יום ה', 3/3/1955
אחרי המאמץ העצום של אתמול הרגשתי צורך משווע להפסיק את העבודה המטורפת לפחות ליום אחד, אבל מה טעם בחלומות שווא אלה כשסדר היום קבוע מראש והקצב דופק במפגיע ואינו מרפה אף לרגע.
כל הבוקר הגיעו הדי סיפוק רב מנאומי בחוגים מחוגים שונים. יבורך הרדיו המאפשר לכל אדם נבון דבר בארץ לשמוע נאום רה"מ בכנסת כאילו היה עצמו חבר בה, או לפחות נוכח בישיבה כאחד מהקהל, והריהו קולטו באמירתו ומתרשם ממנו באורח ישיר מבלי שיהא מופקר לחסדיהם או לתעלוליהם של עיתונאים המגישים לו את הנאום במעטה הרצוי להם ומפרשים אותו לפי שרירות לבם. אכן הפעם גם העיתונות מילאה בדרך כלל חובתה באמונה והנאום הובלט בכותרותיו ונמסר בהרחבה כראוי. רק שלא כ"זמנים" ו"הבוקר" ו"הצופה" דאג "דבר" להשמיט כל סממן חריף מנאומי, כתשובתי לבגין וכהרבצתי ב"הבוקר".
בבוקר במשרד החוץ משלחת של רבני ה"אגודה" ובראשה אישיות דגולה - הרב [יחזקאל] אברמסקי הישיש שהפליאני בתבונתו העמוקה, בתרבות הופעתו ובדיבורו העברי הצח החדיש על טהרת ההברה הספרדית. הנושא - קיפוח החינוך ה"אגודאי" העצמאי, חשיבותו המכרעת לעתיד התורה בישראל והכוח להגדיל תמיכת הממשלה בו מ-% 60 ל-% 80 ולהוסיף על כך מילווה לביסוס החובות ולהקמת בניינים בסך 50,000 ל"י.
שר המשפטים רוזן, שלא נכח בפגישה החטופה של השרים אתמול, בא לגבות חובו ולשמוע פרשת מיבצע עזה.
במשרד החוץ אישרתי הגשת תלונה מצדנו למועב"ט על מנת שתשמש משקל כנגד התלונה המצרית. תלונתנו תשתרע על פני כל שטח פשעי מצרים כלפי הסכם שביתת הנשק וההתחייבות להגיע לשלום, למען אַפְשֵר לנו התקפה חזיתית לאורך כל הקו. חיברתי תדריך לאבן שקבע קווי נאומו נגד מצרים (העתקו מצורף).
מישראל ניו יורק נשלח: 3.3.1955
הנחיות להופעה במועבט
1. בהנחה כי מצרים תפתח ואנו נענה מייד יש לעבור להתקפה מהדיבור המתחיל.
2. אם היו"ר יפסוק כי יש להמתין לדוח ברנס והמצרי יקבל הדין תודיע (אבן) כי אתה מוכן לדבר מייד.
3. יש קודם כל להוקיע חוצפת מצרים בפנותה לבקש צדק מידי מועב"ט כשהיא עצמה מפירה החלטותיה ולטפוח החלטת 1951 על השיט, סיכום היו"ר על "בת גלים", חובת השלום המוטלת הן בהסכם ש"ן והן בהחלטות מועב"ט והפרות ש"ן בתקריות אין ספור.
4. יש להדגיש במיוחד תגובתם השלילית הנוקשה להצעתנו בעצרת על חוזה אי-התקפה.
5. יש להתעכב על שרשרת מעשי ריגול, חבלה ורצח מטעם הביון המצרי כמוכח בעדויות ובמסמכים כולל דוחות משקיפי או"ם ולעשות מזה עוקץ חד אך לא עיקר העיקרים.
6. יש לסיים פרשה זו בהוקעת האחריות שנתחייבה בה מצרים ע"י עמדתה המוצהרת כי מלחמה לה בישראל, בחינת דמה בראשה בהתאם לסיום נאומי בכנסת.
