כתבתי לב"ג תשובה להשגתו על דברי השגריר אבן ביחס לחופש השיט בתעלת סואץ ובמפרץ אילת. ציינתי כי הנני תמים דעים איתו לגבי ההבחנה שהוא נוקט ואין בדעתי כלל לעמוד על עניין השיט לאילת בתשובה שעלינו לתת למזכיר המדינה דאלס.
אחרי כל המאבק הפנימי בוועידת בנדונג - הטפות מוסר של נהרו והתנגדות אוּ נוּ ואפילו הסתייגות צ'ו-אן-לאי - גברה הבריונות הערבית והוועדה המדינית קיבלה פה אחד החלטה בעניין ישראל התומכת בעמדת הערבים, אומנם בנוסח עצור ומתון אפילו מזה שנתקבל בשעתו בפגישת קולומבו [של ראשי הודו, פאקיסטן, אינדונסיה, בורמה וציילון במאי 1954, כהכנה לוועידת בנדונג]. זוהי הפגנה חדשה לבידודה של ישראל וגיבוש חזית ארוכה נגדנו המקיפה רוב מניין המין האנושי. או נו נלחם והוכרע. בזמן ההצבעה לא נכח באולם, אבל לא יצא במפגין אלא מצא לו תואנה. נראה אם יעמדו לו עוז רוחו והגינותו לקיים את ביקורו הרשמי בישראל באמצע מאי כמתוכנן. בינתיים ברור כי בארץ כולה תוגבר ותוחמר הרגשת בדידותה של ישראל והתנכרות העולם כולו אליה, בהצטרף היעל המדכא של החלטת בנדונג לאכזבת חוסר החלטת הגינוי במועצת הביטחון.
תוך השתלשלות הגיונית ישירה מקליטת הידיעה וההתרשמות הזאת מעיתוני הבוקר קיבלתי במשרד רה"מ משלחת מנהלי חברת השֵכַר הישראלית "נשר", בראשה דרייפוס הפריסאי וחבריה גוטליב וראו מפיק"א, יפה מ-.p.e.c, ועוד דרייפוס מבאזל. הם תובעים מהאוצר היתר להעלאת המחיר - אחרת ייאלצו לסגור את ביהח"ר - ואילו האוצר מתקשה, יען הבירה כלולה משום-מה במדד יוקר המחיה - ודאי ירושה מהבריטים - והעלאת מחירה יַקפּיצוֹ.
במשה"ח קיבלתי לשיחה את משה קרן מ"הארץ" שביקש הנחיה לגבי בעיות שוטפות: המו"מ בוושינגטון, היחסים עם ברנס, מגמת הממשלה במדיניות חוץ בכלל על רקע ההתרוצצות הפנימית שאינה סוד לאיש. מבלי שנגענו במפורש בבעיה הכאובה של פיצול ההנהגה ניסה לשכנעני כי רוב העם תומך בקו המדיני שלי. נמנעתי מלענות לו, כי השאלה הקובעת היא היכן רוב המפלגה. שאלתו העוקצנית הייתה בדבר אותם הארבעה. "הארץ" כבר התקיפני אישית בעניין זה וכנראה יחזור ויתקיף. זכותו היא.
טלפון מלשכת שר הביטחון: התשובה השלילית שנתתי אמש מתבקשת בכתב, להוציא מכלל טעות, כיוון שאתמול נשארתי חייב שתי תשובות. מייד כתבתי לב"ג רשמית כי בעניין הסיורים הוריתי לענות לברנס כי אנו מתנגדים להצעה ותשובה זו כבר ניתנה (ע"י תקוע להומל), ואילו ביחס להצעה השנייה אין ביכולתי לתת אישור ואני מבין כי הוא עומד להביאה לממשלה.
עוד טלפון מלשכת שה"ב: הוגשה לצנזורה כתבה של [משה] ז"ק ב"מעריב", בה מסופר כל עניין העברת הטיפול בוועדות ש"ן מהצבא למשה"ח. הלעכב את הפרסום. אמרתי לעכב. קראתי מייד את תקוע ושאלתיו פשר דבר. ענה כי זוהי דליפה ממקורות הצבא. לז"ק קשרים אמיצים שם ולא פעם סיפר לו על ידיעות שקיבל מהמקורות ההם ונועץ על אופן פרסומן.
יהודי מארגנטינה, הוכמן שמו, בא עם רעייתו להגיש לי מילון עברי-ספרדי שחיבר.
