17-19/3/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  17-19/3/1955

 

 

17-19/3/1955

 

 

[במקום זה נפסקה כתיבת היומן, בימים 19-17 בחודש לא כתב מ"ש יומן ולהלן ראשי הפרקים שהכין:]

 

 

יום ה',  17.3.1955

מינץ וכהנא על מיבנים, ח"כ דתיים על עיריית י-ם, ועדת שרים על עיריית י-ם, סהר בטלפון על השותקים - דרשו מב"ג הוראה לצבא.

התייצבות הדני, ארוחת צהריים עם דודיק ומירה.

שעתיים עם ששון: פיגור אוכלוסיית איטליה, כיבוש עמדות, עם הקלת הבעיה הקומוניסטית בארץ.

ארוחת ערב אצל לוריא, הסרט, אצל פפר.

עם וולטר על התערבות שגרירים עם הומל, אליאס על לחץ אמריקני (פרטינאקס!), מברק אילת על ווטסון.

 

יום ו',  18.3.1955

לת"א: בר-שירה, צבי לבון, כסה, נמיר, הלל כהן, חיים [שרת] ו[אברהם] אדרת, קפוץ ל-100,000 [ל"י לבניית בית ל"תנועה המאוחדת"], ארוחת צהריים עם חיים, מ-3 הכנת נאום.

6.26 לחיפה, נאום 1.5 שעה [באולם "אמפיתיאטרון", על הנושא "מי הוא האויב?" במסגרת מסע הבחירות להסתדרות], חזרה לת"א.

 

שבת,  19.3.1955

כל הבוקר ניירות, צפורה באה, טיילנו, ארוחת צהרים שלושתנו.

אחה"צ אליאס - עתידו, התפוצצות על "דבר" [משנתברר כי לא יביא למחרת את דברי מ"ש בנאומו בחיפה], בערב "הבימה".

עניין הר הצופים מסתבך והולך.

המון ניירות, מברק על לצרוס, עם הנשיא, הם לעולם אינם משעבדים חוץ לפנים (חוסן אופי).

 

[המכתב להלן נמצא בתיק צמוד ליומן:]

 

לבן גוריון שלום רב,                                                                                           19.3.55

 

מכתבך הכתוב ביד מאחד בח"ז, שהעתקו ודאי שמור בידך, הכיל דברים שחייבו תשובה ואני מצטער צער רב על שלא עלה בידי לענות עליו קודם.

לא הבינותי באיזה "מקשור" (context) עוררת באותו מכתב את עניין תל אל-מוטילה. התנהגות או"ם באותו עניין הייתה שערורייה והיה לנו קטרוג חמור נגדו - אבל משרד החוץ "מה הוא כי תלין עליו?"

כשקיבלתי את מכתבך ביקשתי מייד סקירה על השתלשלות הפרשה ההיא ותקוע חיבר בשבילי מה שחיבר. הנני מצרף את הדוח הזה - אולי תמצא זמן לעיין בו ויתבררו לך דברים שלא היו נהירים לך עד כה בגלל היעדרך מהארץ באותם הימים [הדוח לא נמצא מצורף].

הנני לציין כי לא היו שום חילוקי דעות בכל שלבי הטיפול בפרשה הזאת בין משרד החוץ לבין הרמטכ"ל של אז, יגאל ידין, שלא הצטיין מעולם בוותרנות או בסלחנות כלפי או"ם.

כפי שתראה נאחז אז או"ם בתואנה כי אי-אפשר היה להוכיח את אחריותה של סוריה להתקפה או את השתתפות כוחותיה הסדירים בפלישה. רק כעבור זמן - לאחר מאבק עקשני וממושך - עלה בידי לטפוח על פני או"ם הוכחה ניצחת לכך, שהייתה הודיית בעל הדין, ואז הוצאתי גם מפי [ראש מטה המשקיפים] ריילי את האישור לדבר - זמן רב לאחר המעשה.

לגבי עזה הודינו בעצמנו כי היה זה מעשה צה"ל - ולא יכולנו לנהוג אחרת.

הקיטרוג שלך על משרד החוץ איננו מובן לי.

 

שלך

משה

 

העתקת קישור