[קושטא,  10.12.1916]

רבקה!

אני נוסע.[1] אני שקט ובטוח בעצמי. שום תקלה לא תארע. שום דבר נורא אין בעניין. כל הכתוב לאימא אמת.[2] הבינו את הדבר והרגיעו. המשיכו לכתוב לקושטא. אחר-כך אשלח לכם את מעני. אִמרי שלום לכל החברים. לבן-יהודה, לזרובבל. שלום לכולם. זה כנראה עד סוף המלחמה. יש אמונה כי השלום קרוב. רופין עודדני. הבטיח לכתוב לאימא. קצת אני שבע רצון, שאראה עולם. בכל זאת יהיה עצוב. אין איש איתי. הרבה מן החבריא יהיו בארץ-ישראל. אשרי אימהותיהם.

ושלום לך.

נשיקות, יקרה,

משה

עדה, שלום,

יהודה, שלום,

גאולה, שלום.