יום ה',  10/2/1955

 

במשרד רה"מ ביקרני פרופ' [סיימון] קוזניץ [אונ' הרוורד] שבא בלוויית טדי. יהודי רוסי, זה 35 שנה בארה"ב, קנה לו שם עולם ככלכלן וכסטטיסטיקאי, קשור עם מכון פאלק הפועל בארץ זה זמן. המטרה - לשכלל ולבסס את שיטת בירור הנתונים הכלכליים לשם מניעת סכסוכים בשאלת העובדות ולשם יצירת יסוד בטוח להסקת מסקנות ולפיתרון בעיות. קוזניץ עושה רושם של איש מדע אמיתי, דיבורו בנחת, ביטויו מדויק בתכלית, שפתו האנגלית מפליאה במשכילותה.

טדי סיפר על שיחתו האחרונה עם משה דיין. הכרחי לו קשר ישיר איתי. אחרת הוא חושש ל"טלפון שבור" בינו לביני. רצונו לומר, הדברים יסתלפו בהגיעם אלי מפי לבון. לדוגמה הביא את עניין הפקודה על חטיפת חיילים סורים בתחומנו. הוא בטוח כי אילו ניתן לו להסביר לי את העניין הייתי נותן אישור. שקר ענו בו כי הוא נתכוון לפרוץ לתוך סוריה או אפילו להשתלט על רצועת חוף הכנרת. הסורים מתחצפים והולכים, הם עצמם חודרים לתוך שטחנו ומצווה ללמדם לקח על ידי סידור מארבים. אמרתי כי ממילא מנוי וגמור עמי להקים קשר ישיר עם הרמטכ"ל, בעיקר כדי להסביר לו עניינים ולהשפיע עליו, אך איני מקבל גירסתו זו לגבי החטיפות. ברור כי כוונתו הייתה לא להגיב על התפרעויות אלא להשיג בני ערובה כנגד השבויים שלנו בדמשק. הוא הכניס לראשו עניין בני ערובה ואינו מרפה ממנו ומה שלא הצליח להשיג על ידי תפיסת המטוס הוא מנסה למלא על ידי חטיפות.

מרבית הבוקר ביליתי במשרד החוץ. נועצתי ארוכות ביעקב הרצוג על המשך הפעולה בוושינגטון להשגת ערובה מארה"ב ועל סיכויי המבצע הזה אשר אבן מתנבא עליו כנראה מתוך תקווה מופרזת.

המנכ"ל סיפר לי על שיחת הנשיא היקר שלנו עם משה יובל. הנשיא הביע ביטחונו כי המעשים שבגללם נאסרו נדוני קהיר היו מעלל קומוניסטי. משה המסכן נבוך נוכח גילוי תמימות זו וביקש להתחמק מלענות ולעבור לנושא אחר. אך בן-צבי לא הניח לו וחזר לסברתו: הן שם ניסו לחרחר ריב בין מצרים לבין מעצמות המערב על ידי הטלת פצצות במוסדות אמריקנים - כלום אין זה טכסיס קומוניסטי מובהק?

יוסף תקוע מסר על מצב ענייניו. לגבי אסירי רצח עג'ור [שבידי שלטונות ירדן] לוחץ ברנס להענשתם בכל חומר הדין והירדנים מבינים כנראה כי עליהם לנהוג כך. בדמשק מסתמנת נטייה לשחרר את ארבעת השבויים שלנו כנגד החזרת ארבעה מסתננים סורים הכלואים אצלנו, אך החלטה טרם נתקבלה וכדי להחישה עומד ברנס לנסוע לדמשק, מתוך סיכויים טובים אך ללא ביטחון בהצלחה. על דרישתו לשחרור "בת גלים" טרם קיבל תשובה מהמצרים והוא שולח תזכורת. אשר להסכם המפקדים בירושלים עומדים הירדנים בשלהם כי או"ם יחתום כאחד משלושת הצדדים וברנס מבין כי המוצא היחיד הוא שליחת מכתבים לשני הצדדים לקביעת ההסדר, ללא טקס חתימה על הסכם.

לרגל התליות בקהיר הפסקנו עד עת מצוא את הפגישות עם המצרים במסגרת הסכם ש"ן. בינתיים הגיעו ידיעות על הגברת אמצעי מניעת ההסתננות מצד השלטונות המצרים ברצועת עזה. נראה כי נאצר מבין כי מוטב לו לא להתגרות בנו בשעה זו ודואג לקדם את פני הרעה.

