יום ב', 10/1/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ב', 10/1/1955

 

 

יום ב',  10/1/1955

 

בעיתונות ידיעה ממצרים כי פסק הדין יתפרסם ביום ד'. סוף סוף ייגמר הסיוט - מי יודע במה.

ב"הארץ" מאמר ראשי על "הקופסאות" - קובלנה קשה על ההתרוצצות בין הצבא ומשה"ח וקריאת תיגר על רה"מ כי יטיל מרותו וישים קץ לאנדרלמוסיה.

הוקעה זו כלפי חוץ של מומי פְּנים היא כאין וכאפס לעומת הפצצה שב"למרחב" [עיתון סיעת "אחדות העבודה" במפ"ם]. כאן תגלית מרעישה: ב"ג פנה עורף ללבון - הודיע כי מינויו הוא המשגה של חייו; אני הוא שחתרתי והצלחתי להסית את ב"ג נגד לבון וכו' וכו'. רקמת בדותות, עם שקר גס תקוע באמצעיתה על מאמצי אני "לגייס" את ב"ג, אבל גם עם גרעין של אמת על פסק הדין הקטלני שהוציא ב"ג נגד יורשו.

יעל ורד נכנסה נרעשת מפרסום הדברים. היא בטוחה כי שמעון פרס הוליך את הקול ל"למרחב". מסתבר כי אותו פסוק השגור עכשיו בפי ב"ג - על שגיאת חייו - הושמע גם באוזני פרס. הניסיון לגולל עלי את אשמת ההסתה אפשר הוא נופך שהוסיפו אנשי סיעה ב' ואפשר אף הוא תרומתם של אויבי לבון בתוך משרד הביטחון.

דוליק הורוביץ בא "למכור" לי רעיונות להופעתי באסיפה השנתית של לשכת המסחר הירושלמית. החלטתי לקבוע במרכז הנאום הגנה על יסודות התקציב. דוליק הוכיח כי התקציב, עם גידולו, מהווה אחוז יותר נמוך מההכנסה הלאומית לעומת אשתקד, אחוז יותר נמוך מההכנסה הלאומית בהשוואה לכמה ארצות אחרות ועומס יותר קטן לגולגולת מבשנים עברו. כן הסביר את חוסר השחר שבנקיטת התקציב הסדיר ותקציב הפיתוח כמהווים חטיבה אחת.

בא פנחס ספיר והוסיף רעיונות וניתוחים קולעים. כל הדברים נקלטו אך עודני זקוק לתוספת צידה. טוב שלפני עוד למעלה משבועיים.

נסעתי למשרד החוץ. היום צונן וצלול, כולו טובל בזוהר שמש. במשרד מברק כי שלומו של אלישיב הוטב וכנראה יוכל לנסוע לארץ בעוד ימים אחדים.

התייעצות לקראת חידוש הדיון במועב"ט על "בת גלים". כל צמרת המשרד. פקדנו את כל גיזרות המערכה וקבענו טכסיסים. מייד חיברתי מברק מפורט לאבן.

עם המנכ"ל ותקוע על המיפנה בחזית ועדות שביתת הנשק. לאחר לבטים רבים החלטתי CHALENGE THE MEET TO [ליטול את האתגר], זאת אומרת לא להחזיר את הכדור לרמטכ"ל, לאשר את העברת הסמכות והאחריות למשרד החוץ ורק לדרוש במפגיע את אי-פירוק המנגנון הקיים, זאת אומרת השארת אריה שלו על כנו, ואם הרמטכ"ל יתחיל לקרטע - להודיע לו כי זו תהיה החלטת הממשלה ואז יהיה אנוס לציית.

עם יחיל וסידור על שירות ההתחקות בארולסן - לקראת ההכרעה העומדת לחול בשאלת מנהל הגינזך, אם יהיה גרמני או פקיד- בינלאומי ואם יהיה זה כפוף למיניסטריון הגרמני או לוועדה הבינלאומית.

חזרה למשרד רה"מ. הודעתי לטדי את החלטתי וביקשתי לנסות את כוח קיסמו כדי להשפיע על הרמטכ"ל כי יקבל את הדין באהבה.

