תורת מטכ"ל על רגל אחת - יום ב', 11/4/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  תורת מטכ"ל על רגל אחת - יום ב', 11/4/1955

 


תורת מטכ"ל על רגל אחת

 

יום ב',  11/4/1955

 

היה יום כבד.

לכתחילה נקבעה התייעצות אצל ב"ג בתל-אביב, בהשתתפות אנשי משה"ח והמטכ"ל, על הצעותיו של ברנס. הצעתי לב"ג כי ננסה לקבוע מדיניות לגבי הצעות אלו בלי קשר עם בעיית הסדר הסמכויות ואילו בערב אבוא לביתו ונשוחח ביחידות על הסדר זה. בנוקשותו האופיינית לא הסכים ודרש שנשוחח תחילה על הסמכויות ורק על יסוד מסקנותיו של בירור זה ניכנס לדיון על הבעיה המעשית העומדת כרגע על הפרק. לא הייתה לי ברירה אלא לקבל נוהל זה.

השכמתי קום ול-9 הגעתי ללשכת שר הביטחון בקרייה של ת"א. שיחתנו נמשכה למעלה משעה. הרציתי במפורט את השקפתי. כבשתי יצר הפולמוס ודיברתי במתינות ובשקט, תוך מאמץ כנה לשכנע. הסכמי ש"ן אינם רק עניין ביטחוני וצבאי אלא הם נושא מדיני העומד ברום עולמנו. ועדות ש"ן הן מישור המגע הסדיר היחיד בינינו לבין ארצות ערב. עניין ש"ן הוא נושא מתמיד למגע ולמאבק בינינו לבין או"ם. בו כרוכים גם יחסינו עם המעצמות. הוא משפיע על דעת הקהל בעולם כולו לגבינו. כאן לא תיתכן הפרדה בין משה"ח ומשה"ב, אלא מתחייב שיתוף מהודק. הפעולה רצופה - החל מטיפול בתקרית ועד להופעה במועב"ט. כל עמדה הננקטת, כל מכתב הנשלח מהווים עובדות של מדיניות חוץ, הופכים מסמכים בינלאומיים. לא ייתכן להעמיד לגבי אלה את משה"ח בפני עובדה מוגמרת ולצפות ממנו כי יגן בעיוורון על כל צעד שנעשה שלא על דעתו. משל ליחסי משה"ח וממסו"ת: לכאורה סחר חוץ הוא עניין כלכלי גרידא, אך כיוון שהוא משתלב ביחסי חוץ של המדינה, חולש עליו משה"ח, כמובן תוך שיתוף מתמיד אם ממסו"ת. כי כך ולא אחרת נגרסו העניינים מלכתחילה - ההיסטוריה תוכיח. במו"מ של רודוס שימשו אנשי משה"ח בתפקיד ראשי המשלחת הישראלית. על תהליך ביצוע הסכמי ש"ן היה ממונה משה"ח. בין [וולטר] איתן לבין [יגאל] ידין שררו יחסי שיתוף מובהקים, וכן בין ידין ל[ראובן] שילוח. היחסים עם ריילי רוכזו בעיקר במשה"ח. אני עצמי כשר חוץ הייתי רואה את ריילי ומסדר עניינים. הסיבוכים החלו עם מינויו של הרמטכ"ל הקיים, הרואה עצמו מדינאי. לא הדאגה לביטחון פועלת כאן בראש וראשונה אלא יצר הפעלתנות המדינית והביטחון המופרז כי מדיניות הרמטכ"ל היא הנכונה ואילו זו של משה"ח פסולה. הצעת שה"ב להפריד בין המשרדים ולמסור את העניין או כולו למשה"ח או כולו למשה"ב אינה מציאותית. לא ייתכן להוציא את הצבא כליל את העניין - יש עניינים צבאיים שרק הוא מוסמך לטפל בהם. אך לא ייתכן גם לרכז את העניין כליל בידיו - אנשי הצבא חסרים חוש יחסי ציבור ואין לסמוך עליהם לגבי נקיטת צעדים שבמהותם הם מדיניים ויוצרים עובדות מדיניות. פרשת טיפולם של אנשי הצבא בראשי מטה או"ם רצופה התנגשויות בלתי שקולות ומשברים מיותרים שגרמו לנו סיבוכים וצרות צרורות. לעומת זה, האווירה שהצליחו ליצור אנשי משה"ח סביב ברנס ואנשיו, היחסים המצוינים שקשרו איתם, ההבנה שנטעו בייחוד בו לעניינינו מעידים עדות ניצחת על יכולת משה"ח בתחום זה ומבליטים כישלונותיו הקודמים של צה"ל בדיפלומטיה. כאן מניתי את שרשרת ההישגים, שכמה מהם בעלי ערך עקרוני מכריע. שאלתי: "כנגד כל אלה, איזה עניין ביטחוני הוכשל אי פעם על ידי טיפולו של משה"ח? מבחינה ממלכתית חטא הוא להוציא את הטיפול מידי משה"ח". ושוב, אין משה"ח דורש לעצמו שלטון יחיד אלא הוא מוכן לשותפות אמיצה עם הצבא.

