73 | הכנסת, ישיבה 128 [1]
27.8.1952
יש רק מקור אחד ויחיד לנשק
סעיף ב׳: הצעת סיעת מפ״ם להבעת אי-אמון לממשלה
היו״ר י. שפרינצק: אנו עוברים להצעת סיעת מפ״ם להבעה אי־אמון
בממשלה. רשות הדיבור לחבר הכנסת בן־אהרון.
להלן נימק ח״כ בן-אהרון
בשם סיעתו
הצעת אי־אמון בממשלה עקב חתימתה ב-23
ביולי 1952 על
הסכם עם ממשלת ארצות הברית לרכישת נשק בתשלום, וכן משום שהגישה בקשה לקבל נשק על יסוד ״חוק
הביטחון ההדדי״ האמריקני משנת 1951/52 כסיוע צבא בלי תשלום. אומנם נמסר ממע
על ההסכם לחברי ועדת החוץ והביטחון,
אך לטענת ״ בן-אהרון, ההסכם יחייב את מדינת ישראל להשתתף בסידורים
להגנה קיבוצית
ואזורית בהתאם לאינטרסים של ארצות הברית, וישראל לא תוכל
להשתמש בנשק זה לפי הכרעותיה־שלה ולפיכך תישלל ממנה ריבונותה. עוד טען ח״כ בן-אהרון, כי
״חוק הביטחון ההדדי״
מחייב מדינה, שלפיו תקבל נשק ללא תשלום, להעמיד את מלוא כוחותיה ומקורותיה לרשות ארצות הברית לשם שילובה בתוכניות
הגנה אזוריות: ״התחייבויות אלה עושות את מדינת ישראל לצד בברית צבאית שעליה
חולשת ממשלת ארצות הברית, לאויבם של מליוני יהודים בעולם, ולשותף בחרחור מלחמה נגד מחציתה של האנושות. ההתחייבויות
שהממשלה נכנסת לתוכן, או מתכוונת להיכנס בהן, באות לשלול את ריבונותה של המדינה. ״על יסוד זה אנחנו מציעים לכנסת לקיים דיון מלא
וממצה על ההתחייבויות
שכבר נחתמו, וההתחייבויות שהממשלה הודיעה על נכונותה לקבלן,
ולהביע אי-אמון לממשלת בן-גוריון.
שר החוץ מ. שרת: כנסת נכבדה. מבחינה פורמלית חבר הכנסת
בן־אהרון דן על כמה עניינים נפרדים בנשימה אחת ומתוך טשטוש התחומים ביניהם. מצד
אחד הוא דיבר על התחייבויות שהממשלה כבר קיבלת על עצמה, ומצד שני הוא ניחש מה
התחייבויות שהיא עתידה לקבל על עצמה. זאת ראשית.
שנית, מצד אחד הוא ציטט חוק של מדינה אחרת - אינני יודע אם
בדיוק - אבל בה-בנשימה הוא הציג את הוראות החוק הזה כהתחייבויות שממשלת ישראל
עתידה לקבל על עצמה. בכל העניין הזה, אינני יודע אם במתכוון או מחוסר זמן, נוצרה
ערבוביה גמורה. כל זה מהצד הפורמלי. זאת ועוד, חבר הכנסת בן-אהרון אמר כאן כי
בוועדה לענייני חוץ וביטחון ״לא נתמכה״ ההצעה להביא את הדברים לדיון בכנסת.
אני מניח כי אילו יכול היה לומר כי ההצעה נדחתה - היה אומר
זאת, כי אין הוא אוהב להמתיק את ביטויו הפרלמנטרי יתר על המידה. עובדה היא, כי
בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת נמסר לעיון הממשלה אם להחליט על מסירת גילוי דעת
בעניין זה בכנסת, ואם כן, אם לעשות זאת לפני הפגרה או לאחריה, והדבר עדיין עומד
לעיון לפני הממשלה.
