שבת, 5/3/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  שבת, 5/3/1955

 

 

שבת,  5/3/1955

 

האח! ישנתי עד 10.30 וצפורה עוד האריכה בשֵנה ממני. ביקשתי להיות במצב רוח טוב אך הגורל גזר אחרת. גדעון טילפן לדווח על מועב"ט אמש: הצדדים לא הגיעו לרשות דיבור. אבן ביקש ולא ניתן לו. היושב ראש התורכי והמערביים עשו יד אחת להרשיענו בעיצומה של פתיחת הבירור. מצד אחד הצדיקו אי-מתן רשות דיבור לצדדים בהיעדר דוח ברנס ומצד שני לא מנע היעדרו של דוח זה בעצם מלחוות דעה לגופו של עניין ולגנות את ישראל על תקרית עזה בכל החריפות. בניגוד לתגובת עיתוני לונדון ופריס, שגילו הבנה מפליאה להשתלשלות העניינים שהביאה לידי ההתפרצות החמורה, היו הנציגים האנגלי והצרפתי המחמירים בדין כלפינו, אם כי גם האמריקני לא ריסן עצמו כלפינו ואילו הניו-זילנדי עשה מההשוואה בין עזה לקיביה קרניים לנגח את ישראל - אומנם שם קופחו חיי נשים וילדים ואילו פה נהרגו בעיקר חיילים, אבל דווקא עובדה זו מוכיחה כי היה כאן קרב בין צבאות, משמע שממשלת ישראל היא האחראית להתקפה. כל חברי המועצה דיברו פרט לרוסי ששתק. בישיבה הוחלט כי יש להזמין את ברנס לניו-יורק.

גדעון טען כי על משלחתנו באו"ם לפרסם מחאה נגד נוהל זה של מועב"ט שיש בו אפליה משוועת לרעתנו בהשוואה לטיפול במקרים שונים בעבר. הצעתי לו להזמין את אבן לטלפון ולברר איתו את העניין.

בצהריים ניגשנו לקידוש אצל [פרופ' אלכסנדר] דושקין, לכבוד נסיעתה של [אשתו] ג'וליה ואירוסיה של [הבת] אבימה. התערבנו שם בהמון עם רב. נתקלתי בברנס שחזר מדמשק והופתעתי נכזבות בשמעי כי עניין ארבעת השבויים לא חוסל אלא נסתבך מחדש: הסורים טוענים כי נוכח אשמתם של הארבעה בריגול וכלפי דעת הקהל שלהם אינם יכולים לשחרר את הארבעה רק תמורת שבעת הדייגים. הללו טעונים שחרור ממילא ואילו בעד חיילים ישראלים הם מוכרחים לקבל חיילים. אמרתי: "אם כך, אין לנו ברירה אלא לחטוף חיילים סורים! אין קל מזה, הנני ואתן פקודה והדבר ייעשה כהרף עין". ברנס חייך חיוך מר וטען כי חלילה לי להסיק כזאת. אמרתי: "ובכן מה יהיה - הבדעתם להחזיק באנשינו זמן בלתי מוגבל? הן יש החלטה של וש"ן!" לא קיבלתי תשובה ברורה. אמר כי ימסור פרטי המצב לתקוע.

אחה"צ לתה עופר כרמי, שחזר מלונדון לשישה חודשים, וכלתו בת גבעת ברנר, כיום הוריה במושב והיא חיילת; שניהם פרחי חן, הוא בן כ"ה והיא בת י"ח וכנראה עומדים להינשא בקרוב.

לפנות ערב ישבתי עם אנשי העיתונות שלנו - [הרי] זינדר, [מיכאל] ארנון ו[מיכאל] אליצור - על מספר בעיות של הדרכת המערכות. בדקנו ומצאנו כי הקדמת הפרסום של מיבצע הריגול המצרי למיבצע שלנו בעזה עזרה לנו רק בארץ - על ידי כך הוסבר לציבור ההיגיון שבמעשה התגמול והוכשרה הקרקע לתגובה אוהדת ואחידה של כל העיתונות מקצה. לעומת זה בחוץ לארץ לא רק שלא הייתה בפרסום זה ברכה, אלא להיפך, הוא גרם נזק מסוים, שכן נתקבל הרושם כי פירכסנו את העובדות לשם ריכוך התגובה על מעשה תוקפנות מצדנו.

בערב ישבתי עם אמיל על טיוטת האיגרת לתורכיה.

בהפסקות במשך כל היום ועד מאוחר בלילה עסקתי בעריכת הרצאתי בבית ברל על בעיות מדיניותה הסוציאליסטית של מפא"י לשם פירסומה ב"מולד". העורך אפרים ברוידא אומנם עשה מלאכה חשובה בעריכה ראשונה של הסטנוגרמה, אך לא היה בזה אלא שתי שהוספתי עליו "עֵרֶב רב".

בינתיים עברה השבת מתוך החמרת כמה סיבוכים והטילה צילה מראש על כל השבוע הבא עלינו, שלכאורה נועד להיות שבוע של שמחת פורים.