התייעצות על המפולת בוועידת בנדונג עם המנכ"ל, ג"ר, ודניאל לוין. קיבלתי הצעת גדעון לשגר מברק לנשיא הוועידה - לא במחאה מפורשת, כפי שהוצע, אלא בהוקעת אי-ההגינות שבנוהג. דחיתי הצעות ד"ל על משלוח מברקים לאו נו ולנהרו להודות על עמידתם - לנהרו אין להבריק באין יחסים רשמיים איתו, בייחוד לאחר שלא ענה על מכתבי האחרון אליו, ואשר לאו נו, מוטב שירגיש מועקה עקב מה שקרה וחובה לפייסנו ולכן אין להקל עליו על ידי הבעת קורת רוח מהתנהגותו.
נשיא "בני ברית" בארצות הברית, פיליפ קלאצניק, בא לשיחה מדינית. הוא מבקר בארץ זו הפעם הראשונה. כוכב חדש הוא שדרך בשמֵי היהדות האמריקנית ובמהרה הגיע לעמדה מרכזית במנהיגות. ראובן שילוח, שנכח בשיחה יחד עם הרצוג, קשור עמו קשר אמיץ והשקיע מאמץ רב ב"חינוכו". מהרגע הראשון עשה רושם בפיקחותו, במהירות תפיסתו, בחריפות חושיו הציבוריים. בהמשך השיחה - גם בעוז רוחו ובמסירותו לעניין. אין ספק כי הוא עשוי לשמש נכס יקר-ערך שנים רבות. אין הוא מזלזל בחשיבות עצמו אך יחסו לעניין רציני ומכריע. לבו היהודי מלא על גדותיו התלהבות ממה שראו עיניו והוא חוזר דרוך למאמץ שבעתיים. ניתחנו את מדיניות דאלס על סיכוייה וסכנותיה. הוא גורס כי יש אפשרות להגיע להישגים ללא קורבנות. עם כל צלילות מוחו ומעשיות גישתו אין כל ביטחון כי גם הוא אינו הולך שולל אחרי הרהור לבו. עיקר שכחתי: הביא לי מתנה בשם "בני ברית" - שעון זהב יקר שביקרים, אך למגינת לבי שעון-יד, כלי שאין אני סובלו. זהו השעון חמישי שאני מקבל ממין זה ללא כל שימוש.
נשארו דקות ספורות עד לארוחת צהריים בביתי לאותו קלאצניק עם פמליה גדולה ובחיפזון הכתבתי שדר [באנגלית] לנשיא ועידת בנדונג. יצא פסוק אחד ארוך, מסורבל במקצת אך ברור ודומני מכובד וקולע כאחד. זה לשונו:
"חייב להביע תמיהתה וצערה העמוק של ממשלת ישראל על שהוועידה האפריקנית-אסיינית, אשר חרף עקרונותיה בדבר ההשתתפות הכללית והשוויון הבינלאומי המלא ננעלה במפורש בפני ישראל, ראתה כהוגן ומועיל - בהיעדר ישראל - לדון ולקבל החלטות בסוגיות בעלות משמעות חיונית לעתיד ישראל וליחסיה עם מדינות שכנות. אודה אם תביא נוסח מברק זה לפני הוועידה".
לארוחה בבית 20 איש: קלאצניק, אייב קיי מוושינגטון, גרוסברג העו"ד הנוסע עם קיי, השופט [שלום] קסאן כנשיא היוצא של "בני ברית" בישראל, [יוסף] שוגרמן כנציג "המילווה" בארץ, [רביי מוריס] פיקרסקי המנהל את "בית הלל" של ב"ב האמריקנים בירושלים, הייזי זינדר כידידו של קלאצניק, כל אלה ורעיותיהם, ונוסף עליהם [ברנרד] מוריסון מאנגליה ונשיא "בני ברית" שם, יונה אטינגר העושה בלהטיו ומגייס כספים לכל מיני מפעלים חסרי ישע, ראובן שילוח עשוי "קש" [בגפו] מוושינגטון ותמר קולק עשויה "קש" בירושלים; כמובן, גם אנחנו. יונה אטינגר הניע את קיי - תורם כביר ל"מגבית" ול"מילווה", מסר ביתו בוושינגטון מתנה לשגרירות, השתתף בסכום גדול ברכישת בית למשרדי השגרירות - לתרום 250,000 דולר להקמת מעון לנכי צה"ל בנהריה ולקח על עצמו חלק הגון בהחזקתו. כיבושים אחרים שלו - השגת 100,000 דולר מזלצמן בניו-יורק, משכיל עברי ותיק, להקמת בית לאקדמיה העברית, וסכום של 300,000 דולר מיהודי אחר להקמת בניין לאקדמיה למוסיקה בירושלים. בשבילי הוא השיג כלאחר יד 5,000 ל"י לקרן הספרות של רה"מ.
