יום ג', 5/4/1955
בלוויית האלוף צבי איילון, אלוף פיקוד הדרום, וסא"ל נחמן קרני, דובר צה"ל, יצאתי לבקר את פצועי תקרית נחל-עוז ולסייר במקום המעשה. יצאנו מרח' הירקון בת"א ב-8.30 בבוקר והגענו לירושלים ב-1.30. תחילה ביקרנו מספר פצועים ב"תל-השומר". כל אחד - סיפור בפני עצמו. הפצוע הקשה ביותר - ריאתו נקרעה - יליד ארגנטינה, בן אנטרה-ריווֹסֹ, זה שנים בארץ, העלה כבר את הוריו. הרופאים הבטיחוני כי הריאה תתאחה והבחור ישוב לאיתנו. הפצוע השני הקשה, עיראקי, הראה לי בגאווה את הכדור שפילח את שתי רגליו. שני פצועים קלים היו מתורכיה. נער אחר, אף הוא פצוע קל, בן ורשה. אביו, שישב ליד מיטתו אותה שעה, סיפר כי הוא ואשתו והבן הזה בהיותו ילד היו כלואים בגטו ורשה עד לאחר המרד ואז נחלצו מתוכו והסתתרו בחלק ה"ארי" של העיר וכתום המלחמה עלו לארץ. כפסע היה בין ניצול גטו ורשה לבין נפילתו בנחל-עוז. מ"תל-השומר" נסענו לצריפין. כאן ראיתי את הפצוע הרציני השלישי - אף הוא אין כל סכנה לחייו - אלא עצב נקרע באחת מזרועותיו והיא משותקת, אבל הרופאים הבטיחוני כי משיתרפא הפצע יקשרו את העצב מחדש והזרוע תחזור לתנועתה. בשני בתי החולים סבוני צלמים ושתו עלי עיתונאים, רשמו וצילמו בלי הרף.
מצריפין דרומה בואכה נחל עוז, מקום בו ביקרתי לפני חודשים מספר. בדרך ניסה נחמן קרני - בחור גידם ואהוד ביותר, מכרי הטוב מימי שליחותו בארה"ב, נכח בקבלתנו לאו"ם בעצרת של אביב 1949 ועד היום לא שכח רושם נאומי, "אקטיביסט" מושבע להכעיס, אָמון על תורת נקם ושילם וחותר בנאמנות בדברי הסברתו לעיתונאים תחת עמדת משרד החוץ ועם זה ניכר בו שהוא רוחש לי כבוד אמיתי - לגרות אותי לשיחה על מדיניות הביטחון, אך מאמציו עלו בתוהו. רק סיפר לי כי נתקל באחד מאנשי "מעריב" שידע פרטים ופרטי פרטים על הדיון שהיה בממשלה בשבוע שעבר - משמע שגם נחמן קרני עצמו ידע את הסוד הכמוס! - והיה ברור כי הידיעות "דלפו" אליו מפי אחד השרים.
בנחל עוז פגשוני הבחורים מיודעי בפנים צוהלות אך עם זה בקיטרוג על עומס השמירה שאין לשאתו. לא ראיתי בהם, אף לא בבחורות, שום סימן של זעזוע בגלל ההפגזה. הפגזים נפזרו בשדות, אם כי היה ברור כי המצרים נתכוונו לפגוע בבניינים. התקדמנו עד לנקודה ממנה יכולנו לראות את המקום בו נלכדו מכוניות המשמר שלנו באש המצרים וכן את המוצבים שמהם נפתחה האש. שמעתי הסבר מפורט על השתלשלותו של אותו קרב. אילו היה מותר להשתמש באש תותחים לחילוץ המשמר הנפגע ייתכן כי מספר הפצועים היה פחות. צבי איילון קיבל כבר בינתיים את פקודת ההיתר לגבי שימוש בתותחים.
