יום ה',  13/1/1955

 

התברר כי לגבי היעדר הצבא בשעת בדיקת השיירה חשדתי בכשרים. זהו הנוהג שאין הצבא נוכח, אלא רק "המשטרה" ואנשי המיכללה, אלא שה"מעריב" סילף את העניין ועשה ממנו מטעמים לפי רוח הזמן.

אמש ציפיתי עד שעה מאוחרת לידיעה מיוסף תקוע על תוצאות וש"ן הסורית בעניין חמשת חיילינו השבויים. הבוקר טילפן הביתה. חזר בשתיים וחצי אחר חצות ולא עלה על דעתו להטרידני. ובכן, הכל היה כשורה. היושב ראש הלך לפי הקו והצביע בעד החלטה הדורשת מהסורים לשחרר את החיילים ובינתיים לנהוג בהם כשבויי מלחמה. היו"ר הוסיף כי אין הם פושעים אלא מילאו פקודה שניתנה להם. הכוונה - כי אין להעמידם למשפט צבאי.

הייתה זו הקלה עצומה. נפתח פתח לשחרור. יהיה זה ניצחון של מאמץ מדיני על פני קו של בריונות צבאית.

עודני מתלבש והנה שוב טלפון. אפי בקצה הקו. בשורה רעה בפיו. נחרדתי. מה מלילה? אחד מחמשת החיילים התאבד בכלאו בדמשק. זאת הודיעו הסורים. המתאבד - [אורי] בנה של פייגה אילנית מגן שמואל, ממנהיגות מפ"ם, חברת הכנסת לשעבר ושליחה לכינוסים בינלאומיים. שאלתי לגילו. בחור צעיר ביותר, כנראה בן עשרים,

מחזור צעיר מזה של חיים. אפי הוסיף כי פייגה אילנית הייתה אך הבוקר במטכ"ל לשאול לחדשות. נמסר לה תוכן החלטת וש"ן על פתח התקווה שבו והיא יצאה מאוששת. דקות מספר לאחר לכתה נתקבלה הידיעה המחרידה.

היה זה זעזוע מחריד - מן הקצה אל הקצה. נער רך הוקרב על לא דבר. ובלי משים צץ הרהור נוסף. עתה יאמרו, כמובן, כי דמו של נער זה בראשי: אלמלא פקדתי לשחרר את המטוס הסורי, היו הסורים נאלצים לשחרר את הבחורים והנער מגן שמואל היה נשאר בחיים. זאת ועוד. עתה אם ישחררו הסורים את הארבעה, לא עוד ייאמר כי בתוקף החלטת וש"ן שוחררו - החלטה שהיא פרי המו"מ של משרד החוץ עם ראש מטה או"ם - אלא יהיה ברור כי השחרור בא עקב ההתאבדות. אבל כל אלה היו שיקולים טפלים. האסון עצמו דיכאני עד עפר.

ושוב אפי בטלפון: הסורים הודיעו כי הם מוכנים לקבל על הגבול ולהוביל לדמשק רופא וקצין משלנו למען ייווכחו לדעת בעליל מה היו נסיבות ההתאבדות. הרמטכ"ל סבור כי עלינו להתנות משלוח האנשים בנתינת האפשרות להם לראות את ארבעת הנותרים. אם לא יוסכם הדבר - מוטב כי לא ייסעו כלל ואז נדרוש מסירת הגווייה לנו בתחנת הגבול על גשר בנות יעקב. אישרתי מהלך זה.

ב"ג'רוסלם פוסט" נמסר הנוסח המלא של החלטת וש"ן. בפעם הראשונה הופיעה לעיני ציבורנו הגירסה המוסמכת מטעם או"ם - והאמיתית למעשה - של מהות העניין. חיילינו לא נחטפו בתחום ישראל על ידי אנשי צבא סורי שפלשו לתוכו - כפי שנתפרסם על ידי דובר צה"ל בראשונה וכפי שמשנן "למרחב" יום יום לקוראיו - אלא הם שחדרו לתחום סוריה, ולא באקראי אלא לשם טיפול במכשיר האזנה שהיה קשור לקו טלפון סורי. אומנם בוועדת חוץ וביטחון גיליתי כבר פעם את האמת הזאת ואז ציינתי כי אנו הרגנו בדם קר חמישה "ליגיונרים" שחדרו לתחומנו אך ורק לשם קיצור הדרך ואילו הסורים נהגו בחסד כשלקחו בשבי חיילים ישראלים שנתפסו במעשה פשע חמור ביותר מבחינתם.

