יום ד',  9/3/1955

 

כל הבוקר במשרד החוץ. נתגלה בלבול בעניין ארבעת הורגי הבדואים. מישהו במשטרה אמר לעיתונאים, בתשובה לשאלותיהם, כי אין המשטרה יודעת מה ייעשה בהם, שכן הוחלט על מעצרם על ידי שלטונות עליונים ולא ברור, כאילו, למשטרה מה היסוד להאשמתם. התקשרתי עם היועץ המשפטי, שטען כי בניגוד למוסכם עם הצבא טרם נמסרו האנשים לרשות המשטרה. פניתי ליחזקאל סהר ורק אז הוברר מה קרה: האנשים שוחררו בערבות על ידי המשטרה עד לחקירה ועכשיו תתקיים התייעצות עם היומ"ש לקביעת נוסחת האישום ואז ייעצרו מחדש ויובאו לפני שופט השלום.

הכתבתי במפורט את שיחתי עם ניקולס בת"א. ההעתק מצורף [לא נמצא].

גדעון רפאל הודיעני כי הוא מסיר את עניין נסיעתו לניו-יורק מעל סדר היום. בינתיים נתקבל מברק מוושינגטון המביע תמיכתו הנלהבת של אבא בהצעתי לשגר לניו-יורק את תקוע. לעומת זה אין הגה מאבא בדבר נסיעת גדעון. הכל ברור.

המנכ"ל מסר על שיחתו עם ברנס בעניין הר הצופים. הוא הראה לגנרל את טיוטת המכתב על מנת להבטיח את הסכמתו. ברנס חלק על המיכסה היומית של מכוניות שקבענו לעיסאוויה וביקש יתר גמישות. אגב כך התפרץ - זו הפעם הראשונה - נגד הרמטכ"ל וטען כי הוא נוקט תמיד את הפירושים צרי-העין ביותר לכל הסכם שנתקבל. אמרתי לוולטר כי עליו להתראות עם ב"ג ולהשיג הסכמתו "להגמשת" התנאי לגבי ממדי התעבורה לעיסאוויה; מוטב שייעשה הדבר על ידיו ולא על ידי, כדי שלא לעורר אצל ב"ג את התסביך המדיני.

אחה"צ לתה לורד הור בלישה [שר המלחמה הבריטי בראשית מלחה"ע השנייה; יהודי]. נכחו גם המנכ"ל, ארתור, גדעון וזאב ש"ק. האורח ערך סיור בדרום-מזרחה ובדרומה של אסיה ולבסוף במזרח התיכון הערבי. בהגיעו לקפריסין הודיע כי ישמח לבקרני ולספר לי על שיחותיו, אם אזמינו. ממילא מובן כי ההזמנה נשלחה מייד, והנה בא.

סיפורו נמשך כשעה וחצי והיה מעניין ומאלף. על יפן לא סיפר דבר. יצא מדוכא ואובד עצות מסיוריו בהודו-סין ובתאילנד. במדינות העצמאיות של הודו-סין מצא משטרים מגוחכים אשר ספק אם יחזיקו מעמד - מלכויות מתערערות, אמצאות משונות ומפוקפקות של דת חדשה, עם אפיפיור והיכלי תפילה וסוד קדושים מורכב מסוקרטס... ויקטור הוגו ורוזוולט! השלטון המערבי בווייטנאם אין לו כל סיכוי להחזיק מעמד. הקומוניזם הוא הכוח ואם יציף נחשול גאותו את וייטנאם, ונמצאו לאוס וקמבודיה "מאוגפות" ואבודות למערב. סיאם היא בשיא השחיתות, כל השרים מנהלי חברות ועינם לביצעם, מפקד המשטרה הוא השותף הראשי בבעלות על בתי בושת ומעונות למשחק קלפים וכיוצא באלה. גם כאן הקומוניזם הוא הכוח העולה ואין תריס של ממש כנגדו. ארה"ב מוציאה ממון של קורח על זיון המשטר הקיים וביצורו הכלכלי, אך ללא הועיל.

ארץ אחרת לגמרי היא בורמה, הנושאת נפשה באמת ובלב תמים לשלטון הסוציאליזם הדמוקרטי אם גם היא מנערת חוצנה יתר על המידה מתלות בעולם המערבי. כאן מצא להפתעתו הרבה ולאושרו הגדול יחס של ידידות לבבית חמה ביותר לישראל. כמה אנשי שם אמרו לו כי בדקו ומצאו כי זוהי ארץ המופת מפאת יושר שליטיה ומסירותם וחשיבות מפעל הפיתוח שהם מבצעים. הנשיא בא או הצהיר לפניו כי לכתחילה נטה לקבל את העמדה הערבית לגבי ישראל באשר האמין כי הערבים הם בני הארץ אשר להם בלבד הזכות עליה, אולם "אחר כך" נתן לו מישהו לקרוא ספר אשר שמו התנ"ך - ספר שתשומת לבו לא הוסבה אליו לפני כן - ומשקרא בו נוכח לדעת כי שקר ענו הערבים בתולדות הארץ: היהודים הם הם בני הארץ האמיתיים אשר נושלו מאדמתם ועתה הם חוזרים אליה, ואילו הערבים הסתננו בינתיים ללא כל זכות.

חשובה הייתה לי בייחוד עדותו של הור בלישה על היחס הידידותי לישראל, ללא כל סייג, שגילו בשיחות איתו אנשים כבה סווה (שר הביטחון) וצ'יו נייאן (שר התעשייה והעורק המרכזי של מערכת השלטון), אשר אומנם הכרנום כידידים נאמנים, אבל לרגל כמה סיבוכים אפשר היה לחשוש כי ידידותם נפגמה במקצת ושאלה היא אם יחסם אלינו הוא כתמול שלשום.

