יום ו',  11/2/1955

 

היום חל בקרבי משבר חדש בעניין לבון - מהפכה גמורה בתוכנית שכאילו נחרצה ונתגבשה. הקערה נהפכה, אם לא ממש על פיה הרי עיקר תוכנה הורק מתוכה. אני מתפלל כי זו תהיה התמורה האחרונה וכי יעמוד בי הכוח להתעקש על המסקנות שהגעתי אליהן היום. אני נדרס ונשחק בין אבני הריחיים של דבר והיפוכו בפרשה איומה זו ואיני בטוח כי בסופו של חשבון לא אהיה אני הקורבן הראשי של המערבולת.

המוּעדה הראשונה במשה"ח בתל-אביב - עם ישורון שיף. הוא שקוע כולו ב"פרקמטיה" - מנהל את עסקיו של יוסף יעקבסון, אשר ידו בכל: חקלאות, תעשייה, מסחר. חשקה נפשו לחזור לשירות הציבור אך לעת עתה לא נמצאה לו גאולה. שאלתיו אם יהיה מוכן להשתחרר לשישה חודשים על מנת לרכז במפלגה את פעולת הבחירות בקרב הציבור הערבי. סירב להתמסר למשימה זו כליל אך הסכים להקדיש לה כל זמנו הפנוי. ספק אם יהיה בזה פיתרון לבעיה.

היהודי ההולנדי [יעקב] פוט, שהפך משום מה מומחה לפָּרַס - היה שם בשליחויות מסחריות-כספיות זה ארבע פעמים ועתה הוא נדרש לצאת בפעם החמישית לענייני נפט - בא לשמוע מפי מוסר, על שום מה הוא מסרב לנסוע הפעם. תשובתו פשוטה: הוא עצמו מוכן ומזומן אך זוגתו חוששת לביטחון חייו ואינה מניחה לו. הפכנו במכשלה זו וסוף שהצעתי כי יביא אלי את רעייתו ואנסה להפיס דעתה. בשעה יותר מאוחרת בבוקר הופיעו שניהם. שידלתי את הגברת הרגישה מבלי לכפות עליה מרותי וסוף שניאותה להקדיש את מנוחת השבת למחשבה אך מראש התנתה שאם ייסע בעלה - תהא נא זו נסיעתו האחרונה. היא יודעת כי יש בפרס אויבים בנפש לכל קשר ישיר בין אותה ארץ לבין ישראל ולכן היא בטוחה כי חיי בעלה בסכנה. כבר עברו עליהם נוראות המשטר הנאצי בהולנד, כבר היו חייהם תלויים מנגד - היא אוהבת את המדינה ומסורה לה בלב ונפש אך אין מתקבל על דעתה כי תקריב למען המדינה את בעלה. הרגעתיה כאשר יכולתי, אך בלבי חשבתי: מניין לי הביטחון כי לא יקרהו פעם מקרה?

[שמואל] וילנסקי מ"סולל בונה" בא להזעיקני לעזרה. עבודת ביוב לתוך הים של ת"א, משותפת לעירייה ולמקורות, עומדת להימסר, על-פי מיכרז, לחברה אנגלית ולא ל"סולל בונה". הייתכן? קראתי אלי מייד את וינר מ"מקורות" ומהסברותיו נוכחתי כי אין לי להתערב. המיכרז כשר ויש לנהוג ביושר כלפי מתחרים מחוץ לארץ.

איסר בא לשעתו השבועית. כשהתיישב אמרתי: "הן אתה הקטגור שלי ובכן אני מודה לפניך כי נחלתי תבוסה מוסרית" - וסיפרתי לו במה נגמרה פרשת לבון ומדוע לא ראיתי מנוס מהוויתור המרחיק לכת. איסר היה מורתח. אמר כי אני עושה את שגיאת חיי וייפָרעו ממני. את השארת לבון עוד יש ליישב בדוחק, בייחוד מחוסר תחליף, אך מדוע מגיע לו פרָס על ידי הרחקת [שמעון] פֶרֶס?

