יום ו', 8/4/1955
בבוקר חזרתי לירושלים - ישיר למשה"ח. שעתיים הכתבתי את שיחתי עם ניקולס וכחצי שעה את השיחה עם לאוסון-ווייט. שמאי טען כי אני יותר מדי "נָגיש" לשגרירים וכי בייחוד ניקולס מנצל את קלות הגישה אלי יתר על המידה. אפשר, אם כי איני יודע כיצד יכולתי לסרב לראותם כשכל אחד מודיע כי יש לו שדר אישי אלי משולחיו.
בינתיים נסתיים הקשר האישי ביני לבין אידן כעמיתים - שרי חוץ. הוא נעשה ראש ממשלה ואת מקומו במשרד החוץ ירש [הרולד] מקמילן, אף הוא מכרי. שיגרתי לשניהם מברקי ברכה. מעניין יהיה לראות אם וכיצד יתפתח הקשר האישי ביני לבין אידן כרה"מ.
צפורה נשארה הבוקר בת"א וחזרה לצהריים במכוניתה. הביאה עמה את בת דודתה מַשה להתארח.
מזג האוויר חזר שבע מעלות אחורנית. בעיצומו של פסח נתחדש החורף - רוחות זעף, מטָרות וקור, עד שהוכרחנו להפעיל מחדש את ההסקה וייחם לנו.
לתה העיתונאי הבריטי רוברטסון, חותם מאמריו בשם קונל, כיום נציג "טיים אנד טייד", היה בארץ במלחמה העולמית, לקח מכאן לאישה את רות בלקין, ידיד ותיק ואיש חמודות. הוקיע את כסל המדיניות הבריטית ברדיפתה העיוורת אחרי הערבים, למרות כל האכזבות המרות והכישלונות המרעישים. הסכים עמדי כי המדיניות האמריקנית, עם כל גולמיותה, יש בה יותר מהחיוב לדידנו, שכן היא נכנסה בפעילות לזירת המזה"ת בהיות ישראל כבר קיימת ועומדת, בעוד שהמדיניות הבריטית, הוותיקה הרבה יותר, אינה יכולה להסיח דעתה, לפחות מתחת לסף ההכרה, מתמונת המזה"ת בלי ישראל.
היום קיבלתי מכתב מב"ג משדה-בוקר. שוב הגענו עד משבר. זה זמן שהוא יורה ברקים ועתה הגיעה כנראה שעתו להרעים. הנושא - סמכות הטיפול בוועדות ש"ן והמגע עם ברנס. הוא טוען פשטנית כי שביתת נשק היא עניין צבאי ולכן משרד הביטחון צריך להיות ממונה עליה - בכל. הוא מוכן לקבל דין הכרעתי, אבל אם אפסוק כי משה"ח הוא המוסמך, יעמוד על העברת כל מערכות המגע למשה"ח - אנשי משה"ח ילבשו מדים ויטפלו בכל ענייני ועדות ש"ן. ולא - הכל ירוכז בידי הצבא ולמשה"ח לא תהא דריסת רגל בתחום זה. גישה עקיבה בהחלט, המתעלמת כליל מסבכי המציאות. והעיקר שמסמר זה ננעץ עמוק-עמוק ובטוחני כי שום שיכנוע לא יצלח עליו לעוקרו. ב"ג כבר הפליט בעניין זה כמה פעמים הערות בוטות בממשלה ובמסיבות חברים. הצרה היא כי עד עכשיו לא נפניתי לערוך איתו בירור כהלכה ובינתיים ה"מסמר" מעמיק יותר ויותר ומהווה נקודת מוקד לתסביך חדש.
[להלן מכתב דב"ג למ"ש, שנמצא בתיק צמוד ליומן:]
למשה שרת - שלום וברכה, שדה בוקר 7.4.55
משום מה לא נתקיים הבירור בינינו על ועדות שביתת הנשק. עם חזרת הגנרל ברנס אין הדבר ניתן להידחות עוד, ועליך להכריע בדבר הלכה למעשה. אומר לך בקצרה דעתי, וברשותך לקבלה או לדחותה.
כל המו"מ עם ועדות שביתת הנשק הוא לפי הוראות שביתות הנשק עצמן, ועד כמה שידוע לי הדבר, עניינו של הצבא, כלומר של משרד הביטחון. אולם הצד הפורמלי כשהוא לבדו אינו מכריע. אין זה לפי שיקולי עניינו של משרד החוץ בשום אופן, אם כי ברור גם לי שהביטחון המדיני והסידורים והוויכוחים עם משקיפי או"מ בארץ יש להם נגיעה לענייני חוץ, כמו לכל פעולה אחרת (כמעט) שנעשית בארץ. משקיפי או"מ נשלחו הנה בכוח חוזי שביתת הנשק (אם כי הם טוענים גם לסמכות עצמאית, על יסוד החלטות או"מ ומועצת הביטחון, שאין לדעתי לקבלה בשום אופן).
