המכוונת לסתור את ההשפעה הערבית הגוברת בארה"ב. עיקר עניינו היה להוכיח כי יש אפשרות להתקדם לשיעורין לקראת השלום וכי ישראל הציעה ומציעה בכיוון זה הצעות חשובות ומעשיות. סיפקתי ביד נדיבה משאלתו זו: [הצעות ישראל לגבי] הסדר המים, תשלום פיצויים תמורת חיסול ההסגר ו"החרם הלוחם", נמל חופשי בחיפה תמורת חופש מסחר עם ירדן וכיו"ב.
דודיק אכל איתנו בצהריים. לתימהוני ולשמחתי שמע שבחים לנאומי בגבעתיים. הקהל יצא מרוצה מאוד וההדים התפשטו.
ב-4 אחה"צ פתיחת הכנסת אחרי פגרת הפסח. על הפרק הצעת מק"י להבעת אי-האמון. מיקוניס טירטר בנוסח "אשרי" ["אשרי יושבי ביתך..." - תפילה יומיומית שגורה] נאום רצוף קיטרוגים קומוניסטיים נדושים על כניעה לאימפריאליזם האמריקני והתחברות עם הניאונאצים בבון, אשר הם שעברו כחוט השני בנאומו של ב"ג באיצטדיון של רמת גן. נאום נבוב ושחצני זה הקל עלי מאוד את מלאכת ההדיפה ולא נזקקתי כלל להסתבך בהגנה על נאום ב"ג אם מתוך אינוס מצפוני או מתוך הסתכסכות חדשה עם שה"ב. הודיתי למק"י על ההזדמנות שנתנה לממשלה לזכות מן ההפקר בהבעת-אמון מפורשת ועשיתי לקלס את כל הבניין שהקים מיקוניס תוך להג כה מהיר. [ר' דה"כ, כרך 18, ע' 1556]. רק שבעה חברי מק"י הצביעו בעד הצעת אי-האמון. 57 היו נגד, סיעות חרות, מפ"ם ואחה"ע נמנעו.
לקחתי עמדי מהכנסת את אברהם ומרי פרידמן והסעתים לביתו של אולשן לתה. אצלנו באו לתה מזכירboard of deputies ["ועד שליחי הקהילות"] הבריטי, ברוטמן ואשתו. היו מוזמנים גם קלרק ואשתו אך בשל אי-הבנה איחרו הללו שעה תמימה. כך נתארך הביקור בלי גבול ורק קרוב לשבע בקושי הסתלקו האורחים.
אברהם ומרי באו לארוחת ערב ואיתם רחל שוורץ ונכדתה יעל, בת רות ומשה דיין, נערה מבריקה ביותר, חורגת מכל הרגיל והמקובל בחן ובכושר. המתיחות ביני לבין אביה לא השפיעה על יחסי עם נערה זו הפונה אלי בכל פגישה כאל בעל סמכות שכלית ומוסרית - ואין זו אחריות קלה בעיני. אף היא סיפרה ביוזמת-עצמה כי שמעה הלל רב לנאום ברמת גן, מפי נוער והורים כאחד. העריכו את הנאום משום שבא להסביר ולא להלהיב. "יש נואמים", טענה, "המשתלטים על ההמון ומעוררים אותו לתרועות של טירוף אבל האנשים מתפזרים אחר כך כשראשיהם ריקים. איזהו הנאום החשוב - זה המנחיל לשומעיו חומר למחשבה". הרמז היה ממש מסוכן. גם אלה האריכו שבת ורק בשעה מאוחרת מאוד נשארנו לבדנו, כשאנו המומים מהשאון והמרקחה, ואיננו יודעים נפשנו מרוב האורחים ומהכיבודים שהם מחייבים.
ישבתי על הניירות עד אשר כשל כוחי לגמרי.
