יום ה',  24/2/1955

בבוקר במשרד רה"מ עם נשיא המיכללה פרופ' מַזָר. בסוף מרס יתכנס בירושלים חבר הנאמנים, הפעם ברוב עם, לרבות שליחים מארה"ב, מקנדה ומאנגליה. רצונו כי אבוא לישיבת הפתיחה של הכנס. בעניין "הגנוזות" שאל מה הלאה. אמרתי כי יש לכנס את חֶבר הנאמנים אצל הנשיא ולקבוע תוכנית פעולה. ביקשתיו להכינה יחד עם דינור - מה אפשר לרכוש ומה צריך לצלם להעשרת היכל הספר. הבטחתי לגייס את טדי להשגת תרומה נוספת מגוטסמן בשביל האולם המיוחד בספרייה. מזר עורר בעיית הר הצופים. הטלתי ספק באפשרות להשגת הסכמת ירדן להורדת ספרים, מכשירים ואוספים, אך נתתי הסכמתי העקרונית למאמצים בכיוון זה. לבסוף ביקש מזר חוות דעתי על תוכנית הקמת מחלקה לחקר הדתות במסגרת הפקולטה למדעי הרוח: תחילה קתדראות ליהדות, לנצרות ולאיסלאם ואחר כך לבּוּדִיזם, לדת קוֹנפוּציוּס וכיו"ב. ירושלים כמרכז ללימוד דתות העולם וחתירה להגיע למשותף ולנצחי שבהן הרי זו סיסמה שתעשה רושם רב בעולם ותמשוך אהדתם ושיתופם של כוחות חשובים בכל קצות תבל - לרבות הודים, בורמנים וסינים. השאלה היא אם אין לחשוש להתנגדותם של אדוקים - בין יהודים בין נוצרים. אמרתי כי הרעיון מרהיב ואין להירתע מביצועו.

דוליק בא לדאוג לעניינים שבסמכות ובמעמד של נגיד הבנק הממלכתי: מה מקומו בטקסים ומדוע אין מניחים לו להגיש הצעותיו לממשלה באורח ישיר?

במשרד החוץ התייעצות שיזמתי בשאלת המשך המו"מ עם ארה"ב על ערובה ומאזן באספקת נשק. אבא אבן דוהר להשיג חוזה ביטחון שבעיני הוא אשליה גמורה. אנ"ש בוושינגטון יושבים שבעה נקיים ומחברים טיוטת חוזה לכל פרטיו ודקדוקיו. מתנחמים שאיש ביניים, ידיד של דאלס, יגיש את הטיוטה כאילו היא פרי רוחו. מסתכנים בגילוי אבהותו של המיסמך ובהנחלת ביזיון לישראל במקרה של דחייה - והן ברור כי ארה"ב תדחה כל רעיון של התקשרות בחוזה ביטחון והגנה עם ישראל בטרם כרתה חוזה כזה עם מדינה ערבית כלשהי. מעניין ומשונה כיצד מצליח אבא לשכנע עצמו במעשיותה של תוכנית אשר כל ההיגיון בה הוא עיוני גרידא ללא כל אחיזה במציאות. בינתיים נודע כי ב"מעריב" יופיע היום מברק של יופ"י על הצהרת אבא בסיאטל - הוא מסייר עכשיו בחוף המערבי [של ארה"ב] - שבה בישר עולם ומלואו, תבל ויושבי בה, כי הוא "עומד בעיצומו של מו"מ עם ממשלת ארה"ב על צירוף ישראל למערכת בריתות ההגנה במזה"ת" - הצהרה המוכרחה לשמש שורש פורה שאילתות והצעות לסדר היום בכנסת ולהכביד ללא כל צורך על המפלגה במערכה הצפויה לה כלפי שמאל במלחמת הבחירות הקרובה. ההיעדר הגמור של תחושה לגבי הנסיבות המדיניות הפנימיות הקובעות את המצב הציבורי בארץ אף הוא מפליא ומייאש. כל הדגש עכשיו מוכרח להיות בתביעת חיזוקנו כנגד סכנת התוקפנות הערבית ולא בהתרפקותנו הבלתי פוסקת על צווארי מדינות המערב לשיתופנו בהגנה האזורית, בעוד הן אוטמות אוזנן משמוע. אילו הציעה לנו ארה"ב הצטרפות להגנה האזורית, היה בזה ממש שכדאי היה להסתבך לשמו בפנים. אבל יציאתנו אנו מגדרנו כדי לדרוש משהו שאינו ניתן בעוד עצם הדרישה מסכסכת אותנו בפנים - הרי זה מהלך נואל בתכלית.