חבר הכנסת בן-אהרון הירשה לעצמו כאן דבר נוסף: לכאורה הוא נהג
ביושר ובנאמנות כלפי הדיונים שהתנהלו בוועדת החוץ והביטחון וכלפי הידיעות שהממשלה
מסרה לחברי הוועדה, ולא חזר חלילה על הידיעות האלה כאן. אך הדבר נתן לו כאילו
אפשרות, על כל פנים לימד היתר לעצמו, לגלות טפח ולעשות זאת שוב בהכללה, למסור
בכנסת סיכומים מנוסחים על דעתו-הוא מההתחייבות שלדבריו קיבלה עליה הממשלה. לכן
הנני להודיע כאן, כי הוא עשה זאת מתוך סילוף העובדות ומשמעותן האמיתית. למשל,
בהודיעו כאן כי הממשלה תהיה כפופה לטיפול של מדינה זרה, כי השימוש בנשק תלוי
בהוראות ממקור חיצוני, הוא סילף כאן את האמת סילוף גמור.
מי שהקשיב היטב לדבריו - וחברי הכנסת בכללותם אפשר אינם
מתמצאים למדי בבעיה כדי להבחין הבחנות כה דקות - יכול היה לעמוד על הסתירה מתוך
דבריו-הוא. מתוך דאגה לדיוק בפרוטוקול הוא אמר כי פעולות ידועות תלויות בהסכם בין
ממשלת ישראל לבין ממשלת ארצות הברית, כלומר אין כאן הטלת שום חובה החלטית מראש,
אלא הממשלה חופשית והכל תלוי בהסכם. אפשר להסכים ואפשר לא להסכים, והממשלה מסכימה
רק לאותם הדברים שהיא רואה אותם לנחוצים ומועילים, ולא שמישהו אחר מכתיב לה את
נכונותם ותועלתם - (אסתר וילנסקה (מק״י): מדוע אתם מפחדים לפרסם זאת? מדוע רשאי
טרומן לדעת זאת לפני חברי הכנסת?) - כל זה מבחינה פורמלית, אבל אין אנו עומדים כאן
בוויכוח על עניין פורמלי. בסוף דברי הקצרים אני רוצה לעמוד על תוכו של עניין. חברי
סיעת מפ״ם בכנסת אינם דרדקים בענייני ביטחון, ואם לא כולם, הרי על כל פנים כמה
וכמה מהם אינם בשום פנים ואופן ״צמחונים״, אם מותר להשתמש במונח זה במשמעות
מסוימת, לגבי שאלות של נשק, והם יודעים היטב כי מדינת ישראל חסרה את הנשק ההכרחי
לה להגנתה. הם גם יודעים היטב, כאנשי העולם הזה, כי יש מקור אחד ויחיד שאפשר להשיג
ממנו את הנשק החסר הזה. זה אינו אומר כי מובטחת השגת הנשק אפילו מאותו מקור, אבל
אם תיתכן השגתו בתנאי המציאות המדינית הקיימת, הרי השגה זו תיתכן אך ורק מאותו
מקור, והם יודעים זאת היטב - (מאיר וילנר (מק״י): לאיזו מטרה?) - למטרת ההתגוננות
של מדינת ישראל - (מאיר וילנר (מק״י): לא נכון, למטרת תוקפנות אנטי-סובייטית) -
אני מדבר בתחום מסוים. לא אמרתי כי ענייני ביטחון המדינה נוגעים לכם ולא דיברתי
מעולם אליכם - (מאיר וילנר (מק״י): ב-1948 דיברת, אך לאחר שבגדתם, אתם מדברים על אחרים) - אף פעם לא דיברתי
אתכם - (אסתר וילנסקה (מק״י): שאל את בן-גוריון ואת משרד הביטחון עם מי
דיברת על נשק ב-1948) - דיברתי עם
נציגי מדינות חשובות מאוד, אבל לא איתכם. מעולם לא נכשלתי בדבר שטות כזה - (מאיר
וילנר (מק״י): זה נכון, כפי שדבריך על החוזה הם נכונים) - הצעת אי־האימון היא של
מפ״ם, ומדוע אתה מתעבר על ריב לא לך? האינך מכיר את הפסוק במשלי?[2] חברי מפ״ם, שמתוך
שמירה על קו של מדיניות חוץ, שהם נשבעו אמונים לו, דורשים מן הכנסת להביע אי־אמון
לממשלה מפני שהיא חותרת להשיג את הנשק ההכרחי להגנת המולדת ולשמירת עצמאותנו -
(קריאות מספסלי מפ״ם ומק״י: לא נכון!) - (משה סנה (מפ״ם): זוהי הזמנת סכנות) -
דרכי מחשבתו של חבר הכנסת סנה וכל השינויים והתהפוכות שחלו בדרכי מחשבתו - (משה
סנה (מפ״ם): גם בדרכי מחשבתך) - נהירים לי פחות או יותר, אך אני מביע כאן את דרכי
מחשבת הממשלה, ואני בטוח כי זו דרך מחשבתם של רוב חברי הכנסת. אי־אפשר בנשימה אחת
לתבוע את זכות וסמכות הכנסת לדון ולהכריע בדבר, ועל ידי זה להתעלם מן העובדה כי יש
בעניין זה רוב בכנסת, וניתן להסיק מזה כי יש בעניין זה רוב בעם. לא היתה כאן שום
העלמה ושום הערמה, כי הכנסת החליטה למסור את הדיון בשאלה זו לוועדת החוץ והביטחון.