ב"ג לא הפסיקני הפעם - פרט לתפיסת הזדמנות לשם ויכוח מופשט על מהותו של המושג "אובייקטיביות" ואם בכלל קיימת תכונה כזו בנפש האדם - אלא ישב והקשיב ורשם. אך משנטל רשות הדיבור לא הבחנתי בתגובתו מעקבות הסברתי. הועמדתי בפני פילוסופיה ששורשיה נעוצים בנבכי הנפש אשר אין שכנוע הגיוני מגיע אליהם. פיתח לפני תיאוריה על ערכו המכריע של הביטחון בחיי האומה והצורך לחנכה להבנה כי ביטחונה תלוי בראש וראשונה בה בעצמה - לא באו"ם ולא במעצמות. נלאיתי כבר להתווכח עם גישה זו שאינה פותרת שום בעיה למעשה. כאילו מישהו מחזיק בשולי אדרתו של או"ם ואינו מניח לברנס לצאת את הארץ - או כאילו יש לנו מנוס כלשהו מלהמשיך במשטר ש"ן. ואם נגזרו עלינו מצבים אלה, כאילו יש תבונה כלשהי בקלקול יחסים עם מטה או"ם ובהמריית מועב"ט ובהסתכסכות בלתי פוסקת עם המעצמות. ודאי שיש לשמור על זכויות ועל עמדות ואין לקבל כל דין - אבל יש כל ההבדל שבעולם בין תפיסת רע זה במיעוטו לבין שיטה של התעברות לשמה על מנת להביא את העניינים לידי משבר מפוצץ שבסופו כאילו תבוא הגאולה. הוי, מה יגעים העניינים! קיצורו של דבר, ב"ג נשאר בשלו ושוב חזר והרגיעני וניחמני כי הוא מקבל סמכותי כרה"מ ובכל מקרה תקום הכרעתי. מובן כי גם בזה לא ראיתי פיתרון, שכן העיקר הוא לא להביא את הדברים לידי פרץ אשר תידָרש הכרעתי כדי לגשרו, אלא מראש להוליך את העניין בכיוון חיובי. איזו בריאות תתווסף לי ולמדינה אם בכל עניין רציני תתגבש עמדה קיצונית אצל שה"ב והרמטכ"ל, שתאיים עלינו במשבר בינלאומי, ואז אצטרך אני להטיל את מרותי להצלת המצב?

ב"ג טען כי הוא מניח לי להכריע לגבי עצם משטר הטיפול בענייני ש"ן, אך למעשה הוא לא הניח לי חופש הכרעה אלא העמידני בפני ברירה חדה בין שתי אפשרויות מסוימות, בחינת או-או. הוא רק דאג להצהיר כי מכתבו אלי משדה-בוקר אינו קיים עוד - פירושו של דבר: הוא לא יתפטר אם אכריע בניגוד לדעתו. גם זו לטובה; כנראה גמר אומר לא ליצור משברים פנימיים בתקופת כהונתו הקצרה הזאת אשר עד לבחירות.

