יום ב', 21/2/1955
כיוון ששכבתי ב-3 איחרתי קום. בהגיעי למשרד רה"מ ב-10 ניגשתי מייד להכתבת הודעתי בכנסת היום אחה"צ. בטרם סיימתי הוצרכתי לנסוע לכנסת לישיבת ועדת חוץ וביטחון. לבון היה כבר שם ומראה פניו לא היה קודר כתמול שלשום - להיפך, נראָה מאושש ועל כל פנים הראה פנים שוחקות. מסר הודעה לפי נוסח הודעתו בממשלה אתמול אבל בכמה השמטות והמתקות. נראה כי שידולי חברים עשו את שלהם. אעפ"י כן נשארה התמונה שנצטיירה ממצב הדברים במטכ"ל, בתחום פעולתו הסודית והמסוכנת ביותר, מדכאה ומזעזעת: מצב פרוע בתכלית כשאיזה ראש אמ"ן נוטל לעצמו שררה לקבוע מדיניות, ולא סתם שיטת מחשבה, אלא תוכנית פעולה שאין לכנותה אלא תוכנית של תופת וטירוף, וזה על אחריותו הוא בלבד ללא אישורם וגם בלי ידיעתם - הכל לפי גירסת לבון - של הרמטכ"ל ושר הביטחון, מבלי לדבר על רה"מ. הסילוף שבסיפור מחצית האמת - גם אם המחצית השנייה היא באמת אמת! – היה מחריד, על כל פנים בשבילי. תפקידו של לבון בהרבצת תורת הפעלתנות החבלנית האנטי-מערבית בארצות המזה"ת - וכל זה בהנחה כי הוא לא נתן בפועל ממש הוראה להפעיל את היחידה במצרים! - הועלם כליל. כן הועלם כליל עניין חיסולו של הסדר שהיה קיים לפניו ואשר אילו פעל היה בא הדבר בעוד מועד לא רק לידיעת רה"מ אלא לידיעת שר הביטחון עצמו. המסקנה מסיפורו של לבון הייתה ברירה בין שתי אפשרויות מרשיעות לדידו: או שאין סיפורו אמת, כי אז הוא פושע כפול; או שדבריו כנים, כי אז הוא עצמו אשם כי כך עולל לו גורלו.
אבל כל אלה היו הרהורים שבעומק הלב ואסור היה לפצות פה עליהם כלפי חוץ. די היה בחשבון החובה שנערם ממילא נגד המפלגה ואישיה במערכת הביטחון - נגד המפלגה כאחראית לתיק הביטחון - כתוצאה מסיפורו של פנחס. מפ"ם וסיעה ב', "כלליים" וחרות, לא החמיצו את השעה לתלות קולרים כבדים בצווארנו. אף ליבנה שדיבר אל הישיבה כמטיף מן ההר - כל קרבי התהפכו למשמע לחן דיבורו המוּסרני - חיטט בפצע מתוך התחסדות כלפי חוץ והנאת-רשע מסותרת. בין השאר דובר רבות על הצנזורה וסיפרתי במפורט מה קרה לגבי שירו של נתן א' וכיצד התנהג "למרחב". לבסוף הוחלט ברוב של הקואליציה כי אין לקיים ויכוח בכנסת אלא יש להסתפק בהודעות של סיעות הטעונות ביקורת מוקדמת של הנשיאות.
בשעת הוויכוח סיימתי את חיבור ההודעה ומייד לאחר ארוחת הצהריים הכתבתי מהר-מהר את גירסתה האנגלית. בעודי עסוק בליטוש הנוסח העברי הופיע נחמיה ארגוב ובידו מכתב מב"ג, פרטי ואישי, במתכונת מכתביו שדפיהם נתלשים מפנקס העתקה ועניינו בעיית הטיפול בשביתות הנשק. אמרתי לעצמי: "חדש ימינו כקדם והרי אנו כבר בתוך איזה משבר, אלוהים ישמרנו!" אך התאפקתי ודחיתי קריאת המכתב עד לאחר הכנסת.
בבואי עם צפורה ב-4 לכנסת מצאתי עם רב צובא על הפתח לראות בכניסתו של ב"ג - בפעם הראשונה מאז התפטר מראשות הממשלה לפני י"ד ירחים. מצאתי את הבית מלא, תא העיתונאים במחנק והיציע גדוש ועולה על גדותיו. ב"ג ישב בשורות מפא"י.
