יום ג', 15/2/1955
במשרד רה"מ עם גיורא יוספטל שחזר אמש מאירופה. יש סיכוי לממשלת בון להשיג בארה"ב מילווה בסך 100 מיליון דולר כדי להעביר את הסכום לנו ולכסות בזה תשלומי השנתיים האחרונות של שיעורי השילומים. 40 מיליון מזה ניתן להשיג מבנקים פרטיים ואנו מסייעים בזה. 60 הנותרים צריכים להינתן ממקורות ממשלתיים, נאמר מבנק יצי"ב. כאן נדרש סיוענו כלפי ממשלת ארה"ב. עלי לפסוק אם מותר סיוע כזה ולקבוע מי יטפל בעניין, השגריר או נחום גולדמן. אמרתי כי אין לי שום היסוס מצפוני לגבי כשרות הסיוע. מצווה לגבות את השילומים המגיעים לנו בכל הדרכים האפשריות ובעוד מועד, בשים לב לגילו של אדנאור. יתר על כן, גרמניה נהגה כלפינו בפירעון השילומים מתוך הגינות למופת ומותר לנו לגמול לה. אלא אני סבור כי אסור להחמיץ הזדמנות כזו מבלי לשריין סכום לתשלום פיצויים בעד קרקעות ערבים נטושות, וכן הנני בטוח כי רק אם נתחייב על כך נוכל להשיג אישור ארה"ב להלוואה.
גיורא עורר גם בעיית מינויו של ג'ו שווארץ לנשיא האוניברסיטה והביע חרדתו למתיחות שהשתררה ביחסי "המגבית" ו"המילווה" באמריקה בגלל תוקפנותו של מונטור - מתיחות המאיימת כל יום בשערורייה ציבורית.
מ-10 עד 2 ישיבת ועדת חוץ וביטחון בכנסת. הבטחתי לקיים בירור בשאלת משפט קהיר - הביטנה הפנימית של הפרשה - בשבוע הבא. הפעם הרציתי על המשך המערכה נגד הסגר סואץ ואילת, על חוזה תורכיה-עיראק ועל נפתולינו עם ארה"ב ואנגליה בענייני בריתות הגנה ומדיניות הזיון במזה"ת. היו הרבה שאלות וקושיות והשגות ועניתי במפורט. בסיפוק רב הקשבתי למשאלתם של ריפתין והררי כי התליות בקהיר אינן צריכות להפסיק את חתירתנו למגע ישיר עם מצרים. דחיתי מחשבות יוצאות דופן של ליבנה על ערבות סובייטית כעזר-כנגד לערבות האמריקנית ובכלל על רכיבה על "סייח" נייטרליסטי במקביל לסוס המערבי. דומני כי בתשובה לאחרים הצלחתי להסביר כי השילוב במערכת ההגנה המערבית דרוש לנו עכשיו בראש וראשונה לא לשמו אלא כאמצעי להבטיח עצמנו משינוי מאזן הכוחות במזה"ת לרעתנו. התפלאתי בעצמי כשנודע לי במשך היום כי הרצאתי ותשובתי עשו רושם רב. הייתי לאה מאוד ודיברתי כלאחר יד.
באמצע הישיבה הוּצאתי לשמוע דוח מפי טדי, וינר ויעקב על הבשורות שהביא [שליח מחמ"ד ספנסר] בארנס מהמו"מ של ג'ונסטון עם הערבים. בשורות איוב! בעיות השימוש בכנרת וסמכויות הרשות הנייטרלית נצטמצמו לממדים מבוטלים, אולם עניין חלוקת כמויות המים הפך לשואה ממש. ג'ונסטון גמר כמעט עם ירדן ועומד לגמור עם הערבים כולם על חלוקה המבטיחה לירדן, נוסף על הירמוך כולו, גם 140 מיל' מע"ק מהירדן ומותירה לנו כמות שפירושה תוספת רק 100 מיל' מע"ק על המים שאנו משתמשים כבר בהם היום. אמרתי לאנשינו להודיע לבארנס כי נדהמתי מהמספרים שנמסרו לי, כי זהו בעיני חורבן העניין כולו, כי הבין לא אוכל כיצד נידרדר ג'ונסטון מ-492 ממע"ק שהציע לנו באחרונה ל-340, כי ארה"ב אחראית לכל הסבך הממאיר, כי אני מבקשו להפסיק מייד המו"מ עם הערבים ולבוא אלינו וכי אין מה לדבר על התפשרותנו עם הצעתם. הייתי המום ממיפנה קטלני זה וראיתי לפני שחורות הן להמשך יחסינו עם ארה"ב, הן לעתיד משק המים ואפשרות חידוש העבודה ב"בנות יעקב", הן לסיכויי הבחירות.