בינתיים נתאספו אנשי המטה והמשרד וכך נכנסנו להתייעצות הרחבה מבלי להגיע להכרעה עקרונית ברורה. השתתפו הרמטכ"ל וקציניו, ומהמשרד - המנכ"ל, גדעון, ותקוע. בחדר הגדול הזה, חדר ישיבות הממשלה הזמנית, נתקיימו כמה התייעצויות כאלו בהיות יגאל ידין הרמטכ"ל. אז ישב ב"ג בראש ואני לצדו. עכשיו להפך. הפרץ בין העמדות נשאר בעינו, אך נתחלפה ההכרעה האורבת לסיומו של ויכוח.

לא אבוא לפרט את הבירור הממושך. שאלתי שאלה אפיקורסית: "אם אומנם הכרחי כי משמרותינו ינועו ממש לאורך הגבול?" אנשי הצבא טענו כי מאז ומעולם נמשכה תנועה זו וביקשו לבסס הכרחיותה בצורכי הגנת היישובים ועובדיהם בשדות. לא נשתכנעתי. רק אתמול שמעתי כי בכינוס מפקדים בנגב היקשה אחד על שום מה יש כורח במשמרות אלו שמתקפחים בהן חיים לחינם. התשובה שניתנה לנו הייתה כי המטרה היא להפגין שליטתנו בשטח זה - כאילו המצרים מתנכלים להעתיק את קו הגבול. היה ויכוח רב בשאלת המשמרות המשותפים, לרבות אנשי או"ם. הרמטכ"ל הצליח להוכיח חוסר יעילותן אפילו למניעת מוקשים - יען אפשר להניחם בפנים השטח, בעוד שהמשמרות ינועו רק בפס צר שלאורך הקו מזה ומזה. הוא לא הצליח להוכיח את הנזק הכרוך במשמרות אלו, גם אם אינן יעילות, אף לא כי סירובנו להשתתף בהן לא יסבכנו מבחינה בינלאומית. כשנאמר לו כי בכל זאת עשויה הופעת משמרת מעורבת המורכבת מישראלים, ממצרים ומאנשי או"ם לשמש תריס בפני הנחת מוקשים לפחות ממש לאורך הקו - התריס הרמטכ"ל: "אבל אינני רוצה כי או"ם ימנע הנחת מוקשים! אנו מעוניינים ללמד את המצרים לקח כי בכוחנו אנו הפסקנו את פעולות המיקוש שלהם!" בחינת הקריאה של רחל המשוררת: "אך אני לא אחפוץ בשורת גאולה אם מפי מצורע היא תבוא!" [בשירה "יום בשורה"]. בפילוסופיה זו, כי הסתייעות באו"ם משפילה קרננו וכבודנו הלאומי מחייב פיתרון כל בעיית ביטחון בכוחנו בלבד - באה לידי ביטוי כל תורת צמרת צה"ל על רגל אחת, המסרבת להודות בכשרותן של זיקותינו הבינלאומיות ורואה בכל מאמץ לגייס השפעה של גורמי חוץ, לרבות או"ם, להקלה ולהגנה על ביטחוננו - תעודת עניות למדיניות ישראל ועלבון לכבודה הלאומי. להלן, כשאמר המנכ"ל כי עמדה שאנו נוקטים צריכה להראות כמתקבלת על הדעת, ענה לו ב"ג כי לא כן הדבר: "אם מציעים לנו לעשות משהו או להימנע מלעשות משהו בתוך תחומנו, הרי זו דאגת המציע כי האמצעי שהוא ממליץ עליו ייראה בעינינו כמתקבל על הדעת, ואילו אנו פטורים מלדאוג כי עמדתנו תיראה מתקבלת על הדעת בעיני אחרים." ב"ג עצמו הרגיש מייד בפגימותו של עיקרון זה ומיהר להוסיף: "כמובן, אם מדובר על מה שאנו עושים מחוץ לתחומנו, כמו, למשל, מיבצע עזה, חובתנו לדאוג כי המעשה יתקבל על דעת אחרים, ואם איננו מתקבל - הפסדנו." הוא היה סבור, כי על ידי תוספת סייג זה הוא ביסס את הגיוניות עמדתו, ולא היא. למעשה אין כל הבדל לגבי דעת הקהל העולמית אם מעשה המשמש נושא לוויכוח בינינו לבין או"ם מקומו בתוך תחומנו או מחוצה לו. הקובע כאן לא מקום המעשה מבחינה משפטית אלא מהותו מבחינה מדינית. ברגע שהעניין נוגע לבעיה ביטחונית בתחום המגע וההתנגשות בינינו לבין ארץ שכנה שסמכויות או"ם כרוכות בה, לא חשוב כלל היכן אנו פועלים, אלא העיקר הוא כיצד אנו פועלים - ובמקרה שפעולתנו מתנגשת עם הקו הנקוט בידי או"ם, השאלה המכרעת היא אם אנו יכולים להוכיח צידקת עמדתנו כלפי דעת הקהל או לא.