מייד לאחר ארוחת הצהריים הממושכת יצאתי לת"א עם יעל ושמאי. צפורה נשארה להשתתף בכינוס המורים המגויסים סביב דגלו של יעקב מימון ותגיע לת"א מחר בבוקר. נסעתי ישיר למרכז המפלגה להשתתף בישיבה על מכשלת ה"נחלאות" [מפעל התיישבות חשאית של פקידי ציבור ביוזמת המח' להתיישבות של הסוכנות], שהפכה כבר או מאיימת ליהפך שערורייה ציבורית. רענן וייץ הירצה וביקש להוכיח כי הכל כאן כשר וישר, לא רק חוקי בתכלית אלא גם חיובי מבחינת פיתוח החקלאות והעברת אנשים מהעיר אל הכפר. אנשי המרכז החקלאי התקוממו נגד פגם חברתי שבדבר - הקמת משקים בכספי הלאום על יסוד עבודה שכירה כשהבעלים נעדרים מנחלותיהם. מצדי ציינתי פגם אחר והוא הנאתם הפרטית של עובדי מח' ההתיישבות מפעולות המחלקה שהם עצמם נהנים ממנה ועמדתי על ליקוי חוש "יחסי ציבור" מצד אלה שאישרו מפעל זה - טחו עיניהם מראות את תגובת הציבור לכשיתפרסם הדבר ברבים. אפשר הם צודקים והציבור טועה, אבל מצווה תמיד להתחשב מראש במושגי הציבור בענייני יושר והגינות ולדאוג למתן צורה כזאת למפעל חדש שאפשר יהיה להצדיק אותו בעיני הציבור על מושגיו הקיימים. סוף שנקבע כי אפנה מייד למבקר המדינה ואבקשו להיכנס לבירור העניין והדבר יתפרסם לשמש תריס בפני ההשתוללות של זוללי מפא"י. כל העניין הזה של "נחלאות" הוא בדיוק נמרץ מה שדרוש לנו לקראת הבחירות, הן להסתדרות והן לכנסת.
מישיבה זו למסיבה אצל הציר של ברזיל בירכתי רמת-גן: דוחק וצפיפות ושיחות חטופות ותהייה על פרצופים מוכרים בני-בלי-שם וקטעי סיפורים על עניינים הנשארים סתומים ורעש רב.
נסיעה לרח' הירקון ופגישה קטועה עם חיים ורישום ראשי פרקים להרצאה מדינית בישיבת "חברינו" וללא ארוחת ערב קפיצה למסיבת מארגני חג העשור להתנדבות בקפה "גיל". נאמתי קצרות והשלמתי באוזני קומץ אנשים מה שלא הגעתי להשמיע בעצרת הרבבות. עמדתי על שלושה ערכים של אותו מצעד: זה היה מיפגן ראשון של היקף ההתנדבות ומפעלה הצבאי, שאיחר בעשר שנים; זו הייתה הזדמנות ראשונה לכל אותם האלפים, אשר הופיעו בשם הרבבות, לתת פומבי למהות האמיתית של תנועתם, בלכתם בסך על דגליהם ובהצדיעם אל מול הנהגתם הלאומית; וזה היה ביטוי קיבוצי רב-רושם ליסוד ההתנדבות האישית, שפעמה באופן הילוכו ובכל הופעתו של כל אחד ואחד.
