60 | הכנסת, ישיבה 114 ^[1]                                                                             30.7.1952

דיון בסיוע צבאי - מקומו בוועדת חו״ב

סעיף ד׳: הצעות לסדר היום

דיון על הודעת שר החוץ בדבר סיוע צבאי מארצות־הברית

היו״ר י. שפרינצק: רשות הדיבור לחבר הכנסת ריפתין לנמק את הצעת מפ״ם לסדר היום.

להלן דרש ח״כ יעקב ריפתין (מפ"ם) בשם מפלגתו קיום דיון בכנסת על הודעת שר החוץ משה שרת במסיבת עיתונאים, שקיים בתל אביב ב־1952.8.71, על כוונת הממשלה לקבל סיוע צבא אמריקני. סיוע זה יינתן, אמר ח"כ ריפתין, ״רק לשם מטרה אחת - לשם הכנת מלחמה נגד ברית המועצות״. על הודעת השר במסיבת העיתונאים אמר ח״כ ריפתין שהיא ״פגיעה בביטחון ישראל, אשר עיני ההגנה שלה אינם מזדהים בשום פנים ואופן עם החישובים של הברית הצפון-אטלנטית, הפרת אמונים לגבי מדינות ידידותיות המבטאות בעוצמה גוברת והולכת את מדיניות השלום והקדמה, פגיעה במדיניות השלום, ונכונות לבטל את עצמאותה המדינית והצבאית של המדינה. נעשה כאן צעד מדיני מכריע מבלי לשאול את העם. אני בטוח שהעם לא ישלים עם מדיניות הרת אסון זו״.

שר החוץ מ. שרת: אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה. פניותיה של ממשלת ישראל לממשלת ארצות הברית בבקשת עזרה צבאית בצורות שונות, ימיהן כימי מדינת ישראל. מדיניות זו של הממשלה, החותרת להשגת עזרה מקסימלית מאת ממשלת ארצות הברית לפיתוח משק הארץ וחיזוק ביטחונה בכל התחומים, כולל גם התחום הצבאי, ידועה היטב לכנסת ואושרה על ידה פעם אחרי פעם בכל מקרה כאשר נשמע ערעור כלשהו עליה.

לפני שיצאתי את ארצות הברית נשאלתי במסיבת עיתונאים^[2] אם אנו מעוניינים לקבל עזרה צבאית מאת ממשלת ארצות הברית. עניתי כי אנו מעוניינים לקבל עזרה צבאית מכל מקור אפשרי. כאשר באתי לארץ נשאלתי במסיבת עיתונאים אם אנו ביקשנו או מבקשים עזרה צבאית מארצות הברית. עניתי כי אנו ביקשנו, מבקשים ונבקש עזרה צבאית מכל מקור אפשרי, כמובן כולל גם מממשלת ארצות הברית. נשאלתי אם ידוע לי, כי קיים חוק הנקרא ״חוק הסיוע הצבאי״, או ״חוק הביטחון ההדדי״ בארצות הברית. אמרתי כי מערכת החוקים הקיימת בעניין זה ידועה היטב לממשלה, ולא יעלה על דעתה כי מוסדות התחיקה בארצות הברית יחוקקו חוקים מיוחדים לאפשר את מתן העזרה לישראל.

אני מוכרח להתגבר על יצרי להיכנס לוויכוח עם חבר הכנסת ריפתין בכל אותן השאלות שהוא, כיד אמנות הנאום הקלה הטובה עליו, נגע בהן כאן. היו לי כבר הזדמנויות להיכנס לעובי הקורה של הבעיות האלה של מעמד מדינת ישראל בעולם בשעה זו, ושל צרכיה החיוניים של המדינה הזאת, ואינני רואה את ההזדמנות הזאת כהזדמנות כשרה להמשיך ולחדש את הוויכוח הזה איתו.

אני גם מרשה לעצמי לעבור לסדר היום על האבחנה שהוא ניסה לעשות כאן, בהעמידו מצד אחד את ממשלת בן־גוריון כמבודדת, רחמנא ליצלן, מכל תמיכה ציבורית, ומצד שני את העם, שהוא כאילו מדבר בשמו. די להדגיש את האבחנה הזאת, כדי לעשותה לצחוק.

לגופו של עניין, העזרה שאנו מעוניינים בה, באיזו מידה היא מהווה, אם תושג, צורך חיוני ביותר של ביטחון הארץ, מהם סיכוייה, מה יכולים להיות תנאיה - על כל המדוכה הזאת, אדוני היושב ראש, יושבת הוועדה לענייני חוץ וביטחון ודנה בעניין - בשעה שמציעים לנו להיכנס פה בדיון פומבי - בעצם הימים האלה. רק אתמול ישבה הוועדה לענייני חוץ וביטחון ודנה בבעיה הזאת. היא לא סיימה את הוויכוח והחליטה להמשיך בו, וקבעה מועד להמשך הוויכוח בימים הקרובים. שם יהיה מקום לברר וללבן את הדברים וגם להבהיר באיזו מידה הניסיון לצטט פה חוק ידוע גילה את האמת, ובאיזו מידה הוא היה פרי דמיון ופרי שמועות.

אני מציע אדוני היושב ראש, להניח לוועדה לענייני חוץ וביטחון להמשיך את הבירור הזה, וכשתסיים את הבירור, היא תוכל להגיע למסקנה אם יש להביא את השאלה לדיון פומבי בכנסת, או יש להסתפק בבירור שהתקיים בוועדה.

להלן ערך היו״ר י. שפרינצק הצבעה על שתי הצעות: להיכנס מיד לדיון בשאלת הסיוע הצבאי האמריקני לישראל, או להעביר את הדיון לוועדת החוץ והביטחון, שכבר התחילה בדיון בשאלה זו. התקבלה ההצעה להעביר את הדיון לוועדת החוץ והביטחון.