יום א',  23/1/1955

ב"הארץ" מאמר ראשי מצוין של משה קרן על הסכם תורכיה-עיראק, בהתאם מדויק לתדרוכי מאמש. לפני ישיבת הממשלה שיחה מייגעת עם "הכלליים", בהשתתפותו הפעילה של אשכול. פניהם להתפשרות עם התקציב אך החליטו לשַחֵר לעצמם פיצויים לשם "הצלת פנים" [תרגום מילולי של ביטוי אנגלי שמשמעו הצלת כבוד]. אחד מהם - הצהרה בנאום התקציב על הטלת עומס מס ההכנסה, על יסודות של שוויון עם יתר היצרנים, על קיבוצים חקלאים וקואופרטיבים. אשכול גילה התנגדות והשיחה נמשכה בעקרות גמורה עד בוש. הפסקתיה יען הגיעה השעה לפתוח את ישיבת הממשלה והחלטנו להמשיך מחר. מאחורי השאלה שעוררו מסתתרת בעיית משטר הבחירות לעיריות המבטיחה אריכות דברים.

בישיבה הרציתי למעלה משעתיים על ארבעה מיכלולים של ענייני חוץ: המשך המערכה להבקעת ההסגר הימי; שליחות ג'ונסטון; חוזה תורכיה-עיראק והשפעתו עלינו מזה ועל ארצות ערב מזה; המגע בינינו לבין ארה"ב לאור שיחתו האחרונה של אבן עם דאלס ושיחתי אני עם לאוסון. ניתחתי והסברתי במפורט את המצב בכל ארבעת המישורים האלה. נמנעתי מלנסח מסקנות פרט לסעיף הראשון. כאן הצעתי,

ראשית, משלוח "בת גלים" לאילת לאחר שתוחזר למסאווה, על מנת שאם ינסו המצרים למנוע כניסתה למפרץ - נגיב בכוח;

שנית, משלוח מכלית נפט לא ישראלית מעבדאן דרך התעלה ליעד זר, על מנת שלמעשה תגיע האונייה לחיפה. הוחלט לדחות את הוויכוח ושמיעת מסקנותי לישיבה אחרת.

באמצע הישיבה נתקבלה ידיעה מפתיעה: הירדנים הודיעו לאו"ם כי הם תפסו אחדים מרוצחי עג'ור - כולם תושבי המקום לשעבר. מייד שלחתי פתק ללבון: האין עלינו לדחות את מיבצע התגמול שנקבע להערב? הציע כי נתייעץ. אחרי הישיבה כינסתי אותו, את אשכול, גולדה וארן. הבעתי דעתי בעד דחיית המיבצע. אשכול תמך בי מייד. לבון טען כי הדבר יביא לידי הסתה בצבא. גולדה שללה תגמולים רק לשם סיפוק הצבא וטענה כי יש טעם בתגמול אם אין להשיג את האשמים, אבל אם הללו נמצאו - מה טעם לרצוח נפש אנשים חפים? ארן החריש. סיכמתי כי המיבצע יידחה.

לבון סיפר בינתיים כיצד הספיקו כבר במטכ"ל לסלף פקודתו ביחס למיבצע שתוכנן. הוא גזר במפורש כי לא יפוצצו בתים, אך בפקודת המיבצע שניתנה לאחר ההתייעצות אצלו נאמר כי מותר להשתמש בחומרי נפץ לשם פריצה לתוך בית - מעשה שאין כל הבדל בינו לבין פיצוץ בית לשמו. חזר ואסר בכתב כל פיצוץ שהוא.

עוד מסר לבון על שערוריית הכפר רבסיה בגליל. שם היה פסק של בית הדין העליון נגד פיצוץ בתים. אך גדוד הצנחנים ביקש "להתאמן" בפיצוצים דווקא באותו כפר. הדבר נאסר עליו במפורש. אף על פי כן עשו הצנחנים פיצוצים ניסיוניים בחמישה בתים. השתמשו במטעני נפץ לא גדולים, אך כיוון שהבתים רעועים נפלו הגגות ולמעשה נחרבו הבניינים, שהיו אומנם ריקים. עתה עומדת השאלה להתעורר בכנסת ויצטרך לספר את האמת.

דחיית מבצע הלילה גרמה לי הקלה עצומה. מייד התבטא הדבר ביכולתי להירדם אחר הצהריים.

אחר הצהריים במשרד רה"מ שיחה עם [צבי] דוריאל, נציג "השילומים" בברלין. סיפר הרבה דברים מעניינים על ברלין המערבית, מעמדה ומשטרה, קהילתה היהודית, ציבור "היורדים" שבה וכו'. כהונתו בברלין עומדת להסתיים והוא יחזור לארץ אלא אם כן נעכבו בגרמניה. על כל פנים אדיר חפצו להישאר בשירות החוץ. תהיתי על קנקנו. הוא אינטלקטואלי ברמה גבוהה, עם נטייה מובהקת לעיוניות, אבל ללא ספק אדם בעל איכות. שפותיו - עברית, אידיש, רוסית, גרמנית, צרפתית ואנגלית. אשתו הגרמניה מזוהה, לדבריו, כליל עם היהדות ועם ישראל. בא בחשבון כנציג במוסקבה, בבואנוס-איירס, בכל בירה מערבית - אך לא בארצות אנגלוסכסיות. בינתיים נדמה לי כי כדאי להעבירו לבון כמנצח על ההסברה ויחסי ציבור ברחבי גרמניה המערבית.

עם ארתור על הוראות לאילת לקראת שיחתו עם [אנתוני] נאטינג [מיניסטר המדינה לענייני חוץ בבריטניה]. למדתי מפיו כי גם השגרירות הבריטית בת"א מסרה על מעצר הרוצחים בירדן - ארבעה במספר. ניקולס טילפן ומסר כי הפעולה הומרצה ע"י החשש שהיה לירדנים כי אנו זוממים נקם. ביקש להיות בטוח כי אין לנו כוונה כזאת. אמרתי לארתור לא להתחייב בנידון זה - רק לציין כי התרשמנו מהמעצר והכל יהיה תלוי בתוצאות החקירה והמשפט.

עם רוז הלפרין וצבי לוריא המפ"מי, שניהם חברי ההנהלה הציונית בניו-יורק, על המשך הפעולה המדינית למען ישראל מצד הציבור היהודי באמריקה.

טילפנתי לגרשון אגרון כי יכתוב מאמר לפי "הארץ" על הסכם תורכיה-עיראק.

לארוחת ערב, בבית, סם ורוז הלפרין, אדי וחנה גלבר, משה בוקשטיין, דבורה קפלן, קיטי פולק, לוריאים, דורונים, בירנים, נרדים, זאב ש"ק. אחרי הארוחה ויכוח רב על התקשרותנו עם סין.

שכבתי לישון יגע עד מוות, אך שקט.