כל השיחה הייתה מכוונת להגיע לידי סיכום משותף של הקו שינקוט הרמטכ"ל בפגישתו עם ברנס. משה [דיין] ניסה לבעוט ולטעון כי הוא בכלל לא יאמר דבר אלא רק ישמע מה בפי ראש מטה או"ם. ב"ג גזר עליו לא להתחכם אלא לברר את הדברים מבחינה צבאית ולהודיע כי ההכרעה המדינית תבוא לחוד. בסיכומי קבעתי כציווי מוחלט את ההתרחקות משני קצוות: מכניעה לברנס בעניינים שבנפש ביטחוננו מזה ומנקיטת עמדה שפירושה המריית פי מועב"ט מזה. הסברתי כי לאחר שנתקבלה במועב"ט החלטה המאשרת את הצעות ברנס, הרי כל התנגדות מוחלטת מצידנו לאחת ההצעות עלולה לסבך אותנו בהתנגשות עם סמכות מועב"ט, ומזה לא תתוסף בריאות למדינה.

למען הבהירות יצוינו כאן ארבע ההצעות:

א) באזור הגבול יוחזקו רק כוחות סדירים;

ב) יוקמו מכשולים גשמיים בגזרות מסוימות של הגבול;

ג) יסודר ויקוים הסכם מפקדים אזורי;

ד) יופעלו משמרות משותפים.

למעשה הסכמנו כבר לשלושת הסעיפים הראשונים ורק על האחרון נטוש עדיין ויכוח - ועם זה ברור כי לא נוכל בשום פנים להחזיק מעמד מבחינה בינלאומית בעמדה של התנגדות.

ב"ג ניסה לטעון כי משמרות משותפים פירושו כבילת ידינו ושלילת זכותנו להגן על הגבול בכוחנו אנו ולפי ראות עינינו. עניתי כי אינני גורס זאת - הלא אמרתי כי אין להיכנע לשום הגבלה המחבלת בביטחוננו; עמדתנו מוכרחה להיות כי השתתפותנו במשמרות משותפים אין פירושה התחייבות מצדנו לא להפעיל משמרות נפרדות שלנו כראות עינינו. הודעה זו סתמה את הטענות.

היה פרק חשוב בבירור כבד זה - כאשר עשה איתן מאמץ אציל ואף יעיל להסביר לב"ג את אישיותו של ברנס ועד מה חשוב לא לקומם איש זה נגדנו. קיוויתי כי ב"ג התרשם מתיאור זה וממסקנותיו.

כל זמן הישיבה הרהרתי בברירה העומדת לפני ועם סיומה נסעתי עם וולטר, גדעון ויוסף ללשכת שר החוץ שבקרייה והרציתי לפניהם את הבעיה ופיתרונותיה האפשריים: הסכם עם ב"ג על פיתרון בדרך השותפות איננו ניתן; כניעה גמורה לו על ידי הסגרת העניין כולו לידיו ולידי הצבא אינה באה בחשבון; העברת העניין כולו לידי משה"ח - אסורה, שכן פירושה חבלה שיטתית מצד הצבא והתרת רצועה מוסרית לשה"ב ולמטכ"ל לנקוט עמדות קיצוניות ללא כל כורח להעמידן במבחן הביצוע והאחריות, עם התגבשות עמדתם ה"אופוזיציונית" כלפי משה"ח והרעלת האווירה הציבורית נגדו בעיתונות, בכנסת ובתוך הצבא עצמו. הרי שהמוצא הנראה לי הוא קבלת תביעתו של ב"ג כנקודת מוצא וסיוּגה מכמה בחינות:

א) תקוע אינו מושאל למשה"ב אלא הוא משמש מקשר מטעם משה"ח;

ב) הוא או נציג אחר של משה"ח משתתף בכל ישיבה של וש"ן ובכל פגישה עם נציג של מדינה שכנה המסתדרת במסגרת ביצוע הסכמי ש"ן;

ג) רצויה בתכלית השתתפות תקוע בפגישות שה"ב והרמטכ"ל עם ברנס;

ד) הוא משתתף בכל ההתייעצויות הפנימיות שבמטכ"ל בענייני ש"ן;

ה) אני עצמי רואה כל מכתב ומסמך חשוב הנשלח למטה או"ם לפני הישלחו;

ו) אני רואה את ברנס בכל מקרה שאראה צורך בזה;

ז) מתקיימות התייעצויות סדירות בין המטכ"ל ומשה"ח - עם או בלי שני השרים - על בעיות עקרוניות של מדיניות ש"ן.

מוצא זה נתקבל על דעת שלושת החברים בדלית ברירה. הדגשתי כי הסדר זה פירושו הפסקת המגע הסדיר בין המנכ"ל ולוריא לבין ברנס. ניתוק קשר זה אין ספק שכרוך בו נזק ממלכתי רציני. לעומת זה יש סיכוי כי האחריות הישירה שתוטל על שה"ב והרמטכ"ל יהיה לה יַעַל מרסן וכן כי במקרה של הסתבכות הם עצמם יגייסו את משה"ח לעזרה. עם כל זה נעלה מכל ספק כי תיפקוד ההסדר החדש יהיה כרוך במשברים ובסיבוכים שנמנענו מהם בכישרון כה רב בחודשים האחרונים.

מיהרתי לרחובות - לחג ההדר, שהוא ניסיון של עיריית רחובות, בעזרת משרד החקלאות וארגוני הפרדסנים, להחזיר ליושנה את עטרת חגיגות הפסח הרחובותיות מימי העלייה השנייה. צפורה הגיעה לרחובות במכוניתה ונדברנו להיפגש במקום מסוים ובזמן מסוים. אך הפעם איחרתי איחור רב ודאגתי באמצעות המשטרה כי יקבלוה בלעדי. בבואי הספקתי לעבור ביעָף ובחטָף על פני התערוכה של פירות הדר עם מידגמים של מיתקני אריזה ומשלוח ותעשיית מוצרי לוואי - מפעל מרוכז, צנוע, עממי ונאה ביותר. מגן העיר נסעתי לבית וייצמן, הדבקתי שם את צפורה וסעדנו בחברת ורה ופלורה סלומון שבאה מלונדון. בצאתנו מהארוחה שוב נפרדנו - צפורה חזרה לירושלים ואני שבתי לת"א. נתתי רבע שעה בדירתי ומיהרתי לוועדת חו"ב, שוב בלשכת שה"ב.

ישיבה זו השתלשלה מהקודמת, בה השתתף ב"ג לבדו וכשהומטרו עליו שאלות על מדיניות הממשלה בענייני ביטחון ועל עמדתה נוכח מאורעות הדמים בגבול רצועת עזה - סירב לענות וטען כי אין הוא אלא שר הביטחון ולא לו לפסוק הלכה בענייני מדיניות; זהו תפקידו וזוהי סמכותו של רה"מ. במיאון נמרץ זה להסביר את המדיניות מצא ב"ג מוצא מן המצר שהיה נתון בו: אי-יכולתו להגן על קו שהוא שלל אותו לחלוטין בתוך הממשלה ואי-רצונו לחלוק עליו קבל חברי ועדת חו"ב. אבל סירוב זה מצדו להסביר את העמדה עורר רוגז ומבוכה שבאו לידי ביטוי חריף מצד חברי האופוזיציה ובסופו של ויכוח נהלי מר הוחלט לכנס את הוועדה מחדש בהשתתפותי.

