יום ב', 28/2/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ב', 28/2/1955

 

 

יום ב',  28/2/1955

 

כל היום הלכה וגברה בי המתיחות והמועקה לקראת מה שעומד להתרחש הלילה. בצאתי את הבית בבוקר הִנחתי את נבות ישן שנת ישרים וחשבתי מי יודע איזה גורל צפוי לו.

צפורה נסעה השכם בבוקר לסיור במוסדות מלב"ן, על פי הזמנת הג'וינט.

במשרד רה"מ ביררתי פרטים נוספים לקראת נאומי בכנסת על התקציב.

שוב דירבנתי את יוסף תקוע לדאגה על הפרסום כהכנת רקע למעשה התגמול וביקשתיו להבריק לנציגויותינו את הסיפור המאלף למען בבוא הידיעה המרעישה ידעו מה קרה ומדוע.

קיבלתי לראיון את השגריר הקנדאי ושפכתי על גוי תמים זה את זעמי עקב החוזה התורכי-עיראקי ואחריות ארה"ב למעשה הנבלה.

במשרד החוץ עסקתי בכמה עניינים שוטפים וביררתי פרטים הנוגעים לנאומי על תקציב המשרד.

חזרתי למשרד רה"מ להתייעצות פנימית על גורל העלייה: אשכול, לוקר, יוספטל, דובקין, [יצחק] עילם [מנכ"ל משרד העבודה], [דוד] טנא [מנהל אגף השיכון, מש' העבודה]. גולדה שהוזמנה לא יכלה לבוא. המטרה הייתה לחסל את ההתנגשות, המאיימת לפרוץ בפומבי, בין חברינו בסוכנות לבין אשכול בשאלת ממדי העלייה מצפון אפריקה. אשכול טען כי אין בתקציבי המדינה והסוכנות כיסוי אף ל-25,000 עולים לשנה ואילו הסוכנות מתחילה לדבר על 40,000. גיורא ניסה להגן על הכורח להוסיף לפחות 10,000 נפש. אשכול ציין כמטרה העלאת 100,000 נפש, מחציתם להתיישבות - שפירושו 10,000 משפחות, הווה אומר 100 כפרים חדשים. כל השאלה היא תוך איזה פרק זמן. לדידו - שום אסון לא יקרה אם נבצע תוכנית כזו בשלוש או ארבע שנים והלוואי שיהיו לנו אמצעים לכך. דובקין וגם גיורא תבעו החשת הקצב. אשכול טפח על פניהם את חוסר האמצעים ואת המיגבלות ההחלטיות הרובצות על יכולת הקליטה. אין במה להעסיק את האנשים מחוץ להתיישבות - יש כבר חוסר עבודה וגולדה דורשת הקצבות נוספות להעסקת היישוב הקיים - וגם אם נגייס מהציבור אמצעים נוספים, התוצאה תהיה כי יחסר כסף לייצור ומשלמי המסים הנוספים יבואו לדרוש פיצויים מהאוצר בצורות שונות ואז מה יועילו חכמים בתקנתם? לוקר ביקש לדבר "ציונות" על הסכנה הנשקפת ליהודי צפון אפריקה ותבע ממני לחוות דעתי - האומנם הוא מגזים? גיורא ודובקין ניסו להציג לבירור את בעיית גיוס הכספים בארץ - אם על ידי ביטול סובסידיות ומס על חומרי בניין או על ידי הגדלת מס ההכנסה. עניתי כי מבחינה היסטורית יושבים יהודי תוניסיה ומרוקו על לוע הר געש; השואה עוד איננה מאחורי הכותל, אבל דווקא משום זה יש לנו שהות לעלייה מתוכננת. אין כל ספק כי עלינו למהר, אבל אם נעלה אנשים מעבר לגבול אמצעינו - יבואו משברים ותנועת הירידה תשים כל מאמצינו לאל. הפסקתי ויכוח זה כבלתי יעיל בשלב זה - הן במסיבה מצומצמת זו ממילא לא יוכרע הדבר. אמרתי כי להכרעה נגיע רק לאחר שוב אשכול מארה"ב. בינתיים עלינו להידבר כיצד נציג כולנו את העניין בציבור - במאוחד ולא כל אחד לפי גירסתו. סיכמתי כך: אנו אומרים את האמת: כיום אנו מעלים רק במיכסת 25,000 לשנה; גם לזה אין לנו אמצעים מספיקים; מי שדורש יותר - יֵדע כי עליו להציע כיצד לגייס כספים נוספים קודם כל בארץ, זאת אומרת עליו להיות מוכן לקורבנות ולדרוש קורבנות מהציבור. אל לנו לומר: אנו ניגשים להעלות עד 40,000, אלא נאמר כי אם רוצים להעלות 40,000 אזי פירוש הדבר מימון כזה וכזה. המגמה צריכה להיות להוקיע את הדמגוגיה של הדורשים בנשימה אחת גם הגדלת העלייה, גם הקלות מיסים, גם הגדלת שכר. המחץ צריך להיות מכוון כלפי "הכלליים" מזה וסיעה ב' מזה. גיורא עמד לדבר מייד אחרי הישיבה במסיבת עיתונאים מוקלטת בשביל "קול ישראל" - הרי שההתייעצות נתקיימה מבחינה זו ברגע האחרון ממש. הוא קיבל על עצמו לדבר בדיוק לפי הסיכום.

