75 | הממשלה, ישיבה נ״ז[1]
31.8.1952
הדאגה לערביי ישראל הנחשבים לפליטים
סעיף 575: הפליטים הערבים
בישראל
השר מ. שרת: עניין
הערבים בישראל הנחשבים לפליטים, לעקורים. אתם יודעים שלפני כמה חודשים קיבלנו
החלטה להענות לתביעתה המפורשת של ארצות הברית ולקבל אנשים אלה על אחריותנו. מספרם
היה מלכתחילה כ-50 אלף, במשך הזמן
הצטמצם המספר והיום הם בערך 17 אלף. במשך הזמן
נקלטו האנשים במקומות בהם ישבו ואו״ם חדל לתת להם תמיכה. יש לנו גם כן תוכניות
לחסל במשך הזמן את התמיכה. חלק גדול מהם יקבלו פיצויים בעד קרקעותיהם לפי החוק,
אבל זה טרם נעשה. יש הרבה סקרים סוציאלים ביניהם, כ-5 אלפים נפש זקנים, תשושים, נכים, נשים בלי בעלים, ילדים קטנים -
זהו לוז קשה של 55 אלף איש. יש גם
אנשים מסוגלים לעבודה, אבל אין להם עבודה היות ועכשיו יש קצת חוסר עבודה - (השרה
הגב׳ ג. מאירסון: טוב לומר קצת) - לא כל כך קל להסתדר.
יש שני
שיקולים המחייבים אותנו למאמץ מסוים. בדרך כלל טוב שלא יהיה מעבר חריף. לא נוכל
לחסל פתאום לגמרי את התמיכה. צריך שתהיה תקופת מעבר, אחרת תקום צעקה, תאניה ואניה.
אנו עכשיו בזמן רגיש, בתקופת העצרת צריך ליצור איזה פרוביזוריום שימנע מכישלון,
ופרוש הדבר, שר האוצר, הקצבת כסף - (רוה״מ בן-גוריון: מי מטפל בהם?) - מרוב מטפלים
אין טיפול.
אני רוצה
להציע שתתמנה ועדת שרים שתשב עוד השבוע וישתתפו בה שר האוצר, שר הסעד, שרת העבודה
ואני מציע את עצמי כמרכז הוועדה ואנו נביא הצעה לממשלה. אני אזמן את הישיבה וטוב
שהשרים יביאו איתם את האנשים המטפלים בדברים, שרת העבודה - את האיש העוסק בתעסוקה,
שר הסעד - את האיש העוסק בסעד לערבים, ואולי יש לצרף לוועדה גם את שר החקלאות, כי
במשרד החקלאות מטפלים בענייני הערבים. הוועדה תדון ותביא הצעה.
מחליטים:
להטיל על ועדת שרים לבדוק בעיית הטיפול בפליטים
הערבים במדינה, ולהביא הצעה לממשלה. הרכב הוועדה: שר החוץ (מְרַכז), שר האוצר, שר
החקלאות, שר הסעד ושר העבודה.
השר מ. שרת: אם הכל ילך לפי התוכנית בעניין השילומים מגרמניה
המערבית, אזי ביום ג׳, זאת אומרת מחרתיים, תובא הטיוטה לפני ישיבת הקבינט בבון.
בין המשלחות נגמר הדבר. אדנאואר דחה את חופשתו, כי הוא רצה בעצמו לסיים את הדבר.
הוא יביא את ההצעה לישיבת הקבינט ויגן עליה. שם יש מחלוקת חריפה מאוד בין אדנאואר
ושר הכלכלה [לודוויג ארהרד] מצד אחד ובין שר הכספים [ד״ר פריץ שאפר] מהצד השני. שר
הכספים שלהם עמד לצאת לוועידת הבנק הבינלאומי במקסיקו. הוא דחה את נסיעתו כדי
להילחם, לערוך הקרב האחרון והמכריע ביום ג׳. אין לדעת איך ייפול דבר. יכול להיות
שברגע האחרון תיהפך הקערה על פיה - (השר מ. שפירא: מהם חילוקי הדעות ביניהם?) - לא
בפרטים. הוא חושב שהעניין מופרז, שלא מגיעים שילומים לישראל. בכל אופן, אם צריך
לשלם, הרי רק איזה תשלום סמלי. בהנחה שגם שלב זה יעבור בשלום, אז תאריך החתימה הוא
9
בספטמבר, יום ג׳ הבא. המשלחת תבוא מייד הנה על מנת להביא הדבר לפנינו ולפני ועדת
חוץ וביטחון. אני רואה הכרח בישיבת הממשלה שלא מן המניין ביום ה׳. אחד או שניים
מהמשלחת יבואו לפני [הישיבה ב]בון, אחד יישאר שם על המשמר עד לאחר ישיבת הממשלה
בבון. דרושים לי שני ימים, יום לממשלה ויום לוועדה - מוטב שהממשלה תשב לפני ישיבת
ועדת החוץ והביטחון. אני רוצה לכנס את ישיבת ועדת חוץ וביטחון ליום ו׳. ייתכן
שביום א׳ יצטרכו [אנשי המשלחת] לצאת חזרה ואני מציע שישיבת הממשלה תהיה ביום ה׳ -
(ראש הממשלה ד. בן-גוריון: אולי אפשר לעשות ישיבת ממשלה כשיגיע הטקסט, זאת אומרת
ביום ג') - אומנם שני אנשים צריכים להגיע הלילה או מחר בבוקר. אם יגיעו, יכולה
הישיבה להתקיים ביום ג׳, אבקש בכל זאת את חברי הממשלה לשמור לעת עתה חופשי גם את
יום ה׳.