אחה"צ בכנסת שמעתי דוח מפי משה ברטור, מנהל הכלכלית במשה"ח, שחזר אמש מתורכיה: סיפור מפליץ על פחדנות וגסות רוח מצד התורכים - הסכימו במפורש לבוא משלחת המסחר שלנו, קבעו כל הסידורים, וברגע האחרון נתעצבנו מפני מה יאמרו העיראקים והחליטו להתכחש לכל העניין, אף העזו לדרוש סילוקם של חברי משלחתנו מאנקרה. לבסוף הוטלאו טלאים והמו"מ נכנס למסלולו, אבל במחיר ביזיון רב. התורכים לא נמנעו מלפרסם הכחשה רשמית על עצם נוכחותה של המשלחת וקופרולו מסר הודעה כוזבת על אי-הזמנת המשלחת בוועדת חוץ של הפרלמנט. כל הניסיון הזה הוא לקח לגבי הצפוי מהידוק הזיקה בין תורכיה והערבים.
ורהפטיג בא בכוונה תחילה להעסיקני בעניין חוק הדיינים אך משאמרתי לו כי סיעת מפא"י תנהג בעניין זה בהתאם להחלטות הממשלה נחה דעתו והרצה על כמה עניינים העומדים בסדר יומו של משרד הדתות לגבי המיעוטים וכנסיות חוץ. המעניין ביותר היה הסיכוי להביא את הכנסיות הנוצריות שבארץ לידי זיקה מפורשת ראשונה למדינה על ידי מתן סמכות רשמית לבתי דין העדתיים שלהם - מינוי שופטים דתיים מטעם הרשות והתייצבותם לפני הנשיא לשם מסירת הצהרת אמונים.
התייעצות חטופה ונמרצת עם אשכול, טדי, יעקב, וינר על עמדתנו כלפי המיפנה הרציני לרעה שחל אצל ג'ונסטון - גמרנו לדחות את ההצעה האחרונה דחייה מוחלטת אפילו פירוש הדבר הפסקת המו"מ. ברור כי הניסיון לסחוט מאיתנו 100 מיל' מע"ק מהירדן איננו דיבורם האחרון - בארנס כבר הפליט הצעת פשרה על 50 מיל' מע"ק - אבל שלילה חריפה מתחייבת בשלב זה ועשויה אך להועיל.
עסקתי עוד בכמה קרביים וכרעיים בכנסת והגעתי הביתה לשיחה עם [איבן] וייט [יועץ שגרירות ארה"ב בישראל] וספנסר בארנס. היו גם אשכול, טדי, וינר ויעקב. פתחתי בהודעה חריפה ביותר - האשמתי את ג'ונסטון בהפרת דיבור ואמרתי כי אם כוונת ארה"ב לספק כל תביעה מנופחת של הערבים לקיפוחנו - אזי מוטב להפסיק מייד את המו"מ וחבל על כל הזמן והמרץ שהושקעו בו עד כה. חזרתי והתרעתי על גישתם לעניין הליטאני - מדוע לא תיתן לבנון 100 מיל' מע"ק מאותו המקור שמימיו יורדים לטמיון, אם באמת ירדן זקוקה להם, במקום לנסות לגזול אותם מישראל, על חשבון לחמה ואיזונה הכלכלי? הזהרתי, כי אם נצטרך להיפרד נוכל להוכיח לדעת הקהל את צדקת עמדתנו מבחינת הפיתוח הכלכלי וצורכי המונים. אשכול החרה אחרי ודיבר הן ציונות הן רתת. בארנס היה רך כקנה, אמר כי אין הוא אלא שליח וימסור בנאמנות תגובתנו. שאל: "ובכן, אינכם מסכימים לתת מהירדן לערבים?" אמרתי: "הירדן לנו, פרט לכמויות המגיעות בצפון ללבנון ולסוריה, ואילו הירמוך לירדן פרט לכמות שאנו משתמשים בה ולחלקה של סוריה." בזה נפרדנו ואחר כך שמעתי כי בארנס הביע באוזני אנ"ש סיפוקו מתוכן דברינו וסגנונם, באשר עמדה תקיפה זו תהיה לעזר לו כלפי ג'ונסטון ולעזר לג'ונסטון כלפי הערבים. הוא עושה באמת רושם של איש ישר דעת ובר-לבב.