7. יש להדוף נמרצות על תביעה לפיצויים ולשאול מה בדבר פיצויים לישראל על הפסדי שיט והובלת נפט, על עשרות הרוגים ביישובי הספר, חבלות במתקני השקיה וגניבת צינורות, וכן לבעלי "בת גלים" ולצוותה ועוד ועוד.
שרת
את נוסח התלונה אישרתי לפי טיוטת גדעון, על התדריך לאבן התייעצתי איתו ועם תקוע, נמלכתי בדעת יעקב הרצוג לקראת שיחתי עם לאוסון ובדעת ארתור לקראת פגישתי עם ניקולס.
את השגריר הבריטי קיבלתי ב-12 במשרד רה"מ בנוכחות ארתור. הוא הופיע כאילו לפגישה שיגרתית אך היה ברור כי הוא מתכוון בעיקר לעורר שאלת תקרית עזה, אם כי בא חמוש בסדר יום מסועף. על התקרית דיבר לא בזעף ולא בקצף, אלא בעצבות חרישית, כמתאבל על אסון שקרה ועל תוצאותיו המרות לעתיד ולא כמתמרמר ומתפלץ על מעשה תועבה. הסברתי לו הרקע ומבלי לאשר גירסת דובר צה"ל במפורש נקטתי לשון המתיישבת איתה ובמשתמע מסתמכת עליה. עוד עורר ניקולס ענייני הר הצופים ומצב אזור הספר בחבל לכיש. לגבי העניין השני הציע תיווך בריטי להביא לידי הבנה בינינו לבין ירדן. לפי ידיעותיו, אנו עורכים באותו אזור הפגנות צבאיות כדי לקיים שליטתנו עליו לקראת ביצוע תוכנית ההתיישבות אבל הפגנות אלו מגרות להתנגשויות ומוטב לנו להידבר עם הירדנים באמצעותם ובאווירה של שלום ולא להיזקק לאמצעים חריפים ומסוכנים. אשר להר הצופים, הרי המחסום שהקימונו לתנועת מכוניות בין כפר עיסאוויה והעיר העתיקה עלול ליהפך לשורש פורה סיבוכים חמורים ובעיניו אין הדבר שווה. מצדי גילגלתי את השיחה על חוזה תורכיה-עיראק, הדגשתי אחריות ארה"ב ואנגליה לתוצאותיו ודרשתי הסתייגות מחליפת המכתבים נורי-מנדרס במקרה של הצטרפות לחוזה.
ב-1 בא הביתה לאוסון לארוחת צהריים. הציר המרכזי של שיחתי איתו היה שוב חוזה תורכיה-עיראק. אשר לתקרית עזה, לא היה בפיו שום קיטרוג אלא רק ביקש להיות מורגע כי אין פירוש המיבצע מיפנה מכריע במדיניותנו ומעבר חריף לשיטה של תגובות תוקפניות על כל תקרית ותקרית. הסברתי לו כי חלה הגדשת הסאה ולכן באה ההתפרצות, אבל רק בתגובה בלתי אמצעית להתגרות - שוב לפי גירסת דובר צה"ל - ואין זה מעיד בשום פנים על מיפנה, כי מלכתחילה הזהרתי על תגובות שתבואנה אם תיפקע הסבלנות.
[במקום זה צירף משה שרת את נוסחי שני מברקים ששיגר לשגרירויות וושינגטון ולונדון, שנשלחו למחרת:]
לשגרירות ישראל בוושינגטון 4.3.1955
בארוחת צהריים עם לאוסון בביתי טפחתי על פניו אחריות ארה"ב לחוזה תורכיה-עיראק על כל עוקציו הממאירים גם אם לא היו מכוונים מראש, וציינתי המסקנות המתחייבות לגבי ארה"ב והן: ערובה לשלמות שטחנו, עקרון המאזן בְּזִיוּן, וסיוע צבאי לנו לשם הגשמתו. הוספתי כי בוודאי אשלח בשבוע הבא תשובה לשדר דאלס. לאוסון ניסה לטעון כי ארה"ב לא ערבה לגבולות עיראק ולא התחייבה להגן עליה. עניתי:
אא. כי ארה"ב אחראית למשטר בריתות הגנה בכללותו.