אני חוזר
לתוכו של עניין ואומר: סיעת מפ״ם, שבאה לדרוש כאן הבעת אי־אמון לממשלה החותרת בכל
מאמציה ובכל הדרכים האפשריות להשיג את הנשק ההכרחי להגנת המולדת - (יצחק בן-אהרון
(מפ״ם): לא יהיה בידינו הנשק הזה) - סיעה זו מתעלמת ומתנכרת על ידי כך לצורכי
הביטחון החיוניים ביותר של המדינה. היא מזמינה בזאת הבעת אי־אמון לה לעצמה, כמפלגה
ציונית, כמפלגה הדואגת לביטחון המדינה ולעצמאותה, לעצם קיומה וחייה. זו לא הפעם
הראשונה. היא דרשה הצבעת אי־אמון גם לפני קבלת העזרה הכלכלית והכספית, והיא הצביעה
נגד מילווה [אמריקני] ונגד ההענקה [האמריקנית], ביודעה היטב כי הכספים האלה
הכרחיים לקיום המדינה, הכרחיים לאפשר לה את קליטת המוני העולים ואת בניין המשק
שלה. היא העדיפה את הנאמנות הנוקשה והעיוורת למדיניות המוכתבת מבחוץ, על פני הציות
לצרכים החיוניים ביותר של מדינת ישראל.
אני בטוח כי
גם הפעם תוצאות ההצבעה הזאת תהיינה הבעת אי־אמון ניצחת למפלגת הפועלים המאוחדת
כמפלגה ציונית, כמפלגה נאמנה למדינת ישראל.
היו״ר י. שפרינצק: אני מעמיד להצבעה את ההצעה לקיים דיון על
אי-אמון. הצבעה
ההצעה לקיים דיון לא נתקבלה.
היו״ר י. שפרינצק: בטרם נעבור להצעת אי-אמון, ביקשו כמה סיעות
למסור הודעות. רשות הדיבור לחבר הכנסת ספיר.
להלן מסרו ח״כ יוסף
ספיר (״הציונים הכללים״(
ח״כ יוחנן בדר (תנועת החרות), ח"כ מאיר
וילנר (מק״י(
וח״כ ישעיהו פורדר (המפלגה הפרוגרסיבית) הודעות בשם סיעותיהם. ח״כ ספיר נימק את הצבעת סיעתו נגד הצעת
האי-אמון
לאור ״היחסים הידידותיים
שנוצרו בין מדינת ישראל לבין ארצות הברית של
אמריקה ויהדותה, שהם לטובת התפתחותה של ארצנו ועזר רב לבטחוננו הכלכלי והצבאי׳. ח״כ בדר נימק את הצבעת סיעתו נגד הצעת האי־אמון באומרו: ״אנו לעולם לא נצביע
אי־אמון
לממשלה אם היא דואגת לרכישת נשק בשביל כוחות ישראל, כי הנשק
לעולם אינו
עושה אדם לעבד. להפך, חוסר נשק עלול לעשות אדם לעבד. בכל מקרה שהממשלה תעשה דבר שכשהוא לעצמו חיובי,
אנו לא נהיה בין מתנגדיה״. ח״כ וילנר נימק את הצבעת סיעתו
בעד אי-אמון לממשלה בכך שממשלת בן-גוריון עושה באמת את הכל כדי לתרום על חשבון החיים, על חשבון המשק והתרבות של עמו,
את התרומה להכנת מלחמה נגד ברית המועצות בהנהגת ממשלת ארצות
הברית, בחזית
אחת עם הנאצים
במערב גרמניה״.
