77 | ועדה מדינית, מפא״י, תל אביב^[1]                                                                        5.9.1952

אדנאואר מול שוללי השילומים בארצו

סדר היום: השילומים מגרמניה

מ. שרת: לישיבה זו שתי מטרות: ראשית כל, שהוועדה המדינית תדע את העניין בטרם הוא מגיע לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת,^[2] ושנית, שחברינו בוועדת החוץ והביטחון יהיו מוכנים לקראת הישיבה שתתקיים. פרט לחברי הוועדה המדינית נטלתי לעצמי רשות להזמין עוד שני חברים. האחד, גרשון אבנר, הוא חבר המפלגה. השני, דר׳ יעקב רובינסון, הוא היועץ המשפטי הראשי שלנו לעניין השילומים מגרמניה. הזמנתיו מתוך אמון גמור אם כי אין הוא חבר מפלגתנו.

אני בא להחזיר את זיכרונכם לשלב שבו התקיים בפעם האחרונה דיון בכנסת על עניין השילומים - שלב הפסקת המשא ומתן.^[3] הגרמנים אמרו באותו שלב, כי הם מודים שמגיע מהם למדינת ישראל ולעם היהודי סכום של 715 מיליון דולר והם מוכנים להכריז על זאת, אך העובדה שסכום זה מגיע אין פירושה שהם יכולים לשלם סכום זה, וכי הם יכולים להתחייב לשלם אותו. זה לחוד וזה לחוד. הם טענו כי הם מוכנים לדון על הסכום שאותו הם יכולים לשלם, אולם זה איננו תלוי רק בעניין זה כי אם גם בוועידת הנושים בלונדון, שעדיין לא באו איתם לידי הסכם. כאשר יבואו איתם לידי הסכם, אפשר יהיה להכניס גם חוב זה למסגרת הכללית.

אנו התקוממנו נגד שתי הטענות הללו גם יחד. ראשית כל, התקוממנו נגד ״הלכה ואין מורין כן״^[4] - מה שמגיע צריך לשלם. שנית, התקוממנו נגד ריתוק המשא ומתן שלנו לזה המתנהל בלונדון, ועל כך התפוצצה הוועידה [עם הגרמנים]. אחרי זה קמה סערה [בצד הגרמני]. היתה התפטרות של פרנץ בהם,^[5] וקיסטר^[6] כתב ומסר לפרסום מכתב שהיה ״אני מאשים״ גדול כלפי אדנאואר והממשלה הגרמנית. אדנאואר הרגיש כי שמו בהיסטוריה עומד על הקלף. חברי מפלגתו התגייסו לעזרתו, והתגייסה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שאיתה עמדנו בקשר אמיץ ומסרנו לה אינפורמציה. גייסנו מפלגה זו לפעולה והיא נענתה ברצון ובהתלהבות. גייסנו לחץ בעיתונות האמריקנית והאנגלית, וגויס לחץ דיפלומטי ישיר מצד חבריו של אדנאואר - החבר הוושינגטוני והחבר הלונדוני.^[7] בשעת הפגישה בפריס, שבה דנו על חיסול משטר הכיבוש בגרמניה, אמרו לו גם אידן וגם אצ׳יסון דברים נמרצים, שהיו לו יותר תנא דמסייע לו,^[8] מאשר דברים המכוונים נגדו. זה היה דרוש לו במאבקו נגד חברי הקבינט המתנגדים לכל העניין.

לאחר זאת התחדש המשא ומתן ועלה על פסים חדשים של הפרדה גמורה בין המשא ומתן הזה לבין זה המתנהל בלונדון עקב הכרת חוב זה [לישראל ולעם היהודי] כחוב יחיד במינו שאינו תלוי בסיפוק חובות אחרים. שנית, הוחלט כי הסכום שעליו יוסכם הוא הסכום המחייב והם הסכימו לקבל כיסוד את הסכום של 715 מיליון דולר, אותו החלטנו לתבוע במקום תביעתנו הקודמת לביליון דולר.

