יום ג', 12/4/1955
צפורה באה הבוקר לת"א וחזרתי איתה לירושלים באיחור-מה. בבואי למשרד החוץ מצאתיו נתון בכמה מרקחות בעת ובעונה אחת. הגיע מברק מוושינגטון כי נקבע לאבן ראיון עם דאלס למחר. אבן קיבל כבר את הנוסח הסופי של שידרי ובמברקו הוא משבח את השדר על איכותו הכללית ועל היותו מצומצם ומקיף כאחד. אכן טוב עשיתי שלא נרתעתי בהפצרת יעקב ממאמץ אחרון לכווצו וללטשו. השאלה היא כיצד להביא את השדר לידיעת דאלס בעוד מועד לפני הראיון למען יוכל אבן לשמוע מפי איש שיחו תגובה שקולה על השדר. גמרנו למסור מייד העתק ללאוסון למען יבריקוֹ למחמ"ד. ברגע האחרון הוספתי לשדר פסוק על המַיִט הצפוי למשטר ש"ן מהמשך הפרותיו מצד מצרים.
פרשה אחרת - הצעתנו בדבר פגישה בדרג גבוה עם מצרים. הפקדנו יוזמה זו בידי ארה"ב, אך אם בעטיה של מחמ"ד או ביוזמת המרשילד שם וברנס פה, חמק העניין מידי מחמ"ד ועבר למזכירות הכללית של או"ם. המרשילד הבריק לברנס דעותיו בשאלת סדר היום והוסיף כי יהיה מוכן בעצמו לבוא ולהשתתף בפגישה. משונה כל הכרכור הזה מסביב להצעה, אשר אין כל רמז לעת עתה לתגובתה החיובית של מצרים עליה. אשר לכניסת או"ם לעניין, אם משום "זכות המחברים" לא איכפת לנו כלל כי לא שְמֵנו אלא שם המזכ"ל ייקרא על המיבצע, אך הצרה היא שהמזכ"ל וברנס מבקשים להכניס את היוזמה לתוך המישעול הצר של ביצוע ההחלטה האחרונה של מועב"ט, תחת להניח פתח פתוח לכל הידברות שהיא בין הצדדים.
עניין שלישי - קשרינו עם סין. מאז שוב המשלחת משם מתרוצצות אצלנו בעניין זה שתי תפיסות: אחת שדוגל בה בלהט הציר ברנגון, תומך בה מנהל מא"ס ונוטה אליה המנכ"ל, ואחת שאני עומד עליה. הראשונה מחייבת יוזמה דחופה מצדנו וקשירת יחסים דיפלומטים והשנייה רואה בזה קפיצת דרך ומבקשת להשהות את סיומו זה של תהליך ההתקרבות עד לאחר ביקור גומלין של משלחת מסחר סינית אצלנו כשלב ביניים. עתה שנתפרסמו הידיעות על נסיעת נאצר לוועידת בנדונג של אומות אסיה ואפריקה, ממנה הוּצֵאנו, ועל פגישתו ברנגון עם [ראש ממשלת סין] צ'ו אן לאי - נתעצבנו החברים כאן ובאו לדרוש ממני החלטה על התקשרות דיפלומטית לאלתר, לבל יבוא הידוק הקשרים בין סין למצרים בטרם נעשה מצדנו הצעד המכריע לקראת סין. חיפזון זה לא נראה לי. בין כה וכה לא נספיק לקבוע מסמרות לפני פתיחת הוועידה. הדבר טעון החלטת הממשלה. פעולה נמהרת לא תהיה לכבוד גם כלפי חוץ. אחרי הכל צעדנו צעד חשוב ורב-תהודה בינלאומית כלפי סין על ידי שיגור המשלחת. הם טרם גמלו לנו הדדיות. הצעתי כי נסתפק לעת עתה במתן הוראה לדוד הכהן להודיע לעמיתו הסיני, על מנת שימסור לצ'ו אן לאי כי אנו שוקלים ברצינות עניין הקשרים התקינים ובינתיים ישאל אם יש חדש בעניין המשלחת. לקראת אפשרות של דיון בממשלה שאלתי במברק את אבן מה תהא התגובה בארה"ב אם נצעד כלפי סין את הצעד האחרון.
