83 | הממשלה, ישיבה א׳[1]
23.9.1952
השילומים וגרמניה המזרחית
סעיף 3: סקירות
השר מ. שרת: יש לי לעורר שתי שאלות על הנוגע לגרמניה. כולכם
קראתם בעיתונות את הודעתו של שר החקלאות של ממשלת גרמניה המזרחית.[2] אין לנו שום ידיעות נוספות על מה שקראנו. עובדה היא שהאיש אמר מה
שאמר. אם אמר זאת על דעת עצמו או לא - איננו יודעים. טיבה של ממשלת מזרח גרמניה
הוא כזה, שאין חבריה מדברים בפומבי על דעת עצמם. מוסר הידיעה איננו קומוניסט, הוא
שר החקלאות. כשניזדמן לבון נתקף על ידי העיתונאים בשאלות ואמר מה שאמר.
הוא כאילו מנהיג המפלגה
האגררית במזרח גרמניה. ברור שהוא הולך בתלם, אף על פי כן אין לדעת דבר ברור.
המצב הוא כזה: מעולם לא פנינו
לממשלת בון, להלכה, על כל פנים. פנינו בעת ובעונה אחת לארבע מעצמות הכיבוש. התוצאה
של תביעתנו משלוש המעצמות המערביות היתה נאומו של אדנאואר, שהוא מוכן למשא ומתן.
אז הודענו שגם אנו מוכנים והעניין נתקשר. לא היתה שום תגובה כזאת מממשלת גרמניה
המזרחית. למעשה, בין תביעתנו למעצמות הכיבוש ובין נאומו של אדנאואר חלה התפתחות
מאחורי הקלעים. גרמניה המערבית שייכת לעולם הפתוח, יש יוצא ויש בא, ומן היוצאים
והבאים יש הרבה יהודים, גם יהודים שיושבים בגרמניה וגם יהודים בני חוץ לארץ שיש
להם קשרים, והם החלו לדבר בחוג אדנאואר שגרמניה צריכה לעשות משהו. כתוצאה מזה באה
הודעתו של אדנאואר. זה לא נעשה ביוזמתה של מדינת ישראל. גרמניה המזרחית אינה מדינה
כזאת, שאנשים יכולים לצאת ולבוא לתוכה ולשוחח עם אנשי השלטון.
במערב גרמניה נכנסו אנשי
״הקונגרס היהודי העולמי״ לעובי הקורה וסייעו. גם במזרח גרמניה כאילו יש מפלגות
שמקורבות לשלטון, אבל אין הן מזדרזות להראות פעילות. באופן פורמלי אנו נוהגים לגבי
מזרח גרמניה כמו שנהגנו לגבי מערב גרמניה. אבל מצד שני ניתן לומר שהיתה כלפי
מערב גרמניה יוזמה יהודית נוספת, מה שלא היה לגבי מזרח גרמניה.
בינתיים יש דין ודברים. ממשלת ישראל הגישה איגרת לממשלה
הסובייטית בעניין זה, ולפני שנתפרסם מה שנתפרסם בשם שר החקלאות של מזרח גרמניה
בשעת שהותו בבון, נתתי הוראה לציר שלנו במוסקבה - לא בכתב אלא בשיחה - לברר אם
הממשלה הסובייטית מוכנה לאפשר לנו פגישה ראשונה בלתי מחייבת ובלתי פומבית עם נציגה
של מזרח גרמניה. נהיה מוכנים להיפגש ולברר אפשרות של שילומים ממזרח גרמניה. על זה
אין עוד תשובה. זה היה לפני שמיניסטר החקלאות של מזרח גרמניה אמר מה שאמר בתשובה
לשאלת העיתונאים. עכשיו, לאחר שיש לנו בכל זאת בפעם הראשונה הודעה של חבר הממשלה
של מזרח גרמניה, מתעוררת השאלה האם לא מותר לנו לנקוט יוזמה ישירה לגבי מזרח
גרמניה. יש הרבה דרכים. באותה מוסקבה יש ציר שלנו וציר של מזרח גרמניה, ואפשר
לפנות אליו. יש מנהג כזה שאפשר לפנות. עשינו דבר כזה לפני שנתקשרו יחסים - איך אנו
באים בדברים עם הודו? הלא אין לנו ציר בדלהי. אנו מתקשרים על ידי לונדון או
וושינגטון או באו״ם. יש לנו אפשרויות כאלה בכל העולם המזרחי, במוסקבה ובכל בירה של
״הדמוקרטיות העממיות״- בבוקרשט, בפראג. האם אנו צריכים לנצל את ההזדמנות ולשאול אם
ההצהרה נמסרה בשם הממשלה, והאם זאת אומרת, שהממשלה מוכנה למשא ומתן? - (השר פ.