בין העניינים שהביא לפני - מאמרו של [אלדד] שייב ב[ירחונו] "סולם" המכריז עלי כעל בוגד ומסית ממש להתנקשות בחיי, בשל הפקרתי את שבויי דמשק על ידי התנגדותי לחטיפת בני ערובה. "קָבל חמורות על אוזלת ידה הארגונית של המפלגה בתכונה לבחירות - התברר כי האמונה ביכולתו של [אריה] בהיר הייתה אשליה; אין הוא כוח ארגוני כלל וכלל. אצל המפלגות האחרות גויסו כוחות ארגון ממדרגה ראשונה ואילו מפא"י צולעת בשתי רגליה. יש לחולל מהפכה וכל יום יקר.

קראתי אלי את בנימין גיבלי ושיחה זו הייתה נקודת המוקד של היום. עוד אמש, לאחר שנעניתי לבקשת לבון לאשר לו בכתב את דבר העברתו של גיבלי מראשות אמ"ן, החלטתי לקרוא לבנימין תחילה ולמסור לו אישית את החלטתי. זאת עשיתי מתוך התגברות נואשת על הקושי הנפשי. אמרתי כי אין זו שיחה "סדירה", את ההוראה הרשמית יקבל בצינור המתאים, אך משום יחסינו האישיים ראיתי לאמר לו בכל גילוי הלב את המסקנה שהגעתי אליה: אפילו גירסתו לגבי מתן ההוראה להפעיל את [יחידה] 131 נכונה, הרי העובדה כי הוא היה מסוגל להציע לאישור פעולות כאלו אינה מניחה אפשרות להשאירו בראש אמ"ן והוא יועבר לתפקיד אחר בצבא.

התגובה הייתה מזעזעת. בנימין היה כנפצע מבחינה מוסרית פצע מוות וכל נפשו התגעשה מזעם ומחמת-עלבון על עיוות הדין שאני גורם לו - דווקא אני, "משה". הוא יודע כל תככי לבון, אבל כי אני אכנע ואאשר את העוול הנורא הזה לעשותו שעיר לעזאזל, להוקיעו כפושע היחיד - זאת לא פילל. הוא לא יקבל בשום פנים את הדין. הוא יבקש לדעת אם זו הייתה מסקנת ועדת החקירה. המסקנה שלי מוטעית לחלוטין. הוא נשבע לפני ויוכל להוכיח כי מעולם, מעולם, לא הציע להפעיל את היחידה. לבון הוא שדרש להפעיל והוא רק נענה, נכנע, ציית. יכולתי בצדק לטעון כלפיו מדוע לא ניתק את מוסרות המשמעת ולא בא אלי בעוד מועד להזהירני. אשמה זו הוא מקבל עליו. אבל עלי לזכור מה היו אז היחסים ביני לבין לבון ולהבין מה קשה היה לו כקצין לערער לפני רה"מ על שר הביטחון. אבל להסכים כי בו תלוי הקולר לגבי יוזמת הפעולות שגרמו לקיפוח חייהם של ארבעה אנשים - בשום אופן לא, לעולם לא. אל-נא תהי ידי במעל הזה - הַחלָטָתי פירושה חיסולו המוסרי - הזהו השכר המגיע לו על כל עמלו ומסירותו?

ראיתי לפני תהום - תוצאות הרות אסון אשר לא שיערתין. בפירוש שאלתי את לבון אם העניין מוסכם עם הרמטכ"ל וענה בחיוב מוחלט. הייתי בטוח כי הרמטכ"ל הכין כבר את גיבלי ורק מתוך שלא רציתי להסתתר מאחורי גבו של מישהו חשבתי כי חובתי לשוחח עם גיבלי אישית בטרם תימסר לו ההודעה הרשמית על ההעברה. והנה התברר כי הדבר נפל על ראשו כמהלומת רעם והוא כולו מרד והתקוממות זועמת.

הפסקתי את השיחה ואמרתי כי אזמין אלי מייד את הרמטכ"ל. בנימין שאל אם מותר לו להיות נוכח בשיחתי עם דיין. עניתי בשלילה. הוא קם, התמתח כחייל, הצדיע ויצא. פניו היו משולהבים ומעוותים. קשה היה לי להביט בהם.