סעיף שני שרציתי לקבוע הוא הרקע הכללי של העניין. להווה ידוע, כי השאלה הזאת איננה מטרידה את הציבוריות הגרמנית ואינה עומדת ברום עולמו של סדר יומה. במידה שהיא קיימת וידועה לציבוריות הגרמנית, ישנו מיעוט קטן התומך בעניין. [אבל] האווירה הכללית המקיפה עניין זה היא אווירה של אי־רצון מתוך ראיית העניין כדבר מיותר שהוטל עליהם, ושהם בעצם לא חייבים לשאת בו. אומנם היה משטר שעשה את הדברים שבהם מאשימים אותם, אולם בכל עיר גרמנית ישנם עשרות אלפי אנשים שקיומם נהרס בגלל המלחמה, ולמי מהם משלמים פיצויים בשעה שהם צריכים לשלם פיצויים לעם היהודי? עניין זה לגמרי אינו נעים לחיכם. בתוך הקבינט שר האוצר [דר׳ פריץ שאפר] במיוחד, וסביבו חוגים כספיים ובנקאיים החורגים ממסגרת הקבינט, מגלים התנגדות נמרצת לכל העניין.

פרט לסיפוק התביעה שלנו לשלושה ביליון מרק (שהם 715 מיליון דולר), באה ההתחייבות של 450 מיליון מרק לארגונים היהודיים, וסכום זה גם כן אינו פעוט כלל. גם על כך היתה מלחמה חריפה מאוד. טענתו של שר האוצר, למשל, היתה שבמקום לשלם למדינה או לארגונים, הוא מוכן להקציב סכום מסוים של מרקים לקונסולים [של גרמניה] והם ישלמו באופן אישי פיצוי לאנשים שנפגעו על ידי הנאצים הנמצאים עכשיו בארצות כהונתם. על ידי כך הוא חושב כי יצטבר בעולם הרבה יותר רצון טוב כלפי גרמניה מאשר על ידי תשלומים גלובליים כאלה, שאין להם תקדים ולא נשמע כמותם.

לגבי אדנאואר והקבוצה שלו זהו עניין מוסרי. אני אומר ״עניין מוסרי״ כיוון שאדנאואר השתכנע שהוא עושה דבר היסטורי גדול המבטיח לו מקום בהיסטוריה האנושית, או בהיסטוריה של העם היהודי, כי ההיסטוריה של העם היהודי היא קופה טובה להפקדת רפוטציה [מוניטין] היסטורית. שנית, הוא בטוח שלעם היהודי יש כיום השפעה עצומה בעולם, ועל ידי כך הוא סולל לו את הדרך להשגת דברים טובים שונים בשביל גרמניה. אלה הם שני המניעים העיקריים הפועלים אצלו. ישנם גם אנשים החושבים, נוסף לנימוקים אלה, כי הדבר טוב בשביל גרמניה בחשבון של אורך ימים שארץ מזרח תיכונית תקבל סחורות גרמניות. זה מבטיח עמדה למסחר הגרמני בארץ זו, שיש לה עתיד גדול של התפתחות ועלייה כלכלית, השפעה וכולי.

אני חושב כי שלושת הגורמים שמניתי ממצים את המניעים הפועלים לחיוב הדבר מן הצד הגרמני, אולם צד זה עומד כל הזמן תחת לחץ גורמים חשובים מאוד, והמאבק כולו מתנהל על רקע של שנת ערב בחירות בגרמניה [המערבית]. אם עניין זה יוצא למערכת הבחירות, כלומר ייעשה ניסיון לשתף את ציבור הבוחרים בזה, אין ספק כי התגובה תהיה שלילית. המסקנה הנובעת מכאן היא, ראשית כל, הכרת הצורך בדחיפות יתרה כדי שלא להחמיץ עכשיו הזדמנות של חתימה ושל חיוב מוחלט. מכאן נובעת המסקנה השנייה שלנו, שאין כל טעם להתעקש על תיקונים בדברים שבשעת המשא ומתן לגביהם הוכח שאי-אפשר להשיגם. פירושה של התעקשות זו על שינוי דברים שנתקבלו על ידי המשלחת אחרי משא ומתן ממושך ומייגע, שעוד אדבר עליו, איננו לחץ נוסף על אלה המוכנים לחתום על ההסכם ולהתחייב על ביצועו, כי אם פירושה שחרורם מלחץ איזשהו, היות והצד המתנגד לכך יוכל לטעון כי זוהי הוכחה שממילא אי-אפשר יהיה אף פעם לספק אותנו גם על ידי דבר שהוא, לפי כל השיקולים המפוכחים, דבר פנטסטי. ומאחר שאנשים אלה - כלומר אנחנו - הכניסו לראשם כי מגיע להם מגרמניה עולם ומלואו, מה בצע בדבר? מוטב לחסל את הפרשה כולה.

