55 | התייעצות צמרת משרד החוץ[1]                                                                                         18.7.1952

                                                                          העברת משרד החוץ - צורך מעשי

התייעצות בעניין מעבר משרד החוץ לירושלים

מתוך תמצית הפרוטוקול. מנכ"ל משרד החוץ וולטר איתן פתח את ההתייעצות בסקירת פרשת העברת משרד החוץ לירושלים וציין כי מאז פורסמה ב־1952.4.5 החלטת הממשלה על העברת המשרד לבירה, פנו מספר מדינות למשרד החוץ, באמצעות נציגיהן בישראל, בבקשה לא לבצע החלטה זו.

שר החוץ משה שרת: נקודות לטיעון בפני הצירויות הזרות:

1.                     הודענו עוד בינואר 1951 על החלטתנו להעביר את המשרד לירושלים ולא נתקבלה כל תגובה מצד המדינות השונות.^[2]

2.                     אין להעברה כל נגיעה בבעיית המקומות הקדושים. חסינותם של אלה הובטחה ומובטחת גם לאחר ההעברה. במידה שיהיה הסדר מיוחד לגבי המקומות הקדושים, הרי העברת המשרד אינה פוגעת בהסדר זה.

3.                     הדבר אינו נוגע כלל ועיקר לערבים. זהו ענייננו הפנימי.

4.                     אין אנו מכריחים שום צירות לעבור לירושלים, אך אין המדינות יכולות להכריחנו להימנע מלעבור.

5.                     ההעברה היא צורך מעשי. ניתוק המשרד מיתר משרדי הממשלה גורם סבל לכל הצדדים, לרבות הנציגויות הזרות. הניתוק גורם להעדר שר החוץ מן המשרד למעלה ממחצית השבוע בגלל השתתפותו בישיבת הממשלה והכנסת.

6.                     ההעברה תדרוש זמן. אין אנו מעמידים אותם בפני עובדה מיידית. לא תהיה העברה לפני העצרת.

7.                     מקגי הודיע בשעתו לשר החוץ, כי השגרירות האמריקנית תועבר לירושלים אם יתקבל בינאום המקומות הקדושים.

להלן התנהל דיון. כתריאל כץ, מנהל מחלקת החקר, ציין כי מאחר שהמעצמות רגישות מאוד לעניין העברת משרד החוץ לירושלים מנסים הערבים לטעון שההעברה תערער את הביטחון במזרח התיכון. לאור זאת יש להימנע מכל החרפת יחסים בגבולות ירושלים ודבר זה מחייב ״תיאום לאורך כל החזית, המדינית והצבאית כאחד״.

יעקב הרצוג, יועץ לענייני ירושלים במשרד החוץ, עמד על הצורך במסע הסברה בהיקף עולמי כדי לסכל אפשרות שהוותיקן יפעל נגד ההעברה.

שר החוץ משה שרת: עלינו לנצל את חולשת הטיעון הערבי האומר כי העברת המשרד היא רק שלב ראשון בתוכנית כיבוש גדולה ולכן יש - לדעתם - צורך בהתערבות שלוש המעצמות. יש בידינו לסתור טענה זו בקלות. נוכל להסביר כי מוטב לא לסבך את המצב לא בירושלים ולא בשום מקום אחר במזרח התיכון. יש לדבר עם הצבא לכל יגרום להסתבכויות נוספות מיותרות בירושלים.

בעניין ההעברה ההדרגית: אם נוכל למצוא שיתוף פעולה מצד המעצמות, הרי נפסיד אותו אם נתחיל לעבור בהדרגה, אך נכון רעיונו של שמואל בנדור בדבר העברה חלקית, נאמר של הקונסולים.^[3]

בסיכום - אני מציע להקים ועדה לתכנון הצעות לקראת העצרת, שחבריה יהיו: יעקב הרצוג, אברהם דרום,^[4] אמיל נג׳ר^[5] ומרדכי קדרון.^[6] האחרון- מרכז.