ממקורות כמוסים נודעה [לנו] תשובת דאלס לנציגים ערביים בוושינגטון אשר שאלוהו לעמדת ארה"ב במקרה שישראל תעלה על רצועת עזה לכובשה. מעניין עד מה ההיגיון של דיונינו החשאיים ברור מאליו כלפי חוץ! התשובה הייתה כי אם תהיינה פלישות ונסיגות - יטופל במצב על ידי מוסדות או"ם, אך אם ייעשה ניסיון לשנות בכוח את הגבולות, תפעל ארה"ב בהתאם להצהרה משולשת. זוהי למעשה חזרה על הצהרת ביירוד לפני ועדת החוץ של הסנאט, אשר הבאתיה לתשומת לב הממשלה בוויכוח על הצעת ב"ג בדבר הכיבוש, שלפיה תתערב ארה"ב התערבות צבאית בכל מקרה של ניסיון לכבוש שטח ולהחזיק בו.
לקחתי עמדי מהמשרד לארוחת צהרים בבית את ראובן שילוח, אשר בא אתמול מוושינגטון. בבית הגיעתני מעטפה מבן-גוריון, חתומה בשבע חותמות. משום-מה לא פתחתיה מייד. באמצע הארוחה בא יעקב ובידו נוסח השדר האחרון שבאחרונים לשם מסירה ללאוסון. עברתי עליו ויעקב יצא לנסוע מייד לרמת-גן. רק אז התעוררתי לפתוח את המעטפה. הדבר הראשון שנשר מתוכה היה מברק אבן המכיל טיוטה משלו לשידרי, כולו מנומר ומעוטר הערות של ב"ג - מחיקות וסימני שאלה והתרסות אופייניות. אבן שלח את הטיוטה ההיא ברגע של ייאוש מלקבל נוסח של שדר ממני, אך בינתיים נשלחה טיוטתי מכאן ומברקו נשאר מיותר. היו בו כמה ניסוחים מוצלחים אך עוד יותר מזה נקודות תורפה מסוכנות. העתק ממנו נשלח שיגרתית לב"ג, אשר חשב כנראה כי זהו השדר העומד להיות מוגש - ויעט עליו לשסעו. ציוניו של ב"ג מסתיימים בהבהרה חותכת: "אינני שותף לנוסח זה" - מועט המחזיק את המרובה, יסוד של חשבון לימים יבואו, עוקץ פורה לענה. מייד אמרתי לעצמי: "עליו לראות את שידרי בטרם ילך." האמת היא כי כל הימים האלה חשבתי ולא חשבתי אם עלי לשתף את ב"ג בחיבורו של נייר זה. אך דווקא התעסקותי איתו בפלוגתות אחרות והחשש פן מסירת הטיוטה לעיונו תגרור אחריה ערעורים מרחיקים ותגלה הבדלי גישה יסודיים שבגללם תידחה שוב תשובתי לדאלס ויתחבל המבצע כולו - הביאוני למעשה לידי מסקנה כי מוטב לי במקרה זה לפעול מבלי לשאול שאלות. אך מראהו של אותו העתק-מברק שלא נשאר בו כמעט מתום הביאני לשנות דעתי.
טילפנתי מייד לביתו של יעקב ולא הייתה תשובה. טילפנתי לשמאי להתקשר עם תחנת המשטרה של אבו-גוש למען יעצרו את יעקב שם. חלף רבע שעה ללא תוצאות. נראה שהחמיצוהו. טילפנתי שוב לשמאי וגזרתי עליו להפוך עולם ולעצור את יעקב בטרם ייכנס לביתו של שגריר ארה"ב - ואפילו על ידי השוטר שבפתח הבית. סוף שיעקב טילפן מרמלה. אמרתי לו לדחות פגישתו עם לאוסון ולנסוע תחילה לבית ב"ג, להראות לו את הנוסח, להסביר טעמי הניסוחים ולהגן עליהם בתוקף אם ינסה לשנותם, אך במקרה אם ייתקל בערעור יסודי - לדחות את המסירה ולהודיעני. הייתה לי הרגשה כי הצלתי עצמי מפורענות חדשה.