אחר הצהריים השקעתי כשעה וחצי בחיסול תיקי היום משני המשרדים וב-5 יצאתי עם צפורה לת"א. פקדנו את הזקנים בחולון והגענו ל-7 לדירה ברח' הירקון. בבואי והנה הטלפון מצלצל. אפי מודיע כי סירת סיור שלנו על הכנרת הופגזה על ידי תותחים סורים בני 6 ליטראות. שוטר נפצע. הרמטכ"ל מציע כי אם יישָנה הדבר נענה אף אנו בתותחים. שר הביטחון שואל בדעתי. אמרתי כי אם הכוונה באמת ובתמים להגיב על אש יזומה מצד הסורים ולא ליזום הפגזה מצדנו הריני מאשר את הצעת הרמטכ"ל. אפי הבטיחני נאמנה כי זו ולא אחרת הכוונה.

טילפנתי מייד לתקוע בירושלים לשאול מדוע לא ידעתי על הפגזת סירתנו. אמר כי ידע על אש מרגמות ומקלעים - לא על תותחים. אבל העיקר הוא כי ניתן לי רושם מסולף ממהלך העניין. מסיפורו של אפי הסקתי כי הסורים הפגיזו את סירתנו על לא כל דבר, ולא היא. השוטרים שלנו ניסו לגרור סירת דיג סורית שעגנה קרוב לחוף וניסיון זה הוא שגירה את הסורים לפתוח באש. הייתה לנו אומנם כל הזכות להחרים סירה סורית שהופעתה באותו מקום כמוה כהפרת הסכם ש"ן, אבל עובדה היא כי עד היום לא עשינו זאת והשאלה היא אם מענייננו להחריף שם את המצב ולהביא לידי הפגזה הדדית על תוצאותיה החמורות כל עוד גורל ארבעת השבויים מוטל על כף המאזניים ודווקא בשעה שיש סיכוי לשחרורם הקרוב.

סיפורו של תקוע שינה את התמונה כליל. הרי לך דיווח אמיתי למופת! כך משיגים אישור לתגובה חריפה על ידי העלמת עיקרו של עניין. מייד טילפנתי לאפי, שהיה מופתע ומזועזע מהפרטים שנודעו לי. אמרתי כי אני מבטל את אישורי הקודם ודורש להימנע מכל צעד העלול להחמיר את המצב עד שוב ברנס בדמשק. לאור תוצאות ביקורו נשקול את העניין מחדש.

כסה ודיבון על ענייני ערבים לקראת הבחירות. עדיין לא נמצא רַכָּז למפלגה וקיבלתי על עצמי לברר אפשרות גיוסו של ישורון שיף. דיבון ראה את אבא חושי ומצאו מוכן כאילו "ללכת בתלם".

אחרי תשע נתאספה החמישייה. הצגתי את בעיית תגובתנו בישיבת הממשלה הקרובה להצעת רוזן, הנתמכת ע"י "הכלליים", כי תיערך חקירה על ידי ועדת שרים בתעלומת מאורעות מצרים שהביאו לידי המשפט הקטלני. בנסיבות שנוצרו לא ראיתי מנוס מקבלת ההצעה כי אודיע - אם בממשלה או בוועדת שרים לחוץ וביטחון - כי ביררתי את העניין ומצאתי כי אומנם ניתנו פקודות מכאן, אך ללא סמכות. עבירה גוררת עבירה. לאחר שאנסתי מצפוני בהתפשרי עם השארת לבון על כנו שוב אין לי ברירה אלא לגזור על עצמי אונס נוסף של מסירת הצהרה שאינה מביעה את הכרתי האמיתית. הוספתי כי אודיע כי מכאן ואילך לא ייעשה שום מעשה כזה בלי אישור רה"מ. כן סיכמנו כי אלוף-משנה בנימין גיבלי יסולק מראשות אמ"ן - בעצמי הגעתי זה כבר למסקנה כי הדבר הכרחי. לעת עתה יצא לחופשה וכעבור זמן יינתן לו תפקיד אחר בצה"ל. משסיימנו פרשה זו נשמו חברים לרווחה - לא אני - ועברנו לדון בנושא קל ומלבב: תביעות השכר של המשפטנים ואנשי הפקידות המינהלית ואיומיהם בשביתה.

לבון נשתייר לאחר לכת אשכול, גולדה וזיאמה. אמרתי לו כי בדעתי לקיים מעתה קשר ישיר עם הרמטכ"ל - לא מיבצעי אלא הסברתי. קיבל דין זה אבל תבע ממני אישור בכתב להעברת גיבלי מתפקידו. לדבריו מוסכם הדבר עם הרמטכ"ל. הבטחתי.

