זוועת קהיר - יום א', 2/1/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  זוועת קהיר - יום א', 2/1/1955



זוועת קהיר 

 

יום א',  2/1/1955

 

אני מחדש את כתיבת היומן לאחר הפסקה של מי יודע כמה חודשים, אשר דיכאה מאוד את רוחי אבל לא עצרתי כוח להתגבר עליה. אומנם רשום אצלי שלד ההתרחשויות לכל יום ויום ועודני מסרב להיוואש מלסתום את הפער, אבל מי יודע אם אפָּנה לכך, מי יודע מתי אפָנה ומי יודע אם יעמוד לי כוח זיכרוני להחיות את רישומם של דברים. קרוב לוודאי כי רק שרטוטים בולטים נשארו חרותים בזיכרון ואילו צבעי המאורעות וההוויות דהו או ניטשטשו כליל.

השבוע עתידות לחול שתי הכרעות: פסק הדין במשפט עשרת היהודים בקהיר [רוברט דאסה, מאיר זעפרן, צזאר כהן, ויקטור לוי, שמואל מיוחס, ד"ר משה מרזוק, ויקטורין ניניו, יעקב נעים, פיליפ נתנזון, שמואל עזאר; העציר מכס בנט התאבד ב-21.12.54; 2 נאשמים - אברהם דר ("ג'ון דרלינג") המפקד הקודם של היחידה במצרים ומחליפו "פאול פרנק" - לא נתפסו] והדיון במועצת הביטחון בעניין "בת גלים". לגבי המשפט הגיעונו ידיעות גרועות מאלו שהיו בידינו קודם והחלטנו לנקוט שוב באמצעים נמרצים. גדעון רפאל יצא הבוקר לפריס זו הפעם השנייה בפרשה זו ואתמול הברקתי ללונדון לבקש את [חבר הפרלמנט מוריס] אורבך [ציוני ואיש ה"לייבור"] לבוא לפריס ולהיות מוכן לטוס מייד לקהיר.

העיתונות מלאה על כל גדותיה פרטי סיפור המעשה שבפי קברניטה ו[תשעת] מלחיה של "בת גלים" שהוחזרו אתמול לארץ. הסיפור המאוזן והמדויק ביותר - ב"הארץ", ואילו "דבר" דוחס את הצבעים הקודרים שלא כדין ומציג את שני ימי המאסר הראשונים, שהיו פרשה של הכאות ותעלולים, כאופיינים לגבי כל תקופת שלושת חודשי השבי, בעוד שלמעשה - פרט לאותם היומיים - היה היחס אל אנשינו הוגן ואנושי בהחלט.

לפי "ג'רוסלם פוסט" הקיץ הקץ על [שבועון] "האומה". רע ומר.

לפני ישיבת הממשלה בא אלי יוסף תקוע לסכם מסקנותיו בפרשת "בת-גלים" נוכח החזרת הצוות, שמא אזקק להן בדוחי לממשלה. נראה כי וולטר, באוזניו שפכתי מרי שיחי אתמול בטלפון, בתנותי את המפלה שנחלנו (גם לחיי צפורה ירדתי באותו לחן עגום), עורר את ג'ו היקר לבוא לעודדני. ובכן, טען ג'ו, אף על פי שנקל היה לו להגיע להערכה שלילית לחלוטין של המיבצע כולו, באשר לא היה לו כל חלק בהחלטה עליו, הרי כמשקיף מפוכח וכמנתח קר-רוח הריהו רואה בתוצאותיה של הפרשה כמה הישגים מובהקים –

ראשית, נחשפה לחלוטין העמדה המצרית והוצגה קבל העולם כולו במערומיה - הם ניסו לחפות עליה בעלילות כזב אבל הוכרחו לסגת מהן;

שנית, בפעם הראשונה נתקבלה החלטה מפורשת במוסד של או"ם - הפעם וש"ן המצרית - על חוקיות השיט הישראלי בתעלה;

שלישית, יש להניח בבטחה כי מכאן ואילך לא תחולנה שום הפרעות למעבר מטענים ישראלים באוניות לא ישראליות, והתקדמות זו אל נא תהא קלה בעינינו.

שיבחתי את ג'ו על ראייתו הצלולה ורוחו הטובה ובאמת הוקל לי והעולם מסביב נעשה קצת פחות קודר.