נתקיימה השיחה בין גדעון ואבא. ברור כי רעה נגד פנינו במועב"ט וימצו עמנו את הדין. אומנם הגשנו גם אנו תלונה המכוונת לחשבון צדק עם המצרים לאורך כל החזית, אבל במועצה הוחלט לטפל בתלונה המצרית תחילה, לפי סדר ההגשה, ולסיים את הדיון בסעיף זה על ידי החלטה בטרם יידון הסעיף השני. על ידי כך נכזבה תקוותנו לאזן את הדיון. יתר על כן, נרמז לנו כבר כי ספק אם בכלל תדון המועצה בסעיף שלנו לאחר סיום הדיון בסעיף המצרי. אשר לסעיף זה, הכל תלוי בדוחו של ברנס. המגמה במועצה היא לתלוש את תקרית עזה מהרקע. רק אם ירחיב ברנס עצמו את היריעה ויסקור את ההשתלשלות שקדמה לתקרית, יתרחב ממילא גם היקף הוויכוח ויהיה סיכוי להמתקת דיננו. יש אפוא "להתלבש" על ברנס.

למחר נועדה ועדת ש"ן המצרית. על סדר יומה עמדו כבר שתי תלונות שלנו בדבר מעשי הריגול שקדמו למעשה עזה. עכשיו נוספה התלונה המצרית על עזה. היה ויכוח בין אנשינו אם לעמוד על בירור התלונות לפי תאריכיהן או להסכים להקדמת עניין עזה. מתוך איזה היגיון מפולפל ועקום תבע גדעון בכל תוקף כי נסכים להקדמה והכריע כנגד תקוע שהתנגד לכך. משום מה לא שותפתי בשיקול זה. רגזתי מאוד כשנודע לי הדבר והוריתי לתקוע להחזיר את העניין לקדמתו ולדרוש בכל תוקף מברנס לכבד את סדר הזמנים, כל שכן שבמועב"ט טענו הנואמים כי הנה, היה שקט בספר ולא קרה דבר להצדיק תגמול, משמע שהעובדות נסתלפו ואנו רשאים לדרוש העמדת הדברים על אמיתם ולא חיזוק הסילוף על ידי פסיחה על תלונותינו. ברנס הבטיח לתת עצה כזו ליו"ר הוועדה.

תקוע שוחח עם ברנס גם על ארבעת השבויים וכאן גילה לו ברנס דבר שכיחד ממני, כנראה לא רצה לגרום לי רוגז עוד יותר גדול. ראש המטה הסורי הודיע לברנס כי סוריה פנתה למדינות ערב אחרות ושאלה אם אנו מחזיקים שבויים שלהם. עכשיו יש להניח כי תמורת הארבעה נשחרר "לגיונר" ירדני שאנו מחזיקים בשבי וכמה מצרים שנדונו אצלנו בעוון ריגול לתקופות מאסר של שנים. זו תהיה הסתבכות קשה שתגרום לוויכוח פנימי חריף.

מה שהגדיש את סאת הצרות של שבת זו הייתה תקרית חדשה שאירעה מצדנו, מהמין החמור ביותר. מהצבא מסרו לתקוע עוד בבוקר כי אמש בוצע מעשה נקם "פרטי" בעד הריגת הבחור והבחורה [עודד וגמייסטר ושושנה הר-ציון, שטיילו] בסביבות עין גדי [בפברואר]. לפי גירסה זו עברה חבורת בחורים את הגבול, בכללם [מאיר הר-ציון] אחי הנערה (בת בית אלפא), התנפלה על קבוצת בדואים והרגה חמישה מהם. הצבא ידע כאילו כי הולך וניזום מעשה כזה והתכונן למנוע אותו, אלא לפי ידיעותיו נקבע הביצוע להערב, ולכן הייתה הנחה כי יש עוד שהות לפעולת מנע, אבל הבחורים הקדימו את המעשה ויצא מה שיצא. במשך היום פירסמו ירדנים גירסה אחרת לגמרי! עשרים חיילי צה"ל הם שביצעו את הרצח - פגעו בשישה בדואים, הרגו חמישה, הניחו אחד בחיים ואמרו לו כי זהו מעשה נקם בעד השניים שרצחו בני אותו שבט, למען יספר זאת לאחרים. בערב פירסם דובר צה"ל, נוכח תלונה שהגישו הירדנים, כי נערכה חקירה, הוכח כי לא הייתה במעשה זה ידה של שום יחידה של צה"ל ועדיין חוקרים אם עשו זאת אזרחים.

ברור כי רק מעשה כזה היה חסר לנו. הוא עלול לשמש הוכחה ניצחת כי אצלנו הוחלט לעבור להתקפת דמים כוללת, בכל החזיתות. תמול עזה, היום משהו בגבול ירדן, מחר ב"מפורז" הסורי וכן הלאה. אמרתי לעצמי כי בישיבת הממשלה מחר אדרוש משפט פלילי נגד קבוצת הבחורים - אחרת לא נינקה בעיני דעת הקהל, גם לא נהיה זכאים לדרוש מהמדינות השכנות כי יענשו רוצחים.

 

העתקת קישור