112 | הודעת שר החוץ במסיבת עיתונאים, תל אביב^[1]                                                          28.12.1952

מעצמות המערב מפירות את האיזון הצבאי

בעקבות ישיבת הממשלה ביום זה בבוקר, כינס שר החוץ בו-ביום מסיבת עיתונאים בלשכתו בתל אביב למסירת הודעה:

שר החוץ - מ. שרת: ממשלת ישראל מוכרחה להביע דאגה חמורה לרגל הידיעות על מתן נשק מצד מעצמות מערביות למדינות ערבית מסוימות, בראש ראשונה למצרים.

מדינות ערביות אלו טוענות כי עודן במצב למלחמה עם ישראל. רק לפני שבועות ספורים הן גילו התנגדות נמרצת לניסיון שנעשה על ידי קבוצת מדינות, שאינן נוגעות בדבר, להביא לידי קבלת החלטה בעצרת או״ם. המכוונת להשכנת השלום במזרח התיכון. הן מקיימות, על ידי הסגר וחרם, מלחמה כלכלית פעילה נגד מדינת ישראל. בפעולותיהן אלו הן מפירות בגלוי עקרונות יסוד של מגילת או״ם, המחייבים את כל המדינות החברות באו״ם לרדוף שלום ולהיזקק לאמצעי שלום לשם יישובם של סכסוכים בינלאומיים. על מצרים מוטלת אשמה מיוחדת בשל הפרעתה הזדונית לתנועת הסחורות החוקית לישראל על פני תעלת סואץ, תוך התעלמות גמורה מהוראה מפורשת של מועצת הביטחון.

בו בזמן אין ממשלת ישראל יודעת על שום הבעה של נכונות מצד המדינות הערביות המעוניינות לקבל על עצמן התחייבויות להגנת הדמוקרטיה, אם בתוך כל ארץ לחוד או באזור בכללו. המשטרים השוררים ברוב הארצות האלו, והההפיכות שזיעזעו אותן זה מקרוב, מעוררים ספק רב אם קיומם של מוסדות שלטון דמוקרטיים הוא עניין חיוני למושליהן.

נוכח כל הנסיבות האלו, מתן נשק נוסף וחשוב לממשלות הערביות בשלב זה, לא זו בלבד שאין בו לסייע להשכנת השלום והיציבות באזור, אלא יש בו איום על ביטחונה של ישראל בלי שיהיה נובע ממנו סיכוי בטוח לחיזוק כושר המגן של האזור מול סכנת תוקפנות מבחוץ.

המיפנה שחל עומד בניגוד להצהרה המשותפת של ממשלות ארצות הברית, הממלכה המאוחדת וצרפת מיום 25 במאי 1950, אשר ביקשה להציב תריס בפני התפתחותו של מרוץ זיון בין ישראל ושכנותיה, ואשר התכוונה לשמירת שיווי משקל הגנתי הוגן ביניהן. המכירות או ההענקות של נשק למדינות הערביות עלולות להפר חמורות את המאזן, להביא לידי אותו מרוץ זיון, ולבטל על ידי כך את המשקל המוסרי והמעשי של הערבויות הכלולות בהצהרת שלוש המעצמות.

ממשלת ישראל נאלצת להשמיע אזהרה רצינית נגד מדיניות זו, המזיקה באופן כה מובהק לביטחון ישראל ולענייני השלום האזורי והעולמי.

בתום דבריו השיב שר החוץ לשאלות. בתשובה לשאלה בעניין הספקת נשק, אמר:

שר החוץ - מ. שרת: ההתפתחות שחלה בזמן האחרון בשטח אספקת נשק למדינות ערב, הניעה את הממשלה לפרסם את האזהרה. בפרט אמורים הדברים במכירת מטוסי דחף אנגליים למדינות ערב, וכן בנכונותה של ממשלת ארצות הברית להעניק נשק למצרים בטרם הוכרה ישראל כזכאית לקבלת עזרה צבאית מארצות הברית וללא ביטחון כי תקבל עזרה כזאת.

אומנם גם לישראל ניתנה האפשרות בכללותה לקנות מאנגליה מטוסי דחף, אולם מכירה זו תיצור עדיפות של נשק חדיש לטובת הצד הערבי ולרעתה של ישראל, שכן כל עוד אין שלום בין ישראל לערב בגלל סירובן של המדינות הערביות לכרות שלום, ונוכח העובדה כי מגמת פניהן להמשך מצב המלחמה, מוכרחה ישראל לראות את עצמה כעומדת נגד כל מדינות ערב יחד. אפילו יהיה שוויון באספקת נשק בין ישראל לכל מדינה ערבית לחוד, תיווצר עדיפות כוללת נגד ישראל לטובת ערב.

ישראל הוכרה על ידי ארצות הברית כזכאית לקבלת נשק בתשלום. היא לא הוכרה עדיין כזכאית לקבל סיוע צבאי מאמריקה ללא שלום.

ישראל דורשת, כתנאי קודם למתן נשק לארצות ערב, כריתת שלום עם ישראל, או לפחות נכונות לשלום. מדינות שאין מדיניותן שלום, המכריזות כי הן במצב מלחמה עם ישראל ומסרבות לעשות כל צעד לקראת שלום, חשודות מראש על כוונה רעה לגבי השימוש בנשק הניתן להן. המדינות הגורמות אי־יציבות באזור אינן יכולות להחשב נאמנות להגנת האזור.

ישראל מסרה על עמדתה זו למעצמות המערב גם באיגרות וגם בעל פה.

על השאלה כיצד אפשר להגדיר את עמדת מדינות ערב ״מלחמה הקרה״, השיב השר:

שר החוץ - מ. שרת: הניסיון ממלחמת העולם השנייה הוכיח כי מדינות ערב הן בבחינת ״היושבים על הגדר״ - הן מחכות לסופה של המערכה. לדעתן אין הצד החזק זקוק לעזרתן, ואילו הצד החלש אינו ראוי לעזרתן. רק בסוף המלחמה יכול להתברר מיהו הצד החזק ומיהו החלש, ואז יש לכוון את הרגע כדי לקפוץ מן הגדר ולהצטרף לצד המנצח.

על שאלה בדבר חוק מק־קארן, הפוגע גם בנתינים אמריקנים בישראל,^[2] השיב השר:

שר החוץ - מ. שרת: יש מגע מתמיד עם השגרירות האמריקנית בישראל ועם מחלקת המדינה בוושינגטון בשאלת חוק מק-קארן. כוונתה של ממשלת ישראל למנוע פגיעה בעלייה מארצות הברית אגב שמירה על מסגרת השרות הלאומי.

השר סיים את מסיבת העיתונאים באומרו כי ״ישראל תמשיך בצעדים נגד ההסגר המצרי בתעלת סואץ. ייתכן שצעדה הבא של ישראל יינקט עוד קודם שתתקבל תשובה על האיגרת, אם תאחר לבוא״.