תרגום מהמקור הצרפתי

                                                                                                          קושטא,  י"ב אב,  11.8.1916

ידידי היקר,[1]

כתבתי לך מכתב ובו שטחתי את בקשתי מהמהנדס.[2] אני רוצה לקבל, בכל מחיר, משרה אצלנו בסוריה. איני חושב, כי משחלפו 3 חודשים עודני דרוש למהנדס. לכן אמרתי שאני רוצה להתקבל כפקיד בסניף אחר כלשהו של הראש שלו.[3] אם עדיין קיימת אפשרות, שאהיה דרוש למהנדס אחרי הזמן שציינתי לעיל, ואם ביכולתו לדרוש אותי כמי שהוא זקוק לו, אהיה מרוצה מאוד, כמובן. אבל נראה לי שבקשה זו מרחיקה לכת. לכן אני מציע הפעם שהמהנדס יבקש בשבילי מכתב קצר או גלויה של המלצה מהראש שלו, המוכר פה בחוגים שאיתם יש לי מגעים.

הפתק שבו מדובר צריך לכלול את שמי וכמה מילים כמו "אני מכיר את האיש הצעיר הזה, הוא אדם ישר"; או: "אני מבקש לעזור לאדם זה", ולשאת את  ח ת י מ ת ו.  המהנדס יכול להגיד לראש שלו, שאני נמצא כרגע הרחק מהבית ואני זקוק לפעמים למילת המלצה. אני מניח שבקשתי מובנת. אם יוכל המהנדס להשיג ולשלוח לי נייר שכזה – זה יהיה נהדר.

 תוכל לשלוח לי כל דבר באמצעות האדונים משרד[4] וליכטהיים.

 אצלנו אין חדש. עובדים. חושבים על המשפחות ועל החברים. יש חברים חלשים - מוזסון והרצברג.[5] אנחנו כותבים לברלין.[6] כתבתי לצילה. היום קיבלתי 2 גלויות, מנדב[7] ומזלצמן.[8] מצילה עדיין לא. מדברים עכשיו על מר שלום העומד לבוא במהרה, אולי בתוך שניים-שלושה חודשים.

ובכן, ד"ש לכל החברים. אני כותב לעקיבא. כתוב לרבקה תוכנו של מכתב זה.

משה