התברר בינתיים כי כל ארגונו של מיבצע זה לקח בחוסר אחריות מבהיל. נשלחו אנשים צעירים ללא קשיש אף בראשם, לא תודרכו כלל למקרה של כישלון, והתוצאה הייתה שבחקירה ראשונה התמוטטו וסיפרו את כל האמת. לפי הרושם הכללי נתגלתה כאן רשלנות פלילית מצד אמ"ן, הווה אומר מצד בנימין גיבלי.

פסחתי הבוקר על משרד רה"מ ובהגיעי למשרד החוץ קראתי אלי מייד את המנכ"ל ואת תקוע. קבענו כי המנכ"ל יזמין אליו מייד את ברנס וישלח אותו בסורים - קודם כל למען יקבלו את התנאי ויאפשרו לנו פגישה עם הארבעה. על ברנס לאמר לסורים כי הם ייאשמו ממילא בגרימת מות החייל על ידי עינויים ואם יסרבו לנו - יעידו על עצמם כי הם חוששים לגילוי האמת, משמע שהם מכירים באשמתם.

ברנס הוזמן ובינתיים המשכנו בשיחה. אמרתי כי אין לי ספק כי בעיתונות ובכנסת תקום זעקה על עינויים. לעומת זה ייתכן כי הנער שלח יד בנפשו משום שנשבר בחקירה ורק לאחר מכן הבין איזה אסון המיט על חבריו ומה גרם למדינה. אפשר שגם חבריו ירדו לחייו מאז. על כל פנים ייסורי מצפון הביאוהו כנראה לידי הצעד הנורא. תקוע סיפק לי מייד אישור להנחתי זו: ידוע לו כי אורי אילן - זה שם הנער - היה הראשון ש"נשבר" בחקירה ומסר בדיוק מה הייתה המשימה.

קשה כשאול היה להיעקר מהסיוט הזה ולהיפנות לטיפול בסדר היום. ביררתי עם המנכ"ל ומנהל מא"ס [מח' אסיה] בעיית התדריך למשלחת המסחרית לסין בשאלת הקשרים הדיפלומטיים. קבעתי כי משלחתנו לא תפתח בנושא זה אלא תמתין עד שיעורר אותה הצד שכנגד ורק אם יעברו ימים מספר ללא יוזמה כזו מצד הסינים יציגו אנשינו שאלות בדבר תנאי הייצוג הדיפלומטי מבלי להתחייב על כלום, על מנת לאפשר לממשלה להחליט בזה כראות עינה במשך הזמן.

ביררתי עם שמאי מצב מסקנות החקירה. את התורה שבכתב אוכל לקבל היום. שמאי סבור כי עלי לשבת איתו שעות מספר ולעבור על כל החומר שהצטבר - מיסמכים ורשומות העדויות. רק אז אקבל מושג ברור ממצב העניין, במידה שהתברר. לגופו של עניין מסר שמאי כי יש להבחין בין מסקנותיו של [יעקב] דורי לבין אלו של [יצחק] אולשן. דורי סבור כי יש יותר יסוד לפקפק באמיתות גירסת לבון - זאת אומרת כי גיבלי פעל על דעת עצמו - משיש להטיל ספק בנכונות טענת גיבלי - כי לבון נתן את ההוראה. לעומת זה אולשן רואה את כפות המאזניים כמעוינות - זאת אומרת את שני הספקות כקיימים במידה שווה זה מול זה - אם כי אמש, לאחר שפרש ממני, ביקש את שמאי לתקן את נוסח המסקנות בנקודה זו, לבל יודגש שוויון זה יתר על המידה.

