יום ו', 7/1/1955
שישי ושבת אלה נרשמים באיחור של ארבעה חודשים לפי קטעי דברים שרובם נתנדפו מתוכנם.
בבוקר בת"א ישיבת המטה הגדול [לבחירות; של מפא"י]. שוב הרצה ב"ג ארוכות ובאותה הרוח.
אחר הצהריים בדירה ברח' הירקון שרשרת מועדות.
אריה בהיר בא להסביר ולתרץ את הסיפור שהגיעני על פעילות הרמטכ"ל בקרב חוגי הנוהים אחריו שמחוץ לצבא בסיסמה של החלפת ההנהגה - במפלגה, בהסתדרות ובממשלה. לא נכון כי הרמטכ"ל פעיל ממש ועוסק בעניינים אלה למעשה. הוא רק הביע אי-רצון מהמצב הקיים ותביעה לחילופים. אך אין הוא הגורם המעשי, חלילה. לא ידעתי מה היה בסיפור זה יותר - אם הכחשה או אישור. אריה המשיך וניסה לשכנעני כי רק שיטתו לגבי הרכבת מוסדות המפלגה היא הנכונה. הוא דורש למעשה פירוק המזכירות שהוקמה בדי עמל והבלעתה בתוך מטה הבחירות - הווה אומר הוא רואה עכשיו את עצמו כמזכיר המפלגה למעשה. כן דיבר על לבי להסכים להקמת "שולחן" בהשתתפות ב"ג לדיונים ולהכרעות בעניינים מדיניים. לא הסכמתי לו גם מטעם מעשי פשוט - אין ביכולתי לנסוע בכל שני וחמישי לשדה-בוקר. אשר לחקירת עניין קהיר, המריצני להיוועץ בעניין זה תחילה עם ב"ג, וזאת קיבלתי.
אחריו הופיע רפאל בש ומפיו שמעתי פזמון אחר לגמרי על סידור ענייני המפלגה. הוא נרעש ומזועזע מההשתלשלות - כיצד אריה בהיר, שמזכירי המפלגה הזמינוהו לסייע בארגון הבחירות, מתנשא להשתלט על הכל, דוחק את המזכירים נבחרי המרכז לקרן זווית, פוסק ומבצע על דעת עצמו ואפילו אינו מודיע למזכירים מה שהוא עושה. רפאל דורש התערבותי כרה"מ וכ"ראש המפלגה". אמרתי כי בעצמי לא אנקוף אצבע, אבל אבקש את גולדה להיכנס לעובי הקורה ולפסוק.
זיאמה דיבון בא לדווח על הפעולה שנעשתה בפריס להצלת נידוני קהיר. לאחר הסיפור המרוברב של גדעון בא דוחו של זיאמה לשפוך אור מפוכח על ההשתלשלות. מסתבר כי לא היו התחייבויות מוחלטות בפי שליחו של נאצר אלא הבטחות מסויגות למדי. זיאמה קיטרג חמורות על אופן ניהול העניינים של ג.ר. [גדעון רפאל] והאשים אותו בקשיות מעליבה כלפי השליח המצרי, בהתנפחות כלפי חבריו ולבסוף - בתכלית הפשטות - באי הקפדה על הדיוק העובדתי.
בעל "הארץ" גוסטב שוקן בא לשאול RECORD THE OFF [שלא לפרטיכל, לא לפרסום] על תעלומת קהיר. הוא סבור כי עיתונו לא יוכל להחריש לאורך ימים. ברור לו כי כאן היה כישלון פלילי מצד לבון. יש להוקיע זאת. אסור לחפות. אמרתי כי עד להוצאת פסק הדין אין להעלות על הדעת דיון פומבי שתשתמע ממנו הודיה כי המעשים שנעשו תוכננו בארץ - הן זוהי הסגרת הנאשמים לידי התליין; אבל גם אחרי פסק הדין אסור יהיה להודות באחריות זו. רמזתי כי אני עוסק בחקירת העניין ואין כל יסוד להנחה כי יהיה חיפוי על אחראים לכישלון - אם באמת יש כאן אחריות כזו.
לא היה לי רושם כי שיכנעתי את איש שיחי. הוא עקשן מופלג ורגיל להתעמר בכל מי שמנסה להטיל עליו מרותו המוסרית. בסוף השיחה שאל אם אהיה מוכן לעזור למשה קרן להצטרף למשלחת העומדת לצאת לסין כנציג "הארץ" - מעין שיווי משקל כנגד ברכה חבס [בהיותה בבורמה בצד בעלה דוד הכהן המשיכה לכתוב לעיתונה "דבר"]. הבטחתי.
שיחה נוקבת עם אהוד. קודם כל על עצמו. פעם אחת דיברתי איתו בכל גילוי הלב על יחס אחרים אליו ועל טענתם כי אין הוא ישר לב. נפגע מאוד מאוד ונעלב עד עמקי הנפש. חשבתי כי מוטב לו לדעת את האמת המרה - הדבר יוכל רק להועיל. כשלעצמי הנני מסרב לקבל משפטם של א"ה [איסר הראל] וז"ש [זאב שרף] על אהוד, אבל כנראה מתוך יהירות או "זלזול בקטנות" הוא מלמד לעצמו היתרים בהתנהגותו שדעת אחרים סולדת בהם והם מסיקים כי איננו נוהג בהגינות. אם ידע זאת - אולי ישנה דרכו. מכאן עברנו לנושא הקבוע: אנה פני ב"ג מועדות. אמרתי כי פניו לחזור. אהוד ניסה להכחיש. אמרתי: "סמוך עלי!" והוספתי כי אם יחזור - הריני יוצא. "לא אוכל להתחיל פרק חדש של מאבק עם ב"ג על מנת להיכנע לו. חסל!" אהוד נתחלחל וסירב להעלות פרישתי על דעתו. אגב כך אמר: "אתה גדול ללא שיעור ביחסך אליו - הרבה יותר גדול משיש לך מושג."
אכלתי ארוחת ערב עם חיים. ישבתי כל הערב יחידי על ניירות. לבסוף הפסקתי וסקרתי את מצבי. קראתי בעיתוני השבת מאמר עלי ב"זמנים" - למלאת שנה לכהונתי. הסיכום אינו לגנותי, אבל המאמר היה בעיני כסתימת גולל. כך ישבתי ותהיתי על גורלי.
