יום א', 20/3/1955
קמנו לאחר לילה קצר ובשבע יצאנו מרחוב הירקון לירושלים במכוניתה של צפורה. חיים נסע איתנו ושימש לנו נהג. הוא עלה לירושלים להתייעץ עם שלמה ארזי על הקמת בית "התנועה המאוחדת" על טהרת הצנע, לפי דוגמת משרד החוץ בירושלים.
התייעצתי במשרד החוץ עם המנכ"ל וגדעון רפאל על תסבוכת עיסאוויה. יותר אנו מתלבטים בעסק ביש זה יותר מתברר לנו איזה מעשה נערות פזיז וחסר דעת עשה הצבא בהקימו את המחסום כמעט על לא דבר. עתה ברור כי נצטרך לסלקו כתנאי להעברת השיירה להר הצופים - נסיגה מיותרת לגמרי, כפויה עלינו על ידי צעד נמהר שנעשה ללא כל מחשבה תחילה על סוף מעשה.
לתשע הגעתי למשרד רה"מ והתכוננתי לישיבת הממשלה.
בישיבה פרץ ויכוח בעקבות הדוח של אשכול על התרת המשבר בניו-יורק על ידי קבלת התפטרות מונטור וחבריו מהנהלת "המילווה" והעברת התפקידים לידי יוסף שווארץ וחבריו. סיעת מפא"י התפלגה, כשגולדה ויוסף מקטרגים על אשכול ותובעים עלבון מונטור, ב"ג תומך בהם, אם גם לא לאורך כל הקו, ואילו אני מזדהה כליל עם אשכול.
לארוחת צהריים בבית השופט סם רוזנמן מניו-יורק, ממקורבי רוזבלט המנוח, הוא ורעייתו. פגישתי הראשונה עם רוזנמן זכורה לי היטב. הדבר היה באביב 1947; ערב התחלת הדיון בענייננו בעצרת או"ם. רוזנמן טען אז כי שטות יעשו נציגי הסוכנות היהודית אם יופיעו בעצמם לפני הגוף הבינלאומי העליון. איזה מושג יש להם כיצד מציגים עניין מסובך לפני בית דין רם ונישא? עליהם לשכור עורך דין ממדרגה ראשונה, לשלם כל שכר שיָשית עליהם, לציידו בכל החומר העובדתי ולסמוך עליו כי ייטיב מהם לערוך ולבסס את טענותיהם. התרגזתי מאוד באותה שיחה על עצה מחוכמת זו שהוגשה לי מגבוה מתוך בטיחות אמריקנית טיפוסית - זאת אומרת מתוך שטחיות מבהילה - ולא הסתרתי את יחסי לעצה וליועץ. ההתנגשות הייתה חזיתית והשיחה נסתיימה בריב גלוי.
הפעם נפגשנו בידידות ובחמימות. רוזנמן היה מוחזק אצלי כטיפוס מפוכח, קר מזג ורחוק מכל כושר של התפעלות, ומה מאוד השתוממתי בפרוץ מפיו נחשול של התלהבות אמיתית מכל מה שראו עיניו עד כה.
אל השולחן הסבו הפעם בן גוריון ופוליה. היה זה ביקורו הראשון של ב"ג בביתנו זה בירושלים. מצב רוחו היה לעילא ולעילא. פניו הבהיקו מהתרוממות הרוח והוא כולו שפע נחת וסיפוק נפש. ליד השולחן דיבר בלי הרף, לא הניח לרוזנמן ולאיש זולתו לפתוח פיהם והיה כמעיין המתגבר. גם אחרי השולחן החזיק ברוזנמן ולא הירפה מטרפו זה, עד שמשכתי כמה מהאורחים האחרים להצטרף, עקרתי את רוזנמן בכוח מזרועות ב"ג והסגרתיו לידיהם.
יתר הקרואים לארוחה היו גולדה, שופט ביה"ד העליון [משה] לנדאו ורעייתו, חברי הכנסת רימַלט והררי ורעיותיהם, ואלכס דושקין. הארוחה עברה בשאון רב והכל באו על סיפוקם, הן באכילה הן בשיחה. פרשו מהבית קרוב לארבע ואילו בארבע בדיוק כבר הייתי שוב במשרד רה"מ ופתחתי ישיבה שנייה של הממשלה באותו יום. סיימנו את הוויכוח על משבר ה"מילווה" באישור פעולת אשכול ועברנו לדון על עיריית ירושלים. אף כאן אושרה הצעתי על פירוק המועצה הקיימת ומינוי ועדת פקידים במקומה. הישיבה נמשכה עד 6 וממשרד רה"מ נסעתי עם צפורה לקבלת פנים שערך רוזן ב"עדן" לשני משפטנים דגולים, באי הכינוס המשפטי שהתקיים מטעם ביה"ס לכלכלה ולמשפט בת"א, אחד מצרפת ואחד מארה"ב. הראשון בוודאי יהודי ואפשר גם השני מזרע ישראל. בשובי הביתה בשבע המתין לי [העיתונאי] ג'ון קמחי מלונדון ושוחחנו למעלה משעה. המהדורה הראשונה של ספרו על ההעפלה ["דרכי סתר", תשט"ו, הוצ' "ג'רוסלם פוסט"] - שטחי למדי - נמכרה כליל והוא עומד להופיע במהדורה חדשה. עתה יש בדעתו לכתוב ספר על תולדות מלחמת הקוממיות על יסוד שיטת הפנקסנות הכפולה - להציג את התמונה כפי שנראתה על ידי יהודים מזה וערבים מזה ["משני עברי הגבעה", ג'ון ודוד קמחי, 1959, מהדורה עברית 1973, "מערכות"]. סיפר על התעקשותו של צ'רצ'יל לא להתפטר ועל העידוד הרב שהוא שואב מהופעותיו בטלוויזיה, המאפשרות לו מגע ישיר של עין ואוזן כאחד עם 15 מיליון - הווה אומר עם העם כולו - מתוך השתחררות גמורה מכבלי העיתונות ואפילו הרדיו. לדברי קמחי אין "לייבור" תולה שום תקווה בסיכוי לחזור לשלטון כתוצאה מהבחירות הקרובות וכל מאמצי תכונתו מכוונים לכיבוש השלטון מחדש כעבור חמש שנים ומעלה.
בערב מ-9 עד חצות וחצי ישיבת חברינו אצל גולדה לדיון על בעיית העלייה ומימונה. הצגתי את בעיית יהדות צפון אפריקה וירידת מתח העלייה בארץ. ב"ג מילא אחרי ושם דגש חזק על ההתיישבות - לא כשדה קליטה לעלייה החדשה אלא כמפעל המתחייב מפאת עצמו והמחייב גיוס כוחות אדם קודם כל מתוך היישוב הוותיק, פועלי עיר ונוער, מבלי שיושלך היהב כולו על העולים החדשים אשר ספק אם יחזיקו מעמד בחזית ההתיישבות. אשכול התנגד בכל תוקף להגדלת מיכסת העלייה לאלתר מעל למיכסה השנתית של שלושים אלף. אנשי מזכירות המפלגה וההסתדרות הזהירו בכל לשון בפני כל סיסמה של הגדלת הנטל הכספי בארץ, מפחד הבחירות. נתקבלה תמונה מדכאה למדי. הדבר היחיד שיכולתי להציגו בסיכומי כמסקנה חיובית של ההתייעצות היה עיבוד תוכנית להטלת מס מיוחד על חומרי בניין, שיהא קודש למימון העלייה המוגברת.
בבית עוד גהרתי על ניירות ושוב שכבתי קרוב לשתיים.