לגופו של עניין, הרי בשלב אחרון זה של משא ומתן הושקעו מאמצים עצומים, עבודת יום ולילה במשך שבועות ארוכים מאוד. ישנם בטיוטה זו עמודים וסעיפים שזהו ניסוחם העשרים או העשרים וחמישה. ה-״preamble״ [המבוא], למשל, מופיע כאן בניסוחו העשרים ושבעה לאחר מלחמת עמדות קשה על כל פרט, כל פסוק וכל מילה, ואין צורך להוסיף על כל דבר יסודי בנוסח ההסכם הזה. זהו מה שהושג. הכרת הממשלה בישיבתה אתמול היתה כי הושג מה שניתן להשיג, ואם גם ניתן פה ושם לתקן משהו, הרי בעיקרי הדברים אינו יכול לחול שינוי, ופתיחת משא ומתן חדש על עניינים שאינם יכולים לחול בהם שינויים פירושו חבלה בעניין. בוועדת החוץ והביטחון אלביש אולי דברים אלה מחלצות, אולם כאן אני אומר אותם בדיוק נמרץ.

עיקרי ההסכם הם, ראשית כל, שגרמניה התחייבה לשלם סכום כולל אחד של 3,450 מיליון מרק רק לגוף אחד - למדינת ישראל. ישנו הסכם מיוחד בין המדינה לבין הארגונים היהודיים, אולם גרמניה קיבלה עליה התחייבות רק כלפי המדינה ולא כלפי גוף של ועידת הארגונים היהודיים, שהיום קיים ומחר לא, ושיכולים להיות עליו עוררים מצד יהודים שונים בעולם. אגב, על שולחנו של אדנאואר נערמים מכתבים של יהודים הכופרים בזכותם של הארגונים היהודיים לייצג את תביעותיהם.

שנית, התשלום לא יהיה בסחורות אלא במזומנים. ממשלת גרמניה תמסור לממשלת ישראל מרקים ולא טרקטורים או צינורות ברזל. אין בגרמניה המערבית משטר כפי שהוא קיים בגרמניה המזרחית, שם שלטת המדינה על המשק והיא היצרנית, כך שהיא יכולה לספק את התוצרת שלה. בגרמניה המערבית קיים משטר של רכוש פרטי ויוזמה פרטית. היא תשלם כסף שיוכנס לבנק בגרמניה במרקים ובמרקים אלה אנו קונים סחורות. ממשלת גרמניה מתחייבת על מתן הקלות מסוימות בקניית סחורות אלו.

ההסכם צריך היה להיחתם לפי הצעתם ביום ג׳, וייתכן שביום ד׳. לפי החוק הגרמני צריך ההסכם לקבל את תוקפו על ידי אישור הפרלמנט הגרמני. אישור זה לא יוכל להינתן לפני ראשית אוקטובר, היות והפרלמנט נמצא עכשיו בפגרה. כאשר הסכם זה מקבל את אישורו הפרלמנטרי הוא הופך לחוק יסוד של גרמניה. במידה שהוא סותר חוקים קודמים, הוא המכריע כנגדם. מתאריך הרטיפיקציה, שיהיה מאוקטובר ואילך ביום שייקבע, ועד לסוף מרס 1953, תשלם גרמניה תשלום ראשון של 200 מיליון מרק. בתוך תשלום זה של 200 מיליון מרק, 75 מיליון ישולמו בלירות שטרלינג העומדות לרשות גרמניה באנגליה. אנו נשתמש בסכום זה של לירות שטרלינג לקניית דלק. טרנסקציה זו ניתנת לביצוע לפי הסכם מיוחד לפני הרטיפיקציה של ההסכם כולו. הסכם מיוחד זה יסודר לאחר החתימה.