לפני צאתו את הבית קרא לי טדי: "אני מאחל לך להיות חזק בישיבת הערב!"
אחרי ארוחת הערב התאספו "חברינו" וישבנו עד אחת. הישיבה נפתחה באיחור יען התברר כי [מרדכי] נמיר "ברוגז" ומסרב לבוא והוכרחתי לגזור עליו טלפונית כי יבוא לשיחה אישית איתי ואז התברר כי הוא נעלב משום שלפי התרשמותו לא שותף בהתייעצויות שהיו עד שהגיעו מים עד נפש. הסברתי לו כי היו התייעצויות רק במסגרת החמישייה ואילו זוהי ישיבה ראשונה במסגרת "חברינו".
היו כל השרים פרט ללבון שהודיע עוד קודם כי אינו בקו הבריאות. החלטתי לא לדחות את ההתייעצות - ראשית, משום שלמחר בבוקר נועדה ישיבת ועדת השרים לענייני חוץ וביטחון,
ושנית, משום שהיעדרו של לבון היה עשוי בעיני להקל בהרבה על הבירור, וכך הווה.
כן השתתפו נמיר, כסה, ארגוב, גוברין, בש ובהיר. היינו בסה"כ 14. זו הייתה הפעם הראשונה שעניין הקבוצה החשאית במצרים ומשפט קהיר הובא לבירור בחוג מפלגתי כה רחב, אם גם שוב בפני חוג מצומצם בתכלית ביחס לוועדה המדינית, כל שכן המרכז.
הייתי מתוח מאוד והרגשתי כי הסבך הנורא מתקרב סוף סוף להתרתו ולא בשלום. הרציתי את הפרשה מראשיתה - הפעולות שנעשו, מעמדי אני שבבלי דעת, ההסדר שהיה בימי ב"ג ואשר פנחס חיסלו חד-צדדית, איך לא פנה אלי לאחר המאסרים, היחסים ששררו בינינו אותה תקופה עקב הקו המדיני שנקט בפעולות צבאיות ומרדנותו העקשנית בסמכות רה"מ, ההתייעצות של מספר חברים בחדרי בקרייה שבת"א, מאמצי ההצלה שהתרכזתי בהם, בעיית האחריות למתן הפקודה שעורר פנחס, החקירה שדרש, מינוי השניים, מסקנות בירורם שללא מסקנות, כפירת פנחס במסקנות אלו ועד להתנגשות ביני לבינו בשאלת הסטטוס-קוו. קבעתי במפורש ובמנומק את עובדת האחריות המוסרית שהוא נושא בה לזוועת מצרים, לא כיחדתי דעתי כי במצב כתיקונו מתחייבת התפטרותו, אבל הסברתי מדוע חייבתי הישארותו ולעומת זה מדוע דחיתי תנאיו על סילוקם של אחרים. הודעתי כי הוא עומד על הרחקת גיבלי כתנאי בל יעבור למען יהא ברור כי אי-קבלת תנאי זה פירושה התפטרות. ציינתי כי למעשה הוא הגיש כבר פעם התפטרותו, אבל אז לא קיבלתיה. לא כן עכשיו. אבל אני מוכן כמקודם לסטטוס-קוו, אפילו יישאר פנחס רק לחודשיים-שלושה, שכן הוא טוען כי איננו יכול לעבוד עם אנשים אלה - ובכן ישא בעול כבד זה רק זמן קצר, ובלבד שלא יבואו סילוקים והסתלקויות בשעה זו, שפירושם הודיה באחריות ישראל למעשים שנתגלו במשפט קהיר. גם גיבלי יסולק מתפקידו, אבל לא מייד, שוב מאותו טעם וגם משום שאיני מוכן להוקיעו כלפי צה"ל והציבור כאיש שדם הרוגי קהיר בראשו.