באו זיאמה ארן וטדי. מסרתי להם מה שידעתי על ההתאבדות, כולל השערותי, וכן מצב עניין המסקנות. אמרתי כי לאחר שאעכל את החומר אכנס התייעצות מצומצמת ואחרי זה אמלך בדעת ב"ג. עוד אתמול הבעתי דעתי כי יש לשתף הפעם בסוד המצומצם של חברי הממשלה גם את איסר [הראל].

בינתיים ראה המנכ"ל את ברנס וזה פעל מייד. התוצאות שליליות. ברנס שוחח פעמיים עם הרמטכ"ל הסורי. בשיחה הראשונה התרשם כי הרמטכ"ל נוטה לקבל את התנאי וכי אין הדבר טעון אלא אישור שר הביטחון. בשיחה השנייה הודיע כי הממשלה הסורית החליטה לא להרשות לאיש מאיתנו לבוא לדמשק. זאת אומרת - גם ההצעה הראשונה, בדבר נסיעת רופא וקצין אך ורק כדי לעמוד על נסיבות ההתאבדות, שוב אינה קיימת. מסתבר כי מי שהציע זאת פעל על דעת עצמו באורח בלתי מוסמך.

שוב חשך עלי עולמי. ברור מה יאמר עכשיו הציבור. אך לא זה היה העיקר. לא הירפתה ממני המחשבה על נער כה צעיר ורך שהועמד בניסיון אשר לא הוכן ולא הוכשר לקראתו - שנשלח למשימה מסוכנת מבלי ששולחיו האחראים הביאו בחשבון את התוצאות החמורות שהיא עלולה להיות כרוכה בהן, ומשלא עמד במבחן, אכל את עצמו בנקיפות מצפון וביושר לבו החליט כי אין לו מנוס מלשים קץ לחייו. אגב, ברנס בשיחה עם המנכ"ל הביע מעצמו את הסברה כי הבחור התאבד מתוך מוסר כליות (REMORSE). נקבע כי לפנות ערב תובא הגווייה אל גשר בנות יעקב.

בצאתי את המשרד נתלווה אלי זאב ש"ק ומסר לי בלחישה כי נתגלה אוצר גדול. לרגל הפרשי השער בהעברות כספים מארצות מזרח אירופה נצטבר סכום של 100,000 ל"י העומד כולו לרשותי. זאב הציע להקדיש את הסכום לבחירות. שללתי רעיון זה ואמרתי כי אין זו אלא קרן השר לצרכים מצרכים שונים.

הייתי עייף עד מוות לעת הצהריים מחמת הלילה הקצוץ שמאחורי, אך כששכבתי לישון אחרי ארוחת הצהריים לא יכולתי לעצום עין מעוצמת המתיחות ועוגמת הנפש.

אחר הצהריים בבית ראיתי את היועץ המשפטי לממשלה בעניין "שורת המתנדבים". הזהרתיו מליצור עובדות המתפרשות כשיתוף פעולה רשמי בין שלטונות המשפט של המדינה ובין ארגון בלשים זה שמתפתחות בו תאוות אפלות של איימנות ושררה. היומ"ש הפתיעני בגישתו החיובית ל"שורה" - תערובת משונה של תמימות וקלות דעת ומוסריות חלושה. מששמע דברים כדורבנות קיבל את הדין.

הרב גרימוואלד מסנטיאגו, בירת צ'ילי, בא לביקור של נימוסין. יחד איתו נסעתי לטקס פתיחת שנת הרמב"ם וחנוכת התערוכה של ספרות רמב"ם שנתקיים בבית מוסד הרב קוק למלאות 750 שנה למות הרמב"ם. משם יצאתי עם צפורה לת"א. בפתח הדירה נתקלנו בחיים שבא רכוב על אופנוע. מצאנוהו מצונן ועייף אך כולו ער ורענן ותוסס ומלא תוכניות כרימון - נוטל לידיו רסן השלטון על "המאוחדת" באזור ת"א, עומד במו"מ עם מוסדות ממוסדות שונים, מרכז סביבו את כל מדריכי התנועה שבאזור וכולו דרוך להרחבה ולתנופה נועזת.

