שבת,  7/5/1955

איחרתי קום וכל הבוקר ישבתי על ניירות. על חיים עבר ליל נדודים ברחובות קרייה. הוא ישן בבוקר ובא כמתרונן מתרדמה לארוחת הצהריים. מייד לאחריה צללתי שוב בהכנת נאום - האחרון במחזור זה. ב-4.30 יצאתי עם הרי לגבעתיים. הוא שמע אמש את יגאל אלון ב"מוגרבי" ומסר לי את תוכן נאומו לכל פרטיו, לא גרע דבר. באמפיתיאטרון של גבעתיים עם רב ומרהיב בשלל צבעיו. פגשוני נלהבות - התפלאתי לנאמנות וללהט. הייתה שורה ארוכה של נאומי ברכה קצרים - בשם סניפי המפלגה ברמת-גן, בגבעתיים, במעברות, בכלל זה עולי בבל ותימן, ונואמת אחת בשם תא החברות. כשהגעתי לרשות דיבור מעל דוכן רם ונישא הרגשתי עייפות מופלגת בכל אברי ודומני כי לא עלה בידי להחדיר דברי בלבבות אלא הייתי מחליק על פני שטחם העליון של הדברים ונשארתי מאוד לא מרוצה מעצמי. הפיצוי היחיד היה בהרגשת ההקלה כי סוף סוף הגעתי לסיומה של פרשה ועתה לפני שבועיים-שלושה של הפוגה עד שאצלול שוב לתוך המערבולת לקראת הבחירות לכנסת.

ישר מהאמפיתיאטרון, יחד עם זהבה אילת, לירושלים. הגענו ב-8 וכעבור חצי שעה נתמלא הבית: ליידי רדינג, בקי זיו, זהבה, לורד נתן, איסטרמן, ג'ק גרי, שני זוגות אליס מאנגליה - אחד מלידס ואחד מלונדון - הזוג לוין-אפשטיין מירושלים ורוי אלסטון ["גרוסלם פוסט"] עם מוניקה רעייתו. היה שיח רב ורם ואחרי שנתפזרו הקרואים ישבנו ושוחחנו וסיפרנו זה לזו את המוצאות - בבוקר הייתה לצפורה קבלת פנים בבית לכבוד משלחת נשי "מילווה" מארה"ב ונצטרפו עוד "חוויות". סוף ששכבתי לישון בשתיים.