נפתלי: מדוע לא?) - (השר ל. אשכול: מדוע לא חשבו על כך עד עכשיו? הלא יש דרך פשוטה
- באמצעות הפוסטה) - לבון לא פנינו רישמית. פנינו לאחר שהיתה הצהרה. מכיון שעכשיו
יש מעין הצהרה של מזרח גרמניה, זה נותן לנו פתחון פה לפנות - (ראש הממשלה ד. בן-גוריון:
יש תשובה יהודית טיפוסית: מדוע לא?) - דבר שני ששייך לגרמניה: יש בגרמניה חוג
גרמני-נוצרי שנקרא ״שלום עם ישראל״ (fride mit israel).
הוא מורכב מכל מיני חסידי אומות העולם. יכול להיות שיש גם יהודי בין חבריו - (השר
פ. נפתלי: פעיל בחוג זה הכומר הפרוטסטנטי מאס, שהציל ילדים יהודים בשנות השואה) -
כומר זה ביקר בארץ כאורח שלנו. הם ניגשים למפעל שקוראים לו ״תרומת עץ זית״ היות
והזית הוא סמל השלום. הם אספו 50 אלף מרק ופונים
לקרן קיימת ומבקשים לנטוע עצים בכסף זה. מלבד זה החלו בפעולה שנייה - להקים איזה
מפעל - יער או משהו אחר - לכבודו של הרמן הסה, משורר גרמני והומניסט גדול שחי כל
הזמן בשווייץ. הוא כיום בן 75 ומשמש כאילו נציג
התרבות הגרמנית המעולה, שלא מתה במשטר היטלר. הוא יצא מגרמניה לפני היטלר וכותב
כגרמני, לא כשווייצרי שלשונו גרמנית. הוא סמל לרציפות הגרמנית הנקייה מהיטלריזם
במובן הרוחני-התרבותי הנעלה ביותר. לכן מחזיק חוג זה בשמו ורוצה להקים לכבודו מפעל בישראל. השאלה היא אם להיענות להם או
לא. אני רוצה להציע הצעה קיצונית - להיענות. איננו יכולים בעת ובעונה אחת לבוא
בתביעות ולומר היכן המצפון הגרמני? מדוע לא נותנים לו ביטוי, וכשיש כיסוי למצפון
כזה - לדחות אותו. כמובן, זה לא שלום בינינו ובין העם הגרמני, אבל אם יש קבוצת
אנשים כזאת, שיש לה צורך נפשי כזה, אי־אפשר לדחות אותה - (השר פ. נפתלי: אני מסכים
לדבריך) - (השר ד. יוסף: בימי החג קראתי ספר של סופר אמריקאי ידוע, שבו הוא מסביר
מדוע אין לתת אמון בגרמניה, שתבוא להתפייס בכל דרך-שהיא. הוא נוגע בכמה
משפטים גם בשאלת העם היהודי, אך בעיקר הוא מדבר על סכנת השלום עם העם הגרמני לעתיד
העולם. אל נמהר, מה הבהלה הזאת?) - איש מאיתנו לא עורר אותם לכך, ועלינו לתת להם
תשובה - (השר ד. יוסף: ראשית, לא צריכים לתת תשובה. כתבת כמה מכתבים לממשלה הרוסית
ועד היום לא קיבלת תשובה. היא לא ראתה גם צורך להסביר לך למה התשובה אינה ניתנת.
עוד לא הגיע הזמן ליחסים כאלה עם הגרמנים. אם קרן קיימת שואלת כיצד עליה לנהוג,
נגיד לה: ״אל תעני״. לקרן קיימת יש נציג בגרמניה שאוסף כסף. אל נמהר. הגויים עוד
לא נותנים לגרמניה את הגושפנקא שלהם. אל נזדרז אנחנו לעשות זאת).