נמצא כי אף על פי שנושא הישיבה הזאת היה מצב הביטחון ובישיבה השתתף בה שה"ב עצמו, הוטל עלי ע"י הנסיבות להיות ראש המדברים. קיבלתי את הדין ואף על פי שמלאכתי לא הייתה קלה דומני כי נעשתה באמונה. ב"ג נשאר נאמן לשיטתו - ענה רק על שאלות שנגעו בצדדים המעשיים של בעיית הביטחון ונשמר מלהוציא מפיו הגה בענייני מדיניות.

הרציתי את מסקנות דיוני הממשלה מבלי לפרש מה היו ההצעות שנדחו. הבעתי דעתי האישית, כי ההתפרעויות החריפות לאורך הקו, אשר קצרו ועודן קוצרות יבול דמים, ובייחוד המיקושים והיריות במשמרות, הם תולדה ישירה של מיבצע עזה; אלה הם או מעשי נקם מחושבים או תוצאה כמעט בלתי נמנעת של העצבנות שהשתררה. מסרתי על הפנייה למועב"ט, על הקו שנקטנו שם, על הפנייה למעצמות ואחרון-אחרון על הצעתנו למצרים לערוך פגישה בדרג גבוה. בתשובה לשאלות הסברתי כיצד אני מעריך את הצהרתו האחרונה של אידן ומַהם סיכויי ההתפתחות בעמדת ארה"ב כלפי מדינות ערב וישראל בתחום תכנון הגנת האזור וזיונו. בוויכוח נוצר מצב משונה: חברי האופוזיציה וכן אנשי הקואליציה שמחוץ למפא"י התווכחו אלה עם אלה, מתוך צירופי כוחות משונים - מפ"ם ו"הכלליים" כרתו למעשה ברית ביניהם וערכו יחד קרב נגד חרות וסיעה ב', כשהפוהמ"ז מנסה להלך על חבל באמצע. חברי מפא"י, פרט לליבנה שניסה בלי הצלחה יתרה לקנטר את הממשלה, גזרו על עצמם אלם גמור. היה ברור כי סיעת מפא"י רואה עצמה משוסעת על ידי הריב שביני לבין ב"ג. סיימתי את תשובתי בהגדרה כזו של המצב: "השאלה היא מהו הרע במיעוטו - אם מאמצים להביא לידי הרגעה, מתוך הסתכנות בתקריות נוספות שבהן אנו נהיה הנפגעים, או מיבצע נרחב ונמרץ המכוון לעקירת הנגע משורש, עם סכנת חבלה חמורה במעמד המדינה מבלי שהמיבצע עצמו ישיג מטרתו הישירה. לעת עתה - ומאוד הדגשתי את המילים 'לעת עתה' - סבורה הממשלה כי הדרך הראשונה היא המהווה את תפיסת הרע במיעוטו".

בינתיים החלטתי לא להיחפז בהכרעה כלפי ב"ג. בבוקר גמרתי איתו כי הערב אבוא לביתו ונגמור - כך או אחרת. אך במשך היום עלה בדעתי כי מוטב לי עוד להתייעץ עם כמה חברים: איסר, אהוד וראובן שילוח שבא היום מארה"ב. לפיכך נכנסתי אל ב"ג לאחר הישיבה ואמרתי לו בערך כך: "ודאי ראית כי אני מתלבט קשה בבעיית הסמכויות לגבי הסכמי ש"ן. זוהי בשבילי בעיה חמורה מאוד של האחריות המוטלת עלי כרה"מ. אל תדאג. לעת עתה אינני חושב על התפטרות, על כל פנים עד לבחירות. מה יהיה אחרי הבחירות אינני יודע. הדרכים נפרדות ואינני יודע אם אפשר יהיה זמן רב להחזיק מעמד יחד. אבל אני דוחה הכרעה מרחיקה לכת זו. לעת עתה אני עומד בפני הכרעה מעשית קשה. אני מרגיש כי עלי להתייעץ בטרם אחתוך כך או אחרת. אין לי הרבה חברים. אתה יודע מדוע (כוונתי הייתה לרמוז כי חברַי מתו, אך מסופקני אם הוא תפס). לדאבוני אין טעם בשבילי להתייעץ עם חברַי בממשלה, כי הם חולקים עלי, וזה חל גם עליך. בכל זאת יש חבר או שניים מחוץ לממשלה שברצוני להימלך בדעתם. לכן לא תבוא ההכרעה הערב, אלא תידָחה ליומיים שלושה."