בשנת הכספים שלאחר זאת - כלומר מאפריל 1953 ועד סוף מרס 1954 - שהיא שנת כספים מלאה, נקבל שוב 200 מיליון מרק. לאחר זאת מתחילה תקופה של תשע שנים, שבכל אחת מהן יגיעו התשלומים לשיעור 310 מיליון מרק, אולם הרשות בידי הגרמנים לצמצם תשלומים אלה ל־250 מיליון מרק לשנה ואז תקופת פירעון הסכום הכולל מוארכת בהתאם. יוכל להיות בינינו לבינם דין ודברים על כך, אולם הזכות בידם לצמצם את התשלומים, כפי שציינתי, אם יוכיחו כי מצבם אינו מאפשר להם תשלומים גבוהים יותר. אם יבוצעו תשלומים שנתיים בשיעור 310 מיליון מרק, הרי בשנה ה־12 מעתה יהיה תשלום אחרון של 260 מיליון מרק. אם התשלומים השנתיים יהיו בשיעור 250 מיליון מרק, יבוצעו עוד תשלומים באותו שיעור בשנה השלוש־עשרה והארבע־עשרה. יכולים לחול עוד שינויים - ייתכן שהתקופה תוארך יותר וייתכן שתקוצר.

מיד לאחר החתימה הם עומדים להיכנס למשא ומתן על מילווה עבור השילומים. יש להם עניין רב בקבלת מילווה כזה, כי על ידי כך הם פותחים לעצמם דרך לשוק הכספים הבינלאומי. אם המילווה הראשון שהם יקבלו יתקבל למטרת השילומים, הם מתחייבים להקדישו במלואו למטרה זו והוא ישולם מיד על חשבון התשלומים האחרונים, כלומר על חשבון השנה האחת־עשרה והשתים־עשרה לפי חשבון אחד, או על חשבון השנה השלוש־עשרה והארבע־ עשרה לפי החשבון השני. שנית, במידה שתוך תקופה זו יקבלו עוד מילוות בינלאומיים, שאינם מיועדים במפורש למטרה מסוימת, הם מתחייבים להפריש חלק הוגן לתשלום השילומים - דבר שיסייע לקיצור תקופת הפירעון. הם רשאים לבוא ולומר כי הם רוצים לזרז את פירעון הסכום. אני אומר זאת, היות ויוכל גם להיות מצב שלפי שיקול שלנו לא נוכל לקלוט סחורות בקצב כזה, אולם הם רשאים לכך. אם התקופה תתקצר באופן ניכר, תעמוד גם שאלה של דיסקונטו, ועל כך יקויים משא ומתן.

אם יקרה בגרמניה איזה משבר חמור, הפוגע פגיעה קשה במצבם הכספי והכלכלי, הם רשאים לדרוש הפסקה זמנית של התשלומים מבלי להפחית את הסכום הכולל. על כך יש משא ומתן, ואם אין מגיעים לידי הסכם פונים לבוררות. בדרך כלל, אם במהלך הביצוע ישנם ערעורים, פונים לבוררות. הרכבו של בית הדין לבוררות נקבע לחמש שנים. ישנו בורר קבוע שלנו ובורר קבוע שלהם. נוסף לזאת, יש לבחור באישיות מכרעת שאינה נמנית על אחד משני הצדדים, תוך הסכמה הדדית. אם אין מגיעים לידי הסכמה כזאת, תיקבע אותה אישיות על ידי אב בית הדין הבינלאומי בהאג.

עלינו יהיה למנות משלחת שתפעל בקביעות בגרמניה ברכישת הסחורות. משלחת זו מהווה את הצינור היחיד שבאמצעותו נקנה סחורות ונעמוד איתם בקשר. הם אינם רשאים למכור על חשבון השילומים אף בורג אחד למישהו אחר, ואנו איננו רשאים לפעול בעת ובעונה אחת בשני צינורות. נקבע במסמרות, כי יש ריכוז מוחלט. משלחת זו תיהנה מכל החסינויות הדיפלומטיות, אם כי אינן חלות עליה החובות החלות על משלחות דיפלומטיות, בדרך כלל. קיבלנו על עצמנו רק התחייבות אחת - שראש המשלחת צריך להתקבל על דעת הצד שכנגד, ואם במשך הזמן יתברר להם כי הוא עוסק בעניינים שלא כשורה, הם יכולים לדרוש את החזרתו כפי שהדבר מקובל לגבי כל נציג דיפלומטי בארץ זרה.

נקבעה רשימת הסחורות לשתי השנים הראשונות. רשימה זו מורכבת ב-90 אחוז מנכסי יסוד וב־10 אחוז ממיצרכים חיוניים גם כן. בקבוצה הראשונה נכללים חומרים כברזל, פלדה, כימיקלים, מכשירים, מכונות וכולי. ייתכנו גם סטיות מרשימה זו, אולם היא קובעת את עיקרי הדברים. מתקופה לתקופה צריך יהיה להסכים על רשימת סחורות ומיצרכים.

