יום ב', 21/3/1955
בעיתונות הודעה מרעישה של [מייג'ור] צלאח סאלם [שר ההדרכה הלאומית] המצרי: מצרים תהיה מוכנה להיכנס לברית הגנה עם המערב אם יכריחו מעצמות המערב את ישראל לוותר על הנגב לשם הקמת הרציפות המרחבית בין מצרים ובין ארצות ערב.
מרדכי שטנר, הממונה על רשות הפיתוח, בא להמריצני לגשת לפעולה בתשלום פיצויים בעד קרקעות ערבים נטושים. יוסף וייץ הציע בעניין זה תוכנית, על מנת שביצועה יימסר בקבלנות לו ולחבורתו. שטנר טוען כי הוא היה הראשון שיזם תוכנית כזו ולדעתו אין להפקיע את הפעולה ממסגרת המנגנון הממשלתי ואסור להסגירה בידי רשות חיצונית. הנה כל עוד היה עניין סידור תביעותיהם הקרקעיות של הערבים הנפקדים שבישראל מסור בידי אנשי ה"קרן הקיימת", שרר בזה קיפאון גמור ושום דבר לא זז. משנמסרה המשימה לרשות הפיתוח החלה התקדמות ועד היום סודרו מאות תביעות והייתה רוח אחרת בציבור הערבי כולו. שטנר מוכיח כי חבריו ועוזריו הקרובים של וייץ - אלה מהם שיש בהם ברכה - כאחים [חירם, אהרון] דנין, יואב צוקרמן ואחרים - מוכנים ומזומנים לשתף פעולה גם עמו ואינם תלויים לגמרי ברבם ואלופם. לגופו של עניין, הרעיון הוא לגרוס את ראשית הפעולה כמיתקן חלוצי, pilot plant בלע"ז - לנסות לבוא לידי הסדר עם מספר בעלי נחלאות גדולות על מנת שיקחו על עצמם ליישב את התלויים בהם, ואם פעולה זו תצליח - להסתייע בה כמופת למה שניתן להיעשות ועל יסוד הניסיון הזה לגולל תוכנית רחבה ולבוא בתביעה לארה"ב לעזרה כספית רחבה בצורת מילווה מיוחד לשם פיתרון הבעיה כולה.
הקלטתי שדר גדול לפתיחת "המגבית" באוסטרליה.
במשרד החוץ שמעתי דוח ראשון על ביקור משלחתנו בסין מפי דניאל לוין שחיכה להזדמנות זו מאז שובו זה כמה ימים. לתימהוני חזרה המשלחת משוכנעת בסיכויים טובים שיש לעתיד סחרנו עם סין - קודם כל ליצואנו משם וגם ליבוא בנפח מסוים ולתשלום בדולרים בעד המותר. עניין ביקור הגומלין של משלחת מסחרית סינית אצלנו טרם נקבע במסמרות, אף על פי שדובר עליו, והוריתי להטיל על דוד הכהן לדרוש מעמיתו הסיני תשובה ברורה על מועד בואה של המשלחת. אשר לקשרים הדיפלומטיים, הרי פקין מוכנה ומזומנה לכך, אם ניזום אנחנו את הדבר. כיוון שעל הפרק עומד לעת עתה ביקור גומלין של משלחת סינית אצלנו, אין לנו להיחפז בעניין קשרי הקבע. דניאל מרוצה מאוד מסגנון הופעתו המכובדת של דוד כראש המשלחת. רק במקרה אחד זרה דוד את קליפתו הדיפלומטית והפתיע את איש שיחו הסיני בגילוי לבו האופייני. כשיצאו הוא ודניאל משיחה עם סגן שר החוץ והלה ליווה אותם עד הפתח, גלגל דוד שיחה על מזג האוויר ונקט לשון מלבבת זו: "כשאשוב לרנגון ארביץ כהוגן ב[ראש הממשלה] או נו I will give him hell (הייתה לשונו זהב) שהוליכני שולל בספרו לי מעשיות על הקור השורר בפקין. בגללו הוצאתי כסף לחינם וקניתי לבנים של צמר. הנה!"- כאן הרים דוד את רגלו, הפשיל את המיכנס, והראה לסיני מוכה התימהון קצה של תחתוני צמר... דניאל לוין נותר בחיים לספר את המעשה!