הוא הסכים מייד. התרכך מאוד בהבעת פניו ובלשון דיבורו למשמע דברַי, שהיו שקטים אך כאובים מאוד. אמר כי הוא מבין היטב למצבי. אז שאלתי, בכל הפשטות: "אמור-נא מה באמת יהיה המצב אחרי הבחירות, האם ברור לך?" אמר: "ברור בהחלט ואני יכול לאמר לך. אם יתברר ערב הבחירות או בעקבותיהן כי יש רוב בעד בחירות אזוריות, על מנת להגשים את הדבר מייד ('מייד' זה פירושו, כמובן, בחירות חדשות!), אזי אהיה מוכן להירתם עוד לארבע שנים. אך אם יוברר כי אין לזה סיכויים - אעזוב את הממשלה, והפעם לחלוטין ויותר לא אשוב. גם עכשיו אני רואה כאסון שהוכרחתי לחזור. עשיתי זאת רק מפני החשש למצבו הפנימי של הצבא. אך התוצאה הייתה שהזנחתי את הפעולה שהתחלתי בה - עידוד המאמץ החלוצי, שהיא בעיני העיקר. אם לא אשוב לממשלה, אתמסר אך ורק לזה. תוכניתי צנועה: גיוס חמשת אלפים חלוצים. זה ניתן." - שאלתי: "ומי, לדעתך, יהיה שר הביטחון אחרי הבחירות?" אמר: "זאת אינני יודע - אין לי כל מושג." אמרתי לעצמי: "לא, ידידי היקר, אתה יודע היטב במי תרצה כשה"ב אם תשוב להיות רה"מ: אתה תמנה אז את משה דיין כשה"ב וחיים לסקוב יהיה רמטכ"ל. ואז רק אז תתייצב לפני השאלה בכל חומרתה וחריפותה - האומנם אוכל להישאר שר החוץ כשאתה רה"מ ולימינך משה דיין שלך כשה"ב - היעמוד בי הכוח להיאבק עם שניכם, והיהיה טעם במאבק זה, והאוכל לשאת באחריות מוסרית למדיניות אשר שניכם ודאי תצליחו לעיילה בממשלה נגדי?"

במחשבות אלו נסעתי עם כסה למפלגה. כסה החל משדלני כי אסכים לבירור פנימי במפלגה בשאלות ביטחון ומדיניות חוץ. על זאת דיבר איתי כבר ארגוב, שלדבריו אמר ב"ג כי יבוא לכל דיון אשר אני אֲכנס. השאלה הארורה היא תמיד מסגרת הבירור - הוועדה המדינית אצלנו היא למעשה בת 40 חברים.

במרכז "התלבשו" עלי חמישה גוברין יהודאין - בכללם [עקיבא] גוברין עצמו -  להוכיח לי כי אני מחויב ומסוגל להשתתף בכינוס "אנשי הרוח" שבמפלגה לקראת הבחירות להסתדרות. אחרי דין ודברים מייגע אך לא בלתי מאלף, בו שָפַע רעיונות בייחוד נמיר, ולאחר איום משותף כי אם לא אשתתף - יתבטל הכינוס, נעתרתי והכינוס נקבע ל-30-באפריל. נסעתי לדירתי. ארוחת הערב החטופה הייתה כולה מבותקת שיחות טלפוניות מירושלים ומת"א. עד שבא איסר לשיחה על פי הזמנתי, הובהלתי טלפונית חזרה למפלגה לדיון דחוף אם אין לבטל בשעה האחרונה את נסיעת אשכול לארגנטינה. החשש הוא כי מהיעדרו בשבועיים הבאים עלינו יבולע רצינית למאמץ הבחירות המפלגתי לוועידת ההסתדרות. כיוון שאני בכל תוקף בעד נסיעתו ביקשתי את איסר להובילני למרכז. ברגע צאתי פרץ חיים לדירה כרוח תזזית, כשפניו כחושים ועייפים, עצמות לסתותיו בולטות יותר מכרגיל, עיניו ה"סיניות" נעצמות ושערותיו בשיא הדיבלול. מייד לאחר שחזר מהטיול לאילת, יצא עם חניכים לטיול בצפון ועתה שחזר הוטל עליו לצאת שוב לטיול אל המכתשים והריהו יוצא מחר בבוקר. נשאר להתקין לעצמו ארוחת ערב ואני ואיסר נסענו. שהיתי במפלגה רק כרבע שעה - הרבצתי נאום נמרץ בעד נסיעת אשכול - "לא על בחירות בלבד נחיה, אני מתפלץ מהסתגרות זו בדל"ת אמותינו, יש עם יהודי ברחבי תבל שבלעדיו מה אנו ומה עתידנו, אין לנו בעולם עוד יהדות כארגנטינאית, יהדות זו מתקדשת מחדש שנה-שנה ביום העצמאות, היא כולה מתוחה ודרוכה להופעת שר האוצר, ביטול נסיעתו בשלב כה מאוחר, לאחר כל ההכנות שנעשו, פירושה שיברון התנועה, שיתוק המאמץ, ייאוש ומרי בהנהגה - אין להעלות זאת על הדעת."