חוזי שביתות הנשק מכוונים לשמירת הביטחון הפנימי והשלום על הגבולות. זהו עניין הצבא ומשרד הביטחון - כמובן במסגרת האחריות הקולקטיבית של הממשלה, ככל דבר אחר, ובשום אופן לא של משרד החוץ.
אין ספק שבכמה עניינים חייב שר הביטחון להתייעץ עם שר החוץ, בכל אופן רצוי הדבר, אבל אינו חייב לקבל דעתו, ולפקידות משרד החוץ אין כל מעמד בסוגיה זו. שר הביטחון בכל אופן חייב להתייעץ עם רה"מ (ומכיוון שרה"מ הוא גם שר החוץ הרי בהתייעצות עם רה"מ הוא למעשה מתייעץ גם עם שר החוץ). בחילוקי דעות שבין שר הביטחון ורה"מ - מכריע רה"מ, אלא אם שר הביטחון בוחר להביא הדבר בפני הממשלה כולה (מה ששר הביטחון הנוכחי עושה לעיתים מאוד רחוקות), ובמקרה זה מכריעה הממשלה.
אולם אין לדעתי למסור למשרד החוץ לנהל ענייני שביתת הנשק והמו"מ עם ברנס, ואין ברנס יכול לפנות לשר החוץ ואף לא לרה"מ. המירגַ'ע [סמכות, רשות בערבית ובתורכית] היחיד של ברנס הוא, לדעתי, אך ורק שר הביטחון.
מובן מאליו שאין אתה חייב לקבל דעתי, אבל חייב אני להגיד לך שלא אסכים ל"שותפות" בעניין זה עם משרד החוץ - או שהעניין יימסר כולו למשרד החוץ או כולו למשרד הביטחון (ובמקרה האחרון - התייעצויות שר הביטחון אם רה"מ, כנ"ל). אם במשרד החוץ יש פקיד או פקידים שיועילו בדיונים או בניסוחים יש "להשאילם" למטרה זו למשרד הביטחון, והם יפעלו לפי הוראות שר הביטחון.
אני חולק בכמה עניינים על כל הדרך של משרד החוץ, על המנטליות ועל הגישה של שר החוץ, עובדי משרד החוץ והשגרירים והצירים בוושינגטון, אבל אני מקבל הכרעת רה"מ, לא כשר החוץ, אם כי במציאות זה היינו הך.
ולכן עליך להכריע: משרד הביטחון או משרד החוץ. אם תקבע משרד החוץ לא יתערב הצבא ולא יתערבו אנשי הצבא בכל המו"מ בכל הדרגות, תן יוציאו לפועל הוראות של שר הביטחון אשר יפעל לפי הנחיות רה"מ.
בברכת החג
ד. בן-גוריון
בעקבות המכתב בא נחמיה, שליח משדה-בוקר. ברנס ביקש בינתיים לראות את הרמטכ"ל כדי לדון איתו על הצעותיו לגבי סידור העניינים ברצועת עזה, בעקבות החלטת מועב"ט שחייבה הצדדים לשתף פעולה עמו על יסוד תוכניתו. יש לו ארבע הצעות, אשר לשלוש מהן לא התנגדנו מעולם, אבל הרביעית שבהן עוקצנית - משמרות משותפות לנו ולמצרים עם משקיפי או"ם באמצע. הצבא שלל תמיד משמרות כאלו ונשקף לנו סכסוך עם ברנס בנקודה זו וקרוב לוודאי סכסוך פנימי בין משה"ח והצבא. כל המחלוקת הפנימית לגבי הצעה זו של ברנס משתלבת עכשיו בריב העקרוני בדבר סמכויות משה"ב ומשה"ח, למרבה הקושי והסבך. ובכן נחמיה בא להודיע כי ב"ג דוחק לגבי ההכרעה העקרונית ובינתיים הורה לרמטכ"ל להיענות לברנס אבל להדגיש כי כל שיאמר הריהו אומר בשמו הוא וייתכן כי עמדתה הסופית של הממשלה תהיה אחרת. אמרתי כי עמדתנו לגבי הצעות ברנס הייתה מחייבת ממילא התייעצות בין שה"ח ושה"ב, אחת היא איך תיפול ההכרעה העקרונית על הסמכויות. אשר לשיחת הרמטכ"ל עם ברנס, איני גורס הבעת דעות אישיות על ידי הרמטכ"ל כשיש חשש כי יוחלט נגדן בממשלה ולכן מוטב לו רק לשמוע ולהציג שאלות לבירור העניין אך להימנע מנקיטת עמדה כלשהי. מכל מקום הבטחתי לבוא בדברים עם ב"ג ביום א' כדי להגיע להבהרה גמורה. סיכוי זה של ריב מפוצץ ביני לבין ב"ג והתלקחות מדורה חדשה ביחסי משה"ח וצה"ל הביאני במועקה קשה.