ניגשתי ולחצתי ידו והוא חיבקני ואמר: "צר לי כי אני יורד לחייך בענייני שביתת נשק." אמרתי לו כי טרם קראתי מכתבו. כשישבתי במקומי ניגש אלי זאב ש"ק והעיר כי מאחורי ב"ג יושב לבון, שמא אברך גם אותו לשלום. חזרתי ומצאתי גם את לבון על ספסלי הסיעה ולחצתי ידו.
שפרינצק איחר להופיע - היה טרוד בבדיקת נוסחי ההודעות ובהתמקחות עם הסיעות. הקהל הרב חיכה עד בוש. סוף סוף טיפס שפרינצק על דוכנו ונתן לי מייד רשות הדיבור. השתררה דממת מוות והבית כולו קפא. אבל אך פתחתי בהודעה – מייד החל היושב ראש, המפורסם בקהות חושיו לגבי גינוני הופעה מכובדת כלפי חוץ, ללחוש דברים בקול על אוזן מזכיר הכנסת כשהוא מתנודד על כיסאו אנה ואנה וגוחן לעבר המזכיר. מאוד חרה לי הדבר - כה חגיגי וחמור היה הרגע בהכריזי על התפטרות לבון - אבל התאפקתי מלהגיב כלפי כס היושב ראש. ההודעה יצאה מחוטבת ומאוזנת. היו בה שבחים רמים ללבון, אך כולם אמת, מכוונים לציון מעלותיו השכליות ולא מידותיו המוסריות. לעומת זה לגבי ב"ג ציינתי את אהבתו לצה"ל והתקשרותו אליו בכל נימי נפשו [ר' דה"כ, כרך 17, ע' 859].
בושתי לפני עצמי ובעד הבית והעם כולו נוכח ירידתה התלולה של הרמה עם החל פרשת ההודעות - כל אחת כאורך הגלות ותוכן רובו פולמוס זול וקלוקל וקטנוני וחטיפת שעת הכושר לסילוק חשבון עם מפא"י כמפלגה ועם לבון וב"ג כפרטים. צפורה חזרה אחר כך הביתה נעלבת ומתקוממת על חילול המעמד: עם כל המגרעות הקשות, סוף סוף מי לנו כב"ג והאומנם כשאבי צה"ל חוזר להנהיג את מחנהו אין חייבים בכבודו גם מנהיגי האופוזיציה, אם רק בני תרבות הם, נאמנים למולדת וחרדים לשמה הטוב ולחינוך אזרחיה? בכל זאת איש לא נגע בפרשת מצרים, פרט לרמזים אחדים.
לבסוף נערכה הצבעה והמינוי אושר ב-74 נגד 24 כשב"ג לבדו נמנע.
רבים נשמו לרווחה ואולי יותר מכל הרגשתי אני כי אבן נגולה מעל לבי אבל ידעתי ואמרתי לחבר או שניים, כי פרשת מאבקי המחודש עם ב"ג כבר החלה.
לגבי עצם התרת הסבך הייתה הרגשת החברים כי העניין נגמר על צד הרבה יותר טוב מששיערנו. עד כמה שמשונה הדבר, הגירסה שנקטתי והקניתי גם לפנחס עצמו, להסביר את התפטרותו כתוצאה מאי-הסכמתי לשינויים הארגוניים שהוא דרש להכניס במערכת הביטחון, נתקבלה על דעת חוגים רחבים בציבור, אם לא כסיבה היחידה, אזי לפחות כסיבה העיקרית להתפטרות.
אשכול הציע כי נחטוף התייעצות בענייני ג'ונסטון. התאספנו בחדרי בכנסת שנינו, גולדה, זיאמה, בלאס, וינר, פנחס ספיר, יעקב הרצוג. בעניין הכמויות שוב אין הפער מזעזע אם כי אשכול עודנו מתעקש על שלו. אשר לכנרת מסתמן בהחלט הסדר מתקבל על הדעת. ברור כי הדברים טעונים אישור ממשלתי ולפני כן יש לכנס את [הוועדה] המדינית של המפלגה, אך לעת עתה נתנו לאשכול יד חופשית לברר אפשרויות של פשרה מבלי להתחייב על מנת שאם יהיה צורך בהכרעות תוכלנה לנפול גם לאחר נסיעת ג'ונסטון.
