יום ב', 14/12/1953
שם הספר  יומן אישי 1953
שם הפרק  יום ב', 14/12/1953

 


 יום ב',  14/12/1953

 

היום היה האות - ב"ג יצא את תל-אביב לשדה-בוקר.

כתבתי ל[אברהם] קריניצי לדחות הצעתו בדבר קריאת רחוב ברמת-גן על שמי. אמרתי, כי מוטב לא להרבות ביוצאים מהכלל הנבון, כי רחובות ויישובים מותר לקרוא רק על שם אנשים שאינם חיים.

התייצב בירן ואמרתי באוזניו את דברי הכיבושין לפקידות הגבוהה. רשם את אשר שמע מילה במילה ולבסוף נאנח וטען כי אין בידו "קלפים" לשכנע את הציבור הזה, שמרירותו עוברת כל גבול ומעבירה אותו על דעתו.

סמואל קרמר בא לקבל ברכה לנסיעתו לפריס. יהודי אמריקני זה, המבקש לשרת את ישראל ובינתיים מנסה להתחיל מכאן את חייו החדשים עם אשתו הצעירה, נחשב להלכה יועץ כלכלי לסוכנות היהודית ואילו למעשה הוא משחר משימות מטעם הממשלה. יש לו קשרים אישיים חשובים בחוגי מחמ"ד וה"פנטגון" והוא יוצא עכשיו לאירופה, לעת כינוס מועצת נאט"ו, בשתי מטרות - לדחוף את עניין רַחַ"ל (רכישת חוץ לארץ –off shore procurement בלע"ז) בשביל התע"ש שלנו ולברר האפשרות להסתייע ב"עזרה צבאית" לשם סלילת כביש עורקי ראשי מאילת לחיפה. הוא ייפגש בפריס, בין השאר, עם ידיד בריטי שלו, הגנרל סר נֶוויל בראונג'ון, ראש-מטה במשרד ההגנה אצל [פילדמרשל] אלכסנדר [שר ההגנה הבריטי] ומזכיר צבאי לקבינט. הראה לי מכתב מאותו בראונג'ון, כולו שופע חיבה לקרמר ו... ידידות לישראל - על כל פנים, הערכה צבאית ו"תרבותית" לנכס שאנו מהווים במזרח התיכון בהשוואה למדינות ערב.

כתבתי מייד לאליהו אילת על בראונג'ון זה.

בדרך למשרד אספתי את ארגוב ממפתן הכנסת ושמעתי על מהלך שיחת אמש עם "הכלליים" שהכניסה שוב את העניינים למבוי סתום. החלטתי לקרוא אלי את ארבעת עמיתַי ולנסות להביאם לידי קפיצת הדרך.

באו להיפרד הקְהָתים [משה ואידה] היוצאים למוסקבה. הוא חבר מושב רשפון לשעבר, כיום בהרצליה, היה כבר בצירות מוסקבה ועשה רבות כאיש מיפגש עם סתם-יהודים ברחובות ובבתי-מדרשות. היא אחותה של קלרה פרלמוט, מכרתי עוד מלונדון, הייתה סמלת ATS [חיל-העזר לנשים בצבא הבריטי], תפקידה בצירות עקרת-הבית. אין להם ילדים ואינם מטופלים כנראה במשק. שניהם דרוכים לשליחות.

ברגיל ממערכת "מערכות", היוצא להודו ולבורמה לסיור של חודשיים כחבר במשלחת "הנוער" הסוציאליסטי מטעם האינטרנציונל ובמימון אונסק"ו, בא לקריאתי לקבל תידרוך. שמו היה יקי-אנגלו-סכסי מובהק ועל-פי דרישתי נשתעבר כהרף עין. כנראה בחור משכיל שמוחו בקודקדו, תרבותי בהליכותיו, אך אינו מייצג כמלוא נימה את הטיפוס המובהק של נוער ישראלי.