השר ב. דינבורג: גם אני מקבל מכתבים מחברה זו. הם מוציאים
עיתון, ״דר מורגן״, ובו מאמרים על האנטישמיות ועל מדינת ישראל. עד עכשיו לא עניתי
להם, המאמרים גם לא עשו עלי את הרושם הדרוש. ברור, יש לעודד חוג זה.
השר מ. שרת: הם מכנסים
אספות ונואמים נאומים.
השר ב. דינבורג: לפי מצב הענינים אין אנו צריכים לדחות אותם.
הרמן הסה אומנם הומניסט, אך בספריו מצויה המנטליות האכזרית שבאה לידי ביטוי
בתיאורי ימי הביניים. אולי אפשר למצוא דרך לשתף את החוג הזה במפעל כללי, ב״יער
השלום״.
השר פ. נפתלי: חברה זו מורכבת מאנשים הגונים בהחלט. עזרו
במידה מרובה ליהודים, אין טעם שלא לקבל את רצונם הטוב. יחד עם זה אני מסכים שרצוי
להודיע להם בכל הנימוס והאדיבות, שאנו מבקשים אותם למען הטעם הטוב לא להרבות
במפעלים כאלה. יש ״יער השלום״. אם רצונם להשתתף בו - ישתתפו, אבל לא לעשות מפעלים
מיוחדים, היום ״מפעל עץ הזית״ ומחר ״מפעל הסה״. אם נסביר את הדבר לאנשים אלה יבינו
אותו. אבל צריכים לעשות זאת בנימוס. השר ב. ש. שטרית: יש צורך לחכות, אחרת נצטרך
להקים גדוד שוטרים שישמרו על היער הזה. אינני יודע מה כוחו של חוג זה. אפשר שזאת
קבוצה קטנה של חסידי אומות העולם שלא היכתה שורשים בקרב העם הגרמני. מצד שני, אם
ניענה להם - יתפרש הדבר כאילו אנו הולכים לקראת התפייסות. מוטב להגיד להם שגם
אצלנו עדיין צריכים להכשיר את הלבבות וגם אצלם צריכים להכשיר את הלבבות עד שיגיעו
לדבר שיש לו משקל וערך. אני מציע לדחות אותם בנימוס.
ראש הממשלה ד. בן־גוריון: אני מצטרף לדעה השנייה. השר נפתלי
עורר בעיה מוסרית ואל נזלזל בבעיות מוסריות, אי-אפשר להגיד מראש שכל גרמני הוא
בחזקת נאצי. אין זה נכון. אי-אפשר להגיד, לדעתי, שאין כפרה. מה אשמים הילדים
שייוולדו בעוד 50 שנה? הדבר
שנזדעזעתי ממנו ביותר, כשקראתי את ״הברית החדשה״, שדמו של [הנציב הרומי פונטיוס]
פילטוס [שצלב את ישוע] יחול על בניהם של רוצחיו עד סוף כל הדורות.[3] כך חינכו את העולם הנוצרי, ודם זה חל עד סוף כל הדורות עלינו. האם
הילדים שנולדו בגרמניה אחראים למעשי אבותיהם? אבל זה לא רק אינדיבידיום. האיש הזה
הוא גם חבר של קיבוץ מסוים. לא נוכל להגיד שיער זה הוא של פרטים אלה ואלה, של הנס
ושל פרידריך וכולי, אלא זה יער גרמני. לכך עוד לא הגיעה השעה. יחיד יכול להיות
הגון, אבל המפעל לא יירשם על שמו של פלוני אלמוני. השר דינבורג אינו צודק. אין
לחפש מומים בספר. אם תתחיל לחפש אין לדבר סוף, ובכל ספר תמצא פסול. כאן יש לך עניין
עם גרמנים. הגרמנים נוטעים יער. יש קיבוץ גרמני. אם לקרן קיימת יש עסק עם גרמנים,
צריך להגיד לה שתאסוף את ידיה. כמה כסף תאסוף מהם? ובאמת, מה הבהלה הזאת אחרי
פרוטות? צריך לחנך את העם שלא לעולם ועד כל איש אחראי למעשי הכלל, אבל זה עשה העם
הגרמני. הם קראו את כתבי היטלר, הצביעו בעדו. איפה היו כל 12 המיליונים הסוציאליסטים והקומוניסטים? 12 מיליון איש בוגרים הרי זה משהו. ולכן עוד
מוקדם לדבר על יער גרמני. ברור שלא נפסול מראש כל גרמני. צריך להסביר להם את הדבר
בידידות.
