יום ב', 14/2/1955
העיתונות מלאה תרועות גיל ושמחת ניצחון לגאולת המגילות הגנוזות.
במשרד החוץ עם חיים יחיל לקראת מסעו על פני הנציגויות במערב אירופה. לכתחילה תיכננה הנהלת המשרד פגישת ראשי הנציגויות וקציני העיתונות שבמקומות עם חיים יחיל כמנהל ההסברה באחת מערי הלווציה [שוויץ] - כינוס רב משתתפים של אנשינו מרוב הבירות המערביות. העניין הלך והתנפח וראשי הנציגויות החלו טוענים, כי אם כבר מתקיים כינוס מדוע יצטמצם בתחום פעולת ההסברה - כלום לא כדאי שיעסוק גם במדיניות, כי אז חייבים לבוא אליו גם המנכ"ל ומנהל מע"ר? התערבתי בדבר כשהתוכנית עמדה בערב הביצוע. ראיתי בה בזבוז ממון וביטול זמן. ביטלתי אותה ובמקום זה קבעתי כי חיים יחיל לבדו יערוך סיור על פני הבירות ויברר את ענייני ההסברה לשם שיפורם בכל אתר ואתר.
ביקשתי את יחיל להקדיש זמן בכל מקום ללימוד מצבה התרבותי של היהדות ומידת זיקתה הרוחנית והמעשית לישראל. סקר זה צריך לשמש יסוד לבירור יסודי בארץ וממנו תהיינה תוצאות להתקפה מרוכזת על האוצר לשם השגת הקצבות לנספחי תרבות ולפעולה מתוכננת ומתואמת עם הסוכנות לשם השקעת מאמצים בחינוך העם וטיפוח הציונות הדועכת כיום.
נשיא ברית הקהילות היהודיות באיטליה, המבקר בארץ, בא לאמר שלום. הזכירני כי נפגשנו בסדר השני של פסח ברומא, במסיבת חיילים ישראלים, בשנת 1945. ביקר בארץ לראשונה לפני שלושים שנה והריהו מבולבל עכשיו ממראה עיניו.
התייעצות ממושכת עם צמרת המשרד כולה - פרט למנכ"ל שיצא לחופשת ארבעה ימים להסדיר את ענייניו המשפחתיים שנסתבכו - על המשך הפעולה הדיפלומטית בוושינגטון, בלונדון ובאנקרה. הגענו למסקנות על המאמצים המתחייבים לשיפור נוסח החוזה התורכי-עיראקי וביררנו בעיית המסמך שמכין השגריר אבן כיסוד לחוזה ביטחון בינינו לבין ארה"ב. עצם הגשת נוסח מושלם של החוזה לא נראתה לנו וכן נראו לי כמה נקודות תורפה בנוסח הראשון שהוכן, המאיימות בסכנות רציניות ועלולות להוציא שכר העניין כולו בהפסדו. עוד בבוקר הברקתי לאבן כי אנו מוכנים אומנם לקבל עלינו לא לשנות גבולות בכוח, אבל חלילה לנו להתחייב על הימנעות מכל מעשי איבה. פירושו של דבר סתימת גולל על כל אפשרות של מעשה תגמול. פירסומה של התחייבות כזו יסיר מעל הערבים את פחד תגובותינו ויתיר את הרצועה להתפרעויות מצדם ללא כל חשש. השובר שבצדה של התחייבות זו מצדנו הריהו הבטחת ארה"ב לבוא לעזרתנו אם נותקף, אך הבטחה זו לא תהיה מיועדת אלא למקרה של מלחמה ממש ולא להתערבות נגד המדינות השכנות בשל תקריות גבול. נמצא שעד שאנו מבקשים ערובה לביטחוננו מפני סכנת סיבוב שני, יתערער ביטחוננו בחיי יום יום ללא תקנה. משונה כי אבן לא תפס עניין זה. כל עניין הבנת ערכם החיובי של מעשי התגמול - על כל פנים של היעל המונע של אפשרות התגמול - זר לרוחו לגמרי.
עם גמר ההתייעצות הכתבתי שני מברקים ארוכים לוושינגטון - על החוזה התורכי-עיראקי ועל המו"מ שלנו עם דאלס.
לארוחת צהריים בבית ח"י נפשות: השגרירים הצרפתי והסובייטי, הצירים הפולני והבולגרי - כל אלה עם רעיותיהם - אשכול ואלישבע, אבידר וימימה, נובומייסקי ובבה, הינדס וסימה ארלוזורוב. ז'ילבר התפקע מכעס על שכה רבים בארץ דוברים רוסית. יצא כך שכל הישראלים שהשתתפו בארוחה נתגלו כשולטים בשפה זו. בשיחות איתי התעניינו כל "המזרחיים" בתוכנית ג'ונסטון. נוכחתי כי נאום התקציב של אשכול עשה על כולם רושם עז ומאוד התרשמו מפירוט ההישגים הכלכליים שהיה כלול בו. כן נוכחתי כי נובומייסקי הזדקן מאוד ושומע בקושי. הייתה זו הזדמנות לבחון את הרוסית של אבידר - לגמרי כשורה. ז'ילבר הביע חשש רציני לנסיגת הממשלה הימנית החדשה העומדת לקום בצרפת ממדיניותו של מנדס פרנס בצפון אפריקה - שפירושה אנדרלמוסיה חדשה ושפיכת דם רב. "גם לנו יש בגינים" - אמר.
