יום א', 27/2/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום א', 27/2/1955

 

 

יום א',  27/2/1955

 

היום הייתה "הצגת בכורה" של ישיבת-ראש שלי לישיבת ממשלה בפני בן-גוריון. זו הייתה הישיבה הראשונה בה הופיע כ"שר הביטחון ותו לא".

לפני הישיבה התכוננתי יסודית לדוח על תוצאות המו"מ עם ג'ונסטון בהדרכת הרצוג ווינר. נוכחתי כי צדק יעקב בסיכומיו שנראו לי במבט ראשון מופרזים לטובה. לפי הצעת גארדינר - המלאך הרע שבמשלחת האמריקנית - הווה אומר, לפי הגירסה הגרועה ביותר, מוצעים לנו 436 מיל' מע"ק מהנהרות, שהם 41%, לירדן 461 מיל' מע"ק, שהם 43.5%, לסוריה וללבנון 167 מיל' מע"ק, שהם 15.5%. בחלקנו דלעיל אין כלולה התאיידות החולה. עם תוספת זו ואחרות תגיע כמות המים שתקום לנו ל-500 מיל' מע"ק ומעלה (אומדנות ורודות מעלות את הכמות עד 580 מיל' מע"ק!) אם ננקוט את הסיפרה 500 מיל' מע"ק ונניח כי אנו מוציאים כיום 100 מיל' בתוך אגן הירדן (למעשה פחות מזה) וכן אם נניח כי נוציא עוד 100 מיל' להשקייה באגן, יוותרו 300 מיל' מע"ק להשקיית הנגב.

דקות מספר לפני התחלת הישיבה נכנס שמאי ואמר: "מר בן-גוריון מבקש לראותך". היה זה רגע משונה. ב"ג נכנס ועמד מול שולחני כשאני יושב על אותו כיסא, ממש כמו שאני הייתי נכנס לחדרו זה בעבר ועומד מול שולחנו. אך לא הייתה שהות להשתקע בהרהורים על תהפוכות הגורל. עם ב"ג הופיע הרמטכ"ל ובידו מפות גלולות. הבנתי מייד על מה ידובר. הרמטכ"ל פתח בהרצאת תוכנית של תגמול. התברר ללא כל ספק כי הכנופיה שהרגה את איש מעברת קוביבה עסקה בריגול בשליחות הביון המצרי. היא חדרה לחדר המשמר של מכון חמ"ד בנס ציונה, הריקה לתוך אמתחותיה את כל הניירות שמצאה בו, גנבה את מכשיר הטלפון, אחר כך ערכה מארב והרגה את רוכב האופניים ובבוקר חצתה את הגבול לעזה. משזוהתה ונרדפה באש - נמלטה והשאירה בדרך בריחתה את מכשיר הטלפון ונייר מהניירות, אשר קבעו את זהותה. בינתיים הייתה התנגשות עם כנופיה אחרת, שאחד מחבריה נורה ונהרג ובכיסיו נמצא נייר תצפיות מפורט על תנועות רכב שלנו באזור הספר.

הצעת הרמטכ"ל, אשר שר הביטחון החדש סמך ידיו עליה, היא לפגוע במחנה צבא מצרי במבואות העיר עזה. כוחנו יהיה בן שתי פלוגות. הרמטכ"ל העריך אבידות האויב בעשרה ולשאלתי אישר כי יש להיכון להרוגים אחדים בתוכנו. ב"ג הדגיש בתוקף כי אין הכוונה להפיל חללים אלא רק להרוס בניינים - אם המצרים יירתעו ממחץ ההתקפה ויברחו, ייתכן כי המיבצע לא יביא לידי כל שפיכת דמים.

אישרתי את התוכנית. מעשה החדירה לסביבת רחובות - כ-30 ק"מ מגבול הרצועה - זיעזע את הציבור וחוסר תגובה עליו לא יתקבל על הדעת. זאת ועוד. כאשר נתלו השניים בקהיר אמרנו לעצמנו: לא נגיב במעשי נקם יזומים על התליות, אך אם תבוא התפרעות מרצועת עזה נגיב עליה במישנה-מחץ לסילוק אותו חשבון. עכשיו הגיעה השעה. צר היה לי כי התגמול ייזקף לזכותו של ב"ג. הן אישרתי תגמול על רצח עג'ור באין ב"ג בממשלה, ורק במקרה לא יצא אותו מיבצע לפועל. גם הפעם הייתי מאשר לפי אותו ההיגיון, ללא קשר עם היות ב"ג שר הביטחון. אבל שיקול זה לא יכול לשמש נימוק למניעת האישור. על כל פנים ב"ג הוכיח כוונתו לנהוג כשורה ובמלוא הנאמנות על ידי הבאת העניין לאישורי. למעשה לא פיקפקתי כי רק כך ינהג.

עוררתי בעיית הפרסום כהכנה למחץ התגמול אשר ברור כי יהיה רעשני ביותר. הכרחי להוקיע בארץ ובחו"ל את עובדת הריגול הרצחני מצד מצרים, שקולרו תלוי בצוואר הצבא המצרי. הרמטכ"ל טען כי פרסום בטרם עת עלול לשמש אות אזעקה למצרים ואז יאבד לנו יתרון האפתעה. הסכמנו כי הידיעות לעיתונות על פרטי הריגול תימסרנה בערב הביצוע ואז תתפרסמנה למחרת בבוקר - או בטרם יוודעו תוצאות המבצע או בעת ובעונה אחת עם פרסומן.