״
פורדר הודיע על התנגדת סיעתו להצעת האי־אמון ואמר בין היתר: ״בתנאים של היום,
באזור שלנו, מחוייבים אנו לעשות את המקסימום כדי להיות מוכנים. אנו מוכנים להזדהות עם ההצהרה האחרונה של ראש הממשלה, שהדגישה את ההכרח להיות מוכנים, יחד עם
נכונותנו להגיע לידי שלום של קבע״.
שר החוץ מ. שרת: אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה. הרשיתי לעצמי
לבקש את רשות הדיבור שנית לשם שתי הערות קצרות, המכוונות למנוע רושם מוטעה שאולי
עלול להיווצר מדברי, ביחוד מהחלק הפולמוסי שלהם.
הצבעתי על העובדה כי גם חבר הכנסת בן-אהרון אישר, כי ישנם
עניינים בהתקשרות שלנו הכפופים להסכם בין שתי הממשלות. יכול היה להתקבל הרושם, כי
בכלל, עניין השימוש בנשק שאנו רוכשים בתשלום מארצות הברית - קודם כל עוד איננו
רוכשים, רק נפתחה האפשרות העקרונית לכך, הכל תלוי בממשלת ארצות הברית, אם תרצה
למכור או לא. לא נוכל בשום פנים ואופן להכריח אותה - (קריאה מספסלי מפ״ם) -
אי-אפשר לדבר בלי הפרעות? זוהי התרבות שלכם? האם זה עוזר להבנת עניין? יכול היה
להתקבל הרושם, כי השימוש בנשק הזה בכללו, אם יושג, יהיה כפוף להסכם בין שתי
המדינות. לא מניה ולא מקצתיה. בהסכם זה נפתח פתח לשיתוף פעולה בעניינים מסוימים,
ושיתוף פעולה זה ייתכן רק בהסכם בין שתי המדינות. בשום פנים ואופן אי-אפשר לכפות
אותו על מדינת ישראל אם היא לא תמצא שזה לטובתה להיכנס לתוכו. אבל אשר לשימוש
בנשק, אין כל הגבלה שבעולם על שימוש בו לשם הגנת המדינה, והגנת המדינה זוהי המטרה
שלשמה יירכש הנשק הזה, אם יירכש. דבר זה אינו כפוף לשום הגבלה שבעולם.
אשר להתחייבויות, אין בהתחייבויות האלה כל הגבלה-שהיא על
ריבונותה של מדינת ישראל.
כל זה אני אומר בדבר קבלת נשק בתשלום. אשר לקבלת נשק בלי
תשלום, אם דבר זה יתממש, שוב יהיה משא ומתן. שום חוק של ארצות הברית איננו מחייב
כאן, לא החוק כולו ולא שום סעיף שבו. אבל אם יהיה נחוץ למדינת ישראל הנשק הזה, ואם
לשם השגתו כדאי יהיה למדינה להיכנס להתחייבויות מסוימות, היא תיכנס להתחייבויות
אלה, ורק התחייבויות אלה תחייבנה אותה. היא תיכנס אליהן אם הדבר יהיה כדאי לה לשם
רכישת הנשק והעזרה הכללית הכרוכה בזה.
היו״ר י. שפרינצק: אנו עוברים להצבעה.
הצבעה:
בעד ההצעה להביע אי-אמון
לממשלה 13
נגד 69
ההצעה נדחתה.
------------------------------------------