חילפנו ונסענו לארוחת ערב חגיגית אצל הציר השווייצי. אמרתי בדרך לצפורה כי הדבר היחיד המעניין אותי בארוחה זו, שמובטח בה שיעמום מפליץ, הוא האוכל. ואף אומנם, המטעמים היו לעילא. יתר האורחים היו השגרירים הצרפתי והבריטי על רעיותיהם היווניות, הממונה השוודי והמנכ"ל שלנו. אחרי הארוחה שוחחתי ארוכות עם [הבריטי] ניקולס. הסברתי לו עניין המשבר הקואליציוני בשל התקציב, החלפתי רשמים על חברי הפרלמנט שביקרונו - הוא מלא קיטרוג על [ריצ'רד] קרוסמן ואדית סמרסקיל ותשבחות על גריפיתס - ולבסוף הגענו למקרה ההתאבדות. מייד הביע את ההשערה כי זו הייתה פרי דיכאון נפשי בשל גילוי הסוד. הוסיף כי בהתרשמותם של אנשים מהצד מתקשרת התאבדות זו בדמשק ממילא עם התאבדותו של [מקס] בנט בקהיר. אגב כך סיפר כי הרופא הבלתי-תלוי שבדק את גווייתו של בנט לבקשת הקונסוליה הגרמנית מסר אחר כך בשגרירות הבריטית כי לא מצאו בגווייה כל סימני אלימות. גם ז'ילבר התנבא באותו סגנון ועוד ביתר ביטחון. הניח בוודאות כי הנער ספג מכות אכזריות מידי הסורים עד שהודה, אך משהודה - נהרס עולמו ולא יכול לשאת את פניו לחבריו. בתנועת המרי הצרפתית במלחמה העולמית [השנייה] רבו מקרים כאלה - נתפס אדם ע"י גרמנים, מענים אותו, סוחטים ממנו הודיות, אחר כך הוא נותן דעתו על הבגידה שנכשל בה, הידיעה כי הוא הסגיר את חבריו אוכלת את לבו והוא מנתק את פתיל חייו. ז'ילבר סיפר פרט שלא ידעתי ואשר הוא קיבלו מאנשי או"ם. במהלך החקירה ביקש הבחור לחסל את המכשיר [של ההאזנה] ועל ידי כך לשלול מהסורים כל הוכחה ממשית. אותו מכשיר היה מסודר כך שמשיכת חבל מסוימת הייתה צריכה להצית פצץ ולהעלות את כולו באש. הוא משך בחבל, אך לא באה התפוצצות. הסורים בדקו אז ומצאו את המכשיר ומתחת לו מטען של חומרי נפץ שנמצא לח... כישלון נוסף זה, אמר ז'ילבר, לאחר הכישלון המוסרי שבסיפור המעשה, ודאי שבר את רוחו לגמרי וכאילו אמר לו כי מארה רובצת עליו ואין לו תקווה.

אגב חילוף התלבושת בדירת רח' הירקון טילפנתי לג'ו בירושלים. ביקשתיו לפני צאתי מירושלים לברר אם החמישה ישבו בכלא דמשק יחד, או כל אחד בנפרד. ג'ו בירר ונודע לו כי עד היום כולם במאסר נפרד. במשך כל הארוחה רדפה עלי המחשבה על נער אומלל זה, חניך קיבוץ, מאוד לא מחונך לשאת מצבים קשים בחיים לבדד, פתאום נפל לתוך פורענות כה איומה, סבור כי הוא נכשל כישלון מוסרי מחריד, עליו לשאת גורל אכזר זה בבדידות מייאשת, בלי הורים, בלי חברים, לגמרי לבדו - מניין לו הכוח הנפשי להחזיק מעמד?

פתאום נקרא וולטר לטלפון. חזר ולחש לי כי הגווייה הובאה והיא נמצאת עכשיו בתל השומר. הוברר ללא ספק כי אורי אילן התאבד בתלייה.

בדרכנו חזרה לדירה ברחוב הירקון ביקרנו את עדה ומצאנו שם את שתי בנות הדוד ילידות יגור, הגר [קנטרוביץ'-פלמון] הקצינה והלה [שרת-לולב] שלנו, שתיהן תוססות חיים וכל העתיד לפניהן. בראותי את חמדת נעוריהן לא חדלתי לחשוב על הנער יליד גן שמואל שתלה עצמו בכלא דמשק.