אפשרות הקנייה מובטחת באופן פשוט. בגרמניה קיימת מדיניות של עידוד היצוא והיא מתבטאת בכך שסחורות המיועדות ליצוא פטורות ממס, במיכסה של 7.5 אחוז ממס ההכנסה. הזכות הזאת מוקנית לנו. ביסוסו של יתרון זה לגבי סחורות היצוא הוא בכך, שעל ידי כך מרוויחים מטבע זר. אף על פי שאנו משלמים במרקים, תהיה זכות זו חלה גם על סחורות הנמכרות לנו, המיועדות לשילומים.

היתה מערכה קשה מאוד בדבר הבטחת יציבות המטבע. הגרמנים סירבו לחלוטין שייזכר באיזה אופן-שהוא עניין יציבות המרק, כי הם טענו שדבר זה כשלעצמו מערער את היציבות. לדעתם זה לא ייתכן, אולם ישנו סעיף האומר שאם יחולו שינויים, אשר יצמצמו באופן ניכר את הנפח הממשי של השילומים, כלומר את כמות הסחורות והמיצרכים, יקוים משא ומתן בדבר התאמת השיעורים השנתיים לשינוי שהתחולל. אם לא יושג הסכם בעניין זה, תכריע בוררות.

כנגד המשלחת שלנו יהיה אורגן שלהם, ממשלתי גם כן שתפקידו להסדיר מצידם את העניינים הקשורים בפעולת המשלחת שלנו ואליו אנו פונים בדרישות. מלבד זאת תהיה ועדה פריטטית לטיפול בבעיות לביצוע ההסכם. במקרה שבוועדה זו אין מגיעים להסכם באיזו שאלה יסודית, רשאי כל צד לפנות לבוררות.

נתעוררה שאלה של רכוש ה״טמפלרים״ בארץ, שהיה מרוכז ב[מושבות] וילהלמה, ולדהיים, ובמושבות הגרמניות בחיפה, יפו ומקומות שונים בארץ.^[9] הוסכם, שהדבר יבורר מחוץ למסגרת השילומים, וארבעה חודשים לאחר הרטיפיקציה של הסכם השילומים יתחיל משא ומתן עם ה״טמפלרים״, שיהיה מבוסס על עיקרון של תשלום מצידנו עבור הרכוש הזה, בסכום שעליו יוסכם. אם לא נגיע לידי הסכם, יהיה תיווך בעניין זה ונקבע באיזו צורה התיווך ייעשה. התשלום בעד רכוש זה יהיה במרקים גרמניים מבלי להתחשב במקום מגוריהם הנוכחי של אותם האנשים שהיו בעלי הרכוש. מרקים אלה ינוכו באופן פרופורציונלי מהקצבות השילומים במשך שתים-עשרה או ארבע-עשרה שנה, בהתחשב עם תקופת פירעון השילומים, מכל תשלום ותשלום.

נוכל להקדיש עתה דקות מספר להצגת שאלות, אם ישנן כאלו, ולאחר זאת נוכל לעבור לוויכוח.

להלן דיברו חברי הוועדה מרדכי נמיר ואליעזר ליבנה. האחרון הביע דעתו, כי אל לכנסת לאשר את הסכם השילומים בטרם יעשה זאת הפרלמנט הגרמני, ואל לשר החוץ לחתום על הסכם השילומים במקום כלשהו בחו״ל, אלא עליו לחתום עליו בישראל.

מ. שרת: אני רוצה שיהיה ברור, כי ההצעה על רמת החתימה לא באה ביוזמתנו, כי אם ביוזמת הצד שכנגד. אדנאואר החליט להציע לנו שהוא יחתום, כי הוא יודע את הנעשה בתוך ביתו ומנוי וגמור איתו לעשות מהסכם זה מסמך מחייב. כדי שהסכם זה יהיה מחייב באופן ממשי, הוא רוצה להטיל עליו את מקסימום המשקל. הוא גם תובע לעצמו את הזכות להיכנס להיסטוריה בזכות עניין זה. הוא מוכן לשם כך לנסוע לכל מקום ואינו תובע שיבואו אליו דווקא. הוא רק תובע שאם הוא יחתום, יעשה זאת גם איש מתאים מצידנו. אם גורלו של הסכם זה לא מעניין אותנו, אם אנו עושים זאת רק כדי לצאת ידי חובה וחושבים כי מוטב היה שדבר זה לא יהיה כלל - הרי העניין הוא אחר לגמרי. אבל אם אנו מעוניינים ופועלים לפי אותו רצון, שפעם כל הזמן בנו בעניין זה כדי להשיג ממנו את המקסימום, הרי אנו צריכים להיות מעוניינים בחתימתו של אדנאואר והתנאים הכרוכים בה.