ממסיבת רעים חגיגית לתוך אווירה מתוחה ודחוסה של ישיבת "חברינו", אשר היה ברור מראש כי יינטש בה דו-קרב ביני לבין ב"ג. הייתה "אקדמה" לישיבה, ששימשה מעין פתיחה להתנגשות. יחד עם ב"ג באו נחמיה ארגוב ונחמן קרני, הלא הוא דובר צה"ל, וביקשו להתייחד עמדי כדי לגמור בעניין הפרסום ב"מעריב". הובא נוסח הדברים שהוגש וב"ג טען כי אין יסוד ביטחוני לצנזורה לאסור פרסומו. העפתי עין על הכתוב ונוכחתי כי אומנם כן הדבר. לכתחילה הצעתי לעכב את הפרסום לא מפני שחשבתי כי אפשר יהיה להגיע לאיסורו מטעמי ביטחון, אלא מתוך תקווה להשפיע על "מעריב" כי יוותר על ניפוח העניין. תקווה זו נכזבה - "מעריב" עומד על זכותו - והברירה היא לאסור או להתיר. היה ברור כי אין מנוס ממתן היתר, אבל החלטתי כי זוהי השעה האחרונה לעשות ניסיון לשכנע את ב"ג כי יחזור בו וייקח את העניין בידיו - או אז נודיע ל"מעריב" כי הידיעות שקיבל אינן מתאימות לעובדות. לכן ביקשתי את נחמיה ונחמן להניחנו לבדנו ופניתי אל ב"ג בכל הלבביות ואמרתי: "נשקול את הדבר מחדש; אני מציע לך שוב לקבל את העניין לרשותך; על הסייגים שציינתי נוכל להידבר." אמר: "משה, אל נשנה מה שכבר נקבע. אני חושב באמת כי מוטב כי אתה תהיה האחראי הישיר. חשבתי על הדבר ונוכחתי לדעת כי אתה צודק בהרבה ממה שהסברת. העניין הוא באמת חלק בלתי נפרד ממדיניות החוץ, אם כי כמובן זהו גם עניין ביטחוני מובהק. אבל אם יהיה הדבר בידך יהיה הטיפול יותר חלק (השתמש במלה האנגלית smooth) ואני מבטיח לך מלוא עזרת הצבא בכל התלוי בו למען יעילות הטיפול. הן כזה היה המצב זה חודשים ולא יהיה שום אסון אם מצב זה יימשך עוד חודשיים-שלושה." הרגשתי ועל כל פנים אמרתי לעצמי כי בזה הוכרעה הכף סופית שבסופית ויש לחדול משידולים כלפי ב"ג. בזה נפרדנו והוא חזר לחדר הישיבה.
קראתי חזרה את נחמן קרני הגידם, מיודעי מוויינלנד שבארה"ב, מקום שם היה שליח להדרכת גרעין התיישבות אמריקני. אמרתי לו כי יש להתיר פרסום, אבל רצוני כי ישפיע על ז"ק לשנות ניסוחן של כמה פיסקות, הכל למען האמת. קיבל על עצמו. היה משום-מה נרגש ואמר: "תסמוך עלי, אני אחד ממעריציך." אמרתי לו: "אין צורך להיות מעריץ, צריך רק להיות חבר." שאלתיו איך הגיע הדבר ל"מעריב". אמר: "ממשה"ח!" אמרתי לו כי אנשים במשה"ח בטוחים כי צה"ל הוא המקור והרי קשרי ז"ק עם המטכ"ל מפורסמים. אמר: "נכון, יש לו קשרים, אבל במקרה זה הוא נשבע כי קיבל את הסיפור ממשה"ח ואני מאמין לו. אם תרצה, בטוחני שתוכל לקבל ממנו שם האיש שמסר" [ר' "מעריב, 22.4: "הטיפול בוועדות ש"ן הועבר מהצבא למשה"ח"].
לאחר מערכת-פתיחה זו התחיל המחזה העיקרי של הערב.
התאספו חברינו בממשלה, יושב ראש הכנסת, מזכירי המפלגה, מרַכז הבחירות, מזכיר ההסתדרות, יושב ראש ועדת חוץ וביטחון - ועקיבא גוברין. הזמנתי גם את ראובן שילוח.
[במקום זה נפסקה כתיבת היומן ליום ה', 21 בחודש. במצורף נמצאו ראשי הפרקים שהכין מ"ש ליום זה ולשני הימים הבאים ומכתב מ"ש לב"ג מ-23.4.1955; מרבית רה"פ של 21 בחודש נמחקו בהתוויית קו, כלומר עניינם נכתב ופורט לעיל - יתרם מובאים להלן:]
ישיבה מ-9 עד 1, קודם עם ב"ג על פרסום ועל ההסדר – נוכח כי זהו עניין מדיני.
בעיית "ההכרעה", הוויכוח - ההתפרצות [של דב"ג?] בסופו, שְמַאסר [הניקוד של מ"ש; רמז להתבטאות דב"ג: "נאצר שמאסר" בוויכוח [ראה להלן "נאצר שמאסר" בתרשומת ליום 17.5.1955], עם ב"ג על אהוד.