ממש לפני הישיבה נכנס סרלין וגמרתי עמו עניין הרכבת ועדת האישפוז. קיבל את הדין לגבי תוספת נציג של "קופת חולים", שלא יהא ממונה ממעל על ידי משרד הבריאות אלא יוצע על ידי מרכז קו"ח. אשר לתוספת נציג ממשלתי - כדי לאזן את יחסי הכוחות בוועדה בין "משרדי מפא"י" ו"משרדי הכלליים" - ביקש סרלין רחמים כי לא אכפה עליו נציג של משרד העבודה, בשל ריב הסמכויות בין שני המשרדים, שלו ושל גולדה, בתחום הביטוח העממי, והציע לי למנות נציג של משרד רה"מ. הסכמתי.

את הישיבה עמדתי לפתוח בדיון על סעיפים הנוגעים למשרד הבריאות אך סרלין הפציר בי לדחותם: יש בהם חומר נפץ, הרי אנו עומדים להגיע להסדר, מוטב לא ליצור עכשיו מתיחות, ההיגיינה הפנימית מחייבת. היה בזה אישור לרושם שקיבלתי משיחתי האחרונה עם ברנשטיין כי הם מסתפקים ב"חסימה" של % 2 ומוכנים לחדש את האחריות הקיבוצית בממשלה. אישור נוסף ניתן בידיעה שהופיעה ב"הבוקר" והתנבאה להסדר במשך השבוע הזה.

ברגע האחרון נכנס אשכול ומייד אחריו - לבון. אשכול רצה, כנראה, לדבר איתי ביחידות, אך לא הייתה ברירה. השמיע ערעור חריף על עניין ועדת החקירה [שמינה מ"ש לחקירת "הפרשה" - ועדת השניים שהרכבה השופט העליון יצחק אולשן ורב-אלוף יעקב דורי, נשיא הטכניון] - התוצאות תהיינה ממאירות ביותר. נראה כי דיין הצליח להסביר לו את העניין מנקודת השקפתו. דחיתי את הערעור הן עקרונית והן למעשה: החקירה מתחילה היום אחר הצהריים.

תוך כדי ישיבת הממשלה חתמתי על כתבי הגדרת הסמכות שחיברתי אמש ושמאי העתיקם בידו. לבון ביקש לראותם ונעניתי לו. היה שם פסוק המכוון לאפשר לוועדה לברר מעשים שבוצעו לא רק במצרים אלא גם בארצות אחרות. לבון ביקש לצמצם החקירה בתחום מצרים. נעניתי לו, אבל נשארה בכתב-התפקידים פיסקה המחייבת להסב תשומת לבי לליקויים במערכת הפיקוד ובפיקוח המדיני עליה והייתי בטוח כי זו תספיק לוועדה לפרישת הרשת גם מחוץ למצרים.

בישיבה מסרתי דוח מכווץ על פרשת "בת-גלים", כולל שיחתי עם אברמוב ביום ו'. הצעתי לקיים את הוויכוח רק לאחר גמר הפרשה במועב"ט.

רוב זמן הישיבה נבלע על ידי ויכוח על חוק הירושה. הדתיים מסתפקים במועט: אינם דורשים לרכז כל ענייני ירושה בידי הרבנות, אלא רק לאפשר התדיינות בפני הרבנות באותם המקרים שבהם כל המעוניינים מביעים רצונם בכך. חברינו ורוזן חלקו בתוקף: אנו מדינה חדישה, בכל האומות המתוקנות - לרבות תורכיה, פאקיסטן ומצרים - הופקעו דיני ירושה מידי בתי דין דתיים והועברו למשפט האזרחי, לא ייתכן כי תהיינה נוהגות שתי שיטות שיפוט מקבילות באותו עניין, האישה מה יהא עליה? סרלין, בהריחו בחירות, תמך הפעם בדתיים. הצעתי לדחות ההכרעה. רמזתי כי אני מוכן לפשרה עם הדתיים ובלבד שתובטח זכות האישה לשוויון גמור ולאי-קיפוח.

אחרי הישיבה ניגשתי אל גולדה, שנפלה למשכב מחמת לחץ דם נמוך, וגמרתי איתה עניין ועדת האישפוז: בלי חשק רב ויתרה על מקומו של מש' העבודה.