הזמנתי את האלוף [יוסף] אבידר, שגרירנו החדש במוסקבה, לשיחת הדרכה של פרידה. עמו באו שלושת אנשי מזא"ר - בנצור, ארוך ושלוש. אבי שלוש עומד לצאת למוסקבה כמזכיר ראשון. יזמתי מינוי זה ואני מקווה כי אבי לא יאכזבני - תבונתו מבטיחה הרבה וטוב כי יופיע פעם במוסקבה נציג ישראלי יליד הארץ ואינו שומע רוסית אלא משתמש רק בשפות מערב-אירופיות כאנגלית וצרפתית. עיקר התדרוך היה לגבי אופן הצגת מדיניותנו בענייני ארגון הגנת האזור וחתירתנו לשיתוף פעולה עם ארה"ב בתחום זה: יש להציג מגמתנו זו לא כביטוי לתשוקתנו לקחת חלק פעיל דווקא בהגנת האזור בפני פלישה סובייטית, אשר אנו מאמינים - כלפי בריה"מ - כי לעולם לא תבוא, אלא כפרי דאגתנו לביטחון ישראל כלפי איומי מדינות ערב והכורח הגמור הנובע מזה להשגת זיון חדיש אשר רק בידי ארה"ב לתיתו, והעשוי להינתן לנו אך ורק במסגרת הסיוע הצבאי שפירושו התקשרות צבאית. הסברתי לאבידר את השתלשלות גירסות ההתחייבות שנתתי למולוטוב [עם חידוש היחסים הדיפלומטיים ביולי 1953] - כיצד ביקש קודם להחתימנו על נוסחה האומרת כי לא ניתן יד לשום התקשרות המכוונת נגד בריה"מ וכיצד ניאות, לאחר שסירבנו, להסתפק בנוסחה האומרת כי לא נשתתף בשום ברית שיש לה מטרות תוקפניות כלפי בריה"מ. במקרה שינסו הרוסים לתבוע אותנו לאחריות על יסוד ההתחייבות ההיא, במקרה אם תצא לפועל איזו התקשרות בינינו לבין ארה"ב, יש לטפוח על פניהם את ההשתלשלות הזאת.
עם המנכ"ל וגדעון על מכשלת המחסום בדרך לעיסאוויה. ברור כי הומל של או"ם לא יניח לשיירתנו לעלות להר הצופים כל עוד המחסום בעינו. לעומת זה אם נסכים לסלקו - יהיה מוכן להכריז מראש כי השיירה עבור תעבור, כאילו ללא קשר עם סילוק המחסום, "להצלת פנינו". איזו שטות ענקית עשה הרמטכ"ל בתיתו פקודה על הקמת המחסום! כיוון שברנס איננו, נוכל להציג את סילוק המחסום כצעד זמני עד לפיתרון הבעיה כולה עם שובו. קבעתי פגישה עם ב"ג בת"א הערב לשם השגת הסכמתו למוצא זה מן המצר שהוכנסנו לתוכו על לא דבר.
ארוחת צהריים של פרידה לשגריר אבידר. באו בסך כל בני משפחת אבידר לשלוחותיה: יוסף וימימה, רמה ובעלה, דנה החמודה, מוקי [שמואל] בנו של יעקב צור [אחי ימימה], דליה בת יעקב עם בעלה אהרון [דוברת] שבאו לביקור מבואנוס-איירס (לאהרון יש עוד שנה עד גמר חוק לימודיו ואז יבואו להשתקע) - בסה"כ שמונה נפשות. המשפחה השנייה - מזא"ר: בנצור, אריה ודבורה ארוך, אבי ורחל שלוש, לו קדר (מזא"ר לשעבר) וחנה סלע מכנרת העומדת לצאת למוסקבה להצטרף לבעלה - בסה"כ שבע נפשות. עמנו השניים בסה"כ י"ז. האווירה סביב השולחן הייתה משפחתית ביותר והפרידה הייתה חמה ונרגשת, וזה למרות הגזירה שגזרתי על ימימה לא לכתוב לעיתונות על רשמיה מבריה"מ.
מייד אחרי ארוחת הצהריים חיברתי הודעה לעיתונות בשם דובר משרד החוץ בתגובה להצהרתו המחוצפת והנוכלת של צאלח סאלם. אחרי זה ניסיתי לחרות בזיכרוני את התשובות שהכינותי בשביל ראיון טלוויזיה עם וינטר מסן-פרנציסקו. עודני טורח ללמוד את אלו בעל פה וכבר הבהילוני הגנהּ לגשת אל המלאכה. מצאתי זוג - בעל ואשתו - הוא מציג שאלות ומדובב את קורבנו המרואיין ואילו היא, אשת החיל, מפעילה את מצלמת הטלוויזיה. ההצגה נכשלה, לדעתי, כישלון מחפיר. כל מה שניסיתי לשנן לעצמי התעופף לרוח והוכרחתי ל"אלתר" את תשובותי מיניה וביה. הדברים יצאו לחוצים וכבושים ובלתי משכנעים. אני עצמי נראיתי בוודאי מתוח ועצבני. חרה לי מאוד כי לא עלה בידי להיכון כהוגן למיבצע זה וכי לא עצרתי כוח להיראות בטוח בעצמי ולשוחח במתינות ובהרגשת חופש גמור ויישוב דעת טבעי.
