יום ב', 14/3/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ב', 14/3/1955

 

 

יום ב',  14/3/1955

 

בבוא חיים לארוחת בוקר ביררתי איתו מעשית את עניין הקמת הבית. התברר - על כל פנים זאת תקוותו - כי קרן בתי ארלוזורוב תהיה מוכנה לפרוע את הסכום של 30,000 ל"י לשיעורים אם יומצא לה כולו בבת אחת כהלוואה למספר שנים. גמרנו כי ניפגש יחד עם הלל כהן מ"סולל בונה" ונטכס עצה.

ב-8 יצאתי לירושלים.

בבואי למשרד רה"מ המתקתי סוד עם [משה] ברעם ו[מרדכי] פרידמן [איש-שלום] על הצפוי בעיריית ירושלים, כהכנה לוועדת השרים. ברעם הסכים עמדי כי לא כדאי היה למפלגה להיגרר אחרי הצה"כ ביצירת המשבר בשלב זה, אך לעומת זה תמך בפרידמן לגבי חוסר כל אפשרות בשביל המפלגה לתמוך בקריב ולקבל אחריות כלשהי להמשך קיום משטרו.

מייד אחרי זה - ועדת השרים: אני, רוקח, רוזן, שפירא. הוטל על רוקח לברר אפשרות החזרת הקואליציה הקודמת ליושנה. הסתייגתי לגבי סיכוי כלשהו לתמיכת המפלגה בקריב - הבטחתי רק כי אם יתברר כי אפשר להטליא מחדש את קרעי הקואליציה הקיימת של "כלליים" ודתיים, לא תצביע המפלגה נגד פיתרון זה.

במשרד החוץ עם הייזי זינדר על ענייני הסברה. שוב עורר בי אי-שקט לגורל הסברתנו בארה"ב. השגנו לכך סכום עצום - חצי מיליון דולר - משהו כבר נעשה, אך אין דאגה מקפת, אין תכנון מרכזי, אין איש בעל יכולת שישמש עמוד התווך לבניין כולו. הייזי דימה בנפשו כי אייב הרמן בשובו ייטול את העניין לידו. הפתעתיו ואיכזבתיו בגלותי לו כי פני אייב מועדות לחברות בהנהלת הסוכנות. שאלתי: "שמא ניבָּנה מהרי לוין העומד לחזור לארץ?" הייזי אינו נלהב אך מסכים כי בתנאים הנתונים אפשר זהו הפיתרון.

העברתי לדינור את רעיונו של ליאו על הסברת עניין השלום עם מדינות ערב בבתי הספר. נאחז בזה והציע לשלב פיסקה על כך - כדוח על הוראה שניתנה - בנאומו בכנסת על מדיניות החינוך לרגל הדיון בתקציב.

עם איתן וסידוֹר על בעיות הפיתוח האטומי. המועצה הקיימת - המשקפת בהרכבה את העבודה הנעשית כיום - לוקה בצרות אופק. למעשה אנו עוסקים בעיקר במחקר עיוני והתעניינותנו באפשרויות שימושיות מצומצמת בתחום הביטחון בלבד. אין בתוכנו נותן דעתו על השימוש בעוצמה הגרעינית למטרות כלכליות ופיתוחיות. בעולם הנאור נעשית בכיוונים אלה עבודה כבירה אשר בלי ספק תישא פריה בשנים הקרובות ביותר, ואילו דווקא אנו, הזקוקים להתקדמות כזו אולי יותר מאומות אחרות וגם מסוגלים לה לא פחות מאחרים, מפגרים ללא כל הצדקה. אמרתי כי הצרה היא כי לכל עניין המחקר הגרעיני אין בממשלה אב. לשווא ולחינם יקוּוֶה כי יעלה בידי להתמסר למשימה זו. הצעתי לקחת דברים עם ב"ג, למען ייטול את הדבר על עצמו, לא כשר הביטחון, אלא כמי שענייני פיתוח המשק והתקדמות המדע קרובים ללבו. וולטר הציע תוכנית להרחבת המועצה. הזכרתי את רעיונו של טדי להעמיד את יגאל ידין בראש המועצה המדעית וצייַנו אפשרות כי יקבל על עצמו גם את ראשות המועצה האטומית או לפחות ייכנס לתוכה כחבר פעיל.