היו במעטפה עוד שני מכתבים - אחד על הביקור שעמד ברנס פעם לערוך בשדה-בוקר ונמלך לבטלו לאחר שיעצוהו לא לעשות צעד העלול לסבכו, ואחד כבד משקל ורב משמעות: אגב בירור דברים ביחס להערות בענייני מדיניות חוץ שנכללו בנאומו שבכינוס פעילי המפלגה ביפו ביום א', מודיעני ב"ג לאמור: "אנו עומדים לפני בחירות ובתנאים מסוימים ייתכן שיוטל עלי להרכיב ממשלה וגם אעשה זאת, ואני חייב להודיע לעם (את) הקווים היסודיים של מדיניות החוץ שאנהג לפיה". והוא מסיים: "אני מניח שברור לך כי אין אני גורס (את) המדיניות הנקוטה בידי הממשלה מאז הסתלקותי". דברים כדורבנות וגילוי לב גמור!
[להלן המכתב האחרון, שנמצא בתיק צמוד ליומן:]
לראש-הממשלה 12 באפריל 1955
משר-הביטחון
לא היספקתי בשיחתנו האחרונה להסביר לך דברי המעטים על ענייני-חוץ בנאומי ביפו ביום 10.4.1955 [לפני רבבת פעילי מפא"י ממחוז ת"א, בממסגרת התכונה לבחירות להסת'].
1) לא אמרתי מה שהצעת לי להגיד - כי לא נראו לי דבריך, ואני גם רוצה, עד כמה שאפשר, להתרחק בפומבי מכל עניין שאינו בתחום המצומצם של ביטחון.
2) לאחר עיון נוסף בשאלה, החלטתי להביע מזמן-לזמן ב פ ו מ ב י דעותי על הבעיות המרכזיות של מדיניות-חוץ (מבלי לפגוע בעמדה הנקוטה בידי הממשלה, ומבלי לחלוק על דעותיך הפומביות) - כי אנו עומדים לפני בחירות, ובתנאים מסויימים ייתכן שיוטל עלי להרכיב ממשלה וגם אעשה זאת, ואני חייב להודיע לעם הקווים היסודיים של מדיניות-החוץ שאנהג לפיה.
אני מניח שברור לך, כי אין אני גורס המדיניות הנקוטה בידי הממשלה מאז הסתלקותי.
ד. בן-גוריון
עמוק ננעצו המילים בלבי אבל כבשתי רגשותי וחזרתי לשיחה עם ראובן. סיפרתי לו על המחלוקת בעניין הטיפול במדיניות ש"ן והמגע עם ברנס. אף הוא נטה להסכים כי המוצא המתחייב הוא קבלת גישתו העקרונית של ב"ג עם הטלת סייגים עליה. השיחה גלשה לבעיית ראשות הממשלה לאחר הבחירות. הרנינה אותי דעתו של ראובן כי אם ב"ג חוזר אסור לי להישאר שר חוץ, אלא מוטב לי להסתלק לשנים אחדות על מנת לחזור אחר כך לראשות. נמלכתי בדעתו על בעיית בורמה. ראובן ערך התקפה קטלנית, אך צודקת, על מועמדותו של טוביה [ארזי] וביקש להסיק ממנה מסקנות מרחיקות לגבי ליקוי כושר שיפוטו של מנכ"לנו. המועמד הנראה לו הוא כתריאל שלמון, המצליח לדבריו מאוד בתפקיד נספח צבאי בוושינגטון. שאלתי את ראובן אם יאות הוא עצמו ללכת לרנגון לשנה. ענה מייד בחיוב, אך הוסיף תנאי לא פשוט - כי יוסכם איתו מראש על עתידו לאחר אותה שנה. בנקודה זו נפסקה השיחה.
לתה אורחים מאנגליה: שני חברי בית הנבחרים מהסיעה השמרנית - [ויליאם] טילינג ו[ניגל] ניקולסון - השני בנו של הרולד ניקולסון, שותפו של ג'ורג' ויידנפלד בהוצאת הספרים; השלישי [מייקל] דגדייל, בנה של "בפי" [בלאנש דגדייל, אחיינית לורד בלפור וידידת ד"ר חיים וייצמן; ר' עליה ב"יומן מדיני"], שבא לבחור את המקום ביער בלפור להקמת האנדרטה לזכר אמו. באו גם ארתור וז'נט, ויינריב מהקה"ק ו[מיכאל] שילה ממשה"ח. השיחה עם השמרנים נסבה בעיקר על נאומו של אידן ועשיתי עמו ועמם חשבון צדק. ניסו להתכסות בכל מיני עלי תאנה ולתרץ אפליות מבישות בינינו לבין ארצות ערב בתירוצי שווא שונים. הרבצתי בהם כהוגן - מבחינת החריפות כאילו היה זה ויכוח עם פקידי המנדט, ורק ללא כל עצבנות, כיאות לרקע החדש של היחסים. טילינג טען וחזר וטען כי בנאומו של אידן [ב-4.4] היה רמז ברור לנכונות מה"מ [ממשלת הוד מלכותה] להיכנס איתנו לאלתר בבירורים על תוכנית של הסדר בינינו לבין הערבים.