הווינטרים סיפרו דברים מעניינים על ביקורם בקהיר. התרשמו מיושרה וממסירותה של הקבוצה השלטת ומהתלהבותם של אנשי מקצוע ומעשה שנזעקו לעזור לה בהגשמת תוכנית תיקוניה החברתיים. הפקעת האחוזות הגדולות מתקדמת. מושקעת עבודה רבה בפיתוח "החקלאות העובדת" ומוסדות תרבות בכפר. אין לווינטרים ספק כי הכנופיה [השלטת של קציני ההפיכה] הולכת וכובשת את לב העם. לדבריהם אמר להם נאצר, כי אם יחליט מנדרס לנסוע לוועידת אומות אסיה ואפריקה שתתקיים באינדונסיה ייסע אף הוא לשם - למטרה אחת ויחידה להיפגש עם ר"מ תורכיה.
וינטר קָבַל מרה על ליקויי הסברתנו בארה"ב. הערבים מקדימים אותנו בפרסום תקריות חמורות שידינו בהן וגירסתם הרשמית נקלטת בטרם מופיעים אנו בגירסתנו הצולעת. גם אין אנו מצליחים להחדיר לתוך מוחות הציבור את הרקע הכללי של מצבנו בגבולות ולכן נשארים מעשי התגובה שלנו בלתי מובנים לחלוטין ומשמשים רק קרניים לנגחנו בידי משנאים. הצעתו היא כי נשכור מטוס של "אל-על", נזמין כתריסר מטובי הרָאשָנים והפרשנים האמריקנים, נטיסם לימים אחדים בארץ ונראה להם בעיקר תמונות מחיי אזורי הספר, למען ילמדו ממראה עיניהם ויַקנו את תחושת המצב למיליוני קוראיהם ושומעיהם. התייחסתי בכל הרצינות להצעה זו ואמרתי כי אציגה לפני אנשינו בארה"ב כתוכנית חשובה ביותר.
ניגשנו ל"דוד המלך" למסיבת חתונת הכסף של אדי וחנה גלבר. משם יצאנו לת"א, יחד עם חנה סלע. כשהגענו מיהרתי לבית ב"ג יחד עם וולטר. מצאנוהו נינוח, שמח וטוב לב, שקוע בקריאת מיסמכי יאלטה [ועידת "שלושת הגדולים" על גדות הים השחור, בפב' 1945] שנתפרסמו על ידי האמריקנים בימים אלה. ללא כל קושי השגתי הסכמתו להליך שהצענו לגבי הר הצופים. הוקעתי את פעולתו הישירה והבלתי מוסמכת של הצבא בהקמת המחסום. שאל מתי היה הדבר ותשובת וולטר, כי המחסום הוקם ב-14בפברואר, לא נעמה לו - מסיבה מובנת: הוא נכנס לתפקידו ב-21 בפברואר, בעצמו הציע לתת להתפשרותנו צורה של הסדר זמני עד לשובו של ברנס ואף על פי כן דאג להדגיש כי הוא מקבל בעניין זה את הכרעתי כרה"מ.
לארוחת ערב אצל השגריר האמריקני לכבוד גב' [אלינור] רוזבלט. ישבתי בינה לבין אשת השגריר והיה גורלי לא קל. גב' רוזבלט מבקרת בארץ מטעם "עליית הנוער" בלווית עוזרתה גב' לאש - גרמניה נוצרייה, אשת יהודי אמריקני המשמש דווח ל[יומון] "ניו-יורק פוסט" באו"ם, מזוהה בלב ונפש עם ענייננו - ומזכירתה גב' קור. כדרכה לפני שלוש שנים היא עובדת ונמצאת בתנועה מבוקר ועד לילה ואינה מראה שום סימני עייפות. אחרי הארוחה שוחח איתי השגריר על דא ועל הא ובין השאר התאונן על אנשי עסק חשובים בישראל הטוענים באוזניו כי אין לארץ שום צורך במענק האמריקני. לאוסון עצמו התפלא לשטחיות כזו - כיצד אין אנשי מעשה כאלה רואים את המצב לאשורו !
בלילה חזרנו לירושלים. הגענו בחצות וישבתי על ניירות עד 1.30.