בשובי הביתה מהכנסת באו אהוד ויצחק נבון להשיח מאשר בלבם. הם מרוצים, כמובן, מאוד מאופן חיסול המשבר; בטוחים כי לא זו בלבד שאין נואמי הסיעות בכנסת משקפים את תגובת הציבור בכללותו, המלא התפעלות ממיבצע הבזק שבהחזרת ב"ג, אלא גם אינם מבטאים את רחשי לב חבריהם על פני הארץ; חרדים פן דאגה יתרה ללבון בפומבי תסתור את הרושם החיובי שבסילוקו מבחינת חינוך האומה לדמוקרטיה אמיתית. עם זה הם מסכימים בהחלט כי חשוב למצוא ללבון תעסוקה ציבורית מתאימה. אמרתי כי אם נכון הדבר כי לבון מתרחק לאט לאט ממחשבתו הקודמת על הסתגרות בד' אמות, הדבר הטוב ביותר שיוכל לעשות הרי זה להתמסר מעתה לארגון הבחירות.
אהוד הוזמן על-ידי ב"ג לשיחה. שמא יציע לו ראשות אמ"ן?
ישבתי כל הערב על ניירות ועל היומן. רק בשעה מאוחרת קראתי את מכתבו של ב"ג והתפלצתי. במכתב ראשון זה שכתב לי למחרת ביקורי אצלו ועוד בטרם מסר שבועתו בכנסת הוא מדבר כבר על החזרת תיק הביטחון לידי! אל אלוהים, איזה איש! עניין הטיפול בוועדות ש"ן הפך כבר [אצלו] לתסביך ממאיר והעולם כולו הוצב על חוד חרב זה. לדידו הבעיה היא התערבות משרד החוץ בענייני ביטחון - כאילו לא ההיפך הוא האמת, זאת אומרת כי הצבא ניסה מאז להתערב ולפסול הלכות וליצור עובדות בתחום מדיניות חוץ.
[להלן מכתבו של דב"ג, שנמצא מצורף ליומן:]
פרטי ואישי שדה בוקר, 21.2.55
משה -
שיחתנו בשאלת ועדות שביתת הנשק נסתיימה אתמול בלי מסקנות משותפות והריני רואה חובה לעצמי להבהיר לך עמדתי לפני לכתך להציע לכנסת צירופי לממשלה כשר הביטחון.
נימוקיך למה משרד החוץ יעסוק בענייני ועדות שביתת הנשק לא נתקבלו על דעתי, אבל לא אמשיך עכשיו בוויכוח זה. בשבועות הקרובים - במקרה שהכנסת תאשר צירופי לממשלה - אבדוק מחדש כל מוסדות הביטחון ובעיותיו, לרבות גם הביטחון השוטף. ואם אמצא שביצוע שביתת הנשק וכל המו"מ ב א ר ץ בנידון זה כרוך בביטחון - אראה בטיפול זה חלק אורגני של משרד הביטחון, שרק שר הביטחון אחראי לו במסגרת האחריות הקולקטיבית של הממשלה.
איני צריך להגיד לך, שאני רואה הכרח באחריות קולקטיבית של כל חברי הממשלה לכל העניינים שכל אחד מהם מטפל בהם. ואני רואה שראש הממשלה יש לו אחריות יתרה וזכות יתרה בכל העניינים, והודעתי לך אתמול, כי בכל דבר שיתכנו בו חילוקי דעות בינינו אראה חובה לעצמי להתייעץ איתך תחילה כרה"מ, נוסף על הדיונים של הממשלה כולה.
אבל אני מבחין הבחנה קפדנית בין רה"מ ובין שר החוץ. אילו לא היה רה"מ שר החוץ - גם אז הייתי רואה צורך במגע אמיץ עם שר החוץ, כי ענייני הביטחון יש להם נגיעה בלתי אמצעית לענייני חוץ, ומכיוון ששתי המשרות הן עכשיו ממוזגות - הרי התייעצות עם רה"מ היא גם התייעצות עם שר החוץ. אבל התייעצות עם שר החוץ היא דבר אחד, והתערבות מתמדת של שר החוץ ועובדיו בענייני ביטחון היא דבר שני. לדבר ז ה לא אסכים.
בראותי הכרח במצב שנוצר לקחת על עצמי תיק הביטחון ולהצטרף לממשלה קיבלתי על עצמי ברצון ובלי כל סייג דינה של הממשלה הקיימת ומרותו העליונה של רה"מ, אבל אין זאת אומרת שקיבלתי גישתו של שר החוץ בעניינים השנויים בין שנינו במחלוקת אלא הסכמתי כפי שאמרתי לך אתמול ל"קואליציה".