חשבתי לכתוב ללבון לרגל הפצצה הכזבנית ב"למרחב" אך מצאתי את אפי במשרד רה"מ ומסרתי באמצעותו שדר בעל פה. נתכוונתי לומר כי עם כל מה שבלבי על לבון לא היה זה ממנהגי "לגייס" את ב"ג נגדו, או נגד או למען מישהו - בכלל, כל החודשים האלה נמנעתי מלהסתייע בב"ג או להביא לפניו עניין כלשהו. אפי הקדימני ואמר כי פנחס אמר לו בבוקר, מייד עם קריאת העיתון, כי כל מה שטפלו שם עלי - שקר וכזב.

משונים היחסים שנוצרו בשבועות הנוראים האלה ביני לבין לבון. הוא חָטא שְאוֹל כלפַי והוא יודע זאת. הנקמה האכזרית שנוקמים בו עכשיו האנשים שבמחיצתו - קולרה תלוי בצווארו: הוא שהוציאם לתרבות רעה מזה וקומם אותם נגד עצמו בהתנהגותו הנפסדת מזה. אף על פי כן אני גורס דין ולא טרף, החלטה שקולה ואחראית על גורלו של אדם ולא שיקוצו על ידי הבאשה פרועה.

אפי סיפר משהו על מסע השמצה זה וצללו אוזני למישמע הדברים. לא אעצור כוח לחזור עליהם. מעולם לא שיערתי כי נוכל להגיע לזוועה כזו של יחסים מורעלים ויצרי שנאה ונקם והערמה הדדית בצמרתו של המשרד הכביר והמפואר ביותר שיש לנו במדינה.

אני מתהלך כל הימים האלה כסהרורי, מוכה פלצות ותועה במבוך, אובד עצות לחלוטין. לסלק עכשיו את לבון הרי זה לחסלו חיסול גמור. לא לסלקו הרי זה לחפות על נגע ולהתחייב בחורבנו של משרד הביטחון ובהשחתתו הגמורה של הפיקוד העליון. ושוב, לסלקו הרי זה להמיט אסון על המפלגה ולחולל שערורייה מדינית שהדיה יתפוצצו ברחבי תבל. לא לסלקו הרי זה להוקיע את עצמי לקטרוג שלא תהיה לי כל הצטדקות כנגדו. מה אעשה, מה אעשה? אני משוגע ממחשבותי, מעוצר דיכאון ומחוסר עצה ותושייה. אני נחנק בתוך עצמי ואין כוחי עומד לי אפילו להתפרק ממועקת נפשי בשטף שיחה עם צפורה.

שואלים אותי האם אני משוכנע "כי הוא נתן את הפקודה?" אני מחכה בעניין זה למסקנות החקירה [של ועדת אולשן-דורי]. אבל נניח גיבלי פעל על דעת עצמו - אין איש בצבא מאמין כי הוא היה מסוגל לצעד כה פרוע - כלום לא מוטלת גם אז האחריות המוסרית על לבון, אשר הטיף בלי הרף למעשים של טירוף דעת והרביץ בצמרת הצבא את התורה השטנית של הצתת מדורות במזרח התיכון, חרחור ריב, התנקשויות דמים, פגיעה ביעדים ובנכסים של המעצמות, מעשי ייאוש והתאבדות?

אבל בינתיים עולם כמנהגו נוהג ואחה"צ נסתגרתי עם גולדה ו[משה] שפירא בחדר עבודתי שבכנסת ולשעה ארוכה נשתקעתי בבעיות קובעות גורל אומה – הלהתיר למוסך "דן" בת"א עבודת שבת בשטיפת האבטובוסים, ואם לאפשר לבית חרושת פלוני להעביד משמרת שנייה בכל יום שישי הפולשת לתוך השבת וכו'.

לאחר שסיימנו נשתייר שפירא בחדר ופתח בעניין משפט קהיר וקצהו הישראלי. הנכון כי ניתנה פקודה מכאן? היישאר לבון בתפקידו? מה אמת בשמועה זו ובסיפור זה והאומנם לא יהיה דין? הן זוהי זוועה וכו'. אמרתי כי יהיה בירור ותהיינה מסקנות. טפחתי על פניו את שיקול חזית חוץ כקובע.