נחלצתי ממנה לשעה קלה על ידי קפיצה לעולם אחר. זה כבר מפציר בי ד"ר [שלמה אומברטו] נכון, מעמודי הציונות האיטלקית, עכשיו במח' הארגון של הסוכנות, כי אבקר בבית הכנסת של עולי איטליה בירושלים, שכל ריהוטו וכלי קודשו הועברו בשלמות מאחד מבתי הכנסת העתיקים באיטליה, אשר נתחסל עם התרוקנות אותה עיר מיישובה היהודי. סוף סוף נפל הפור על שבת זו של חוה"מ פסח. הלכנו שנינו ואף מַשה עמנו ונקלענו לתוך סביבה ואווירה מיוחדת במינה. חדר לא גדול בתוך אחד הבתים של המיסיון הגרמני ברח' הילל, שהפך בית כנסת מובהק בסגנונו האיטלקי הנאה – ארון קודש מפואר, מנורות תקרה וקירות של ארד מעשה חושב, ציפוי עץ לאורך הקירות, ספסלים ועמודים אדומים כהים ובתוך הנוף הזה משתבצים באופן כה טבעי וממוזג יהודים עולי איטליה עם ילדיהם, והנשים מצופפות בעזָרה הקטנה מאחורי סורג עץ סמיך. בתוך קהל המתפללים גם כמה "גרים" - הרב [אהרון יצחק] זסלנסקי [אבי ראובן זסלני-שילוח], למשל, המתפלל בקביעות בבית כנסת זה, הוגו ברגמן ועוד, וכן תיירים מאנגליה, מארה"ב, מדרום אפריקה. בליל שבת זה נתכבד ביה"כ בביקורו של הרש"ל החדש ר' יצחק ניסים. הוא הושב ליד עמוד מימין לארון ואני ליד עמוד משמאלו. לפני "ברכו" נשא הוא דרשה קרואה מעל הכתב ואני נאמתי ללא הכנה. ה"סידור" שניתן לי היה בן 450 שנה.
אחרי ארוחת הערב בא גדעון רפאל. התברר לי כי התסבוכת עוד יותר חמורה. גדעון סיפר על שיחת ברנס עם המנכ"ל. לפיה נאחז ברנס ביוזמתנו בדבר פגישה בדרג גבוה עם המצרים. שאל אם נתנגד לנוכחותו. המנכ"ל ענה כי לא נתנגד. שאל מה יהיה סדר היום והציע למעשה כי הפגישה תדון על הצעותיו. לא ברור לי מה ענה המנכ"ל. אפשר גם על זה ענה בחיוב. אם כך, חוששני כי נפלנו בפח. דבר אחד אם אנו מתווכחים עם ברנס, כי אז יכולים אנו לעמוד על המקח ולהתעקש על מנת להגיע בסופו של דבר לאיזו פשרה. דבר אחר אם הצעות ברנס מוגשות אל שולחן שאליו יושבים גם אנו גם המצרים. נניח הם מסכימים לכל. אם אנו מתנגדים - הרינו במצב קשה ביותר, הרבה יותר קשה מאשר בוויכוח פנים אל פנים עם ברנס בלבד.
היום נתקבל מכתב מברנס על שמי. הוא מודיע כי לפי הסכמת המצרים הוא שולח משקיפים למוצביהם. אין הוא מעורר שאלת אותו הסדר במוצבינו. אילו עורר היה נתקל בהתנגדות. רק זה חסר לנו - כלפי פנים וכלפי חוץ! גדעון סבור כי לדידנו אין בעיה כזו קיימת, באשר אין לנו מוצבים בקירבת הקו כאשר בצד המצרי. הם פועלים במוצבים ואנו במשמרות. מי יודע. על כל פנים יש במכתב פסוקים סתומים הטומנים בחובם מוקשים. אנו נכנסים למערכה מפותלת ורע הדבר שאין אנו מאוחדים בפנים - לא עקרונית ולא ארגונית - עם כניסתנו לתוכה.
שוחחתי טלפונית עם המנכ"ל והוא, כדרכו, הקל בקושי ולא ראה את הסבך כה רציני.
שארית הערב עברה בשקט ואפשר היה לעבוד ללא הפרעה. בערימת הניירות מצאתי דוח על שיחת אידן עם אנשי ממשלת הצללים של "לייבור". אידן אמר דברים כדורבנות: לא תהיה התקשרות עם ישראל עד להסדר עם ארצות ערב; בריטניה וארה"ב הסכימו בינן על תוכנית ההסדר ובה "תיקוני" גבול, החזרת מספר פליטים ויישוב רובם בארצות ערב, תשלום פיצויים על ידי ישראל ותרומתה להוצאות ההתיישבות בסך 100 מיליון לי"ש, הסדר משק המים. שוב ושוב מסתמנות מערכות כבדות לימים יבואו. אזהרתו של ידידנו [סמואל (סם)] ווטסון ממנהיגי הלייבור, שהשמיע באוזני אילת לפני שבועות מספר, מקבלת משמעות של ממש.