ערכתי התייעצות יסודית לניתוח טיוטת ההחלטה המערבית במועב"ט על גורל עבודת הצפון - עם וולטר, שבתאי [רוזן] ושמואל בנדור. על-פי מסקנותיה הכתבתי מברק מפורט לאבא [אבן]. העוקץ העיקרי והמיידי הוא אם יש כאן תריס בפני חידוש העבודה. לכאורה הצהרנו - ומועב"ט אישרה - כי אנו מפסיקים את העבודה זמנית רק למשך "הדיון הדחוף" במועב"ט, והנה הדיון נסתיים וההחלטה אינה מכילה איסור על חידוש העבודה, הרי שדומה כי אנו חופשים לחדשה. למעשה ברור מכל רוח ההחלטה, ויש לכך גם רמזים ברורים בסעיפיה, כי נדרש ומיוחל מאיתנו לא לחדש אלא מתוך הסדר עם ראש המטה [של משקיפי האו"ם] ועל כל פנים, לאחר שנסתבכנו כבר עקב סירובנו הראשון מוטב לנו עכשיו למצות את אפשרויות המו"מ המחודש בטרם נחשוב על צעד ישיר לחידוש העבודה על דעתנו בלבד, מתוך הליכה בקֶרי עם הנציג והמוסד הבינלאומיים.

בשלוש אחר הצהריים בכנסת פרשתי את טיוטת ההחלטה לפני ועדת השרים לענייני חוץ וביטחון בכנסת. הצבעתי על כל החתחתים והמוקשים אך דומני הכל הסכימו, כי ההחלטה יכלה להיות הרבה יותר גרועה וכי אין היא מונעת מוצא חיובי, אם רק יהיה הרצון לכך. מדאיגות בייחוד החוליות הבאות לרתק את עבודתנו לתוכנית האזורית MADE IN USA.

סיפרתי לזאב שרף מה ששמעתי על געגועי גולדה לראשות הממשלה. הכחיש גירסה זו בתוקף. ידוע לו, כי לבון דיבר על לבה להעמיד עצמה לתפקיד אך היא שללה זאת מעיקרא.

הייתי אצל פרופ' דוסטרובסקי (מפליץ!) [השם הלועזי]) לשמוע גזר דינו אחר בדיקת הדם לרגל גירויי עור המטרידים אותי זה מכבר ברגלי. התברר כי חומצה מסוימת מצויה בדמי באחוז מופרז והעצה היעוצה היא להמעיט במאכל בשר ודגים - מוטב להינזר משני מטעמים אלה כליל יומיים בשבוע - כדי להפחית את ייצור החלבונים בגוף.

בשש אצל גולדה בביתה - ביקור של פיוס ושידול. בראשית פרשת שיתוף-הפעולה איתה לפי ההסדר החדש כבר חל "תֶקֶר" - לא בדיוק לפי רוח "עבודת הצוות" אשר קראתי לה בישיבת המרכז. משלא ישר בעיניה הסיכום שהגעתי אליו בשאלת אופן שילוב תביעותיה של הפקידות המינהלית במערכת דרישות תיקוני השכר של איגוד עובדי המדינה נהגה "ברוגז" והודיעה כי לא תשתתף עוד בוועדת השרים לענייני שכר הפקידות, שהיא לא רק חברה בה אלא המרכזת שלה. ואף אומנם, בישיבה האחרונה לא הופיעה. אמרתי לה, כי באתי לבקשה לחזור לוועדה ולבוא לישיבת מחר. נענתה אבל בתנאי כי אני אהיה המרכז - דרישה בלתי-מושכלת, שכן לא רק שאיני חבר בוועדה ומוטלת עלי מעמסה כה כבדה אלא מעולם לא טיפלתי בסוגיה זו ואיני מוצא בה ידי ורגלי. אך לא ראיתי להתעקש בשלב זה ושילמתי ויתור בעד ויתור.

סיפרה לי על מהלך המו"מ עם מפ"ם. הללו עודם מחטטים ונוברים במצע שניסחתי למדיניות חוץ. [אליעזר] פראי ו[מרדכי] בנטוב מקשים כל מיני קושיות מחוכמות: שַלַמה לא נאמר על חשיבות עזרת בריה"מ מה שנאמר על חשיבות עזרת ארה"ב? ולעומת זה - מדוע אין נתבעת זכות עלייתם של יהודי ארה"ב בעוד שנתבעת זכותם של יהודי בריה"מ וכיוצא באלה גישות מפוכחות ומציאותיות.

כל הערב דגרתי על ניירות.

 

העתקת קישור