מחליטים:
לקרוא לישיבת ממשלה מיוחדת ביום ג' או ה' השבוע, כשיגיעו חברי המשלחת מהאג.
סעיף 577: סקירה
השר מ.שרת: יש לי למסור על עוד שני עניינים. לדאבוני הרב
הטעיתי את הממשלה בידיעה אחת. עשיתי זאת בתום לב ולא ידעתי בדיוק מה המצב. אמרתי
שנגמרה התקופה שבה אפשר להגיש הצעות לסדר היום של העצרת בלי שיהיה לזה איזה
ערעור־שהוא ולא הוגשה הצעה על ירושלים. השנה חל שינוי בסדר. תמיד התאריך האחרון הוא 15 באוגוסט. השנה מתחילה העצרת באחור של חודש ימים. כל שנה היא
מתחילה בספטמבר והשנה באוקטובר, אבל בעצם תתחיל רק בנובמבר. בשבועיים הראשונים
ידברו על דברים של מה-בכך ויחכו עד לאחר בחירות הנשיא בארצות הברית, ורק אז יתחילו
בוויכוח המדיני. התאריך הקובע להגשת הצעות לסדר היום השנה הוא 15 בספטמבר, זאת אומרת שיש עוד אפשרות להגיש לסדר היום כל הצעה העולה
על דעתה של איזו מדינה שהיא.
הדבר האחרון בנוגע למצרים. אני רוצה להודיע, כי לאחר התייעצות
בין ראש הממשלה וביני אנו ראינו צורך לעשות צעד כלפי ממשלת מצרים. חשבנו בכלל
שרצוי לעשות איזה דבר במשטר החדש שבמצרים, בייחוד נוכח המצב שנוצר - ראש הממשלה
נאם נאום ידוע,[2] מיד הופנו שאלות
אל ראש ממשלת מצרים והוא ענה שממשלת ישראל לא פנתה באופן ישיר אל ממשלת מצרים.
היתה בזאת מעין הזמנה משתמעת. אגב, הבוקר יש ידיעה שנגיב חזר על אותה נוסחה.
כתב של עיתון צרפתי ראשי היה בקהיר והיה לו ראיון עם נגיב.
אחת השאלות ששאל אותו היתה אם יש לו תוכניות תוקפניות כלפי ישראל. על זה ענה: ״אנו
רוצים לחיות בשלום עם כל שכנינו״. הצנזורה המצרית מחקה את השאלה והתשובה [בעיתונות
המצרית], אבל הכתב חזר לפריס ופירסם זאת.
נגיב אמר יותר מזאת. הם רוצים לקבל נשק מאנגליה. הוא אמר שהוא
מבטיח שהנשק שהם יקבלו מאנגליה לא ישמש לצורכי התקפה נגד ישראל.
פנינו באמצעות אחת הצירויות שלנו אל צירות מצרית על מנת
שתעביר זאת לקהיר, ואמרנו שאנו מציעים פגישה לשם דיון על שלום בין ישראל ומצרים.
אנו מוכנים לעשות שלום גמור ושלום מיד. אם מצרים מעדיפה להתקדם צעד צעד, אנו
מוכנים לצעד מוקדם לבירור אפשרויות של שלום. אנו מוכנים גם להבטיח שלעת עתה יהיה
המשא ומתן בסודי סודות. זהו המצב. זה נמסר לצירות המצרית. היא קיבלה והודיעה שהיא
העבירה זאת לקהיר. אין לנו עוד תשובה ואנו מחכים. אנו רואים צורך מכריע לשמור על
סודיות הדבר עד אשר יתברר מה גורלו. ייתכן שאם יעבור זמן רב ולא ניענה, אולי נחליט
לפרסם את הדבר.