אחר הצהריים בביתי התייעצות בעניין המשלחת [הממלכתית] לסין [בראשות דוד הכהן] והשתקפותו של מיבצע זה על יחסינו עם ארה"ב. המסקנה המשותפת הייתה כי אין לדחות את הנסיעה שנקבעה לשבוע האחרון בינואר; המשלחת תעסוק בענייני מסחר גם ברנגון ותבקר גם בתאילנד ובפיליפינים - הכל כדי לשוות לנסיעה היקף יותר רחב ולהקהות במקצת את העוקץ הסיני הנעוץ בה. הצעתי להדגיש בעיתונות כי החרם שהוטל עלינו בוועידת אומות אסיה ואפריקה [בבנדונג, אינדונסיה] מחייבנו ביתר שאת לפתח קשרינו עם סין. לאמריקנים יש להסביר כי כשאנו עומדים בפני קשר-בידוד כה רחב ממדים אין לדרוש מאיתנו כי נגזור על עצמנו בידוד נוסף מרצוננו אנו. וולטר הביע סברה כי הגנת נהרו על זכותנו להשתתף בוועידה, אותה הביע הן בג'קרטה והן במסיבת עיתונאים בכלכותה בדרכו חזרה לניו-דלהי, עשויה להחיש קשירת קשרים דיפלומטיים בינינו לבין הודו. מי ייתן. האמת היא כי נהרו הסתבך בסתירה מוסרית עם עצמו כשהוא דוגל בזכותנו לשוויון כלפי גורמים אחרים שעה שהוא עצמו שולל מאיתנו זכות זו ביחסים שבינינו לבין הודו.

לארוחת ערב במטבח למעלה צ'רלז שולמן, רב רפורמי בניו-יורק [מפעילי "המגבית" וידידי תנ' העבודה], ידיד ותיק, בחור מצוין, אך מרבה להג ואינו מסנוור בשכלו. מפיו התברר כי אותו הנרי קראון שביקרני לפני חודשים אחדים הוא עשיר כה אדיר שייתכן כי הינו היהודי העשיר ביותר בעולם - וצ'רלז מטכס עצה - יותר נכון הוא אובד עצות - כיצד לחמם את לבו.

אחרי הארוחה עם טדי לבית גולדה. יחד עם אשכול, זיאמה, דובקין, פנחס ספיר וזאב שרף התייעצות על נסיעת אשכול לארגנטינה. הכרעתי לטובת הגולה נגד תובעי בכורת הארץ הצוללת בקלחת הבחירות. אשכול נסוע ייסע. לעומת זה גמרנו לענות בשלילה לאוסטרליה המתחננת על ביקורה של גולדה, בעיקר כדי להבטיח את נסיעתה בסתיו הקרוב לדרום אפריקה.

פנחס ספיר חידש את ערעורו של אשכול על חקירת זוועת קהיר. נפלו ביני לבינו דברים חריפים. הודעתי נחרצות כי איני מוכן לשאת באחריות למצב הפרוע שנתהווה ללא בירור מוסמך לדידי. הפחד כי על ידי כך ייוודעו ברבים היחסים האיומים השוררים בצמרת הביטחון ויופצו ההאשמות הפליליות שטופלים שם אנשים זה על זה - אין לו  שחר, לא מפני שאין פחד זה מבוסס אלא מפני שזוהי המציאות והיעדר החקירה לא ימתיק את הרעה החולה, הוא רק יהווה שערורייה בפני עצמו. גולדה תמכה בי בכל התוקף. סיפרה כי דרשה ממני חקירה עוד לפני כשבועיים ואז עניתי לה כי אני דוחה זאת עד לאחר המשפט [בקהיר]. אגב כך אמרה כי בכל מהלך פרשת הטיפול במשפט היא הייתה מלאת התפעלות מהתנהגותי שלא עסקתי בהרשעה כלפי פנים, כפי שהייתה זכותי לעשות, אלא התמסרתי כולי להצלת הנאשמים מסכנת התלייה.

בינתיים התברר כי דבר החקירה ידוע ברחבי הפיקוד הגבוה ובהנהלת משרד הביטחון-  כנראה גם הרמטכ"ל גם מנכ"ל ביטחון הפיצוהו ברבים.

בשובי הביתה טילפנתי לשמאי בת"א (הוא משמש מזכיר הוועדה) [אולשן-דורי] ןהוריתי לו לראות מחר בבוקר בשמי את [הרמטכ"ל] משה דיין ואת [מנכ"ל מש' הביטחון] שמעון פרס, להביע מורת רוחי על גילוי עניין החקירה לאנשים שאינם שייכים כלל לעניין ולדרוש מתן פקודה חמורה לכל היודעים את הדבר כי יפסיקו כל שיח עליו.