באה רֶגה אורן עם בנה הקטן משה, להתארחות של חופש פסח, לפי הזמנתנו מכבר. הילד בן שבע, חריף מוח ומפותח ביותר, כותב שירים, מתעניין בכל, אינו יודע גורל אביו, סבור כי הוא בשליחות ונפשו יוצאת לשובו. האם חרֵדה עליו כעל כלי גביש שביר והיחסים בינה לבין בנה נוגעים עד הלב.
ארתור לוריא בא להודיע כי אליהו אילת נקרא למחר אל שאקבורו ויש לציידו בהוראות. התברר כי דוח שיחתי האחרונה עם ניקולס טרם נשלח וזאב ש"ק קיבל על עצמו להעביר את כולו בתח"ל. כיוון שנכנס חג היה קושי עצום למצוא טופס של הדוח, אך זאב לא נח ולא שקט עד שביצע את המשימה קרוב לחצות.
יעקב הרצוג טילפן מת"א. השדר יצא מידי ב"ג בשלום. אין ספק כי עשיתי דבר בעתו. מאוד נחה דעתו מהודעת יעקב על ההוראה שקיבל ממני להחזיר אליו את השדר באם יהיה מצדו ערעור רציני על איזו נוסחה הכלולה בו. לא היה מצדו שום ערעור רציני.
התייעצות עם המנכ"ל, גדעון ויוסף על בעיית הפגישה עם מצרים בדרג גבוה נוכח מאמצי המרשילד וברנס להטותה למסלולם. כל הדיונים והשיקולים האלה נראים לי כחסרי כל ממשות בהיעדר תגובה חיובית ממצרים וזו בוודאי לא תבוא אלא לאחר שוב נאצר, [צלאח] סאלם ו[מחמוד] פאוזי מוועידת בנדונג.
הגעתי לקשר עם אהוד אבריאל בנאות מרדכי וקבעתי פגישה איתו ליום ו'.
צפורה נסעה למסיבה אצל נג'רים. ישבתי עם רגה ומסרתי לה ידיעות אחרונות מפראג על המו"מ בדבר שחרור בעלה. לא הקלתי בהרבה מצוקת לבה של אישה מעונה זו. מרדכי אורן יושב בכלא זה שלוש שנים ושלושה חודשים. לפי כל הרושם והדברים המפורשים שנאמרו חלה הפשרה עקרונית לדידו - הוחלט כנראה לשחררו, אך עדיין לא נקבע המועד לכך: או מצפים לשלב מתאים מבחינת הנסיבות הבינלאומיות או עוסקים בהכשרתו הנפשית של האסיר לקראת הדרור והשיבה למולדת. במצב זה אין עוּבדת ההחלטה העקרונית מנחמת הרבה, יען מי יודע כמה יימשך התהליך ומתי יבוא המועד. בכל שיחותינו אין אנו נוגעים ברקע המדיני והאידיאולוגי של הפורענות, אלא דנים בה כאילו הייתה עניין אנושי כאוב ותו לא.
כתבתי תשובה לב"ג. אמרתי כי יש לי "מה להעיר" על בעיית הממשלה לאחר הבחירות, אבל אעשה זאת בעוד מועד. כן אמרתי כי "הקביעה הסיטונית" של התנגדות למדיניות הממשלה שבראשותי תמוהה בעיני אבל אין לי אלא לרשום לפני כי הוא גורס שלילה כוללנית כזו ולהסיק מזה מסקנות - והן מרחיקות לכת. הוספתי כי הקשר בין שתי הערות אלו ודאי ברור לו היטב.
