101
| הממשלה, ישיבה י״ב[1]
30.11.1952
אנו דוחקים את ספרד לזרועות הערבים
סעיף 90: שאלות
השרה גולדה מאירסון: שאלה ולא שאילתה לשר החוץ:
מה אנו עושים בעניין קבלת ספרד לאונסק״ו. אם יש לנו עמדה בדבר - מהי?
השר מ. שרת: נמנענו [מלהצביע] יחד עם הודו, לא
מכיוון שהודו נמנעה גם היא. מצב העניין הוא כזה, שמלחמתנו גם בספרד[2] במשך כל הזמן מתחילה
להכניס אותנו למצר שאין מוצא ממנו. אנו מתחילים להיתקל בספרד בכמה וכמה שטחים. אנו
קשורים בספרד באיגוד העולמי של מגדלי הדר ואנו צריכים לנסוע לספרד לוועידות אלו
כשהן מתקיימות בספרד. יש גם כמה וכמה דברים אחרים.
מדינה זו לא
רדפה יהודים. לא רק שלא רדפה יהודים, אלא הצילה יהודים בימי המלחמה [מל״ע-2].
אנו דוחפים אותה לזרועות הערבים והיא ממילא עלולה להתפתח בכיוון של מישען רציני
לערבים לצד ההוא של הים התיכון ועל ידי נציגיה פה. כל המדינות שפעם הצביעו [בעצרת
או״ם] כי אין לקשור איתה קשרים דיפלומטיים, בעצמן שלחו לשם שליחים. במוקדם או
במאוחר נצטרך לפתור שאלה זו. חשבנו שהגיעה השעה לחדול להילחם בה מלחמת זרוע
ולהתחיל להימנע.
סעיף 91: הודעות שר החוץ
השר מ. שרת: יש לי להודיע שני דברים: אל״ף, הציר
שלנו בפראג [אריה קובובי] יגיע מחר בבוקר לארץ למסירת דין חשבון על המשפט. לדעתי
כדאי כי הממשלה כולה תשמע סקירה מפי איש חי הבא מן המקום, שכל הגלים והמשברים עברו
עליו. רצוי שזה יהיה בהקדם, כי העיתונאים יתחילו לרוץ אחריו. יצטרכו לכנס ישיבת
ועדת החוץ והביטחון ורצוי שהממשלה תשמע את הדין והחשבון ראשונה.
מחליטים: לזמן ישיבה שלא מן המניין תוך השבוע.
השר מ. שרת: הדבר השני שאני רוצה להודיע עליו הוא
כי יש תוכנית שאבקר בכמה ארצות בדרום אמריקה בחודש מאי [1953], זאת לפתיחת המגבית
בארגנטינה. אגב כך אבקר בעוד שתיים או שלוש ארצות, ויינתן לביקור זה צורה של ביקור
בממשלות והידוק הקשרים איתן. בארגנטינה עומדת על הפרק חתימת חוזה מסחרי חדש.
מקווים שאפשר להשיג שעשרה אחוז נשלם בכסף מקומי - זה הפרש של לפחות מיליון דולר
במאזן מטבע החוץ שלנו.
עלי להתחיל
להתקשר עם הממשלות. כאשר שאלנו בברזיל בדבר זה, היתנו הם תנאי שאבוא רק לשם ולא
אבקר בשום ארץ אחרת - ראויה ברזיל שיבוא שר החוץ רק לשם ולא יבקר באותו זמן בארצות
אחרות. הביאו ראיה מאצ׳יסון שבא ישר מוושינגטון לריו וחזר מריו לוושינגטון. אנו
אמרנו שאנו קצת בקטגוריה שונה, והתפשרו שהביקור האחרון אבקר בריו ומשם אחזור
לישראל - (רוה״מ ד. בן-גוריון: אחרון אחרון חביב) - שלא יצא שבין שתיים שלוש ארצות
דחפתי גם את ברזיל. זה יוציא אותי מהארץ לפחות לחודש ימים. מדובר על כל חודש מאי.
סעיף 92: מינוי ציר
השר מ. שרת: לפי התקנות או החוק, אני צריך להציע
ציר חדש לאישור הממשלה. אצלנו פנויה אוסטרליה כבר זמן רב. אני מציע את מרדכי מקס
נורוק כציר לאוסטרליה ולניו־זילנד.
השר ל. אשכול: צירות עולה לנו בהרבה כסף. אומנם
אוסטרליה היא מדינה גדולה, אבל אוכלוסייתה אינה רבה ויהודיה אינם רבים. האם
אי־אפשר לפנות ציר לשתי ארצות?