בבית מצאתי את צפורה ישנה. כשנתעוררה לשתיית התה האחרון סיפרה כי צ'רלז שולמן טימטם אותה בשטף דיבורו עד שחישבה להקיא. אומנם סיפר דברים שיש בהם עניין: ההשתלטות הגמורה של חמרנות על הנוער האמריקני והדלדול התרבותי המבהיל הנגרם על ידי התפשטות הטלוויזיה - חישבו ומצאו כי כל אמריקני מבלה

בממוצע 4 שעות ביממה ליד המכשיר וקונה את עולמו התרבותי בראייה סבילה בלבד, ללא כל מאמץ שכלי ומבלי להוציא הגה מפיו, כשהוא נדון לריתוק קפוא.

חיסלתי ניירות למכביר ושכבתי באחת.

[להלן כתב-המינוי של ועדת החקירה (אולשן-דורי) שמינה מ"ש; נמצא בתיק צמוד ליומן]

 

לכבוד                                                                 יום א', 2 בינואר 1955

השופט י. אולשן - ירושלים

רב אלוף י. דורי - חיפה

 

א.נ.

 

1. הנני להודות לכם על שנעניתם לבקשתי לשמש ועדת חקירה סודית לבירור מידת האחריות הרובצת על שלטונותינו למאסר קבוצת יהודים במצרים, אשר משפטם מתנהל עכשיו בבית הדין הצבאי בקהיר.

2. הנכם מתבקשים:

1. לברר –

       א) אם המעשים שגרמו למעצרים נעשו על פי פקודות שנתקבלו מהארץ;

ב( הנעשו במצרים עוד מעשים כאלה ואם גם הם נעשו על פי פקודות מהארץ;

       ג) על ידי מי ניתנו הפקודות האלו, באישורו של מי ולאיזו מטרה;

2. להגיש לי את המסקנות שתגיעו אליהן כתוצאה מהבירור.

3. להסב את תשומת לבי לכל ליקוי רציני במערכת הפיקוד של צה"ל בתחום העניין הנדון ובסדרי הפיקוח המדיני עליה, שתיתקלו בו במהלך הבירור.

3. אוקיר מאוד אם תוכלו להיפנות למשימה זו בלי דיחוי ולבצעה - מבלי לפגוע ביסודיות החקירה - במלוא מידת המהירות האפשרית.

4. כוונתי היא - ואני יודע כי זהו גם רצונכם - כי הבירור כולו יישמר בסוד כמוס. המסקנות  תוגשנה אך ורק לי. עצם העובדה כי בירור כזה מתקיים היא סודית וחובת הסודיות הזאת חלה על כל מי שייקרא להעיד לפניכם. תיטיבו לעשות אם תזהירו על כך כל עד בהופיעו לפניכם.

5. שר הביטחון יפתח את הבירור על ידי העובדות הידועות לו. אתם רשאים, כמובן, להציג לו שאלות והוא יעמוד לרשותכם במשך כל מהלך החקירה.

6. מתוך הרצאת שר הביטחון תיווכחו לדעת כי עליכם לגבות עדות מפי הרמטכ"ל וראש אמ"ן. המשך החקירה עשוי לגלות את הצורך לקרוא לחקירה גם קצינים אחרים של צה"ל ואנשי שירות הביטחון

7. אני עצמי אעמוד הכן לסייע לכם במהלך החקירה במידת יכולתי.

8. אתם רשאים לדרוש משר הביטחון ומקציני המטכ"ל כל חומר בכתב שתראו צורך בו.

9. מזכירי הפרטי, מר ש. כהנא, ישמש מזכיר ועדת החקירה. לזמן מהלך החקירה וניסוח המסקנות הוא ישוחרר מכל תפקיד אחר.

10. החקירה תתנהל בלשכת שר החוץ שבקרייה של תל-אביב.

11. כל הוצאותיכם יכוסו על ידי משרד ראש הממשלה באמצעות מר כהנא.

12. כתב זה נערך ב-3 טפסים כתובים ביד. שניים נשלחים אליכם ואחד יישאר שמור אצלי.

 

בהוקרה

ראש הממשלה

 

העתקת קישור