יום א', 22/11/1953
בעיתונות ידיעות סותרות על מהלך השיחה שנתקיימה אמש בירושלים בין מפא"י ו"הכלליים". על כל פנים לא סיימו, אלא הוסכם להיפגש שוב ביום ג'.
יצאתי ב-7.30 לירושלים, שוב עם רותה ופוריה, שהפכו לי למעין שומרות ראש. במשרד קור הקוטב, כל הבחורות עובדות במעילים ומשפשפות בידיהן. אבנון בא להבטיחני נאמנה כי לשכתי תוסק ביום ג' והמשרד כולו עד סוף השבוע.
עברתי כרגיל על החומר לקראת ישיבת הממשלה ונסעתי למשרד רה"מ. בפרוזדור נתקלתי ב"שלושת המוסקטרים" [ארגוב, גוברין, נמיר]. לא הספקתי לעמוד מפיהם על תוצאות שיחת אמש עם "הכלליים", אבל ארגוב בישרני בארשת של חשיבות וחגיגיות כי הצליחו לשכנע את ב"ג לתמיכה במועמדותי - בשורה שצרמה את אוזני.
בהיכנסי לחדר הישיבות נגש אלי ברני [דב יוסף]. פתח בארשת רצינית ונרגשת. שמע מפי חברים על רושם שנוצר אצלי כאילו אין דעת חברי בממשלה נוחה ממועמדותי. ברצונו להוציאני מטעות זו. פרט לאחד הכל תומכים בי בלב ונפש.
הישיבה נפתחה בסקירתי על המצב בדיוני מועב"ט. הסקירה והוויכוחים עליה נמשכו כל שלוש השעות ולשום סעיף שבסדר היום לא הגענו. הוויכוח הראשון והעיקרי נסב על הודעת הממשלה בתגובה להחלטה העומדת להתקבל. לדאבון לבי הרב התנגשתי עם ב"ג לאורך כל החזית. הוא גרס הודעה לאלתר, בתגובה לטיוטה של שלוש המעצמות, ואילו אני הודעה לאחר קבלת ההחלטה, שכן כבר הגבנו על הטיוטה בניו-יורק ואין לנו הרבה לחדש. הוא ביקש להוקיע במיוחד את אנגליה ואני התנגדתי - הן כל השלוש אחראיות רשמית לנוסח ולמה נפלה את השתיים לטובה, אדרבה, ירגישו כי הן מתקפחות בגלל אנגליה שהסיתה אותן. הוא תבע בכל תוקף להוקיע את דוח בניקה כמסמך כוזב ואני ראיתי הוקעה זו כמזיקה לנו ולא לבניקה, כל שכן שגם הודעתנו לא הייתה סמל האמת. הוא דרש לסיים את ההודעה בהכרזה על זכותנו להגנה עצמית ואני לא ראיתי בזה טעם אלא לפגם, יען ממה נפשך: אם הכוונה באמת להתגוננות, כי אז מה באנו לחדש, כלום מישהו כופר בזכותנו לכך; אלא אם הכוונה המסותרת היא לרמז כי נחזור על מעשה קיביה אם נראה צורך בדבר - והן כך ולא אחרת תובן ההכרזה במיקשור הנתון - אזי זוהי התגרות גלויה במועב"ט והצהרה של מרי המוכרחה לגבש את הנוסח הקיים כדי ללמדנו לקח ולא לרככו. אין ספק, כי ברוב נקודות המחלוקת היה הרוב מכריע לצדי אבל לפתע התברר כי כוונת ב"ג לא הייתה להודעה סתם של דובר הממשלה אלא להכרזה אישית שלו, שתיעשה בשם הממשלה, ומשראיתי כי יש לו צורך נפשי לסלק חשבון זה ערב פרישתו לא יכולתי להתנגד וכך נוצר רוב לא גדול בעד הצעתו.
מייד יצא לערוך את הנוסח וביקשני לנהל את הישיבה במקומו. המשכתי בסקירה על מצב עניין הירדן וכאן היה ויכוח רב אם לקבל הצעת אבא [אבן] על קו חדש של טיעון - הסתמכות על אפשרות של העברת התעלה כולה בשטח שמחוץ ל"מפורז", על ידי משיכת התעלה ממירום [אגם החולה] וחפירת מנהרה. רוב השרים היו נגד חידוש זה וראו, אולי בצדק, את סכנותיו כמכריעות נגד ברכתו.
עם סיום הישיבה נקראתי אל ב"ג לעבור על הטיוטה אשר מאוד לא שפרה עלי. עשיתי בה שינויי נוסח קלים אבל את מומיה נבצר ממני לתקן.
