יום ד', 23/2/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ד', 23/2/1955

 

 

יום ד',  23/2/1955

 

המוּעדה הראשונה במשרד רה"מ עם האמריקני איברסטון, מפקח על פעולות קרן פורד בחו"ל. הקרן עושה פה דברים חשובים למדי והיא פועלת גם בארצות ערב. אמרתי לו כי פעולתן של קרנות כשל רוקפלר, קרנגי, פורד וכיו"ב היא חידוש אמריקני בהתפתחות הציביליזציה האנושית. יש בזה עדות למוסריות ולאידיאליזם המקננים גם בלבם של אילי הון. קרנות אלו משמשות שדה פעולה לסגלי עובדים שכל כוונתם לשירות החברה, לשם שמים, הן בארה"ב והן בארצות אחרות. ברור כי מרקסיסט אדוק היה שם לקלס את כל התמימות הזאת.

הציר הארגנטינאי מנגל בא לביקור רשמי של פרידה. הוא ישהה עוד כחודש ימים, אך עליו לערוך ביקורי פרידה לחברי הסגל הדיפלומטי והריהו פותח בי. התברר כי מינויו של [מחליפו] ז'בוטינסקי - איש דאי"ה [ועד הקהילות בארגנטינה], מנאמני פרון, הוא דבר מוחלט. מנגל המיסכן לא יזכה להיקרא שגריר, ואילו יורשו ינחל מייד תואר רם זה. שאלתי את מנגל אם אין להשפיע על ז'בוטינסקי כי יחליף את שמו המפליץ. הן יהיה לקלס בסגל ובציבור - ציר ארגנטינה בישראל מופיע בשם יהודי-רוסי! מנגל הסכים בלב ונפש. הוא ידבר עם פרון בשובו. אמרתי כי אבריק לקובובי. התעקשותו של פרון לשגר אלינו דווקא יהודים היא רעה חולה בכלל, אבל עם מנגל בכל זאת הסתדרנו לא רע וגם שמו היה מטושטש במקצת. עכשיו מוקעת יהדות הנציג במערומיה. נוסף לכל הצרות אין האיש החדש שומע מילה בשום שפה שבעולם פרט לספרדית.

שיחה ממושכת עם הנש"ם על עניינים למכביר, רובם יגעים.

ב-11 עברתי לכנסת והסרתי בשתי הודעות קצרות מסדר היום את הצעות ריפתין-וילנר להיענות לקריאת הסובייט העליון לשלום נוסח מוסקבה ואת הצעת סנה לדון על המו"מ עם ג'ונסטון.

שליחי המפלגה הסוציאליסטית ותנועת האיגוד המקצועי בדניה, קרלסון ויינסן, ביקרוני בחדרי בכנסת.

נסעתי למשרד החוץ עם סידוֹר, שחזר מאירופה. עסק בהסדרת עניין הארכיון הנאצי של ארולסן ונחל הצלחה מזהירה. הכל מסתדר כפי שרצינו. אנו בוועד הבין-ממשלתי. ההנהלה תימסר ל"צלב האדום" הבינלאומי לחמש שנים ולא תועבר לידי השלטונות הגרמנים. ממשלת בון תכסה את ההוצאות. אנו נוכל לצלם את כל המיסמכים - כעשרים מיליון במספר, אוצר בלום, בעל ערך היסטורי עולמי. אלא שעכשיו עלינו לגייס כספים לסידור הצילום ולהחזקת איש בארולסן משך שנה.

אחה"צ עסקתי בהכנת נאומי באסיפה השנתית של לשכת המסחר הירושלמית. קלטתי רעיונות ונתונים מפי דוליק, פנחס ספיר וזאב שרף. גם שמאי תרם משהו. הוספתי נפָכים משלי. יצא נאום רב תוכן, עיקרו ניתוח מדיניותנו הכלכלית לאור התקציב החדש. האסיפה נתקיימה באולם הגימנסיה ברחביה, שנתמלא בקושי, לפי סגנון ירושלים, אך סופו שנתמלא. הציבור כולו סוחרים ותעשיינים - אנשים שעם כל אפרוריותם החיצונית כדאי להשמיע דברי הסבר והוכחה באוזניהם - הם ישאום לכל קצות העיר ויפיצום ברבים.

נאומו של היו"ר מנשה אלישר עצמו נתן לי עילות לדברי הדיפה. דיברתי מחצית-שעה ויצא נאום קולע. דוליק שישב ליד שולחן הנשיאות היה מרוצה מאוד. הממונה על המחוז ישעיה, שליווני למכונית, אמר כי בפעם הראשונה נשמעה הסברה בהירה על עניין תקציב הפיתוח.

במכונית מצאתי את צפורה ויחד נסענו אל רופא העור דוסטרובסקי לטכס עצה על גירויי העור שנתחדשו ברגלי. מכאובי האולקוס פסקו אך תמורתם בא המיחוש הישן-חדש להטריד מנוחתי בלילות.

מהרופא חזרה למשרד רה"מ לתצלום של טלוויזיה ליד המגילות הגנוזות לשם פרסום בארה"ב. היטב תש כוחי בעבודת פרך זו.

כשבאתי הביתה התברר כי לא הייתה כל דאגה מצד המזכירות לקבוע סידורים עם לשכת העיתונות שיבטיחו פרסום נאומי. חרה לי הדבר עד מוות. "ג'רוסלם פוסט" שלח לי הגהה לקויה שכתבתי רובה מחדש. אך בעיתונים העברים יופיעו, כנראה, דוחות קלושים שאינם מכילים את העיקר. אין תקנה לבטלנותם של אנשינו. הייתי מרוגז ומאוכזב ללא גבול.

 

העתקת קישור