להלן דיבר חבר הוועדה זלמן ארן. לדבריו, על ועדת חו״ב של הכנסת להחליט על מתן ייפוי כוח לממשלה לחתום על הסכם השילומים ולהימנע מאישורו בטרם תעשה זאת הממשלה.

מ. שרת: ההתייעצות כאן תקבע מה תהיה החלטת ועדת החוץ והביטחון, ומבחינה זו היא חשובה מאוד. קודם כל, אני רוצה לומר לחברים כי הממשלה לא תקבל החלטה סופית לפני שתתקבל החלטה סופית על ידי ממשלת בון. ממשלת בון עדיין לא החליטה. הצעתו של ליבנה אינה הגיונית. באשר החוקה שלנו שונה מן החוקה הגרמנית ואינה קובעת במקרה זה את הצורך ברטיפיקציה של הפרלמנט. אין כל טעם שאנו נתאים את החוקה שלנו לחוקה הגרמנית ונביא את ההסכם לאישורה של הכנסת. רטיפיקציה פירושה שהפרלמנט מאשר הסכם לאחר שממשלתו חתמה עליו. אם אנו לא נחתום, פירוש הדבר כי לא יהיה מה לאשר וכל העניין מתבטל. אצלנו צריכה להחליט הממשלה, כשם שאצלם צריכה ממשלתם להחליט אם לחתום על ההסכם או לאו. הממשלה הגרמנית היתה צריכה להתכנס ביום ד׳ לאישור החוזה, אך בגלל התנגדותו הנמרצת של שר האוצר, והיות והוא נאלץ לנסוע לישיבה כספית בינלאומית חשובה, נדחתה קבלת ההחלטה ליום ב׳. אני מניח כי הממשלה שלנו לא תקבל ביום א׳ כל החלטה. קודם כל, היא חייבת לשמוע את דעת ועדת החוץ והביטחון, וכן קיים גם השיקול החיצוני. קרוב לוודאי שההחלטה תתקבל ביום ב׳ אחר הצהריים לאחר שתתקבל הידיעה על החלטתה של ממשלת בון שתתכנס ביום ב׳ בבוקר.

להלן דיברו חברי הוועדה אליהו דובקין, דוד הכהן ומרדכי נוי. המשפטן יעקב רובינסון הרצה על פרטי ההסכם.

מ. שרת: ברצוני להוסיף עוד כמה הערות, וראשית כל בעניין ה״טמפלרים״. אמרו כאן שזוהי ״צרה חדשה״. האם החברים חשבו, כי רכוש זה הוא ללא כל חשבון? משתררים אצלנו מושגים של ג׳ונגל המתקבלים על דעת אנשי תרבות, עדיני נפש ובעלי מידות, עד כי אני נדהם. האם חשבו כי סתם חטפנו קרקעות ובתים? מדוע לקחנו בכלל רכוש זה? היתה לזאת הצדקה מוסרית מובנת, באשר אמרנו כי העם הגרמני רצח וחמס את רכוש העם היהודי, אם לא לדבר עוד על הדם שנשפך. אמרנו כי אין כל תקווה לקבל שילומים מן העם הגרמני, וגם אם נקבל לא ידוע מתי, ואם ישנו כאן רכוש של העם הזה - האם לא ניקח רכוש זה, בייחוד כאשר באים אלינו פליטי חרב שלו? ודאי ניקח! אולם המסקנה הנובעת מכאן בהכרח היא שאם יבוא יום חשבון עם העם ההוא, ברור שצריך יהיה להביא זאת בחשבון. ברור היה לגמרי, ששוויו של רכוש זה ינוכה, כי אחרת כיצד יכולים היינו לנהל שם משא ומתן וכאן להחזיק ברכוש שנחטף? אומנם היתה תביעה לשלם תמורת הרכוש הזה לבעלי הרכוש במטבע הארץ בה הם יושבים כעת, כלומר בחלק בדולרים, ולזאת התנגדנו. אין זאת אומרת שאנו לא נשלם כלל.