חזרתי עם איסר לדירה, סיפרתי לו על ההתנגשות שהייתה בממשלה בשאלת ביטולו או קיומו של הסכם ש"ן עם מצרים, ולבסוף גוללתי לפניו את יריעת סכסוך הסמכויות. הוא קיבל בדרך כלל את דעתי בדבר המוצא שחשבתי עליו כרע במיעוטו במצב הנתון. שיקול דעתו הצלול היה לי לסעד רב. אמרתי לו כי מעבר להתנגשות ביני לבין ב"ג ניצבת לפני העובדה כי רוב סיעתנו בממשלה תומכת בב"ג נגדי ובלי ספק כאלה יהיו יחסי הכוחות במרכז אם תובא לפניו להכרעה רבתי השאלה המדינית העקרונית - כיבוש עזה או לא, מלחמה או שלום (אפילו שלום כמו שהוא, עקוב מדם!). כאן הסתייג איסר מסברתי - לדעתו אין כל ביטחון כי רוב המרכז ישלול את דרכי.

איסר הירבה לספר על השפעתו השלילית של משה דיין בצמרת הצבא, על הרוח הרעה השוררת שם, על הבנת ב"ג את המצב ועל נכונותו לרסן את הרמטכ"ל מכמה בחינות - חוץ מבעניין המדיני. דווקא בתחום המדיניות מוכן ב"ג לתת לרמטכ"ל יד חופשית, ולא רק משום שהוא תמים דעים איתו, אלא זהו הפיצוי שהוא מעוניין לתת לו תמורת המיגבלות שהוא עומד להטיל עליו בעניינים הצבאיים ממש.

איסר שאל עם מי עוד בדעתי להתייעץ. כשאמרתי לו: "עם אהוד" - נתכרכמו פניו והזהירני. אמרתי לו כי עלינו לחדול מלהתווכח על אהוד ויחסי אליו. לי יש אמון אליו והוא לא ישנה דעתי. השמאי הקטן הזה לא קיבל הדין וביקש לשכנע אותי כי שום ברכה לא תצמח מהישענותי על אהוד כיועץ. גם על משה דיין כנראה הגיע לגיבוש של חוות דעת שלילית לחלוטין. הוא רואה את רמטכלותו למשגה פטלי של ב"ג ומתנבא רק לשחורות בתוצאותיה.

כל שארית הערב ישבתי על ניירות. בין השאר עניתי על המכתב ההיסטרי שקיבלתי מדוד הכהן להצדקת סירובו להישאר בבורמה. במכתב שעורר חמתו הרימותי על נס את פועלו ההיסטורי בבורמה והבעתי דעתי כי ניתכנו לו עלילות לאין שיעור יותר חשובות בשביל המדינה בירכתי אסיה מאשר בכנסת וב"סולל בונה". דוד ראה בזה זלזול בחשיבות מעמדו ותפקידיו בארץ והתרתח עד לידי ליקוי המאורות של כל שכל ישר והיגיון פשוט.

 

העתקת קישור