בב. כי לפי ידיעותינו היא עומדת להצטרף לברית תורכיה-עיראק ועכ"פ שמענו מאנגליה על הצטרפותה וחזקה כי זה במשותף עם ארה"ב.
גג. כי מזה שתי מסקנות:
ראשית התנערות מחליפת המכתבים,
ושנית ערובה לנו.
טפחתי על פניו [של לאוסון] הארגעות שמסר בשם מחמ"ד ב-21 בינואר כי תורכיה תשפיע על עיראק לטובתנו ותעמוד לימין ארה"ב להבטיח כלילת ישראל ולכן אין לנו לחשוש לברית עם עיראק, אלא עלינו להתייחס אליה באהדה. כל אלה נכזבו ויצא בדיוק ההיפך וכל חששותינו ואזהרותינו נתקיימו, ויותר מזה. לאוסון קלט הדברים.
ביחס לתקרית עזה לא הביע שום גינוי או מורת רוח ורק ביקש לדעת אם פירושה שינוי גמור של הקו ומדיניות חדשה של תוקפנות. הוסיף כי בעצמו הביע סברה בדו"ח למחמד כי אין זה משנה וביקש אישור. משקיבלו אגב הסברת הרקע המיוחד לגבי מצרים והרצועה דומני נחה דעתו.
לשגרירות ישראל בלונדון 4.3.1955
לשגרירות ישראל בוושינגטון
בשיחותי עם ניקולס ולאוסון אתמול הצגתי תקרית עזה כפרי הצטברות זעם על מצרים עקב שורה ארוכה של התפרעויות ותעלולים, שנמשכו ואף החריפו על אף כל האזהרות העקיפות והישירות. זעם זה נבלם זמן רב, אך לבסוף נתגבשה ההרגשה כי יש ללמד את מצרים לקח והרגשה זו פרצה במעשה נמרץ בתגובה על התגרות. במשפט האחרון היה אישור לגירסת דובר צה"ל.
בארוחת ערב עם כמה דיפלומטים אמש נשאלתי איך ליישב גירסת דובר צה"ל עם הרושם הברור כי המיבצע היה מתוכנן ומחושב מראש. אמרתי כי אין כל סתירה ומסתבר כי היה מצב הכן להגיב בכל החריפות על כל התגרות. אלמלא ההתגרות לא הייתה באה התגובה מאליה, אך משחלה התגרות באה התגובה בכל כוח המחץ.
הצגה זו של העניין סייעה גם לסתור הרושם כאילו חל מיפנה חריף במדיניותנו והוחלט להגיב מעתה תוקפנית על כל תקרית ותקרית. הסברתי כי מעולם לא ננקט קו להימנע מכל תגובה שהיא ויעבור עלינו מה, אלא תמיד הזהרתי כי סבלנותנו אינה ללא גבול והיא עלולה לפקוע אם הצד שכנגד יתמיד בתוקפנותו.
שרת
מייד לאחר לכת לאוסון נסעתי עם צפורה לת"א.
ב-4 בלשכתי בקרייה העו"ד הניו-יורקי סטרוק ורעייתו. זוג נעים, משכיל ותרבותי. עיקר מבוקשם היה לשמוע על מעמדו ועתידו של המיעוט הערבי.
