מכתב 19 - צפורה! (מאירוב-שרת) - 2.6.1916
שם הספר  נתראה ואולי לא
שם הפרק  מכתב 19 - צפורה! (מאירוב-שרת) - 2.6.1916
כותרת משנה  קושטא, א' סיון, תרגום מהמקור הצרפתי

 

                                                                    תרגום מהמקור הצרפתי

                                                                                                       קושטא,  א' סיון  [2.6.1916]

צפורה!

 

סלחי לי על שלא כתבתי עד כה, כאשר אתה תלוי באחרים אינך יכול לעשות כאדון לעצמך. היום אני חופשי - יום שישי.[1] אני נמצא בקושטא אצל גבירצמן וממהר לנצל את הפנאי הזה כדי לכתוב.

 מה אומר לך? שלומי טוב, אני עובד הרבה, אך רק באופן פיסי. הראש, המוח רדומים לגמרי. רק המחשבות על העתיד מציקות לפעמים. העבודה מעייפת לא רק בגלל הקושי, אלא גם בגלל המונוטוניות שבה. כדי שאוכל לעשות משהו בשעות המנוחה אני זקוק למאמץ גדול של רצון - וזה חסר לי לעתים קרובות. אני מעדיף לשכב בעשב ולהתבונן בשמים, היפים בכל מקום, או בים (מרמרה) היפה גם הוא - תוך כדי אכילת דובדבנים.

 יש שאני נשאר עומד ליד שער הגן המגודר שלנו, משם רואים את הים, ומחשבותי ממריאות הרחק הרחק. אני מתחיל לתאר לעצמי בעיני רוחי את כל הפנים היקרות לי, החל באמי וכלה בחברַי - אבל כבר מאוחר, צריך להיכנס ולשכב לישון. מחר צריך להשכים קום. אני נכנס. מנורת מטבח קטנה, שפתילתה הונמכה, מאירה את החדר שבו כבר ישנים 12 בחורים זה ליד זה. על הקירות תלויים הרובים, הכידונים, המחסניות, התרמילים וכו'.

 מה לעשות, צריך לסבול קצת במשך ארבעת החודשים הללו, כדי להיות קצין.

 ראיתי את דב והחברים האחרים שלוש פעמים. הם נמצאים בהסגר באֶרֶנְקוֹי,[2] מהלך שלושת רבעי שעה ממני. אני רואה אותם בימי חמישי בקושטא, כשאני מקבל את חופשתי הרגילה.

 במשך השבוע אני נוטל לפעמים חופשה כדי ללכת בערב, אחרי הלימודים, לארנקוי. אני הולך ברגל. אנו מתיישבים על אבני הגדר. כל היהודים שלנו מתאספים ואנו משוחחים. ואז אני מתרגל קצת את לשוני בעברית.

 זה הכל ברגע זה. איני שואל אותך שום שאלות. אני מקווה, שתכתבי לי ואדע הכל, כיתבי לי בגרמנית[3] לפי הכתובת: קושטא, פֶּרַה,[4] מלון רובין, משה גבירצמן.

 

                                                                        משה


[1]  "קרן אור בחיינו, סעד בסבלנו ועידוד בנשיאת עול החיים הצבאיים הקשים והמשפילים לפעמים, היה יום הפגרה השבועי, שחל ביום השישי המוסלמי. ביום זה היינו רשאים לצאת לקושטא עוד בערבו של יום ה' בשבוע. ביום זה היינו נפגשים במלון 'ירושלים' שברובע גַלַטַה, מקבלים בו מכתבים, פעמים אפילו לבנים ומעשי מאפה יבשים מן הבית הרחוק, לנים במלון, נפגשים עם חברים מפוזרים בפלוגות שונות, מטיילים בעיר, מבקרים במוזיאונים" (ברסלבי, עמ' 200).

[2]  בעיירה ארנקוי היה אחד הבסיסים - רובם ככולם לחוף ים השיש - ששימשו להכשרה מזורזת של קציני המילואים (ר' הקדמה, הע' 40).

[3]  צפורה ידעה גרמנית - זו הייתה שפת-אם של אמה פְרידה מאירוביץ-מאירוב, ילידת חבל קוּרלנד שבלטביה, שאוכלוסייתו דיברה גרמנית.

4  מאחד משני הרבעים הגדולים של קושטא הא ירופית (השני - גַלַטַה), שניהם מצפון לקרן הזהב.

 

העתקת קישור