להלן מכתב מ"ש לדב"ג, שנמצא בתיק צמוד ליומן:]
אל שר הביטחון 14 באפריל' 1955
מאת ראש הממשלה
מכתבך מ-2 באפריל מוכיח כי לא הצלחתי להסביר לך כוונת הערתי לדברים שאמרת על ענייני חוץ בנאומך ביפו. זו הפעם השלישית שאני מנסה לעשות זאת ולא אוסיף.
לא היה כלל בדעתי לערער על נגיעתך בענייני חוץ. הן בעצמי הצעתי לך לעשות זאת. גם לא באתי בכלל "להתייחס" לתוכן דבריך ולא אמרתי עליהם דבר מטוב ועד רע.
אלא מה היה העניין? כאשר אמרתי לך בשיחתנו הטלפונית בצהרי יום א' כי לדעתי כדאי לך בנאומך באותו ערב לענות על הודעת נאצר [ב-5.4, לפני כתבים אמריקניים ("דב"ג סבור ששימוש בכוח חיוני ליישוב הסכסוך הישראלי-ערבי והוא מגשים עתה השקפתו זו --- לפני התקפת עזה הייתי סבור כי נוכל להתקיים אלה בצד אלה ללא זעזועים, אך הופתעתי ע"י התקפה זו ---")], ענית לי כי בכלל אין בדעתך לנגוע בנאומך בענייני חוץ וכי אין הדברים שהצעתי משתלבים בתוכנית דבריך. נעניתי לך ומסרתי תגובתך לחברים העובדים איתי, אשר מידם באה ההצעה. והנה למחרת קראנו כולנו בעיתונות כי אכן אמרת בנאומך מה שאמרת בענייני חוץ, ובכלל זה הגבת גם על הודעה מצרית - אומנם לא של נאצר אלא של צלאח סאלם ב-20.3 ("למדינות ערב צריך להינתן קשר יבשתי רצוף")]. אחת היא מה אמרת, העובדה כשלעצמה כי בניגוד למה ששמעתי מפיך ומסרתי לאחרים בשמך נגע נגעת בנאומך בענייני חוץ הייתה מוכרחה לעורר תמיהה. אותם האנשים היו עלולים להסיק מזה, כי אין אנו מבינים כלל איש את רעהו או כי אני מסוגל להטעות אותם.
לא הייתי חוזר למקרה זה, אשר אין לי כל ספק כי לא הייתה בו כל כוונה זרה מצדך - כנראה שינית דעתך במשך היום ולא החשבת את העניין עד כדי להודיעני על כך - אילמלא כתבת מה שכתבת, שממנו השתמע כאילו מתחתי ביקורת על עצם נגיעתך בענייני חוץ או על תוכן דבריה ולא היא!
אך מכיוון שכתבת, עלי להוסיף שתי הערות - ללא קשר עם נושא הערתי הקודמת, אלא לרגל דברים שנאמרו במכתבך שהם העיקר בו.
ראשית, יש לי מה להעיר על בעיית הממשלה שלאחר הבחירות, אבל אעשה זאת בבוא מועד, ורק לא רציתי כי מאחר שבעניין זה הודעתני משהו בכתב, תתפרש שתיקתי שלא כהלכה.
שנית, אומנם ידוע לי כי חלקת על כמה הכרעות שנפלו בממשלה שבראשותי, אבל לא ברורה לי משמעות קביעתך הסיטונית כי אין אתה גורס את המדיניות הנקוטה בידי הממשלה מאז הסתלקותך. אני אומר זאת כמציין עובדה ולא כמבקש לעורר ויכוח. עם זה אין לי אלא להביא בחשבון כי כך אתה סבור. מסברתך זו עשויות לנבוע לדידי מסקנות מרחיקות לכת.
דומני כי ברור הקשר בין שתי ההערות.
כשחזרה צפורה ושתינו יחד את התה האחרון הראיתי לה את מכתבו של ב"ג והיא ראתה מייד את המסקנות הנובעות ממנו בשבילנו, גם העריכה בלשון מפורשת את מידת עדינות הנפש שבאה לידי ביטוי בצורך שהיה לב"ג להודיעני את הדבר בכתב.
הפלגנו במחשבות ובתוכניות על מה שנעשה וכיצד נחיה לאחר צאתי מהממשלה.