ואחר כך בא זיאמה דיבון והמשיך בהרצאתו על התככים וההתפרעויות של גדעון רפאל, הן במו"מ המדיני הרציני והעדין ביותר עם המצרים והן ביחסי חברים העוסקים יחד בשליחות חשובה זו - איך השניא ג"ר את עצמו על כל סגל עובדי שגרירות פריס, ואיך קומם נגד עצמו את אנשי שיחו מהצד שכנגד, ואיך הרתיח דמם של ג'וש [פלמון] וזיאמה, ואיך דגל תמיד בשמי ובסמכותי לכסות על תעלוליו, ואיך ואיך...

דיברנו על המשך יחסינו עם נאצר באמצעות השליח רעו של זיאמה. אמרתי כי מייד לאחר גמר הדיון במועב"ט נזמינו לקפריסין ונציע לקבל את "בת גלים" במסאווה על מנת לשלחה לאילת בדגל ישראלי על יסוד הידברות מראש.

חיפשתי כל אחר הצהריים את שמאי בת"א וסוף סוף השגתיו. ביקשתי להזהיר את החוקרים בפני הקשר נגד לבון שפירושו "בישול העדות" ומצאתי כי צד זה של הפרשה נהיר להם ועל כל פנים לבון עצמו דואג שיהא נהיר להם.

אפי טילפן מת"א בשם לבון. הוא מיועד להופיע מחר לפני ועדת חוץ וביטחון למסור דוח על המטוס הסורי שהורד. ניבצר ממנו נפשית להופיע כל עוד נמשכת החקירה. [מאיר] ארגוב [ראש הוועדה] מסרב לדחות. האוכל להשפיע עליו? קראתי את ארגוב. טען כי דחיית הבירור תקושר עם הפירסום ב"למרחב" ויתקבל רושם רע. אמרתי כי אקריב את עצמי ואקח את הישיבה - אמסור על המצב במועב"ט ואסביר כי זהו עניין שהזמן גרמו בעוד שבירור עניין המטוס כל שעה שעתו.

נכנסתי לשעה קלה לאולם הכנסת. נפתלי דיבר על חוק המים. מאיר ארגוב ניגש ושאל אם אין אני מגיב על דיבות "למרחב". "אמרת כי הבוקר ענית על שאלות עיתונאים כי זוהי רכילות ניבזה." הפציר בי לפרסם הודעה. חיברתי פסוקים נמרצים אחדים והכתבתים טלפונית להייזי זינדר.

במשך כל היום אספתי דעות אם עלי ללכת אל "הציונים הכלליים" או להסתפק בהופעת אשכול לפניהם. פנחס ספיר וזאב שרף חייבו את הופעתי. אשכול, גולדה וארן שללוה. על כורחי קיבלתי דעת חברי השרים. הודעתי לרוקח כי אשכול וספיר יבואו לישיבת סיעתם. קיבל את ההודעה בסיפוק רב ולא הקשה על אי-בואי.

הביתה בערב בא יונה כסה וצפורה הטריפתהו ארוחת ערב חטופה. סיפר על שיחותיו עם [האורחים מנהיגי ה"לייבור"] גב' [אדית] סמרסקיל וג'ימס גריפיתס ותינה שוב את צרותיו עם אריה בהיר עד שהגיע סוף סוף לנושא העיקרי: שוב פרשת לבון ומה יהיה גורלה. ושוב מי האחראי. אמרתי כי גם אם אקבל גירסת לבון לגבי העובדות, ראה אראה אותו אחראי לפרשת הזוועה, ממש כשם שאיבן קרמזוב [גיבור "האחים קרמזוב" מאת פ' דוסטוייבסקי] היה האחראי לרצח אביו, לא במעשים שעשה אלא בדעות שהפיץ.

שמאי טילפן לדווח על פרק היום בחקירה. לבון הירצה שוב את הפרשה כולה לפי גירסתו. לדברי שמאי היה זה בניין קלפים שהתפורר. אחר כך הומטר עליו ברד של שאלות. הוא ידע להשיב כהלכה על רבות מהן אך הקושיות העיקריות לא יושבו ונראה כי כף המאזניים מוכרעת נגדו.

והשעה שוב אחת.

 

העתקת קישור