הצלחתי לישון כחצי שעה אחרי ארוחת הצהריים, חיסלתי גל של ניירות וב-4 חזרתי למשרד לישיבת אחר הצהריים. לכתחילה נועדה זו לדון בבעיית ירושלים העומדת על סדר-היום זה שבועות, אבל שוב איתרע מזלו של סעיף ביש-גדא זה כי ב"ג הביא את נוסח הודעתו לאישור הממשלה כולה. נאבקו עמו רבים והצליחו לשכנעו לקבל כמה תיקונים אך אחרי הכל יצאה הודעה חזקה בכמה פיסקאות אבל צולעת בהגיונה בכמה אחרות ולוקה בניסוח מרושל ובחזרות מיותרות.
עסקתי במלאכת העריכה גם אחרי הישיבה ונוכחתי לדעת מי יודע איזו פעם עד כמה לא שפיר חלקו של המוזמן להיות עורכו של ב"ג כשם שלא שפיר חלק הנערך על ידו.
בינתיים הביא שמאי מברק חדש מאבא ובו חדשה. המשלחת [של ישראל באו"ם] - קרי גדעון [רפאל] באישור אבא - מציעה להיזקק לסעיף 12 המפורסם בהסכם ש"ן עם ירדן ולדרוש ממזכ"ל או"ם כינוס ועידה של שני הצדדים לשם בדיקת ההסכם כולו מחדש, שוב על מנת להגיע לשלום. ברור כי ירדן תסרב להיוועד, אבל אז תואשם בהפרה גלויה של ההסכם, כי לפיו היא חייבת להיענות והדבר ירים קרננו ויוריד קרנה וייתן לנו נשק תעמולתי שנון נגדה. שקלה זו של אבא - או של גדעון - קולעת בהחלט בנסיבות הנתונות והתפלאתי על עצמי ועל אחרים במשרד שאמצאה זו לא עלתה בדעתנו.
שאלתי בדעת ב"ג והוא אישר את ההצעה בהתלהבות ואף הוא שאל מדוע לא עשינו זאת קודם. יש הצדקת-מה לאשהייה - הלכנו מהקל אל הכבד, תחילה אחזנו בנשק קל - הצענו פגישה עם ירדן לשם הסדרת עניינים שוטפים של ביטחון הספר - ומשלא נענתה, ובינתיים ניחתה עלינו מהלומת הטיוטה של שלוש המעצמות, נזקקנו לתותח הכבד.
אגב כך שאלני ב"ג מה קרה לתלונתנו אנו למועב"ט ונדהמתי בעצמי כי הדבר נשתכח ממני ולא עקבתי כלל גורל אותו צעד שעשינו. למרבה הסבך נזכרתי כי מחר ישיבת ועדת חוץ וביטחון של הכנסת וחזקה על איש "חרות" כי ירד לחיי בעניין זה - ואין בפי דבר ברור להשיב. אומנם חייבת הייתה המשלחת לדווח ולא דיווחה, אבל אשמתי ואשמת המשרד היא שלא נזכרנו לשאול ולתבוע. שוב היה בעוכרינו היעדרו של גדעון ששלחנוהו כתגבורת לניו-יורק וגם נסיעת [יוסף] תקוע ושבתאי רוזן בעת ובעונה אחת לחו"ל לא הביאה מבחינה זו ברכה.
מייד הזמנתי את ניו-יורק לשיחה טלפונית וכדי שלא לסמוך על ניסים הרצתי מברק ושאלתי לגורל התלונה.
בבית באוני יעקב הרצוג ורות חביליו שעסקו בתרגום ההודעה [של ב"ג] לאנגלית. ערכתיה יסודית מראשיתה ועד סופה ובהרבה מקומות סטיתי מן המקור לשם יישור שורת ההיגיון, הקהיית חודים בוטים ושיפור הסגנון.
אחרי לכת רות סיפר לי יעקב דבר שנודע לו בסודי סודות: פיקוד הצפון נתן פקודה על הריסת עוד שישה כפרים ערבים [נטושים] בימים הקרובים ביותר. בדיוק מה שחסר לנו דווקא עכשיו, כשהעצרת עודנה יושבת והדיונים במועב"ט טרם נסתיימו. האומנם מישהו מנסה לנצל את תקופת הביניים כדי ליצור עובדות אשר קשה יהיה לבצען לאחר לכת ב"ג? כתבתי ללבון לשאול פשר דבר.
מרכזיית הרדיו הודיעה כי הקווים לניו-יורק אינם פועלים. וולטר חזר בינתיים מטקס נטיעת היער על שם מושל פנסילבניה פיין, בו ייצג אותי, והעמדתיו טלפונית על מה שנתחדש. הברקנו לניו-יורק אישור להצעת אבא על סעיף 12 ושנינו התחלנו, כל אחד בדירתו, מעיינים מחדש בהסכם ש"ן עם ירדן.
שארית הערב הייתה כולה קודש לניירות בכלל וליומן בפרט.
רותה [אביגור-הלל, סטודנטית בירושלים, התגוררה בבית דודה מ"ש] עבדה במשמרת ערב בתה"ל ואיחרה מאוד לבוא. הרתחתי קומקום ושתינו יחד תה אחרון. היה כאילו יש לי גם כאן בת.