מייד אמרתי לשמאי לקרוא לרמטכ"ל בכל הדחיפות. תוך דקות ספורות היה משה בחדרי. במבוא לחצר לשכתי נתקל בבנימין היוצא ושמע מפיו. אמרתי לו קודם כל, כי אתמול קבעתי עם שר הביטחון את דבר המגע הישיר ביני לבינו. אורו פניו. הבעתי לו את תימהוני על ההֶלם שגרמה הודָעָתי לבנימין. כלום לא ידע? כלום לא נקבע דבר העברתו בינו, הרמטכ"ל, לבין שר הביטחון? לא, לא ידע. לא, לא נקבע כדבר הזה. אומנם לפני כמה חודשים שוחחו ביניהם פעם כי יש להחליף את גיבלי. גם הוגד לו אז כי בוודאי פטי [יהושפט הרכבי] יחליפו. בינתיים ניסה הרמטכ"ל לגייס לתפקיד זה את אהוד ולא הצליח (אמרתי למשה דרך אגב, כי אישרתי מאוד את בחירת אהוד ושמח מאוד לשמוע זאת). אבל חילופין אלו עמדו להיעשות לא לרגל פרשת קהיר ולא בעקבותיה. הן אם יוחלף בנימין עכשיו פירושו כי הדבר נעשה כתוצאה מהחקירה. כלום המליצה הוועדה על כך? - הרמטכ"ל לא ראה עד היום את מסקנות השניים. אמרתי כי הוועדה בכלל לא המליצה דבר. אם כן, היקשה הרמטכ"ל, איך ייתכן להעבירו עכשיו? הוא ידרוש לדעת אם זוהי מסקנת החוקרים. הקצונה כולה תבקש לדעת זאת. אם אין זו מסקנת החוקרים - על שום מה מוקיעים דווקא אותו כחייב בדין? אם כך נוהגים בו לאחר שהחוקרים לא פסקו זאת - מדוע בכלל העמידוהו לחקירה? הרמטכ"ל עצמו יראה עצמו נאלץ להציג שאלות אלו - חובתו היא להגן על קציניו לבל יהיו הפקר. והוא הדין לגבי פרס. הרמטכ"ל שמע מה עומדים להציע לו. פירוש הדבר למעשה - עונש. על מה? אם אין שר הביטחון יכול לעבוד עם מנכ"ל זה - מדוע המתין עד עכשיו? אבל אם הוא מרחיקו עכשיו הרי הדבר מופיע לא כפרי הסתבכות אישית או מינהלית סתם, אלא שוב כמסקנה ישירה מהחקירה. זוהי בלי ספק התנקמות על עדותו של המנכ"ל נגד שר הביטחון לפני שני החוקרים. איך ייתכן להסיק מהחקירה מסקנות שהחוקרים עצמם לא הסיקון? גם שמעון לא ישתוק אלא יתבע עלבונו, עם כל התוצאות הנובעות מזה.

ניתוחו של הרמטכ"ל היה נוקב, אך צלול ומיושב, שָקט להפליא. בבת אחת נתבהר הפיתרון, כאילו נירום מעטה הערפל הכבד מעל הנוף כולו. אחת משתיים: או יש הסקת מסקנות כוללת - או הכל מוקפא עד עת מצוא. בנימין צריך ללכת מאמ"ן, אך לא עכשיו, אלא כעבור זמן. שמעון פרס מוכרח להישאר עכשיו על כנו. לבון - אם רצונו להישאר - חייב לקבל את הדין ולחדש יחסי עבודה עם שני אלה, ולו בחריקת שיניים. אין מנוס מזה. מותר לדרוש ממנו לעמוד בקושי הנפשי, שכן גם בו תלוי הקולר, לכל הדעות, והעיקר - הוא שיזם ותבע את החקירה. עובדת החקירה הזאת היא עכשיו נקודת המוצא. ושוב אחת משתיים - או שרצוננו להצניע את החקירה ולמנוע ויהי מה את הופעתה כמאורע מפוצץ בזירה הפומבית, כי אז עלינו ליצור מסביבה חומה אטומה, ללא כל פירצה. או אנו מטילים פרצות בחומה, כי אז עלינו להיות מוכנים להוצאת דבר החקירה החוצה ואז אנה אנו באים? אנה אני בא, אמרתי לעצמי וחזרתי ואמרתי. הן אני קבעתי את החקירה ומיניתי את החוקרים. ישאלוני: מה היה הדוח שקיבלתיו האם נהגתי לפיו? אם לא - מדוע? ואם נהגתי שלא לפיו - שוב מדוע? השואלים יהיו היום אנשי המטה, מחר חברי הממשלה, מחרתיים חברי הכנסת, אחרי כן העיתונות והציבור כולו.