החלפתי דברים עם וולטר על הסבך החדש שיוצר גדעון רפאל מסביבו בעוררו מחדש בעיות טרדניות על מעמדו וסמכויותיו. לא יהיה מנוס משיחה ארוכה איתו.

הנציג היווני החדש בא להתייצב. איננו ציר - עדיין הכרת יוון בנו היא "דה פקטו" גרידא - אלא רק נציג דיפלומטי. אף [אברהם] דרום באתונה כך. האיש החדש הפליאני באנגליתו המשובחת יחסית וברמת השכלתו, הן האירופית-הכללית הן היוונית-הלאומית.

ארוחת צהריים של פרידה לכבוד מנגל. המוזמנים כמעט כולם מי שביקרו בארגנטינה: שפרינצק וחנה, סרלינים, לוקרים, יהודית ברגמן וחתנה מלמד, משה טוב, סימוֹנים משום הטקס, אליאס ששון משום שבא אתמול מרומא, שמאי ונוגה - עם המנגלים ואיתנו 18 איש. בסוף הארוחה אמרתי במיושב כמה מילות פרידה ושבח בעברית ובצרפתית. אז יקום מנגל וישא נאום צרפתי מוכן מראש, שקראו מהכתב. אף על פי כן יצאו דבריו מהלב והיה נרגש מאוד. הרים על נס כי שליחותו אצלנו החזירתו ליהדות. הגשתי לו כמזכרת תמונה של [לודוויג] שוורין - נוף עין-גב.

לתה שלושה נפטאים - ראשי אחת החברות האמריקניות הקודחת בכמה מקומות, ועמם איש החברה בארץ, דן בנדור, ורעייתו. מטרת הביקור, כפי שהגדירה בנדור, הייתה מתן זריקת עידוד לאמריקנים, לבל ייוואשו. התברר כי אינם מתכוננים כלל להתייאש אלא מוכנים להמשיך ולתלות ממונם על קרן הצבי. להיפך, לא פסקו מלהשמיע באוזני אני דברי עידוד.

לפנות ערב עם צפורה אצל [אלכסנדר] עזר בבית הכרם לכבוד חתונת בתו עמנואלה עם בחיר לבה האמריקני. סוף סוף נתקבל הרישיון, יצאו לקפריסין ונישאו שם אזרחית, ועכשיו הם מחכים לפקודת העברתם מי יודע לאן - ייתכן לאיסלנד וייתכן לניו-זילנד וייתכן לאחת ממדינות דרום אמריקה או לכל פינה אחרת פרט לארץ ערבית או למדינה קומוניסטית. האב עזר עודנו מזועזע מנישואי בתו עם לא-יהודי ואילו האם טוענת כי אין להפריע לאושרה של הבת והדברים ידועים. האח הצעיר בחור חמד, חבר משק גונן בגליל העליון, חבר תנועת הצופים, בן גילו של חיים, מכירו מרחוק כמי שהכריע את הכף נגד הצטרפות הכשרת רמת יוחנן לאותו גרעין צופי ובעד השלמתה את חמדיה. שמחתי לראות איש חי מאותה גונן אשר על יריות הסורים עליה אני קורא בעיתון ושומע ברדיו יום יום.

עזר בישר לי כי סוף סוף נמצא הפיתרון לסיום הקמת "בנייני האומה": קבוצת בעלי הון מאקוואדור - דווקא מאותה קהיליה מהוללת - מוכנה להשקיע את הכסף.

משם נסעתי אל הנשיא ושמעתי על תוכניתו לבלות שבועיים של חופשה על אוניית משא ישראלית שתפליג למרסי ותחזור. שאלתו היא אם על ידי כך יהא יוצא את תחום ישראל. אם כן, יש למנות את נשיא הכנסת לממלא מקומו.