השר מ. שרת: לא אצנו להקים צירות באוסטרליה, אבל
אוסטרליה הקימה צירות אצלנו. זה מחייב אותנו. שנית, זוהי פינת עולם מבודדת,
אי־אפשר לאחד את אוסטרליה עם דרום אפריקה, למשל, כי דרום אפריקה קרובה יותר לישראל
מאשר לאוסטרליה. את יעקב צור בדרום אמריקה מינינו לחמש ארצות: ארגנטינה, אורגוואי,
צ׳ילה, פרגוואי ובוליביה. את דוד שאלתיאל מינינו לשלוש ארצות - (רוה״מ ד. בן-גוריון:
ברזיל הסכימה להשתתף עם עוד ארצות) - הוא יושב בברזיל. דר׳ אברהם ניסן בשטוקהולם
ציר לחמש ארצות. האיש בפראג הוא ציר גם בוורשה. האיש בבודפשט הוא גם לסופיה. אנו
מציעים את נורוק לאוסטרליה וניו־זילנד.
השר ל. אשכול: זה גם כסף וגם מטבע חוץ. בסוף השנה
יש לדבר ערך.
השר מ. שרת: אנו תמיד מקמצים משהו. במשך חודשים
היה שם רק מזכיר שני, פקיד מדרגה די נמוכה. בינתיים קימצנו. מדינה זהו דבר יקר.
(ההחלטה שמורה בידי מזכיר הממשלה)
סעיף 97: מסקנות הוועדה לחוק נכי
מלחמות היישוב והעם היהודי לפני הקמת המדינה
השר מ. שרת: היתה ועדת שרים בהרכב שר המשפטים, השר
לבון ואנוכי, וגם ראש הממשלה אשר לצערנו לא השתתף איתנו בדיונים, ובאנו לידי מסקנה
שיש להבחין מצד אחד בין מתנדבי היישוב ובין חיילים שלחמו בצבאות זרים. ומהצד השני
יש להשוות את מעמד לוחמי היישוב, ״הגנה״ ופלמ״ח, לנכים של צבא ההגנה לישראל.
לשם מה נבחרה
הוועדה? היתה הצעת חוק חדש שהובא לפני הממשלה, כי החוק הקיים ועומד הוא לגבי נכי
צבא ההגנה לישראל, אבל מלבד זאת חוברה הצעת חוק שבאה להיענות במידה מסוימת
לתביעותיהם של מתנדבי היישוב ושל לוחמי מלחמת העולם השנייה, באלה גם הפרטיזנים
וכולי. ועדת השרים, שישבה על מדוכה זו, באה לידי מסקנה, שיש להוציא את מתנדבי
היישוב מתוך ההצעה החדשה ולהשוותם לנכי צבא ההגנה לישראל. את השאלה של ההגדרה
המדויקת החלטנו להשאיר למנסחי החוק. כמו שהיישוב קרא [לשרות] את לוחמי צבא ההגנה
לישראל, קרא קודם את האחרים, ויש להשוותם בזכויותיהם לנכי צה״ל.
בעניין הנכים
שהתגייסו לפי קריאת היישוב ישנו מצב כזה: אילמלא קמה מדינת ישראל, היה היישוב
ממשיך בדאגה לנכים מסוג שאני מדבר עליו, כי היה לנו מוסד שדאג לשיקומם של נכים
אלה. מוסד זה נתחסל עם קום המדינה ושום מוסד אחר לא ירש את תפקידיו. נשאר מספר
מסוים של נכים שיש לדאוג להם. בצה״ל, לצערנו, יכול כל יום להיות מקרה ויתווספו
נכים וצריך לטפל בכל אלה. מספר הנכים מבין מגוייסי הישוב יכול רק לקטון, אם מסדרים
אדם או אדם נפטר לעולמו. יש כמאה מקרים שאין דואג להם. איתרע מזלם על ידי הקמת
המדינה, כי המוסד הקודם התפרק. מכל מיני טעמים, מוסריים ואחרים, מצאנו שלא רצוי
להפלות בין האנשים שקיפחו אבר מגופם, או ניזוקו אחרת בימי המאבק וכולי, ואלה
שנתקפחו במלחמת השחרור.
רוה״מ ב״ג העיר, כי הנכים שהתגייסו
לפי קריאת היישוב נקראו לעשות זאת על ידי ההנהלה הציונית, ומן הראוי לפנות אליה לשאת באחזקתם.
השר מ. שרת:
יכול האוצר לפנות להנהלה הציונית ולדרוש ממנה שיתוף בעול זה.
להלן
התנהל דיון ובו תבעה השרה מאירסון שיש לחייב את
ההנהלה הציונית לטפל בנכי היישוב.
מחליטים:
להביא לאישור
הכנסת: א) הצעת תיקון לחוק הנכים, שתכלול את נכי ההגנה והיחידות היהודיות אשר
גויסו על ידי ההנהלה הציונית והוועד הלאומי בארץ; ב) הצעת חוק נכי מלחמת העולם
השנייה.