עוד בבוקר עסקתי במשרד בצרה חדשה. סיעה ב' החליטה כנראה לעשות פומבי לעניין החקירה של אולשן ודורי. ב"למרחב" עמדו להופיע שתי מרגליות:
ראשית, מאמר הקושר כתרים לנתן א' [אלתרמן] בשל טורו השביעי האחרון ["הדף הפתוח", "דבר", 11.2.55] וחוזר בפה מלא ובדברים מפורשים - לא במעולף ובלשון פיוטית דקה מן הדקה, כפי שעשה זאת נתן - על הדרישה לערוך חקירה מי האחראי בתוכנו לאסון קהיר;
שנית, רשימה של רכילות מדינית, המספרת כי ניהלתי חקירה בעניין הנוגע לאחד השרים, כי אחד החוקרים היה [יעקב] דורי ולכן יש לשער כי העניין נוגע לביטחון, כי "לא ברור" אם עשיתי זאת על דעת הממשלה ואם ידוע הדבר ליתר חברי הקואליציה, וכי "בצמרת מפא"י שוררת מתיחות סביב העניין".
אמש עיכבה הצנזורה את פרסומו של חומר-נפץ זה אך הבוקר נתעורר ספק אם יש לה סמכות לכך. הרמטכ"ל כיבד בהכרעה את שר הביטחון והלה גולל את יהב ההחלטה עלי. פסקתי לאסור את הפירסום, בהנמקה כי אסירי קהיר דינם כשבויי מלחמה וכל פירסום שפירושו הודיית ישראל באחריותה למעשיהם עלול להחמיר את גורלם.
אחה"צ בא בנימין גיבלי לירושלים להסביר לי כי העניין אינו פשוט. יש ועדת ערעורים על החלטות של הצנזור ובמקרה זה עלול השלישי המכריע לפסוק להתרת הפירסום. על כל פנים, עניין המובא לערעור מופץ לכל עורכי העיתונים - הרי שעל ידי כך ייוודע עניין החקירה ברבים.
אמרתי כי בין כה וכה לא חשבתי להסתפק בגזירת איסור הפרסום אלא היה בדעתי לשוחח עם בן-אהרון ולנסות לשכנעו כי פרסום זה פסול בתכלית. זאת אעשה עכשיו.
נסעתי לכנסת וקראתי אלי את בן-אהרון, שביחידות עודני קורא לו יצחק. בידי היו הרשימות שנפסלו ומכתב שקיבלתי בינתיים מיגאל אלון. אמרתי כי פרסום כזה פירושו,
ראשית, חבלה חמורה במעמד המדינה על ידי גילוי אחריותה לעניין קהיר - לא חשוב לאיש בעולם מי נתן את הפקודה ואם ניתנה הפקודה כדת וכדין, אלא העיקר הוא שהמעשה נעשה בפקודה מישראל;
שנית, החמרת גורלם של האסירים, אשר הוא עצמו התריע בוועדת חוץ וביטחון כי הם הורדו למעשה אל קבר חי ואשר אני עוסק בעצם הימים האלה בניסיונות מניסיונות שונים להקל את מצבם.
הוקעתי את הנבזות שבהלשנה על מפא"י לפני "הציונים הכלליים". אמרתי כי גילוי עניין החקירה בעיתון פירושו כי אנשי "אחדות העבודה" שבמטכ"ל מספרים סודות המטה לעיתונות והמסקנות מזה ברורות. לבסוף הסתמכתי .על מכתבו של יגאל, אשר אגב תשובה על טענה אחת שלי לרגל מאמר שכתב על "בת גלים" הריהו משתפך בהבעת ידידות אישית אלי ונשבע לה אמונים על אף חילוקי הדעות המדיניים, גם מדגיש את חשיבות שמירתם למען שיתוף הפעולה בעתיד [התכתובת לא נמצאה]. דרשתי ויתור "למרחב" מרצונו על פרסום הדברים והסתפקות בוויכוח הנוקב שיהיה בוודאי בוועדת חוץ וביטחון.