מצאתי את צמרת המשרד תמימת דעים איתי ושלחתי לאבא אחרי ההתייעצות מברק ברוח זו, שניסחתיו מתוך כיבוש יצר רב שלא לפגוע ברגישותו היתרה של אבא.

לארוחת צהריים אהוד ו[אשתו] חנה ואחותה חוה וזאב ש"ק. אהוד סיפר כי ב"ג הציע לו להיות עוזרו במשה"ב אך הוא חושש פן יסיג גבול הרמטכ"ל והמנכ"ל ויסתבך. מוטב לו לשמש יועץ ללא כל מינוי ותואר רשמי. הצביע על סבך הצפוי לי מהמשך פעילותו העסקנית של ב"ג לשם תיקון משטר הבחירות וגיוס כוחות ציבוריים לכך גם בהיותו שר בממשלה. כן הזהירני מנטייתו של ב"ג לחדד את בעיית הטיפול במשטר שביתת הנשק. בדרך כלל ב"ג נהנה הנאה עצומה מכפיפותו לי ורואה זכות גדולה לעצמו שהתנהג כאחד מטובי המדינאים באנגליה והריהו עכשיו מתפאר בעניוותו. את נאומי בכנסת הגדיר כ"יפה מאוד ומלא טעם".

חמתי על החמצת פרסום הנאום בלשכת המסחר שככה במקצת ומשביררתי כי "דבר" מוכן להדפיסו במלואו ערכתי את הסטנוגרמה ועסקתי בזה עד שהגיעה שעתנו לנסוע לת"א [ר' "דבר" 27.2 "בעזרה עצמית ובעזרה הדדית"].

יצאתי עם צפורה ב-5 ונסענו על פני חולון. בתל אביב ביקרנו את אלישיבים. מצאנו את שמואל מפחיד בקלסתר פניו - כה כחשו פניו וכה הצהיבו, ממש חותם המוות טבוע בהם. הלב התחמץ למראהו. לרחל אשתו אין כנראה מושג עד היום מהסכנה שריחפה עליו - היא בטוחה כי זו לא הייתה אלא שפעת.

אחרי ארוחת-הערב בדירה ישיבה עם אשכול, פנחס ספיר, גיורא יוספטל וטדי על ההתלקחות החדשה באמריקה בין "המגבית" ו"בונדס". אמרתי כי אם לא נרסן את מונטור בכל החריפות ואם נירתע בפני התפטרותו - תנחל ממשלה זו כישלון חרוץ ביחסי הציבור שלה עם יהדות אמריקה וגם המאמץ הכספי ירד פלאים. מארצות הברית באה דרישה נמרצת כי אשכול יטוס מייד לשם. תמכתי בזה בכל לשון ואשכול ניאות. הסכנה היא כי גולדה, שאינה מסוגלת נפשית להרהר אחרי מעשי מונטור, והרואה בהשתוללותו קידוש שם שמיים, עלולה לעודדו מכאן לא להיכנע ולנסות להכניענו על ידי איום ההתפטרות. אני משוכנע כי אם פעם ניתן לו להתפטר ונַראה כי איננו מתפעלים מאיומיו ומהכרחיותו - תבוא הבראה ובוודאי גם הוא יחזור בו ויעבוד כבן אדם ולא כפרא אדם.

ישבתי עד אחת על ניירות ויחד עם צפורה הקשבתי לסיפור חיים על מעשי תוקפו ב"תנועה המאוחדת", שהוא נישא עכשיו בנחשול גאותה, על כל פנים בתל אביב ובסביבתה.

קיבלתי מכתב זה מ[שמעון] בן-אליעזר, בעל "האומה" (ז"ל):

"הרשני להגיד לך, לאחר גמר פרשת לבון, כי עמידתך האמיצה והנבונה במשבר זה עשתה רושם עמוק על האיש ברחוב והוסיפה כבוד למדינה כולה. אני כשלעצמי רואה בה סימן חשוב לבגרות דמוקרטית ותשובה ניצחת למקטרגים על משטרנו המדיני בבית ובחוץ. יישר כוחך".