צץ טדי. הביא שדר מאנשי איסר בוושינגטון. השותפים מחדשים הצעתם על פגישתנו עם נאצר. הלה אינו רואה בשום פנים את יוזמת הפגישה כמחוסלת על ידי תוצאות המשפט. הוא בטוח כי אנו מבינים כי בנסיבות הנתונות, עם כל רצונו הטוב, נבצר ממנו לנהוג אחרת. על כל פנים רצונו כי נדע כי התליות היו לו למורת רוח ונעשו על כורחו. חלילה לנו לזוקפן על חשבונו. הוא מוכן לפגישה במקודם והיהב מוטל עכשיו על ישראל. השותפים [האמריקנים] ממריצים אותנו להיענות. הם מתפעלים מאוד מהצעת סדר היום שהמצאנו להם - רואים את הצעותינו כמתונות וחיוביות.

גמרתי עם טדי כי תישלח לעת עתה תשובה שלילית. ייאמר כי נאצר הוכיח בהתנהגותו אחת משתיים: או אין תוכו כברו או אין בכוחו לעמוד בדיבורו. בין כך ובין כך אינו בעינינו בר-מו"מ. במצב זה איננו רואים טעם ללכת לפגישה העלולה להעלות חרס ואשר רק תשמש "הכשר" לנאצר מבלי להזיז את ענייננו קדימה אף כמלוא נימה. אם כנים דבריו יגיב תחילה על הצעותינו ואז נראה אם כדאי לנו להתקדם.

טדי נוסע מחר לשדה-בוקר יחד עם בוב [רוברט] נתן שבא לביקור קצר בארץ. שאל מה למסור לב"ג. אגב ניסיון להדריכו לקראת מסירת דוח על מה שנתחדש מאז פגישתנו עם ב"ג בשדה-בוקר ניסחתי למעשה את סיכום פרשת לבון. תוצאותיה, אמרתי, הן תבוסה מוסרית בשבילי. ידעתי היטב כי השארת לבון, עם סילוקו של גיבלי מאמ"ן ופרס מהנהלת המשרד למעשה, תיראה בעיני קצינים לעשרות כעוול משווע. מדוע לא ראיתי מנוס מאונס מצפוני זה?

ראשית, מפני שלא נמצא שום תחליף ללבון – לא אשכול ושאול, שסירבו לחלוטין, ולא דורי שהינו חולה אנוש;

שנית, מפני חוסר כל אפשרות להסביר ברבים את סילוקו מבלי להתחייב בתוצאות הרסניות;

שלישית, מפני שחברַי הקרובים ביותר התנגדו לזה בכל תוקף;

רביעית, מפני שנתגבש במפלגה גוש שהיה מקדש מלחמה נגד הסילוק ולא היה קם נגדו גוש שהיה נלחם על כך;

חמישית, מפני שהאחריות לחיסולו הציבורי של לבון הייתה כבדה מאוד. אמרתי לטדי להזכיר לב"ג את הוויכוח המר והנוקב שהיה לנו ב-1939 עם לורד [לויד] הליפקס בהיותו שר החוץ [הבריטי]. הוא סיפר אז לנו על התנגשותו עם גנדי, כשהלה טען בשם החיוב המוסרי ואילו הוא, הליפקס, הכריע נגדו בתוקף "הכורח המינהלי" (ADMINISTRATIVE NECESSITY). לאסוני נוכחתי עכשיו לדעת מניסיונו האישי עד כמה חזק "הכורח המינהלי" מתביעות המוסר והמצפון [ר' "יומן מדיני" מאת מ"ש, כרך ד', ע' 71-70].

חיים בא ממערכותיו ב"תנועה המאוחדת" וצפורה חזרה מביקוריה וישבנו שעה ארוכה מקשיבים לסיפורי חיים על מעשי תוקפו בהפחת רוח חיים חדשה בקיני התנועה בת"א וסביבותיה - ארגון מקהלה מחוזית, להקת ריקודים, חוג דרמטי, סימפוזיונים, שיפוץ הצריפים, סידור ימי עבודה מכניסים, קביעת עיקרון כי כל מדריך חייב לעבוד יומיים בשבוע, וגיוס אלפי לירות ממקורות שונים לכלכלת כל הפעולות האלו. נראה כי קרנו של הנער במעלה בקרב חבריו וחניכיו. הבטחתי לו פעם אלף לירות מקרנותי והוא תובע עכשיו בכל פה את פירעון ההתחייבות.