טובת ירושלים, טובת המפלגה וטובת המדינה
שם הספר  דבר דבור 1952
שם הפרק  טובת ירושלים, טובת המפלגה וטובת המדינה
כותרת משנה  ועדה מדינית, מפא"י, תל אביב

74 | ועדה מדינית, מפא״י, תל אביב[1]                                                             27.8.1952

טובת ירושלים, טובת המפלגה וטובת המדינה

סדר היום: ענייני עיריית ירושלים

היו״ר מ. שרת: אני מבין כי ישיבה זו של הוועדה המדינית כונסה לעניין אחד ומיוחד, בעיית עיריית ירושלים. אני מניח כי ישנו חבר שצריך לפתוח בשאלה זו.

לקראת בחירת ראש עירייה בישיבת מועצת עיריית ירושלים הקרובה, נדרשה סיעת מפא״י בעירייה, הסיעה הגדולה ביותר, להחליט להציב מועמד משלה או להצביע עם הפרוגרסיבים בעד ראש העירייה הקודם דניאל אוסטר.[2] הגוש הדתי הביע נכונות, במקרה שמועמד מפא״י יקבל רוב יחסי, להצביע בעדו בתנאי שסגנות ראש העיר תימסר להם. את הדיון פתח דב ליפוב, מראשי מפא״י בירושלים ולהלן התנהל דיון רב משתתפים.

היו״ר מ. שרת: לפנינו שתי שאלות: טובת ירושלים וטובת המפלגה. אני חושב שלכל אחד קשר ישיר לעניין הגדול - טובת המדינה. איני רואה כל סתירה וכל הבדל בין טובת ירושלים וטובת המפלגה בשלב זה. מדוע? מפני שאני סבור כי המפלגה תצליח במצב הנתון רק אם תוכיח ותפגין שהיא דואגת רק לטובת ירושלים. לא תמיד המצב כה פשוט, ואיני מציע זאת כעיקרון סיטוני לכל מקרה, אם כי בהרבה מקרים זה העיקרון הנכון - לדאוג לעיר וממילא על ידי כך אתה דואג למפלגה, כי מי שדואג לעניין מקבל את אמון הציבור. אנו צריכים בשלב זה להפגין את דאגתנו לעיר, ואז ממילא תיבנה גם המפלגה. אילו כזה היה המצב, שהיתה לנו אפשרות לקבל את האחריות להנהלת ענייני העיר, אלא [היו] באים חברים ואומרים: ״אל נעשה זאת עכשיו, זה בוץ, זה משק הרוס, לא תהיה תפארתנו על הדרך הזאת, נעמוד מהצד, יהיה עוד יותר רע, אבל אנו נסתער בכוחות חדשים על העיריה כשנגיע לבחירות״ - הייתי בכל תוקף מתקומם נגד עמדה כזאת.

עכשיו השאלה היא אם להקים קואליציה סביבנו וחבר שלנו יתייצב בראש. היתה לי שיחה עם ראובן שרי[3] וביקשתי ממנו לעשות [לי] ״סמינר לאיש אחד״ ולהבהיר מה נעשה. הוא הסביר לי ואני התפלצתי. אבל, אם למרות כל זאת, נציב חבר מפלגה לראשות העיר, פירוש הדבר קודם כל שהמפלגה לא נרתעה מתפקיד בלתי פופולרי. זה כמעט עושה אותה לפופולרית - המפלגה קיבלה את הדין לתקן את מה שעשו אחרים, ולהנהלת העיר נכנסים אנשים ישרים, אנשים בעלי רמה ציבורית, אנשים בעלי כושר פעולה. הייתי אומר כי יש בזה רק סלילת דרך אם לא לניצחון, על כל פנים להטבה ניכרת של סיכויינו בבחירות הקרובות. במה דברים אמורים? אם זה אפשרי. מהתיאור שניתן כאן נשתכנעתי כי הדבר הזה בלתי אפשרי. לכן פה מדובר על משהו שאינו ניתן לביצוע ואז ישנן שתי אפשרויות. אחת, בחירות כמו שמציע ראובן שרי. נניח שזה מציאותי להביא לידי בחירות בזמן של שלושה חודשים. אבל, מבחינת טובת העיר ירושלים, אם נכונה הגישה שלי שמי שדואג לירושלים דואג ממילא לעצמו, כי אז אנו צריכים לנסות ללכת בדרך השנייה ולא להשאיר את ירושלים באנדרלמוסיה של בחירות.

איני שולל לחלוטין את המוצא של בחירת אוסטר. איני נלהב לו בשום פנים ואופן. אבל אני רוצה להביע רעיון - אולי הוא לוקה במסורת ידועה מצידי - מועמדות של סלומון.[4] סלומון אינו נעשה יותר צעיר מיום שאני נלחמתי עליו עם ״ואקף״ [ההקדש המוסלמי] נגד המועמדות של אוסטר לפני שמונה-עשר שנה. בכל זאת הוא אדם שעדיין מנהל את עסקיו. הוא פיגורה נאה בירושלים. אינו איש ריב. הוא איש שיודע לפרוש הצידה בכבוד. הוא איש פרוגרסיבי בהחלט מבחינה יישובית. אינו חבר בשום מפלגה דתית אבל יהודי מסורתי, וזה לא יהיה פשוט למפלגות הדתיות להצביע נגדו. הוא ידאג לקרן הדת בירושלים. כמובן, במובן תרבותי-פרוגרסיבי. אבל זה תלוי באיזה דבר - בתנאי ששרי יהיה סגנו ויהיה ברור כי שרי עושה את העבודה ומנהל את העניינים. לא צריך מראש להציג אותו כסתם, שרק יחתום את שמו היפה, אבל אפשר ליצור איתו שיתוף כזה שהוא יהיה בתוך העניינים, אבל העבודה תיעשה על ידינו. על ידי כך ישנה אפשרות ליצור רוב עם ״הפרוגרסיבים״ ו״הפועל המזרחי״, ולעת עתה נשארת יציבות-מה בירושלים ומוציאים את אלישר[5] מהעניין. איננו נכנסים להנהלת העניינים בכוח. אנו סוללים לנו את הדרך לבחירות הבאות.

להלן הציע חבר הוועדה יונה כסה לקבל החלטה עקרונית, כי המפלגה תנהג כהצעת מ"ש, ולהטיל על ועדה שתבוא בדברים עם הגורמים הנוגעים בדבר. הצעתו נתקבלה.




[1] מתוך הפרוטוקול (אמ״ע). מ״ש ישב ראש בישיבה זו.

[2] דניאל אוסטר (1963-1893). משפטן. עלה לא״י ב־1914. שימש מנהל המחלקה המשפטית של ועד הצירים. מ־1935 סגן ראש עיריית ירושלים ותקופה קצרה ראש העיר בפועל. חבר מועצת המדינה הזמנית. אחרי קום המדינה נבחר לראש העיר הראשון עד 1950.

[3] ראובן שרי, משנת 1943 מזכיר מועצת פועלי ירושלים. לאחר הקמת המדינה חבר מועצת העיר וסגן ראש העיר מטעם מפא״י. ח״כ הכנסת הראשונה.

[4] חיים סלומון (1960-1879). סוחר ועסקן יליד ירושלים, 1930-1923 חבר עיריית ירושלים והנהלת הוועד הלאומי ממייסדי שכונת רחביה.

[5] אליהו אלישר (1981-1899). יליד ירושלים. ממייסדי התאחדות הספרדים ונשיא ראשון של העדה הספרדית בירושלים. חבר מועצת המדינה הזמנית והכנסת הראשונה והשנייה.

העתקת קישור