כשחזרנו לצריף חדר האוכל של הקיבוץ נתקלתי בזיאמה דיבון העושה בסביבה בענייני ערביי הנגב. לקחני הצדה וסח לי כי לפי סיפורו של נחמיה ארגוב יצא "הזקן" מדוכא ביותר מהדיון האחרון בממשלה ובמשך אותו יום דיבר שלוש פעמים על התפטרות. הדבר לא הפליאני - עד גמר אותה ישיבה, כשהצעת ב"ג נדחתה בשישה נגד שישה, כתבתי פתק לזאב שרף כי יש לחשוש לכוונה כזאת מצדו.
בכל זאת הושפעתי מסיפורו של זיאמה והתוצאה הייתה כי בלבי-אני התחזק הספק, שנתעורר בי לפני זמן, אם רשאי הנני להמשיך בתפקידי, כשחלק כה חשוב - ובאחרונה הרוב - של חברי המפלגה שבממשלה שוללים את שיטתי במדיניות חוץ וביטחון. אין, כמובן, לדבר על התפטרות בשעה זו של ערב בחירות, אבל לאחר הבחירות יש להביא את הדברים לידי הכרעה - או תמיכת המפלגה בקו מסוים או הסקת מסקנות. העניין כולו מסובך ומעורפל לרגל חוסר הבהירות הגמור לגבי כוונות המפלגה ביחס לב"ג וכוונות ב"ג לגבי ראשות הממשלה.
אחה"צ שמעתי בביתי דוח מעניין של המשלחת שחזרה מסין. דניאל לוין, [התעשיין] משה בז'רנו, [יוסף] זרחי [מנהל אגף היצוא במסו"ת] וממי שליט סיפרו כל אחד ואחד את רשמיו ומסקנותיו הוא. הצד השווה - קיבלום באדיבות רבה, שום גילוי לב לא היה כלפיהם, איש לא חקר ולא בלש במדיניותנו, [הסינים] לא נתחייבו על ביקור גומלין, הוברר כי יש סיכויים חשובים למסחר שיוכל לגדול במשך הזמן, חשוב להגיע בהקדם לקשרים דיפלומטיים; הארץ מלוכדת כאשר לא הייתה זה דורות. הנגע הממאיר וצלם הבלהות של מלחמת אזרחים סר כליל, העם אוכל ולבוש, המשטר קומוניסטי לחלוטין בנוסח בריה"מ, אך עודנו בשלביו הראשונים ויש בו שינויי גירסה בהתאם למסיבות.
אתל הימן [מנהיגה ציונית בדרום אפריקה] הביאה את בתה רות עם בעלה השלישי המבקרים בארץ ומבקשים אחיזה בה - שניהם עורכי דין, מואסים בעבודה פרטית ופניהם לשירות ממשלתי, עברית אינם יודעים, במושגיהם גויים גמורים, חוששים למיעוט המשכורת, אך ניכר בהם כי המועקה המוסרית ששרוי בה בתמידות כל אדם בעל מצפון באותה ארץ ארורת-גורל מבריחה אותם לישראל. התלוצצתי כי יהודי דרום אפריקה הם יותר בני מזל מלבנים אחרים - להם יש לפחות ארץ שאליה יוכלו להימלט!
בערב ביקרנו את המחותנים - סימה חזרה אך שלשום מארה"ב ופיה מלא תהילת נכדתנו החדשה אורית [בת רנה ויעקב שרת].
כל הערב התלבטנו, אני וצפורה, בעניין הסדר של פסח. לכתחילה הגיתי תוכנית כי אסדור בנוה ים, עם יהודה ובניו ועם תמיק ומוסיק ועם עדה והרי, ואילו צפורה, הסודרת עם הוריה בחולון, תבוא לנוה ים בשעה יותר מאוחרת, אך לבסוף סלדתי בפרידה מצפורה, גם התחרטתי על תוכנית נסיעתה בלילה לבדה לנוה ים והחלטתי לוותר על הסדר הקיבוצי ולהסב עם הזקנים בחולון.