השר שרת: כדאי שהשר אשכול יברר מיהו מנדל קריין הפועל בשמה של
קרן הקיימת.
השר ב. דינבורג: הם כותבים אלי שנוער רב משתתף בתנועה שלהם.
השר
ח. כהן: מה הוחלט?
ראש הממשלה ד. בן-גוריון: לחכות.
השר פ. נפתלי: נתרשמתי שחוג זה עשה את המפעל לא למעננו אלא
למען הגרמנים. אם כן הם יכולים למסור את הכסף לקרן קיימת בלי לקשור את תרומתם בשם
אדם או מפעל מסוים, אלא מוסרים אותו למטע יערות על ידי הקרן הקיימת.
השר מ. שרת: דבר אחרון ובזה נטלתי לי רשות לפסוק. אני מקווה
שהממשלה לא תתנגד לכך. איגוד המו״לים בגרמניה פנה לאוניברסיטה העברית בהצעה,
שבוועידה השנתית הקרובה שלו, שתתכנס ב-24
בחודש זה. יקבלו החלטה ששולחים טופס מכל ספר היוצא בגרמניה לספריה הלאומית
והאוניברסיטאית, אמרתי לאוניברסיטה, שמותר להם לקבל. הם מוציאים עתה לא רק ספרים
חשובים בכל ענפי המדע, אלא מוציאים מהדורות חדשות של ספרים עוד מלפני היטלר, שאזלו
מן השוק. מודיעים לי, שגם בתקופת היטלר יצאו ספרים חשובים בענפי מדע שיד השלטונות
לא נגעה בהם, כמו בפיסיקה וכולי - (ראש הממשלה ד. בן־גוריון: בימי היטלר יצאו
ספרים במחקר התנ״ך לא ברוח היטלר) - פרופ׳ שלום, שנמצא באירופה, שאל אותי אם מותר
לו להיות נוכח בוועידה זו. עניתי לו שאסור לו. אם יקבלו החלטה - יקבלו. הם נוהגים
לשלוח ספרים רק לספרייה אחת בעולם - הספרייה הלאומית הגרמנית.
מחליטים: בעניין השילומים
מהקהיליה הגרמנית הדמוקרטית, ליפות כוחו של שר החוץ לבקש תיווכה של ברית המועצות
או של אחת המדיניות הדמוקרטיות העממיות לשם פגישה סודית עם ממשלת הקהיליה הגרמנית
הדמוקרטית לפתיחת משא ומתן על שילומים לישראל.
סעיף 7: חברת החשמל
הארצישראלית
לאור הסכמת הנהלת חברת החשמל הארצישראלית להעברת החברה לידי ממשלת
ישראל, דנה הממשלה בתהליך המשא ומתן שיתנהל בעניין זה. במהלך הריון אמר שר החוץ: השר מ. שרת: אני רוצה להפנות את תשומת לב שר
המשפטים לצד אחד של עניין העברת חברת החשמל לרשות הממשלה. לפי הזיכיון של ימי
המנדט[4] יש לחברה זכויות מסוימות בעלות תוקף
בינלאומי לגבי חלק מנהרות הירדן והירמוך. נדמה לי שהיה פעם ערעור לפני בית הדין
בהאג, ובית הדין אישר את תוקפו של הזיכיון. זה מחזק את כוחו של הזיכיון כמסמך
בינלאומי. אני מניח כי יושם לב לדבר אגב העברת החברה לרשותנו. תמיד הסתמכנו על
זיכיון זה שזו לא רק שאלת המדינה, אלא זוהי שאלה של זכות בינלאומית. אני מפנה את
תשומת לב שר המשפטים לנקודה זו.
בתום הדיון הוחלט כי ועדת שרים בהרכב שר האוצר, שר המסחר והתעשייה ושר המשפטים
ינהלו את המשא ומתן עם משלחת חברת החשמל הארצישראלית.