אחרי הצהרים סינדקתי בברית מילה של בן זכר שנולד למז"ט לקלמן תוכנר, סגן מנהל הצופן, ביליתי עוד כשעה בהכנת הנאום ובארבע נסעתי לכנסת.

הפעם היה נאומי שיא השיעמום וחוסר העניין. איש לא גילה עניין מיוחד בתפקידי המועצה המדעית או בפעולות הלשכה לסטטיסטיקה. גם המבוא הצנום לתקציב משרד החוץ לא ריתק את השומעים. בשנה שעברה לא פתחתי כלל את הדיון על התקציב ואפשר מוטב היה כך. הכנסת הופכת כרגיל את הדיון על תקציב משה"ח לוויכוח על מדיניות החוץ, אך אני איני רואה עצמי חייב לגרוס ויכוח זה כהזדמנות של סקירה על מדיניות - אם מצב המדיניות עצמה באותה שעה אינו מחייב זאת. אלא מכיוון שאחרים דשים במדיניות ומתקיפים אותי הריני עונה לחורפי דבר בנאום התשובה [ר' דה"כ, כרך 17, ע' 934-38].

אחרי שסיימתי את דברי בחיוורון גמור נשא ארן הרצאה עניינית ומעניינת ביותר על מינהל ההסברה.

בגין פתח את הוויכוח ונאומו היה פרוע כאשר לא השמיע מעולם בכנסת מבחינת שילוּח כל רסן מעל פיו לדון מעל דוכן הכנסת בענייני ביטחון ותוכניות של מיבצעים אשר טירוף או פשע הוא להכריז עליהם בפומבי: תפיסת אוניות וחטיפת קצינים ומה הבטיח או לא הבטיח נאצר ואיזו הרפתקנות נואלת הייתה במיבצעי מצרים ואיזה שיגעון היה במשלוח סוכן למצרים אשר נדון למיתה בעיראק (הכוונה לבנט) ועוד ועוד - תערובת של השתוללות והיסטריה ומוקיונות מדינית. ריפתין שבא אחריו נשא שום דוגמטי אך תרבותי למופת - כהבדל האור מן החושך.

בהפסקה קפצתי הביתה לארוחת ערב ושמעתי מפי צפורה סיפורים על מושב הזקנים הענקי של מלב"ן בעין שמר – כ-1,500 ישישים וישישות הנהנים על כל טוב, חיים חיי גן עדן ממש ומסרבים לפרוש מהעולם הזה.

בישיבת הערב נאם בן אהרון וכדרכו בכל התקופה הזאת עורר שאט נפש. הרצל ברגר ורימלט אמרו שניהם דברים של טעם.

חזרתי הביתה לניירות וב-11 הכתבתי לליליאן מכתב של תוכחה ושידול למונטור על מנת שייקחנו אשכול היוצא מחר בבוקר לניו-יורק.

נתקבל היום מכתב מקובי בו משתקפת מבוכת-מה לגבי עתיד לימודים – אם להאריך או לקצר בניו-יורק או שמא יש אפשרות לבלות כשנה באנגליה. הברקתי לטדי כי ייכנס בעובי הקורה.

שכבתי לישון אכול דאגה. השעה קרובה לאחת והמיבצע ודאי בעיצומו.

 

העתקת קישור