בן-אהרון רשם את הדברים על מנת למסור לחבריו. הבה ואסיים פרשה זו. כעבור זמן הודיעני שמאי תשובת "למרחב". הם מוותרים על המאמר, אך לא על הרכילות: זהו עניין מדיני וזכותם לפרסם את הידוע להם, והלא שם לא נזכר עניין מצרים. אמרתי לשמאי לענות לו כי אני מאוכזב קשה וחוזר ודורש גניזת הכל. גייסתי את טדי ושילחתיו ביגאל אלון. טדי גייס את איסר ואחר חצות הודיעני כי איסר הצליח להשיג מיגאל דחיית הפרסום עוד ליום אחד על מנת שמחר יהיה בירור. בינתיים דאגתי כי הצנזורה לא תסיר את איסורה, אך חשוב היה לי מאוד להביא את העיתון עצמו לידי חזרה למוטב ועל ידי כך למנוע אפשרות של ערעור והפצת העניין לידיעת יתר העורכים.
בכנסת ראיתי את אהרון בקר. הוא עומד לצאת לז'נבה לוועידת הוועד המנהל של ILO ואגב כך ייפגש אצל [מנהל הארגון דוד] מורס עם סגן-המנהל המצרי, שקיבל אישור מנאצר לנהוג בכל היושר וההגינות הבינלאומית כלפי ישראל. ביררתי עם בקר עניין המשפטנים והפקידות המינהלית. בהמרצתי הזמין בקר את המשפטנים לשיחה וכתוצאה מזה נדחתה שביתתם, אם כי בשום פנים לא נפתרה בעייתם. אשר לפקידות המינהלית בכלל הגיע בקר לרעיון כי הדרך היחידה להקל על קיפוחם ולהגדיל במקצת את טווח המשכורת האבסורדי הנהוג אצלנו היא על ידי תחיקה מיוחדת הנותנת הקלות מסוימות במס הכנסה אך ורק לעובדי המדינה.
בשובי הביתה לארוחת ערב התחלתי דוגר על חיבור מבוא קצר לאלבום העשור של תנועת ההתנדבות במלחמת העולם השנייה - מלאכה שאיחרתי בה מעבר לכל שיעור וכמעט שיגעתי על ידי כך את כל העוסקים בהכנת האלבום.
ב-9.30 נסעתי לכנסת. הקשבתי דקות מספר לוויכוח על התקציב - אשכול ישב יחידי ומשמים ליד שולחן הממשלה ופניו אורו כשהופעתי. אחר כך קראתי את קובה ריפתין למזנון ומסרתי לו מה שסיפרתי אתמול לרגה על מצב עניינו של אורן. ריפתין שאל אם איני מתפעל משירו של אלתרמן. אמרתי: "מהמחשבה וההרגשה שבו - כן. מפירסומו - לא ולא". הסברתי לו את שתי הסכנות והודה כי יש היגיון בדברי והוא נוכח כי נחפז קצת בהסקת מסקנות - התפעלותו מעצם אומץ לבו של משורר ומכישרונו המופלא להביע מחשבה מורכבת בדקוּת פיוטית כזו העבירוהו על דעתו.
ב-10 נפתחה ישיבת הסיעה. הנדון: חוק הדיינים. רבים בסיעה ובייחוד החברות ניסו לפתוח את הוויכוח מחדש וזה לאחר שהייתה כבר מערכה ממושכת בממשלה והושגה בה פשרה מסוימת אשר אם רצוננו בקואליציה עם הדתיים אין בשום פנים לסגת ממנה. התערבותי עם סוף הוויכוח בנאום נמרץ שיכנעה את המסתייגים והוחלט להצביע בעד נוסח החוק כמו שהוא. עיקר המחלוקת נסב על נוסח ההצהרה של הדיינים: נאמר שם "אמונים למדינת ישראל" - מדוע לא נאמר "ולחוקיה"? הרדיקלים טענו כי מוטב לוותר על ההצהרה בכלל מלהתפשר עם הצהרה פגומה. עניתי כי ויתור על הצהרה כלשהי פירושו כי הדיינים לא יתייצבו לפני הנשיא ולא יצהירו לפניו על נאמנותם למדינה. אלה הם הישגים שלנו, שלא על נקלה עלה בידינו להביא את הדתיים לידי התפשרות איתם. חוסר שחר הוא לשחרר את הדתיים מחידושים אלה שקיבלו עליהם כאילו כפאם שד. פירושו לשפוך את הילד עם מי האמבט וכו'. עניין ההתייצבות לפני הנשיא הוא בעיקר ששיכנע את המשיגים.
אחרי הישיבה שמעתי מזאב שרף דוח על ביקורו בשדה בוקר. ב"ג נלהב מהמגילות הגנוזות. אין עולה על דעתו לעקור לת"א ולהתמסר לבחירות. עצתו היחידה - להכריח את זיאמה [ארן] כי יקבל עליו את הריכוז. אשר לפרשת לבון הרי עלי להכריע בה ואין למפלגה לכפות עלי רצונה. לדעתו - על לבון עצמו ללכת, אך לא מייד אלא כעבור חודש ימים, מתוך שיקולי חוץ. כן הוא סבור כי עלי למסור לממשלה על החקירה שנערכה.
בשעת הוויכוח בסיעה המשכתי בחיבור האקדמה לאלבום וכשחזרתי הביתה סיימתיה. כתיבת היומן הביאתני עד 1.30.