לא אכחד כי אחזתני מייד מתיחות של חרדה לתוצאות המיבצע הנועז והמסוכן ביותר, שלא הרפתה ממני כל היום.

בישיבת הממשלה נשתררה רוח של התעוררות מיוחדת עם כניסת ב"ג לחדר. אגב, הוא השליך את תלבושת החאקי אחרי גוו ובא בחליפה שחורה, עונב עניבה אדומה כהה - לבוש לגמרי כהלכה. הצעתי לו לשבת על ידי והייתי בטוח כי ברנשטיין ישמח לוותר לו על מקומו, אך הוא העדיף לרשת את כיסאו של לבון, באמצעיתו של השולחן. משבירכתיו לשובו לממשלה, ביקש רשות דיבור ומסר הודעה חגיגית ותוכניתית, מנוסחת לפי מיטב הסגנון הבן-גוריוני ונתונה במסגרת רעיונית הטיפוסית לו. ובכן הוא חזר לממשלה להיות שר ביטחון ותו לא ומקבל עליו להיות כפוף לממשלה ולראש הממשלה - זה כדי לסתור את הכוונות הזרות שתלו בו עיתונים - אבל ביטחון אין פירושו רק דאגה לצבא, אלא זה מחייב פיזור האוכלוסייה ויישוב הנגב ותנועה חלוצית והבראה מוסרית לשינוי משטר הבחירות; אשר על כן עסוק יעסוק בכל אלה "כאזרח", במידה שהדבר לא יעמוד בניגוד למעמדו כחבר הממשלה.

ראיתי לפני את מסלולו זרוע מוקשים לי ולו לאורה של הודעה זו, אך בטבע הדברים החרשתי.

סקירתי על ענייני חוץ נתארכה הפעם: הערכת החוזה התורכי-עיראקי, מצב המו"מ עם ארה"ב על ערובות ביטחון לאור הודעתו של אבן בסיאטל, מצב המו"מ עם ג'ונסטון, הפשרת הקרח ביחס לעלייה מהארצות הסובייטיות, בשיחה המיוחדת במינה שהייתה לארגמן בבוקרשט עם ראש ממשלת רומניה, ולבסוף בקשת אישור למינויו של יצחק בבלי כציר ישראל בדרום אפריקה.

הדוח על הצעתם האחרונה של ג'ונסטון ושות' עשתה רושם על השולחן כולו, לרבות ב"ג. כן התרשם השולחן, ושוב כולל ב"ג, מהגלגול האחרון של ההצעה בדבר שימוש בים כנרת כמאגר - על הסידורים המעשיים שאינם מניחים שום מקום לפיקוח בינלאומי ועל הערובות המפורשות נגד חשש של תביעה כלשהי לשינוי הגבול. אם רק יחזיקו האמריקנים מעמד בהצעתם האחרונה - זאת אומרת אם לא יראו כורח לעשות ויתור נוסף לערבים - כי אז דוח זה קידם אותנו באופן ניכר לקראת השגת אישור הממשלה לתוצאות הסופיות של המו"מ. ציינתי כי הסכם באפריל פירושו חידוש העבודה בערוץ הירדן עוד הקיץ, וגם סיכוי זה עשה רושם.

אושרה נסיעת אשכול לארה"ב לשבוע ימים - לשם יישוב סכסוך "המילווה" ו"המגבית" ודירבון "המגבית" להגברת המאמצים למען העלייה מצפון אפריקה.

אחרי הישיבה אמרתי שוב לב"ג כי עליו לדאוג למניעת השתוללות דמים לשמה מצד אנשינו במיבצע העזתי והבטיח נאמנה להדק את הרצועה. שאלתיו אם סולק כבר בנימין גיבלי ואמר כי קְרָאו אליו והודיע לו כי מחוץ לכל שאלה אם הוא חייב או זכאי יש d'etat raison המחייב את פרישתו מתפקידו כראש אמ"ן; גיבלי קיבל את הדין.

לארוחת צהריים בבית הקנדאי פירס ואשתו, וכן צבי ברנזון וחנן סידור ורעיותיהם. סידור היה גיבור השיחה בשל ההסדר המצוין שהשיג באַרולסן.

לתה ברל לוקר שחזר ממסעו הממושך באמריקה הדרומית והצפונית. פיו היה מלא תהילה לנציגינו - [אריה] קובובי [ארגנטינה], [לוי] אלון [אורוגואי] ו[דוד] שאלתיאל (ברזיל] - הן בשל טיפולם האדיב ביותר בו והן בשל מעמדם בקרב הציבור היהודי וכלפי הסגל והשלטונות. גם זו לטובה.

גדליה יערי בא לתדרך אותי לקראת נאומי בכנסת על תקציב משרד רה"מ.

לארוחת ערב דודיק ומירה ונבות הענק, סמל בגדוד הצנחנים - מי יודע אם אינו מועמד להשתתף באותו מיבצע - והייתה השמחה שרויה.

המנכ"ל, בנצור, [אריה] ליף וזאב שק התאספו לתידרוך על תקציב משרד החוץ.

כל שארית הערב עמלתי ליישב במוחי פרטי הארגון והפעולה של אגפי משרד רה"מ - נציבות שירות המדינה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המועצה המדעית וכו'.

טילפנתי ליוסף תקוע וגייסתיו לטיפול בפרסום מעשי הריגול המצרי. לא אמרתי לו דבר על התגמול המתוכנן, אך הוא הבין ברמיזה דבר מתוך דבר.

עם כתיבת היומן הגעתי לאחת אחר חצות.

 

העתקת קישור