הנשיא ביקש לדעת עיריית ירושלים מה יהא עליה ושוב לחץ לחיסול הסכסוך שמסביב לאותו מועדון [ילדים, בגבול שכונת מאה שערים], ולבסוף תבע אותי לאחריות על הפרסום שהיה ב"הדור" להקמת ארגון סרבני מלחמה בישראל - מה ראה עיתון המפלגה לתת פומבי ליוזמה נפסדת זו, ובכלל הייתכן לסבול ארגון של בוגדים ומועלים בחובתם, כאילו יש בידי רה"מ האומלל לדעת הכל ולמנוע כל דבר פסול ולהשתלט על עיתונים נואלים ועל כל מיני טיפוסים ספק נוכלים ספק יוצאי דופן.

בבית זאב שרף. התפלצתי למשמע סיפורו על קרע גמור בין ארן לבין [דוד] תשר. דומה רק תמול שלשום ירד ארן לחיי כי אמצא לו את תשר כמנהל, שאם לא כן הריהו נועל את מינהל ההסברה באשר אין לו ישועה אלא באיש זה שהוא ורק הוא בלבד מסוגל לאותו תפקיד - והלכתי ודיברתי על לב גרנות כי ישחרר את תשר מהקה"ק וקראתי לתשר עצמו ושידלתיו כי יסכים לעזוב מוסד בו שירת שנים על שנים, בארץ ובחו"ל, ולוותר על זכויותיו בו, והבטחתי לו קביעות ומעמד מכובד ומשכורת ראויה וכו' וכו' - והנה פתאום לפתע ובבת אחת נפסל תשר ממנהל והריהו ככלי אין חפץ בו, ללא ברכה ותושייה, והוא בא אל זאב נסער ומורתח על העלבונות שהוא סופג יום יום מידי שׂרו, והגיעו אצלו מים עד נפש והוא מוכרח ללכת - אבל לאן? נוכחתי כי גם סוס זה נגמר אצל זיאמה כשם שלפני כן נגמר הסוס ששמו מויש פרלמן ומי יודע כמה סוסים עוד ייגמרו בטרם ייגמר זיאמה עצמו. ובכן אין עצה ואין תבונה ואת זיאמה לא נחזיר למוטב, אבל תשר מה יהא עליו, הן לא אוכל בשום פנים להתכחש לו. הושיעני זאב מהמצוקה החדשה הזאת שהוכנסתי לתוכה על לא כל עוול בכפי על ידי ההצעה למנות את תשר לתפקיד סגן מז"ם [מזכיר הממשלה] תמורת [יעקב] פיקר הפורש ממשרה זו על מנת להיות מנהל אחת החברות הממשלתיות.

ביררתי עם זאב עניין ערעור חברינו בוועה"פ של ההסתדרות על תיקוני מס ההכנסה - זאב מאיים בהתפטרות אם יושם לב לערעור זה, הבא בשעה השתים-עשרה לשבש חוק שהוחלט והוכרז עליו לפני עידן ועידנים, ודווקא על דעת המפלגה.

רוב שארית הערב עסקתי בניסוח תשובות על שאילתות שנצטברו בידי - כתריסר ומחצית התריסר.

קיבלתי מכתב ממרים שלימוביץ בעין חרוד, ידידה ותיקה שלי ושל צפורה. מתברר כי היא אמו של אחד מארבעת הנוקמים. מיסמך כה מפתיע - ספק מיתמם ספק תמים באמת - לא ראיתי, כמדומני, מעולם. היא מתריעה על האשמה "חסרת כל שחר" ש"מטיחים" כלפי הבנים האלה וקוראת לפרסום שהיה בעיתונות "התעללות" שהשפעתה תהיה חמורה ביותר "על נפשותיהם הרכות של הבנים". באיזה עולם חיה אישה זו! [המכתב לא נמצא בתיקי מ"ש].

 

העתקת קישור