בהודו מצא ה"ב את נהרו מלא קיטרוג על המערב: על ידי תביעותיהם המופרזות להזדהות גמורה הם מקדיחים את תבשילם, דוחפים רבים במזרח לזרועות הקומוניזם ומזניחים את העזרה לאותו מפעל הפיתוח אשר בו בלבד התריס הממשי נגד התפשטות קומוניסטית. נהרו הצדיק את התנגדותו הנמרצת לזיונה של הודו ולשילובה במערכת בריתות הביטחון: מדיניות כזו פירושה הפסקת פיתוח החקלאות שתביא למעשה להסגרת המונים לידי הקומוניסטים ותשיג את ההיפך הגמור ממטרתם המוצהרת של המערביים.

בקרצ'י עורר ה"ב את שאלת ישראל בשיחה עם מוחמד עלי. זה הודיע כי הוא מחייב בהחלט הסדר בין ארצות ערב לבין ישראל והוא משפיע על מדינות ערב בכיוון זה.

ה"ב התרשם מאוד מעבד אל-נאצר - יותר מאישיותו המאוזנת, מיושרו ומביטחונו העצמי מאשר מכישרונותיו. הוא שאל את השליט המצרי שתי שאלות גלויות: אם הוא רוצה בשלום עם ישראל ואם הוא יוכל להביאו לעולם. על השאלה השנייה לא נתן נאצר תשובה ברורה אך על הראשונה ענה בחיוב מוחלט.

האורח שלנו מלא התפעלות מהבֶּקע בחומת החֶבר הערבי והוא בטוח כי ההתפוררות תימשך. לאחר שעיראק עשתה מה שעשתה שוב לא תחזור מצרים לעולם למעמד של מדינה ראשה במזרח הערבי. לדבריו, בלבנון תסיסה חזקה להיפרד מה"חֶבֶר" ולהצטרף להגנה המערבית. הוא שמע בכיוון זה דברים ברורים מהנשיא שַמעון, שטען כי לבנון אינה ארץ מוסלמית ואין לה חלק ונחלה בחלומות הפאן-ערביים. אדיר חפצה של לבנון עכשיו להגיע להתקשרות מיוחדת וישירה עם מעצמות המערב (chèz nous' comme tout), אלא סיכוייה להשיג את מבוקשה זה מתקפחים על ידי עמדתה של סוריה. לבנון כשלעצמה מוכנה להציע בסיסים למערב - בנמל ביירות ובכלל - אבל כיוון שבסוריה ידו של הזרם המזדהה עם מצרים ומתנגד להצטרפות לברית של תורכיה-עיראק על העליונה, נמצאת ארץ זו חוצצת בין לבנון ועיראק והדבר מפחית הרבה מערכה של לבנון בעיני המעצמות. לדעת ה"ב התפתחות זו, המורידה את קרן לבנון, מעלה את חשיבותה של ישראל, שכן בינה לבין עיראק מובטחת הרציפות על ידי ממלכת ירדן המשמשת ממילא בסיס מערבי.

הור בלישה לא ידע על שום מה ראינו להשמיע בפומבי יחס שלילי לחוזה תורכיה-עיראק. הבהרתי לו סוגיה זו והוא נתמלא חימה על טכסיסיה המגונים של תורכיה. אף על פי כן הביע ביטחונו כי הפסדינו לרגל הברית החדשה יצאו בשכרה.

כל שיחתו של ה"ב שפעה מסירות לישראל ולמעשה הזדהות נפשית גמורה איתה. חלה באיש הזה מהפכה גמורה במשך 10 השנים האחרונות. אני זוכר היטב את דברי פילדמרשל איירונסייד באוזני, כשהיה ראש המטה הקיסרי בתחילת מלחמת-העולם השנייה. כשדרשתי הקמת כוח יהודי לוחם והסתייעות בתעשייתנו לצורכי מאמץ המלחמה, הייתה תשובתו: "אתה יודע כי השר שלי יהודי - הוא פוחד מכל ההצעות האלו, פן יאשימוהו בפנייה לטובתכם."

וולטר סיפר לפני השיחה כי בארוחת צהריים שהייתה לו עם ה"ב דיבר זה על מדינת ישראל בלשון של "אנחנו" ו"שלנו". וולטר הציג לפני ה"ב את ברנס וה"ב שאל אחר כך: "האם הוא בעדנו או נגדנו?"

הודיתי מאוד לאורח על שבא ועל כל מה שסיפר. הוא יישאר בארץ עוד כשבוע כאורח הממשלה. יש לו חשק לצאת לימים אחדים של נופש כאן, אך לא בבית מלון כי אם באיזו פינה במדבריות הנגב. רצונו לנשום אוויר מדבר איזה זמן. הבטחתי לברר אם יוכל להתארח במחנה הפוספטים.

בערב הלכנו לנשף פורים של עובדי משרד החוץ. היה קהל רב והשמחה הייתה שרויה במעוננו. הפעם לא הייתה תוכנית עצמית, אלא הופיעו אמנים שכירים, אבל הללו כבשו את לב הקהל בברק ובחום ששפע מהם. אלה היו שושנה דמארי, שהייתה כאש מתלקחת, ושי אופיר מאנשי הצ'יזבתרון לשעבר, בחור יליד שכונות העוני בירושלים אשר למד מימיקה בפריס. שושנה דמארי היא, כידוע, ילידת תימן ובת רב. חזרנו אחרי אחת וישבתי על היומן עד קרוב לשלוש.