אם לאחר בדיקת ענייני הביטחון בשבועות-הקרובים אמצא שמשרד החוץ מתערב בענייני הביטחון (גם אם זה נעשה בהסכמת שר הביטחון הקודם) נוסף על הזכות שיש לכל חבר הממשלה להתערב בענייני חברו, ונוסף על הסמכות המיוחדת שיש לרה"מ, ורה"מ יסמוך ידו על התערבות שר החוץ ועובדיו, תצטרך כרה"מ לקבל מידי תיק הביטחון או למנות איש אחר במקומי.
שלך,
ד. בן-גוריון
אחרי חצות באו ספיר, טדי ויעקב למסור על תוצאות ישיבת הערב עם ג'ונסטון וחבריו. עדיין הפער בעינו, אולם לאחר ויתורים משני הצדדים הוא מצטמצם בתחום 15 מיל' מע"ק ויהיה משונה מאוד אם לא יביא המשך המו"מ לסתימתו אלא אם ננתק את המו"מ ונכשיל את ההסדר בעטיו. הצרה היא כי אין כל ביטחון בהסכמת הערבים להסדר המוצע לנו. על כל פנים אנו מתעקשים לעת עתה ושומרים על קיפאון בעניין כמויות המים. מחר נדון על כנרת כמאגר ועל תפקידי פקח-המים. הם חוזרים מחר לארה"ב וישובו באפריל, בתקווה כי בינתיים ייוצב המשטר בסוריה. היעדר ממשלה יציבה שם הוא, לדבריהם, המפריע היחיד להסכם עם הערבים. הירדנים היו מוכנים לחתום, אך הלבנונים הניאום מפחד מה יאמרו הסורים. השאלה היא מה נעשה אנחנו אם באפריל שוב תתחיל סחבת ובינתיים נראה כי האביב חולף. הנחדש את העבודה בערוץ הירדן או נוסיף להתאפק? חשוב לאין שיעור, מכל הבחינות, להגיע להסכם. יש כל הסיכויים כי נקבל בכל מכל כל 500 מיל' מע"ק, זאת אומרת 300 מיל' מע"ק להשקיה חדשה. דבר כביר!
ובכן היום היה האות! בן גוריון חזר לממשלה; חזר כחבר ולא כרה"מ; חזר כשהוא לכאורה כפוף לי. מי פילל! העלה פעם דבר כזה על דעתי? העלה על דעתו? העלה על דעת מישהו? ציינתי בנאומי את ציותו לקול מצפונו. כוונתי הייתה לרמוז כי הוא הסיק מסקנה מהאחריות שרבצה עליו למינויו של לבון, ועל ידי כך לכל פרשת ההסתבכות האיומה. כן הדגשתי את אבירותו. כאן הייתה הכוונה כי קיבל עליו דין הכפיפות. ברור כי מאורע זה של שיבת ב"ג לממשלה - בנסיבות כה מפתיעות - עשה רושם עצום בארץ. ההמון שצבא על שערי הכנסת והריע בהופיעו הוא עדות ניצחת לכך. ההדים מכל פינות הארץ מוכיחים אותו דבר. גם העיתונות גם הנאומים של נציגי הסיעות בכנסת אינם משקפים כמלוא נימה את התרגשות הציבור והתלהבותו. ברור כי הדבר הרים הן את קרנו הן את קרני. ברור כי יש בזה חיזוק רב לממשלה, כלפי חוץ וכלפי פנים, ולמפלגה, לקראת הבחירות ובכלל. יש להניח כי סיעה ב' מתפקעת מכעס - קודם כל על עצמה; הן היא, על ידי אותו מאמר ב"למרחב" גרמה לכך - ביקשה להנחית למפא"י שנואת נפשה מהלומת מחץ ונמצאה מרימה את קרנה. כן יש לשער כי הַזְמָנָתי את ב"ג והיענותו להזמנה ינפצו לרסיסים את גירסת הרחוב כי אנו שוטמים זה את זה ובשום פנים איננו מוכנים לדור בכפיפה אחת.
מבחינה ממלכתית, מבחינה ממשלתית, מבחינה מפלגתית, היה זה צעד נועז, נאה, נבון, נעלה. אבל נשארה עוד בחינה אחת והיא גורלי אני - מנת חלקי בחודשים שנותרו עד לבחירות. כשם שברורים כל היְעָלים החשובים והחיוביים כלפי הציבור כך ברור כי עליתי על נתיב ייסורים חדש וצפויים לי מאבקים כאובים ונפתולים מעַנים - כשסכנת משבר של התפטרות או לפחות של התחדדות יחסים חמורה ביותר צפויה לי יום יום.
