קושטא,  [נוב' דצמ'  1916]

 

 

זה ידידנו גְבֶרֶץ[1] / רב פעולה וכביר מרץ / אשר התאושש ועמד בפרץ / עת אשר עלה עלינו הקרץ / בתעלימגיאה, בית כל חלאה ושרץ –

 

 

 

היושב בקושטא הבירה / נהנה מזיווה והדרה / ומתנשא לדאות בגלי אווירה / מעל לסַן סְטֶפַנוֹ המעטירה –

 

 

 

ואין בְּבַת בעל-המקטרת הגיגו[2] / כאשר היה בתל-אביב בשׂגשׂגו / כי אם בבת דֶלְמִידִיגוֹ[3] / אבל על כן יש "דברים" בגו –

 

 

 

ויירבה איתה שיג ושיח / בבוּלוַורֵי קושטא תחת עץ ושיח / וגם את לימוד העברית יעשה למזמוזו שליח / כי על כן איש מעשׂ הוא והרח הריח –

 

 

 

ואין עיניו צופות למרחוק / לראות ולהבין כי סופו לסגת ולשתוק / כי איך ייתכן אשר תֻתן בת אצילי ספרד ליוצא ביאליסטוק? / ומעז לא יצא לו מתוק / והיה אז לידידיו ללצון ולשׂחוק –

 

 

 

וכל זה לא עיקר המעשה, כי אם נסיגה לירית / מוצא ומשפך לרוח השירית / לבדח צוות רעים בשעה-זו אכזרית!