כל המחשבות האלו התרוצצו בראשי, ואילו משה המשיך: "מה אודיע על העברת ראש אמ"ן מתפקידו בישיבת המטה? הן כל חבריו יודעים כי הייתה חקירה - מייד יבקשו לדעת באיזו מידה עומדת הפקודה לגבי גיבלי בהתאמה עם מימצאי החוקרים. הקצונה כולה תתקומם אם יתברר כי אין הדבר עומד בכל התאמה עם מסקנותיהם, ואף על פי כן נפלה הכרעה זו בעקבות החקירה. הנה היום הופיע נתן אלתרמן [ב"דבר"] בטור השביעי ["הדף הפתוח"] וקריאת תיגר בפיו: 'האם דרושים היו קורבנות אלה? מי ייתן את הדין?' אם מייד אחרי זה ייוודע כי גיבלי סולק מתפקידו ברור יהיה לכל כי הקולר תלוי בצווארו."

מזועזע ונסער נעקרתי סוף סוף מהמשרד ושטפתי בחוצות תל-אביב ההומים מתכונת ערב שבת לרחוב הירקון, שם חיכה לי חיים שעה תמימה לאכול איתי יחד את ארוחת הצהריים. הייתה לי הפוגה גואלת בחברתו וביקשתי להזדהות עם דאגותיו והישגיו. אך אחרי שהלך וניסיתי לנום לא יכולתי לעצום עין מעוצר המתיחות.

עסקתי בניירות. זכיתי בשעה מן ההפקר, יען רגה אורן, שהוזמנה לאותה שעה, לא באה. אחרי כן הופיע איש המשמרת הצעירה, [משה] בן יוסף, ותינה שעה ארוכה את קובלנותיו על מוסדות המפלגה, המזלזלים במשמרת, ועל "קבוצת אברהם עופר" המתנשאת לייצג את הדור הצעיר במפלגה, בעוד שלמעשה אין מאחוריה שום מחנה והמוני החברים הצעירים החותרים בתמים לפעילות במפלגה ובתנועה פוסלים את יצריה ושיטותיה. לדברי בן יוסף ניכרת התעוררות כנה ורצינית במחנה הצעירים, המתבטאת הן בתנופה חלוצית חדשה להתיישבות והן בזרימת כוחות מסורים ומעולים לעבודת המפלגה וההסתדרות - לפעולה בסניפים, באיגוד המקצועי, במוסדות המשקיים. שיחר את עזרתי על ידי השתתפות בכינוסים ובבירורים. כמובן הבטחתי.

ביקרתי את אחותי עדה ויצאתי לירושלים. בבואי טילפנתי לשמאי ואמרתי לו לכנס את החמישה להתייעצות דחופה במוצאי שבת. כעבור דקות מספר טילפן שמאי להודיע כי הבין מתגובת לבון הרוטנת כי קלטה אוזנו שמץ משיחותי עם אנשי הצבא. כל הערב ישבתי על ניירות. אחרי חצות פרץ לתוך הבית טדי כרוח תזזית - חזר מסיור בחבל לכיש ומביקור אצל ב"ג. כבקשתי הזכיר לב"ג את עניין administrative necessity והלה סיפר לו מייד אותו פרק בדברי הליפקס לפרטי פרטיו. טדי אמר לו כי ביקשתיו לדאוג מעתה לשר ביטחון בשביל התקופה שלאחר הבחירות. תשובתו הייתה כי דאגה זו מוטלת עלי ולא עליו. ב"ג בריא, שמח וטוב לב. מכאובי הגב חלפו ואינם.

טדי הספיק לחטוף ביקור אצל הרמטכ"ל בעוברו דרך ת"א ולכן בא כבר "מעודכן" לגבי "ההתפתחויות". אמרתי כי מחר אני עומד להציג את השאלה מחדש ובכל ההחלטיות: הכל נשארים עכשיו על מכונם, לרבות גיבלי ופרס, שכן זהו האמצעי היחיד למנוע בעד עניין החקירה מליהפך לשערורייה ציבורית שתהרוס ממילא גם את מעמדו של לבון. החברים שהכריחוני לוותר ולקבל תנאי לבון לא ראו מראש את התוצאה הממארת הזאת. אם לבון יחזור לסורו ויתפטר לא יהיה מנוס מקבלת ההתפטרות, אפילו יהיה פירוש הדבר כי אני מקבל לידי את תיק הביטחון.