ביחס לנסיעתי לשם חתימה על ההסכם, אני משוכנע כי הדבר נחוץ כדי לתת משקל מלא להסכם זה, כי אין אנו יכולים לעסוק במה שחיים וייצמן קורא ״ווארמער פראסט״ [יידיש: כפור חם]. אין אנו יוצאים ידי חובה כאשר אנו עושים זאת, ועלינו להיזהר שהרגשת הגרמנים כלפי חוזה זה לא תהיה גישה של יציאה ידי חובה. אנו מתכוונים שזה ייהפך לממשות חיה בתור אקט בינלאומי של רפרציה, ויהיה ברור כי מי שגוזל נותן את הדין על כך. זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית, שלאחר גזל יש דין, יש דיין ויש חשבון.

שנית, אנו מעוניינים שההסכם יבוצע. אין כל ערובה לזאת ולא דרוש דווקא חוקר קרטלים שימנע חבלה. משום כך צריכים אנו לגייס את כל המשקל סביב הסכם זה על מנת למנוע חבלה. את זאת עושים על ידי העלאת הרמה [של מעמד החותם] ולא על ידי הורדתה. זוהי גישתנו, ואם יש גישה אחרת, אני נלחם בה ונאבק נגדה.

מלבד זאת אני רואה בדבר גם ערך חינוכי. עלינו לחנך את העם הזה, שזכה למדינה, להיות עם ממלכתי ולחדול להיות עם גלותי. עליו לדעת כי יש לו מדינה על פני כדור הארץ, ועל פני אותו כדור הארץ ישנה גם מדינה ששמה גרמניה. הוא לא יוכל להימנע מזה אלא על ידי חיסול מדינתו או על ידי העברתה לפלנטה אחרת. אמת זו צריך לתקוע באכזריות במסמרות לתוך ראשו של העם הזה. הוא צריך להתרגל לכך.

אני רוצה להודיע לכם כי בשעת החתימה ינאם אדנאואר וגם אני אנאם נאום קצר. ייתכן שיתברר כי המרחק בין הדברים הוא כל כך גדול שמוטב לא לומר דבר. ייתכן שתהיה התנגדות נמרצת שאי-אפשר יהיה לוותר עליה, ואז לא יהיו נאומים. אני מתכוון שהנאום שלי יהיה תרכובת של קצוות. ראשית כל, הוקעת השואה, הפשע, שפיכת הדם, חוסר הכפרה לזה. אגב, בן-גוריון מתנגד לכך שאומר משהו על חוסר כפרה לדם. הוא חושב כי זה יותר מדי אכזרי לומר זאת באוזני הצד שכנגד. לומר כי אנו מצפים לראות שרוח זו נעקרה מלב העם הגרמני - משמע שעוד לא ראינו. יחד עם זה, תהיה הרמת הדבר על נס, הדגשת החיוב הגדול שהדבר נעשה מתוך הכרת האחריות המוסרית ולא מתוך כפייה. יש לכך ערך ביחסי העמים - שיהיה ברור כי אי-אפשר סתם לחמוס וכי החומס נותן את הדין. אני שר של מדינת ישראל ולא רק יהודי ששחטו אותו. יהיה מי שידבר בשמם של שישה מיליון יהודים שנשחטו [דר׳ נחום גולדמן], והלהט שלי יהיה ודאי חזק פי עשר על הדם היהודי שנשפך מאשר אצלו. נחום גולדמן ידבר בשם ועידת הארגונים היהודיים. זוהי אמת וצריך לחנך את העם הזה להבין את האמת הזאת. במקום לחשוש כיצד זה יתקבל אצל יהודים, צריך לחנך אותם איך לחשוב.

היו״ר יונה כסה: אני מעמיד להצבעה את ההצעה הבאה: ״הוועדה המדינית מייפה את כוחם של חברינו בוועדת החוץ והביטחון וחברינו בממשלה לאשר את טיוטת ההסכם״.

ההצעה נתקבלה.

להלן הביע א. ליבנה דעתו כי לא יופחת תוקף החוזה אם תימנע פגישה אישית ושר החוץ לא יסע לפגישה עם אדנאואר. היו״ר י. כסה העמיד הצעה זו להצבעה. 2 הצביעו בעדה, הרוב הצביעו נגדה, 3 נמנעו.