אחריהם יהושע שור, בנו של המנוח [המוסיקולוג] פרופ' דוד שור. מזכיר מאוד את אביו בקלסתר פניו ובנעימת דיבורו, אך אין הוא עוטה הילה של השראה רוחנית כזקן הדגול. אף על פי שעיקר השכלתו ומומחיותו תולדות אמנות הציור, הרי בתוקף השתלשלות הנסיבות חזר והשתקע בעולם הנגינה והוא מנהל זה שנים קונסרבטוריון על שם אביו הפועל בחולון עיר מושבו. עיקר מגמת המוסד לא רק להעמיד שורות של אנשי מוסיקה אלא להחדיר את הנגינה לחיי המוני התושבים ובעיקר לתוך ציבורי הנוער. הראה לי אלבומים ובהם תמונות מרתקות ביותר של הופעות מנגנים ורקדנים מבין חניכי המוסד, מהן על רקע-נוף נהדר בגני חולון, וכן תצלומים עוד יותר מרהיבים של קהל נוער מתלמידי בתי הספר ומילדי המעברות, מקשיבים בדריכות שקשה לשער משהו ממעל לה להופעות נגיניות של חניכי המוסד. פני הילדים בתמונות אלו הן עדות מרנינה ליופיו ולתרבותו הטבעית של גזענו העברי המגיעים לפריחה חדשה באווירת העצמאות הישראלית. כל משאלתו של יהושע שור לא הייתה אלא כי אשים עיני לטובה על המוסד ואומַר פעם מילה חמה עליו לראש עיריית חולון.
המוּעדה הבאה - אישיות הדוגלת בשם [חיים] בלילובסקי, זקן רב-גלגולים ופעלים, אחד מנושאי כליו של ז'בוטינסקי, התגלגל מרוסיה על פני כל אירופה תחילה לא"י ומכאן לאמריקה ושוב חזר לארץ, יזמן מופלג לכל מיני התחלות משקיות נועזות, עכשיו דוגר על תוכנית של מפעל-גאז בארץ, שם מצור על עיריות ומתנכל לשר הפיתוח, מתיימר בידידות נפש ובשותפות עסק עם [המשקיע היהודי אמריקני] ג'ו מייזר המהולל ["נייר חדרה"], אינו מושך ידו בינתיים ממדיניות גבוהה ואמתחתו מלאה מכתבים מאת אחיו של אייזנהאור, ג'ון פוסטר דאלס ואנשי שם אחרים, בא לבקש אף הוא "מילה טובה" ממני ל[דב] יוסף ובעתיד לראש עיריית תל-אביב. אגב, הוא מאמין גדול בעתידו של הנפט הישראלי, בטוח כי מצוא נמצאנו ומסתמך על הניסיון של ערב הסעודית, בה קדחו האמריקנים אחת-עשרה שנה עד שהגיעו לתגלית ראשונה ועכשיו זוהי ארץ הנפט הראשונה במזרח התיכון.
אחריו דניאל אור, יליד חיפה, בנו של הרופא וחוקר התנ"ך ד"ר אוירבך הזקן, למד בברלין, איש חי"ל וצה"ל, נושא נפשו למשרד החוץ ועושה רושם חיובי ביותר.
לבסוף הרמטכ"ל עם אלופי המישנה [מאיר] עמית ו[צבי] צור. נקראו לבירור חלקו של הצבא בחגיגות העשור לבריגדה אך השתמשתי בהזדמנות ללבן עניינים אחרים. נתקבלה בינתיים ידיעה מירושלים כי ברנס רואה סיכוי בטוח להשיג שיחרורם של ארבעת השבויים [בסוריה] אם נהיה מוכנים לשחרר ת ח י ל ה את שבעת הדייגים [הסורים]. הרמטכ"ל הסכים בלי אומר ודברים להסדר כזה, מתוך אמון גמור בהבטחת ברנס. בעניין אזור הספָר של חבל לכיש הסביר הרמטכ"ל כי אין נערכות שם שום הפגנות, אלא,
ראשית, אימונים שגרתיים,
ושנית, ליווי צבאי לקבוצות מודדים המסמנים מקומות לנקודות יישוב חדשות ומתווים גבולותיהם. מה שיש לדרוש הרי זה כי ה"ליגיון" ומה"ל [המשמר הלאומי הירדני] יחדלו לירות על יחידותינו ואז הכל יבוא על מקומו בשלום. לגבי הר הצופים נוטה דיין לחומרה ונושא זה נדחה לבירור מיוחד. אשר לחגיגות העשור אין צה"ל יכול בשום פנים לספק משאלתו של הבמאי צבי פרידלנד על ידי שחרור 400 חיילים ו-200 חיילות לשבוע תמים. אין כוח פנוי כזה ואי אפשר להשבית משמרות משלט או אימונים. הסכמתי כי עמדת צה"ל מוצדקת ואמרתי כי אנסה להמליץ על פיתרון בעיה על ידי הסתייעות בגדנ"עים בני 17-16. סיכמתי עם הרמטכ"ל עניין מיבצע עזה. הוא הסכים כי הדבר היוצא מהכלל במיבצע זה הוא הכוח והעוז והנאמנות שגילו הבחורים בשאתם על שכמיהם את כל שמונת ההרוגים, וכמספר הזה פצועים דרך כה ארוכה וקשה כשאש להם משני העברים. הרמטכ"ל הוסיף כי לא פחות חשוב המיבחן שעמדו בו טוראים צעירים - כילידי הארץ כבני העלייה מארצות המזרח – על ידי הסתערותם הנועזת על מחנה האויב נוכח אש איומה מעברים.