היה ויכוח רב ומפותל אך הרוח הכללית הייתה טובה ומלוכדת. ארגוב דרש "להקריב" את גיבלי. דחיתי עצה זו והחברים, הפעם לרבות אשכול, תמכו בי. סילוקו של שמעון פרס ירד לגמרי מהפרק. דינור תבע התפטרות לבון לאלתר. שוב תמכו חברים בקו שהצעתי - לגבש לעת עתה את המצב הקיים. היה ברור ומוסכם כי אם פנחס יתעקש - אין לוותר לו.
עוקץ הדחיפות בהתייעצות זו היה נעוץ בבעיית ועדת השרים שישיבתה נקבעה למחר בבוקר - מה עֶמדה אנקוט בה. היה מי שביקש להעלים מהוועדה את תוצאות הבירור שערכו השניים. כסה כיוון לדעתי בהתנגדותו לעצה נואלת זו: כל כוחי בעמידה נגד סילוקו של לבון הוא בשיקול הממלכתי החיצוני - בתביעתי לא לעשות ולא להרשות דבר שמשתמעת ממנו הודיה בקולר קהיר. אך אם אנסה להעלים פרשת הבירור נמצאתי נאשם בחיפוי על לבון מטעמים חבריים-מפלגתיים. גם ספק אם יהיה בצע כלשהו בטכסיס ההעלמה. לאחר שנודע העניין לעיתונה של סיעה ב', חזקה שהבקיאות בו התפשטה והקיפה חוגים יותר רחבים.
אגב, בעניין הפירסום שזמם "למרחב" חלה היום התפתחות מעניינת. בשיחתי אתמול עם בן-אהרון הבעתי צערי כי ישראל גלילי, רעי ואהובי באמת, איננו איתנו. והנה היום בישיבת ועדת חוץ וביטחון קיבלתי פיתקה מבן-אהרון: האסכים להיפגש עמו ועם גלילי בסוף שבוע זה בת"א? עניתי בהחלט וביקשתי מען על מנת להזמינם. החזיר לי מספר טלפון של מרכז מפלגתם ומסרתיו מייד לשמאי. החזרתי לו פתק בו אמרתי כי הסכמתי לפגישה בהנחה כי עד אז לא יפרסם עיתונם דבר. על פתק זה לא קיבלתי תשובה, אך כשסיפרתי את כל העניין לחברים הסכימה גם ספקנית כגולדה כי פירוש הדבר הסכמה לעיכוב הפרסום לפחות עד לפגישה.
ובכן המסקנה הייתה כי איני מעלים מוועדת השרים את תוצאות הבירור - ספק מול ספק - אם כי איני מפרש בשמות המבררים. אני מודיע כי שר הביטחון דוחה את ההאשמות המתהלכות נגדו; כי קצין אחד במטכ"ל, שהיה ממונה באורח ישיר על אותה יחידה (בנצור) כבר הוחלף והקצין הממונה על פעולות אלו בכללן (גיבלי) עתיד להיות מוחלף; כי הוסדר שלעתיד לבוא לא תיעשינה שום פעולות מסוג זה בלי אישור רה"מ; ונראה אם בזה תחוסל הפרשה.
חשיבותה העיקרית של ישיבה זו הייתה לאו דווקא בגיבוש עמדתנו לקראת ועדת השרים אלא בהאחדת העמדה כלפי לבון: אם הוא מוכן להישאר בלי תנאים מוטב, וָלא - הרשות נתונה לו ללכת.
אחרי גמר הדיון ותשובתי עסקתי עם אנשי מטה הבחירות בכל מיני עוללות ואחר כך ישבתי למעלה עם צפורה וסיפרתי לה מהלך העניין ושכבנו בשתיים.