בבואי לדירה ברחוב הירקון מצאתי ניירות למכביר, בתוכם דוח מפורט על פרשת תל אל-מוטילה שהכין יוסף תקוע, לפיו מתברר מה מופרכת טענת ב"ג נגד משרד החוץ שעמד אז במערכה קשה ללא כל הפוגה עד שאילץ את ראש מטה או"ם, הגנרל ריילי, לאשר למועב"ט כי אכן יד הצבא הסורי הסדיר הייתה במעל.
ב-8.30 לארוחת ערב אצל הציר היוגוסלבי. שאר האורחים השגריר הסובייטי, הציר השווייצרי, הציר הארגנטינאי ורעיותיהם, מאיר ולטמן ואשתו, [שמואל] בנצור ואשתו, המזכיר הראשון היוגוסלבי ואייגה שפירא. שעה תמימה חיכינו, עד בוש, לארוחה שאיחרה להתבשל. [ד"ר פריץ] הג [הציר השווייצרי] המטומטם שאל אם כדאי לו להביא לארץ את בניו לחופשת הפסחא - שמא מעתה יהיו אך קרבות בגבולות הארץ ומצב הביטחון כולו ישתבש. אמרתי לו כי אל יראה צלמי בלהות במקום שאינם - יבואו-נא הנערים ויסיירו בארץ לאורכה ולרוחבה. שוב חקר אותי לגבי מהותו של עניין וטען כי הנספחים הצבאיים מוקיעים את הסתירה בין גירסת צה"ל על ההתגרות המצרית לבין אופיו המובהק של המיבצע עצמו המעיד בעליל על תכנון מדוקדק ועל התכוונות מראש לעשות בדיוק מה שנעשה. היו אלה דברי אלוהים חיים. אף על פי כן טענתי כי אין כל סתירה. גמלה ההכרה כי יש ללמד את המצרים לקח, אבל רק אם יחזרו ויתגרו. נוצר איפוא מצב הכן על מנת למחוץ במקרה אם תבוא התגרות נוספת. ההתגרות באה וגררה אחריה את ההתפרצות שהיא פרי זעם שנצטבר בלבבות זה מכבר.
עם אברמוב [השגריר הסובייטי], שישב ממולי בארוחת הערב, התלוצצתי רבות וארוכות. הוא לא נגע בשום בעיה מדינית.
חזרנו הביתה קרוב לחצות ועלינו לדירתו של יוסי כרמל, שלישו של הנשיא, כדי להיפרד ממנו ומאשתו שולמית, היוצאים מחר להודו כשליחי "המגבית".
אחרי חצות הופיע חיים היוצא מחר לראש הנקרה למסיבת חוג ההכשרה שהוא מדריכו.
חיברתי מברקים על השיחות של היום ועסקתי בניירות אחרים וכתבתי יומן עד שלוש.
